41

הערות

1. 38. סה"מ תש"ד ע' 220. ועד"ז הוא שם ע' 54. ועד"ז ברד"ה אתה הראת תרפ"ט שם ובסה"מ ה'ת"ש ס"ע 146. ובסה"מ ת"ש שם מתחיל בפי' התרגום "ותרגם את אתחזיתא למדע .. דו האסט זיך באוויזן אז מען זאל דיר וויסן", וממשיך "והוא כמו שפירש רבנו נ"ע". וכנראה שמפרש גם בתרגום ש"אתה" קאי על הקב"ה. ולכאורה לא כן הוא לפרש"י כנ"ל ס"ד. וכמפורש בספר זכרון. ואכ"מ.
2. 39. כמ"ש: יום אחד (ואח"כ) .. יום שני, שלישי וכו' (בראשית א, ה. ח. יג).
3. 40. ראה בהנסמן לקמן הערה 51. ובכ"מ.
4. 41. וגם בענין ההתהוות שמצד העצמות נאמר הוא ציוה ונבראו דהיינו עצמותו ומהותו ית' צוה ונבראו ולא שברא .. רק כאלו צוה ונבראו ממילא כו' (תו"א צו, ג. לקו"ת ראה כ, סע"ג. וראה לקו"ת שה"ש יד, ג. ולהעיר מד"ה ע"כ יאמרו המושלים תרצ"א, ובכ"מ, שגם ההתהוות שמצד שם הוי' היא בדרך ממילא). וראה גם לשון הרמב"ם בריש הל' יסוה"ת שכל הנמצאים "לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו" (ראה המשך תרס"ו ע' שמג ואילך. ועיי"ש ע' תסה). וענין שבדרך ממילא שמצד העצמות הוא לא רק באופן שנמצא הנפעל, אלא גם באופן הכרת הנפעל, היינו באופן שהאדם יודע ורואה את התגלות העצמות. ראה "הדרן" על הרמב"ם (קה"ת, תשמ"ה – משיחת י"ט כסלו תשל"ה) הערה 112 – בביאור דברי הרמב"ם בחותם ספרו "ויודעים דברים הסתומים", ולא "וידעו", כי הידיעה בדברים הסתומים, בבחי' אינו מצוי, באה כמו בדרך ממילא. ואכ"מ.
5. 42. תניא שם.
6. 43. ראה המשך תער"ב ע' שכו. שנו. ועוד.
7. 44. ועפ"ז יומתק מה שבפסוק זה דוקא מודגש ברש"י שהוא "יינה של תורה"*, כי [בנוסף לזה שבפסוק זה נאמר הענין דאחדות הוי', "אין עוד מלבדו", שהוא הוא הענין המדובר ומבואר ב"יינה של תורה", רזין דאורייתא בכלל, הרי] ההגבלה וההתחלקות דחלקי התורה שחלקי הפשט רמז ודרוש הם בגילוי וחלק הסוד הוא בהעלם – זהו מצד סדר ההשתלשלות שבתורה, אבל מצד עצמותו ית' שנתגלה במ"ת, שעי"ז נתגלה עצם ומהות התורה, בחי' יחידה שבתורה, לא קיימת התחלקות, וגם חלק הסוד הוא בגלוי בפשט. ראה בארוכה קונטרס ענינה של תורת החסידות פ"ו ואילך.
8. . לא רק שישנה שייכות מיוחדת ביניהם, שלכן חלק הסוד שייך דוקא לחלק הפשט, כמבואר במקומות שבהערה 5. וש"נ. אבל עפ"ז אינו מבואר עדיין מה שרש"י "איז יינה של תורה".