37

אשר עשה הקדוש־ברוך־הוא "במצרים לעיניך", ובלשון הספורנו¹⁴: "את כל אלה הראך הא־ל יתברך, לדעת, כדי שתתבונן ותדע בלי ספק כי ה' הוא האלקים...".

ואת זה שולל רש"י בפירושו "כשנתן הקדוש־ברוך־הוא את התורה פתח...". רש"י שולל את האפשרות שהמילים "אתה הראת..." קשורות לאותות ולמופתים "אשר עשה לכם ה' אלקיכם במצרים לעיניך", המוזכרים בפסוק הקודם, וכן, לפי דבריו, אין הכוונה לנפלאות המופיעות בפסוק הבא¹⁵, המדבר על מתן תורה, "מן השמים השמיעך... ועל הארץ הראך..." – אלא הוא מסביר ש"אתה הראת" הוא ענין חדש, שבא לספר על מאורע שונה שהתרחש בשעת מתן תורה – "פתח להם שבעה רקיעים...".

וההכרח להסביר לפי פשוטו של מקרא שהמילים "אתה הראת" אינן מוסבות לנאמר לפני כן ולא לנאמר לאחר מכן, אלא הן ענין בפני עצמו. נובע מהמילה "הראת", כפי שיוסבר להלן.

ד. הסרת הכיסוי, ולא פעולה חדשה

התורה מתבטאת בפסוק זה בלשון "אתה הראת", ולא "אתה ראית". כלומר, מודגש שהיתה כאן פעולה של הזולת "להראות". ולכאורה, אין מובן, מדוע מדגישים את מקבל הפעולה – אתה – ולא את עושה הפעולה. לכאורה, צריך היה לומר "הקדוש־ברוך־הוא הראה לך", כפי שנאמר לפני כן "אשר עשה לכם הוי'", ואף לאחר מכן¹⁵ "השמיעך את קולו... הראך את אשו..."?

מכך¹⁶ מסיק רש"י, שבפסוק זה מדובר על "הראת" אחר, שבו מודגש שהייתה זו פעולה של "להראות", אך יחד עם זאת לא היתה זו כפעולה ממש, כמו "הראך", אלא באופן שהחידוש העיקרי הוא מצד מקבל הפעולה – "אתה": המראה רק ביטל דבר מה שהפריע לראות, ופעולתו התבטאה בביטול הגורם המונע את הראיה.

ולכן מסביר רש"י שאין מדובר כאן על הנסים והנפלאות שהראה הקדוש־ברוך־הוא לישראל, שזוהי פעולה כפשוטה, עשיית פעולה ממש, אלא שכאן מדובר על הגילוי של "פתח להם שבעה רקיעים...": הקדוש־ברוך־הוא לא עשה פעולה חדשה "להראות" לישראל, אלא, אלא רק הסיר את הכיסוי של "שבעה רקיעים", ואז ממילא "ראו שהוא יחידי"¹⁷.