שיחה ב

36שיחה ב

א. פירוש רש"י – יינה של תורה

ידועים דברי אדמו"ר הזקן¹, ש"פירוש רש"י על החומש הוא יינה של תורה", אשר המשמעות של "יינה של תורה" היא רזין דאורייתא² פנימיות התורה.

כבר דובר פעמים רבות³ על הכלל שקובע רש"י עצמו לגבי פירושו – "אני לא באתי אלא לפשוטו"⁴ – שאין הוא סותר לכך שגדולי ישראל הצביעו על ה"נפלאות" שבפירוש רש"י על התורה בכל חלקי התורה, הן בחלק ההלכה שבתורה, הן ברמז דרוש וסוד – כי פירוש רש"י הוא בראש ובראשונה פשוטו של מקרא. אלא שב"פשט", שהוא "של המקרא", – ורק לגביו נאמר – יותר מאשר בחלקים של רמז דרוש וסוד – אין מקרא יוצא מידי פשוטו, כלולים (גנוזים) ענינים נפלאים של כל חלקי התורה.

אך מן ההדגשה שלעיל, וכן מדברי אדמו"ר הזקן – "פירוש רש"י על החומש הוא יינה של תורה" – מובן, שלגבי יינה של תורה" הרי לא זו בלבד שיש רמזים נסתרים וכדומה בדברי רש"י לגבי רזין דאורייתא, אלא, שפירוש רש"י "הוא יינה של תורה", שכל קטע בפירוש רש"י הוא "לא באתי אלא לפשוטו", ויחד עם זאת הוא "יינה של תורה"⁵.

ובכל אופן, יש קטעים מסויימים בפירוש רש"י על התורה, שבהם רואים בגלוי שהם "יינה של תורה". ואחד מהם הוא פירוש רש"י בפרשתנו על הפסוק "אתה הראת לדעת..."⁶

ב. "אתה הראת לדעת"

רש"י מצטט את המילה "הראת" ואומר "כתרגומו אתחזיתא", ולאחר מכן הוא ממשיך ואומר "כשנתן הקדוש־ברוך־הוא את התורה פתח להם שבעה רקיעים, וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים וראו שהוא יחיד, לכך נאמר אתה הראת לדעת"⁷.

36יש להבין: מהו הקשר בין דברי רש"י בהמשך פירושו, "כשנתן הקדוש־ברוך־הוא... פתח...", לבין תחילת הפירוש "כתרגומו אתחזיתא", והרי, לכאורה, אלה הם שני ענינים נפרדים: בתחילת הפירוש מובאת המשמעות הפשוטה של המילה "הראת" – "התגלית"⁸. ואילו בחלק השני של פירוש רש"י מדובר על הפסוק בכלל – שבני ישראל ראו "כי הוי' הוא האלקים...".

וכפי שרואים מסוף דברי רש"י – "לכך נאמר אתה הראת לדעת"⁹. שהרי, לכאורה, סיום זה הוא מיותר. והכרחי לומר, שרש"י מתכוון להדגיש בכך, שבפירושו אין הוא בא להסביר רק את המילה "הראת", אלא "לכך נאמר אתה הראת לדעת", תוכן הפסוק בכללותו.

ואם כך, צריך היה רש"י לחלק את פירושו לשני קטעים – דבור המתחיל – נפרדים: בתחילה היה עליו לצטט ב"דבור המתחיל" את המילה "הראת"¹⁰ בלבד, ולומר "כתרגומו אתחזיתא", ולאחר מכן היה עליו לצטט את המילים "אתה הראת לדעת", ולפרט: "כשנתן הקדוש־ברוך־הוא... פתח..."?

ג. "הראת" – ענין שונה מ"במצרים לעיניך"

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

בפסוק הקודם נאמר¹¹ "או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי... במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה... ככל אשר עשה לכם ה' אלקיכם במצרים לעיניך", ולאחר מכן ממשיכה התורה ואומרת "אתה הראת לדעת...".

בפשטות ניתן היה לחשוב, ואכן כך מסבירים מספר מפרשים¹², שהמילים "אתה הראת לדעת" מהוות המשך לפסוק הקודם, ומוסבות על הנסים והנפלאות¹³ 37אשר עשה הקדוש־ברוך־הוא "במצרים לעיניך", ובלשון הספורנו¹⁴: "את כל אלה הראך הא־ל יתברך, לדעת, כדי שתתבונן ותדע בלי ספק כי ה' הוא האלקים...".

ואת זה שולל רש"י בפירושו "כשנתן הקדוש־ברוך־הוא את התורה פתח...". רש"י שולל את האפשרות שהמילים "אתה הראת..." קשורות לאותות ולמופתים "אשר עשה לכם ה' אלקיכם במצרים לעיניך", המוזכרים בפסוק הקודם, וכן, לפי דבריו, אין הכוונה לנפלאות המופיעות בפסוק הבא¹⁵, המדבר על מתן תורה, "מן השמים השמיעך... ועל הארץ הראך..." – אלא הוא מסביר ש"אתה הראת" הוא ענין חדש, שבא לספר על מאורע שונה שהתרחש בשעת מתן תורה – "פתח להם שבעה רקיעים...".

וההכרח להסביר לפי פשוטו של מקרא שהמילים "אתה הראת" אינן מוסבות לנאמר לפני כן ולא לנאמר לאחר מכן, אלא הן ענין בפני עצמו. נובע מהמילה "הראת", כפי שיוסבר להלן.

ד. הסרת הכיסוי, ולא פעולה חדשה

התורה מתבטאת בפסוק זה בלשון "אתה הראת", ולא "אתה ראית". כלומר, מודגש שהיתה כאן פעולה של הזולת "להראות". ולכאורה, אין מובן, מדוע מדגישים את מקבל הפעולה – אתה – ולא את עושה הפעולה. לכאורה, צריך היה לומר "הקדוש־ברוך־הוא הראה לך", כפי שנאמר לפני כן "אשר עשה לכם הוי'", ואף לאחר מכן¹⁵ "השמיעך את קולו... הראך את אשו..."?

מכך¹⁶ מסיק רש"י, שבפסוק זה מדובר על "הראת" אחר, שבו מודגש שהייתה זו פעולה של "להראות", אך יחד עם זאת לא היתה זו כפעולה ממש, כמו "הראך", אלא באופן שהחידוש העיקרי הוא מצד מקבל הפעולה – "אתה": המראה רק ביטל דבר מה שהפריע לראות, ופעולתו התבטאה בביטול הגורם המונע את הראיה.

ולכן מסביר רש"י שאין מדובר כאן על הנסים והנפלאות שהראה הקדוש־ברוך־הוא לישראל, שזוהי פעולה כפשוטה, עשיית פעולה ממש, אלא שכאן מדובר על הגילוי של "פתח להם שבעה רקיעים...": הקדוש־ברוך־הוא לא עשה פעולה חדשה "להראות" לישראל, אלא, אלא רק הסיר את הכיסוי של "שבעה רקיעים", ואז ממילא "ראו שהוא יחידי"¹⁷.

38ה. "ראו שהוא יחידי"

לפי זה יוצא, שיש הבדל מהותי בהסבר המילים "אתה הראת" בין פירושם של המפרשים שהוזכרו לעיל, לבין פירוש רש"י:

אם מסבירים שהמילים "אתה הראת" קשורות לנסים של יציאת מצרים, יוצא, שלבני ישראל נראו הנסים – ולא "הראת" ש"הוי' הוא האלקים..." – אלא, שמנסים אלו הבינו בני ישראל וידעו – "לדעת" – ש"ה' הוא האלקים", וכדברי הספורנו שהובאו לעיל "כדי שתתבונן ותדע... כי ה' הוא האלקים".

ואילו לפי פירוש רש"י נראה לבני ישראל עצם הענין ש"ה' הוא האלקים", ובלשון רש"י "ראו שהוא יחידי".

ולכן מסיים רש"י ואומר "לכך נאמר אתה הראת לדעת". בכך לא זו בלבד שרש"י מדגיש שדוקא על מאורע זה "לכך", "נאמר אתה הראת לדעת", ולא על הנסים שסופרו בפסוק הקודם, אלא בכוונתו להדגיש גם, שלפי הסבר זה משתנה גם המשמעות של המילים "הראת לדעת", ואין אלה שני ענינים שונים ("הראת" – את הנסים, ועל ידי כך תוכל להגיע לידי "לדעת כי ה' הוא האלקים"), אלא זהו ענין אחד: האפשרות "לדעת כי הוי' הוא האלקים" היא באופן של "הראת" – "ראו שהוא יחידי".

ו. "אין עוד מלבדו"

הסבר נוסף לכך שרש"י אינו מבאר שהמילים "אתה הראת" אמורות לגבי הנסים שבמצרים, או לגבי מן השמים השמיעך את קולו... ועל הארץ..." – רומז רש"י בדבריו "וראו שהוא יחידי", שזוהי המשמעות של "אין עוד מלבדו":

הנסים שבמצרים הוכיחו ש"אני ה'"¹⁸, ולא אחר ח"ו – "הוי' הוא האלקים" כנאמר מספר פעמים על המצרים "וידעו מצרים כי אני ה'"¹⁹, וכדומה. אך בכל זאת, אין מנסים אלו הכרח ש"אין עוד מלבדו"²⁰. כי ייתכן, שאמנם, הקדוש־ברוך־הוא גדול וחזק מכולם, ולכן אין אף אחד יכול לעכבו, ושום דבר אינו יכול ח"ו להפריעו בעשיית הנסים "לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי" וכדומה, אך אין מכאן הכרח שאין שום מציאות אחרת ח"ו שהיא בעלת כוח ויכולת, אם כי פחותה משל ה'.

דווקא במתן תורה, כאשר "פתח להם שבעה רקיעים... – וראו שהוא יחידי" – שלא זו בלבד שאין שום מציאות של כוח שיכול ח"ו להשתוות אל הקדוש־ברוך־הוא, אלא שאין כלל מציאות אחרת חוץ ממנו – "ראו שהוא יחידי", שאין כלל מישהו אחר בעליונים ובתחתונים, "אין עוד מלבדו".

ז. "פתח" או "קרע"?

אך יש להבין את השינוי בניסוח בפירוש רש"י:

39בתחילת דבריו הוא אומר "פתח להם שבעה רקיעים", ומיד לאחר מכן הוא ממשיך ואומר "וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים"?

ניתן היה לומר, שהביטוי "פתח" (בדומה ל"נפתחו השמים ואראה מראות אלקים"²¹) מתאים לגבי העליונים – שבעת הרקיעים, אך לא לגבי ה"תחתונים".

אבל, כאמור, בתחילה אומר רש"י "פתח להם שבעה רקיעים", ואחר כך הוא ממשיך "וכשם שקרע את העליונים...". אם ההבדל בין הביטויים נובע מההבדל בין "עליונים" לבין "תחתונים", צריך היה רש"י לומר "וכשם שפתח את העליונים כך קרע את התחתונים".

אך מכיון שרש"י משנה בלשונו לגבי העליונים עצמם, מובן, שבעליונים עצמם היו שתי פעולות – הן "פתח" והן "קרע". ואילו בתחתונים היתה פעולה אחת בלבד – "קרע".

ובכך רואים את "יינה של תורה" אשר בפירוש רש"י, כדלקמן.

ח. עבודת בירורים ועבודת הנסיונות

הביטוי "פתח" מבטא ענין של תיקון, הוספת שלמות, חידוש שלמות²² על ידי פתיחת דבר מסויים,

ואילו הביטוי "קרע" מבטא ביטול דבר, אשר משום כך קריעת בגד מבטלת אותו²³ או את חשיבותו²⁴, קריעת²⁵ ים סוף מבטלת את מהות הים לכסות²⁶ – ואב לכולם, הביטוי הנפוץ במקומות רבים – קריעת גזר דין²⁷.

ההבדל בין שני ענינים אלו בעבודתו הרוחנית של האדם הוא:

בעבודת האדם בעולם יש באופן כללי שני אופנים – דרך עבודה אחת היא עבודה הדורשת "פתח", והדרך השניה דורשת עבודה של "קרע".

זהו ההבדל בין עבודת ה"בירורים" לבין עבודת הנסיונות²⁸: העבודה בעניני העולם בכלל היא עבודת הבירורים, כאשר עוסקים בדברים גשמיים, וצריך "לפתוח פתח" ולגלות את תכליתם, 40שנבראו לשמש את קונם, וכן לגלות את הניצוץ האלקי שבהם, שהוא המציאות האמיתית של כל דבר שבעולם.

אך לפעמים "מנסה ה' אלקיכם אתכם..."²⁹ האדם נתקל בנסיון, המסתיר ומעלים על האלקות, והחיות האלקית שבנסיון נפלה למטה ביותר עד כדי כך שהיא נעלמת ומוסתרת לחלוטין. וכדי שניצוץ אלקי זה יתגלה, אין די בעבודה של "פתח", אלא יש צורך בעבודה של "קרע" – לקרוע ולבטל את ההסתרה.

ההבדל בין אופני עבודה אלו אינו רק לגבי ה"חפצא", הדבר שבעולם, אלא גם ובעיקר בעבודת האדם, ה"גברא" בתוך עצמו:

עבודת הבירורים של האדם בתוך עצמו היא באופן של "פתח" – הוא מגלה את כחותיו, המוחין והמדות, החל בהתבוננות בתפלה וכדומה המביאה לידי בירור הנפש הבהמית, ולאחר מכן בירור וזיכוך חלקו בעולם על ידי כוונה לשם שמים באכילתו ובשאר צרכיו.

עבודת הנסיונות של האדם בתוך עצמו היא – "קרע": הוא פועל להיפך מהרגלו ותכונותיו, עבודה של מסירות נפש למעלה מהגבלות, ובעבודה זו – "כשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים", בדיוק כפי שהוא אינו מתחשב במגבלות, ומבטל את ההעלמות והמסכים של כוחותיו העליונים – תענוג, רצון, שכל ומדות – כך הוא מבטל גם את המסכים של כוחותיו התחתונים – של מגבלות הגוף והנפש הבהמית.

וכאשר היהודי עומד בנסיון "ומתגבר נגד כל מונע – אזי קורע כל המסכים ומסתירים ומעלימים אור וחיות ה' ונמצא שיוצא אור וחיות ה' מן ההעלם אל הגילוי"³⁰.

ט. גילוי אלקות ב"תחתונים על ידי "קרע"

בדומה לשני אופנים אלו בעבודה הרוחנית, כך יש הבדל באופן כללי בין הדרך שבה מתגלה האלקות באמצעות ה"עליונים" או באמצעות ה"תחתונים":

העולמות ה"עליונים" מגלים אלקות מצד עצם מציאותם, באופן של "פתח". כפי שנאמר לגבי מציאות השמים כפשוטם³¹ "השמים מספרים כבוד א־ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע", שהשמים עצמם "מספרים" ומגלים "כבוד א־ל", וה"רקיע" "מגיד" את "מעשה ידיו" של הקדוש־ברוך־הוא. וכך לגבי כל ה"עליונים" – מציאותו של כל עולם וכל דרגה מגלה ענין נוסף באלקות, וכל זאת 41נכלל בענין האור³²: כשם שמציאות האור עצמה מגלה את המאור, כך עצם המציאות של העולמות והספירות שלמעלה מגלה את האלקות.

ואילו ה"תחתונים", ובמיוחד מציאות היש, הרי לא זו בלבד שאין הם מגלים אלקות, אלא להיפך, כל מהותה של מציאות הישות היא שמקורה האלקי אינו מורגש בה, עד אשר עלולים לחשוב שמציאותה נובעת ח"ו מעצמה, ושדבר זה אינו "עלול מאיזה עילה שקדמה לו"³³. ויוצא מכך, שמציאותם של ה"תחתונים" מציאות היש "מספרת", כביכול, שהיא קיימת.

ולמרות שמציאות זו מחייבת הכרה במציאותו של בורא³⁴ שהוא מחוייב המציאות, "שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו ולכן הוא לבדו בכוחו ויכלתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש, בלי שום עילה וסיבה קודמת ליש הזה", כמבואר באגרת הקדש³³ – הרי לענין זה מגיעים על ידי לימוד והסקה בדרך הגיונית בשכל האדם, ולא על ידי שמציאות זו מגלה, את האלקות, אלא, להיפך, בהסתכלות על מציאות זו רואים מציאות שהיא נפרדת וקיימת בפני עצמה³⁵,

ולכן, גילוי האלקות ב"תחתונים" הוא באמצעות שבירת וביטול מציאותם – "קרע". ולכן מתבטא רש"י בפועל "פתח" רק לגבי ה"עליונים" – שבעת הרקיעים – ולא לגבי התחתונים, כי מהותם של ה"תחתונים" היא "בענין הסתר אורו יתברך וחושך כפול ומכופל עד שהוא מלא קליפות וסטרא אחרא שהן נגד ה' ממש לומר אני ואפסי עוד"³⁶, וגילוי אלקות כאן אינו נעשה על ידי "פתח" – על ידי גילוי הטוב והקדושה הטמונים שם, אלא על ידי שבירת וביטול חשיבותה של מציאות זו³⁷, כדלעיל.

י. במתן תורה "קרע" גם את ה"עליונים"

למרות זאת, לגבי ה"עליונים" אין רש"י מתבטא רק בפועל "פתח", אלא גם ב"קרע", כי בשביל ההתגלות האלקית שהיתה "כשנתן הקדוש־ברוך־הוא את התורה" צריכה היתה להיות פעולה של "קרע" לא רק של ה"תחתונים", כי אם גם של ה"עליונים".

ההסבר לכך הוא: ידוע פירושו של 41אדמו"ר הזקן³⁸ למילים "אתה הראת לדעת": "אתה – עצמות אין סוף ברוך הוא, הראת – התגלית, לדעת – שידעו ויכירו אותך".

ויש לומר, שכאשר רש"י מדייק ואומר "ראו שהוא יחידי", הוא רומז בכך לפירושו הנ"ל של אדמו"ר הזקן – כי המשמעות של יחיד, שנעלית לחלוטין מ"אחד" אשר ייתכן שיש שני לו³⁹, ובודאי נעלית מ"ראשון" המחייב קיום של "שני", קשורה לדרגה של עצמות אין סוף ברוך הוא⁴⁰.

וזהו ההסבר לפרטים שצויינו לעיל לגבי אופן ההתגלות:

א) ההתגלות באה באופן של "הראת" – מאליה, כי בדרגה של עצמות אין מתאים להתבטא בלשון של פעולה, וגילוי העצמות נעשה בדרך ממילא⁴¹.

ב) הענין של "לדעת" נעשה באופן של "הראת" – "ראיה חושית"⁴², כי אופן הגילוי של דרגת העצמות הוא דוקא אופן של ראיה, ולא הבנה שכלית⁴³.

וכיון שבמתן תורה היה גילוי העצמות⁴⁴, לכן "כשם שקרע את 42העליונים, כך קרע את התחתונים", כפי שיוסבר להלן.

יא. מציאות יחידה או

מציאות אמיתית אחת?

ההסבר לכך הוא:

בהלכות יסודי התורה⁴⁵ מביא הרמב"ם את סיום הפסוק "אתה הראת לדעת..." לאחר ההלכות העוסקות במצוה של ידיעת "מציאות הא־ל", ואלה דבריו: "הוא שהנביא אומר וה' אלקים אמת, הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמיתתו, והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו, כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו".

פירוש זה ל"אין עוד מלבדו" הוא בתוכן שונה לחלוטין מפירוש רש"י:

לפי הרמב"ם, המשמעות של "אין עוד מלבדו" היא שיש, כביכול, מציאות מלבדו, אלא ש"אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו". ומובן ההכרח לפירוש זה של הרמב"ם, כמוסבר במספר מקומות⁴⁶: אם נסביר, כפי שמשתמע, לכאורה, מן המילים "אין עוד מלבדו" בפשטותן, שאין שום מצוי מלבדו, יוצא, שהעולם אינו קיים כלל, ואי אפשר לפרש כך, שהרי אם כך אין כלל קיום וחשיבות בעשיית מצוות, אשר כל מהותן היא קיום מצוה על ידי נטילת חפץ כלשהו בעולם והמשכת קדושה בתוכו.

לכן אומר הרמב"ם "כלומר", שהמשמעות של "אין עוד מלבדו" איננה שאין כלל מציאות אחרת מלבדו, אלא "אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו". זאת אומרת, העולם הוא מציאות, אך אין זו מציאות אמיתית⁴⁷ ואפילו לא "כמותו".

לפי ההסבר הפנימי לפירוש רש"י – "וראו שהוא יחידי", יוצא, שהמשמעות של "אין עוד מלבדו" היא, שלא זו בלבד שהעולם איננו מציאות אמיתית, אלא שה' יתברך הוא המציאות האחת והיחידה, ואין כלל מציאות אחרת מלבדו.

ולכאורה: כיצד מתאים פירוש זה לכל הענין, שהתורה והמצוות קשורות לקיום העולם, כדלעיל?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: המושג של "הוא יחידי" מקורו בבחינת "יחיד", שהיא ההתגלות של עצמות אין סוף ברוך הוא, כמובא לעיל בפירושו של אדמו"ר הזקן, ולגבי דרגה זו של עצמות אין סוף ברוך הוא – "אין שום מציאות כלל"⁴⁸.

43יב. הרמב"ם – "מצוי ראשון";

רש"י – דרגת עצמות

וזהו ההבדל בין פירוש הרמב"ם לבין פירוש רש"י:

הרמב"ם מדבר על המושג "אין עוד מלבדו" כפי שהוא בענין של הלכה ונוגע להלכה. וכיון שההלכה קשורה למציאות העולם, שבאמצעותה מקיימים את הלכות התורה, כך שההלכה יוצר את מציאות העולם למפרע⁴⁹. – לכן מבאר הרמב"ם "אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו".

והכוונה לדרגה האלקית אשר השפילה את עצמה, כביכול, אל הבחינה של "מצוי ראשון" כדי להמציא את כל הנמצאים⁵⁰. ובדרגה זו יש "מקום" למציאות העולם,

אך כיון שלעולם אין מציאות עצמאית, אלא רק מצד הקדוש־ברוך־הוא, שהוא "מצוי ראשון", לכן אין הוא מציאות אמיתית.

לעומת זאת, רש"י מפרש את הפסוק לפי פשוטו של מקרא – שהקב"ה התגלה לישראל "כשנתן... את התורה". וכיון שבעת מתן תורה התגלתה עצמותו ית', כמוסבר בכמה מקומות, לפיכך אומר רש"י – שפירושו "הוא יינה של תורה" – "ראו שהוא יחידי", כי מצד הדרגה של עצמות "אין שום מציאות כלל",

וכידוע⁵¹, שלגבי הדרגה של עצמות לא ייתכן לומר "מלת אחד", כי המילה "אחד" אינה שוללת את מציאות העולמות, אלא האחדות של "ה' אחד" מצביעה על כך שמציאות העולמות מאוחדת עם הקדוש־ברוך־הוא,

כפי שמפרש הסמ"ק⁵² על המילה "אחד", שיש שבעה רקיעים וארץ (הנרמזים באות חי"ת של אחד), ויש ארבע רוחות בעולם (הנרמזות באות דל"ת), וכל אלו בטלים ומאוחדים עם אלופו של עולם (האות אל"ף של אחד).

והאחדות הזאת קשורה לכח האלקי הנמצא בתוך העולמות – "בחינת האור". ובלשון הרמב"ם "מצוי ראשון". לעומת זאת, מצד דרגת העצמות, אין אומרים שה' הוא ראשון, או אחד, אלא "יחיד", ש"הוא לבדו הוא ואפס זולתו".

יג. "קרע" – ביטול כל העולמות

ולכך רומז רש"י בשינויי הלשון בפירושו – "פתח להם שבעה רקיעים וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים":

44הבטוי "פתח להם שבעה רקיעים" מצביע על גילוי האלקות שבשבעת הרקיעים עצמם, בעולמות העליונים. כלומר, כשנתן הקדוש־ברוך־הוא את התורה לא התגלו לישראל רק הדרגות הנמוכות, כביכול, של האלקות, אשר בארץ, ברקיע הראשון, אלא כל הדרגות של גילויי אלקות, הנרמזים באופן כללי בביטוי "שבעה רקיעים".

אך דרגות האלקות המתגלות בעולמות העליונים הן רק הדרגות הקשורות לאור ולגילוי, שאלה מתבטאות באמצעות העליונים, אך עצמות אין סוף, הנעלית לחלוטין מכל בחינה של אור וגילוי, הרי כשם שהנבראים התחתונים אינם מגלים אותה, כך לא ייתכן שהיא תתגלה על ידי העליונים ואף לא על ידי בחינת האור הנעלית ביותר.

איך בכל זאת, יכולה העצמות להיראות, כביכול? – על ידי ביטול העולמות – "קרע" – כאשר מורגש ש"אין שום מציאות כלל"⁴⁸.

ולכן מוסיף רש"י ואומר, שלאחר ש"פתח...", לאחר מכן נראתה דרגת העצמות על ידי "כשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים" – הן העליונים והן התחתונים אינם מציאות, הקדוש־ברוך־הוא "קרע" את מציאותם, ועל ידי כך "ראו שהוא יחידי" – התגלתה דרגת העצמות, יחיד⁵³.

יד. "ראו שהוא יחידי" – הוראה בעבודת ה'

כיון שכל ישראל "ראו שהוא יחידי" בעת מתן תורה, מובן שענין זה קשור לנתינת ולקבלת התורה, לקיום התורה והמצוות על ידי ישראל. והרי מכל דבר שיהודי רואה או שומע עליו ללמוד הוראה בעבודת ה'⁵⁴, ועל־אחת־כמה־וכמה שהענין של "אתה הראת לדעת...", "פתח להם שבעה רקיעים וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים" מהווה הוראה כללית בעבודה בפועל של קיום התורה והמצוות על ידי ישראל בכל הדורות.

ההוראה הכללית הנלמדת מ"ראו שהוא יחידי" מובנת בפשטות. וכפי שמשה, כאשר חזר בדבריו על הסיפור של "אתה הראת לדעת... אין עוד מלבדו" המשיך והסיק מכך בסוף הפרשה⁵⁵ "ושמרת את חוקיו ואת מצותיו אשר אנכי מצוך היום".

כי כאשר יהודי רואה שה' "הוא יחידי", מובן, שהוא צריך לקיים את רצון ה' בלי להתחשב ברצונו שלו – כי משום ש"הוא יחידי", הרי בסופו של דבר יתבצע רצון ה'.

וכך לא יוכל שום דבר למנוע מן היהודי 45לקיים את רצון ה' ולהתנהג בכל דרכיו בהתאם להוראות ה' בתורתו, כי אין שום מציאות (אמיתית⁵⁶) אחרת בעולם אשר תעלים ח"ו ולא תאפשר לקיים את רצון ה'.

ולא רק הענין של "ראו שהוא יחידי" באופן כללי קשור לקיום התורה והמצוות, אלא גם הפרטים "פתח להם שבעה רקיעים וכשם שקרע את העליונים...", כי מראיה זו במתן תורה שאבו ישראל את הכח וההוראה לשני האופנים והדרגות שהוזכרו לעיל: עבודה באופן של "פתח" – בדומה לעבודת הבירורים, ועבודה באופן של "קרע" – בדומה לעבודת הנסיונות⁵⁷.

טו. עבודה של "קרע" מביאה לגילוי אלקות

לפי כל האמור לעיל מובן גם לגבי גילוי האלקות שבאמצעות עבודת האדם:

כשם שבמתן תורה, הרי באמצעות "קרע..." נגרם "אתה הראת לדעת" – "ראו שהוא יחידי", גילוי העצמות באופן של ראיה המביאה לידי ידיעה והכרה שכלית – "לדעת" – כך גם בעבודת האדם, דווקא בעבודה של "קרע" את העליונים ואת התחתונים, עבודה שמעל למדידה והגבלה, עבודת הנסיונות שבדרגת היחידה שבנפש, ה"קורעת" את כל המגבלות והמסכים של עליונים ותחתונים, מביאה לידי גילוי דרגת "יחידי" עצמות אין סוף ברוך הוא, וזה מביא לידי "לדעת" (כי מנסה... לדעת"), שנעשית "דעת והשגה והרגשה בו יתברך בבחינת ראיה"⁵⁸, "הכרה באלקות כאילו רואה בראיה חושית"⁵⁹.

ודוקא באמצעות עבודה זו, שהיא בעיקר בתקופת הגלות⁶⁰, מחישים יותר את ביאת משיח צדקנו, ואז יהיה "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר"⁶¹, ראיית המהות, "עין בעין יראו"⁶² בראיה חושית⁶³.

46אך אז לא יהיה הגילוי באופן של "קרע", כי אז "יזדכך גשמיות הגוף והעולם"⁶⁴, עצמותו יתברך תתגלה בתוך מציאות העולם עצמו, שמציאותו האמיתית של הישות של הנבראים⁶⁵ היא הישות האמיתית⁶⁶ –

במהרה בימינו ממש, בבנין בית המקדש השלישי, שיהיה אבני גזית⁶⁷, המזבח עץ⁶⁸ וכו', ויחד עם זאת – מקדש אדנ־י כוננו ידיך⁶⁹.