שיחה ב

73שיחה ב

בהעלותך

א. "יפוצו אויביך וינוסו משנאיך"

על הפסוק¹ "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך" מפרש רש"י: "ויפוצו אויביך, המכונסין. וינוסו משנאיך, אלו הרודפים".

בפשטות מובן², שרש"י תמה על כפל הלשון בפסוק³ – "ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך" – והוא מפרש שמדובר כאן על שני סוגים: במילים "ויפוצו אויביך" מדובר על האוייבים "המכונסין", ולכן יתרחש ההיפך מכך – "ויפוצו אויביך"⁴. ואילו המילים "וינוסו משנאיך" מדברות על ה"רודפים", שבמקום לרדוף אחר ישראל, הם ימלטו – "וינוסו משנאיך".

אך יש דיוק בולט בניסוח של דברי רש"י: לגבי "ויפוצו אויביך" הוא אומר "המכונסין", אך לגבי "וינוסו משנאיך" הוא מוסיף את המילה "אלו⁵ הרודפים"?

ושינוי זה תמוה יותר: המקור לפירוש רש"י הוא בספרי⁶, ושם נאמר "אלו המכונסין .. אלו הרודפים", ורש"י משנה מלשון הספרי – לגבי "אויביך" הוא משמיט את המילה "אלו", ואילו לגבי "משנאיך" הוא כן מצטט מילה זו!

ב. משנאיך אלו שונאי ישראל

לאחר מכן מצטט רש"י שוב את המילה "משנאיך", ומפרש:⁷ "אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנאמר⁸ ומשנאיך נשאו ראש, ומי הם, על עמך יערימו סוד".

73בפשטות מתכוון רש"י להבהיר כאן: בפסוק הרי מדובר על הבאים להלחם עם ישראל, ומדוע איפוא הם מכונים בפסוק "משנאיך", (של הקדוש־ברוך־הוא)⁹? לפיכך מפרש רש"י, "שכל השונא את ישראל, שונא את מי שאמר והיה העולם".

אך תמוה: שאלה זו מתעוררת לפני כן לגבי "ויפוצו אויביך" – ואם כך, מדוע אומר רש"י פירוש זה רק על "וינוסו משנאיך"?

יש המפרשים¹⁰, שמשום שבפסוק המובא על ידי רש"י כהוכחה נאמר "משנאיך", לכן מביא רש"י פירוש זה על "משנאיך", ולא על "אויביך" ("שלא נזכר שם אוייבים").

אך תירוץ זה קשה מאוד, כי באותו פסוק, לפני המילים "משנאיך נשאו ראש", נאמר: "כי הנה אויביך יהמיון"¹¹ – ואם כך, הרי נאמר במפורש, שאלו אשר "על עמך יערימו סוד" נקראים "משנאיך" וגם "אויביך"?

ויותר מכך: בדומה לענין שמביא רש"י כאן – ש"שונאי ישראל" נקראים "משנאיך" של הקדוש־ברוך־הוא – כבר פירש רש"י לפני כן, על הפסוק "תהרוס קמיך" (בשירת הים בפרשת בשלח¹²): "ומי הם הקמים כנגדו, אלו הקמים על ישראל", ושם הוא אכן מביא את ההוכחה – "וכן הוא אומר" – (לא מן הביטוי "משנאיך נשאו ראש", אלא) מהמילים "כי הנה אויביך יהמיון, ומה היא ההמיה, על עמך יערימו סוד, ועל זה קורא אותם אויביו של מקום".

ואילו בפסוקנו אין רש"י מפרש ענין זה על המילה "אויביך", אלא רק על "משנאיך"?

ג. משנאי הקב"ה ולא שנואי הקב"ה

מפרשים אחרים¹³ מתרצים, שאת המילה "אויביך" ניתן להסביר, שאין משמעותה כלפי אלו אשר שונאים את הקב"ה, אלא להיפך, אלו שהקדוש־ברוך־הוא שונא אותם. ולעומת זאת את המילה "משנאיך" (ולא "שונאיך") אי אפשר לפרש, אלא באופן אחד בלבד: אלו אשר שונאים אותך – ולכן צריך רש"י להבהיר "אלו שונאי ישראל, שכל השונא...".

אך גם תירוץ זה אינו מובן, כי:

בנוסף לעיקר, שכיון שרש"י כבר 74פירש לפני כן, כדלעיל, שאלו אשר "על עמך יערימו סוד" נקראים "אויביך", "אוייביו של מקום", כי ה"קמים על ישראל" הם גם "קמים כנגדו" – בדיוק כ"משנאיך" – ואם כך, הרי אין כבר מקום להסביר כאן אחרת ולומר בדוחק שמהשמעות של המילה "אוייביך" כאן היא לאלו אשר הקב"ה שונא אותם, ובנוסף לכך,

מתוכנם של הפסוקים בהמשך (לפי פירוש רש"י) מובן, שבמילה "אויביך", בדיוק כבמילה "משנאיך", הכוונה היא לאלו אשר שונאים את ישראל¹⁴, שאיבתם ושנאתם מתבטאת במלחמתם נגד ישראל. כפי שנאמר לפני כן^* "וארון ברית ה' נוסע לפניהם", כפי שמפרש רש"י "זה הארון היוצא עמהם למלחמה", ובהמשך לכך נאמר בפסוק "ויהי בנסוע הארון... ויפוצו אויביך (המכונסין) וינוסו משנאיך (אלו הרודפים)" – וממילא אין מלכתחילה מקום לומר שהמשמעות של המילה "אויביך" כאן היה לאלו שהקב"ה שונא אותם.

והכרחי אפוא לומר, שרש"י אינו מפרש דבר על "אויביך", משום שהוא מסתמך על פירושו הקודם ל"תהרוס קמיך", ששם הוא כבר הסביר בבירור, שאלו אשר "על עמך יערימו סוד .. קורא אותם אויביו של מקום".

אך אם כך, קשה לאידך גיסא: מדוע כאשר מגיעים למילה "משנאיך" אין רש"י מסתמך על פירושו הקודם, אלא הוא אומר זאת שוב?

ד. דיוקים בלשון רש"י

כן ישנם מספר דיוקים בלשון רש"י, ובמיוחד תמוהים ההבדלים בין דברי רש"י כאן לבין דבריו בפירושו על "תהרוס קמיך", שהוזכר לעיל, ומהם:

א) מדוע מדגיש רש"י כאן "שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם", ואינו אומר בקצרה "שונא את הקדוש־ברוך־הוא" או "שונא את המקום"¹⁵?

ב) בפירושו על "תהרוס קמיך" מאריך רש"י בלשונו "ומי הם הקמים כנגדו", ואילו כאן הוא אומר מיד: "משנאיך, אלו שונאי ישראל"¹⁶.

ג) כאשר רש"י מביא שם את ההוכחה מן הפסוק "כי הנה אויביך יהמיון" הוא מתבטא במילים "וכן הוא 75אומר", ואילו כאן הוא אומר "שנאמר"¹⁷.

ד) כאשר מבאר רש"י את ההוכחה הוא אומר כאן "משנאיך נשאו ראש, ומי הם על עמך יערימו סוד", שהשאלה היא מי הם משנאיך¹⁸. לעומת זאת, שם אומר רש"י (א) "כי הנה אויביך יהמיון ומה היא ההמיה על עמך יערימו סוד", כלומר, שהשאלה היא במה מתבטאת פעולתם (ההמיה) של "אויביך", (ב) אחר־כך מסיים רש"י ואמר "ועל זה (משום ההמיה של "ועל עמך...") קורא אותם אויביו של מקום".

ה. שנאה לישראל ושנאה לה' – היינו הך

כדי להבין כל זאת יש להקדים ולהדגיש שבדברי רש"י בפרשתנו יש הבדל מהותי לעומת דברי ה"ספרי", שהוא המקור לפירוש רש"י: ב"ספרי" נאמר "שכל מי ששונא את ישראל כאילו שונא את מי שאמר והיה העולם"¹⁹, ואילו רש"י אומר "שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם" (ללא המילה "כאילו"²⁰).

כלומר: רש"י מסביר, שהנאמר בפסוק "משנאיך" אינו מצביע רק על דמיון בחומרה של החטא והעונש (ששנאה לישראל דומה לשנאה לקדוש־ברוך־הוא), אלא "משנאיך" הכוונה כפשוטו – הם שונאים את הקדוש־ברוך־הוא, מפני ששני ענינים אלו הם היינו הך. או – היותו "שונא את ישראל" נובע מכך שהוא "שונא את מי שאמר והיה העולם".

וכך גם בפירושו על "תהרוס קמיך" מדגיש רש"י "ומי הם הקמים כנגדו אלו הקמים על ישראל", ולא כלשון המכילתא²¹ "שכל מי שקם כנגד ישראל כאילו קם כנגד הקדוש־ברוך־הוא"²² – כי לפי רש"י שני ענינים אלו הם היינו הך: הגויים יודעים שישראל הם "לי סגולה מכל העמים"²³ ו"בני בכורי ישראל"²⁴, ולפיכך, אצלם זהו דבר אחד: כאשר הם "קמים כנגדו" הרי הם 76ממילא "קמים על ישראל"²⁵ שהם עם סגולתו של הקדוש־ברוך־הוא²⁶.

אך באופן ובעוצמת השנאה עצמה יש הבדל בין "אויביך" (קמיך) לבין "משנאיך", ומשום כך אין רש"י יכול להסתמך בהבנת המילים "וינוסו משנאיך" על פירושו לגבי "תהרוס קמיך": מהעובדה שאומות העולם הם "קמיך" ו"אויביך" משום שהם "קמים על ישראל" ו"על עמך יערימו סוד" אי אפשר ללמוד ולהוכיח שכך הוא גם לגבי "משנאיך", ששנאתם לישראל היא הוכחה לשנאתם כלפי הקב"ה – כי הביטוי "שונא" מביע איבה עמוקה וחזקה הרבה יותר מאשר "אויב" ו"קמיך", אשר, לכאורה, אינה מתאימה כלפי מעלה, כדלהלן.

ו. אוייב – שנאה גלויה. שונא – טינה נסתרת

ההבדל בין אוייב לבין שונא, כאשר מקפידים להבדיל ביניהם²⁷, הוא:²⁸

אויב הוא מי שהשנאה אצלו היא בדרך כלל גלויה, שנאה הכרוכה בביטויים מעשיים, והוא מתנהג כלפי הזולת בפועל באופן של שנאה. לעומת זאת "שונא" הוא, בדרך כלל, מי שהשנאה היא אצלו מדה בלב²⁹, שזוהי שנאה עמוקה ביותר: השנאה לזולת חקוקה בלבו, ולכן לא זו בלבד שהוא מתנהג כלפי השנוא עליו באופן רע כאשר הדבר מתאפשר, אלא הוא שקוע בשנאה זו ועסוק תמיד בחיפוש אחר דרכים ורעיונות לפגוע ברשעות בשנוא עליו, בדומה לנאמר³⁰ "והוא לא שונא 77לו מתמול שלשום" – מי ששומר את הטינה "מתמול שלשום" ומחפש תמיד את רעת זולתו, נקרא "שונא לו".

זהו גם ההסבר לכך שבתוכחה שבפרשת בחוקותי³¹ מופיעים בתורה שני הביטויים "ונגפתם לפני אויביכם ורדו בכך שונאיכם", אשר, כפי שמביא רש"י³², המשמעות של "ונגפתם לפני אויביכם" היא "בעלי דבביכון מקיפין אתכם מבחוץ", ובמילים "ורדו בכם שונאיכם" הכוונה היא לאלו אשר "מחפשים אחר המטמוניות שלכם".

אצל "אויב" ששנאתו היא שנאה גלויה בלבד, ייתכן, שמטרתו רק להשמר שהאחר לא יוכל להזיק לו, ולכן הוא מסתפק ב"מקיפין אתכם מבחוץ".

ולעומת זאת מטרתו של ה"שונא", ששנאתו טמונה בלבו, היא לרדוף ולהזיק לאחר, ולכן אין שונאים אלו מסתפקים בהיותם "מקיפין אתכם מבחוץ", אלא הם "מחפשים אחר המטמוניות שלכם".

ז. "משנאיך אלו הרודפים"

לפי זה ניתן להבין את השינוי בלשון רש"י בפירושו לפסוקנו: "ויפוצו אויביך, המכונסין. וינוסו משנאיך, אלו הרודפים":

ההסבר ש"ויפוצו אויביך" הכוונה היא ל"המכונסין" אינו תלוי רק בתואר "אויביך" – כי יש מספר דרכים שבהן יכולים האויבים לנהל את מלחמתם: לעתים מוטב להם להיות מכונסים, ולעתים כדאי להם, לצורך תכסיסי המלחמה, להתפצל למספר מחנות.

ולכן אין רש"י יכול לומר "ויפוצו אויביך אלו המכונסין" (שהמילה "אויביך" מוכיחה שמדובר על אלו ש"מכונסין"), אלא "ויפוצו אויביך המכונסין": מן הנאמר בפסוק "ויפוצו" יודעים שמדובר על אויבים שהם "מכונסין"³³.

אך לעומת זאת, על המילים "וינוסו משנאיך" אומר רש"י "אלו הרודפים", כי רודפים אינו רק ההיפך של "וינוסו" אלא זוהי תוכן המשמעות של התואר "משנאיך"³⁴ – "משנאיך אלו הרודפים"^* – אלו אשר יש בלבם שנאה, ולכן הם רודפים את ישראל, ומחפשים תמיד כיצד להרע ולהזיק לישראל.

78ח. לא תיתכן שנאה כלפי הקדוש־ברוך־הוא

בהמשך לפירוש "וינוסו משנאיך, אלו הרודפים" – שבמילה "משנאיך" מדובר על אלו אשר יש בלבם שנאה עמוקה לישראל ולכן הם רודפים אותם, מתעורר אצל רש"י הקושי: כיצד ייתכן להשתמש בביטוי זה "משנאיך" – כלפי הקדוש־ברוך־הוא, שאצל "בשר ודם" יהיה שנאה עמוקה לקדוש־ברוך־הוא, ויותר מכך – באופן של "רודפים"³⁵?

את התואר "אויביך" כלפי ה', המבטא רק שנאה גלויה הכרוכה במעשה בפועל נגד ה', ועל־אחת־כמה־וכמה את המילה "קמיך" המתארת את העשיה בפועל, ניתן להבין: כאשר האדם חפץ לנהוג להיפך מרצון ה', ואינו יכול או אינו חפץ להמנע מכך הרי הוא מורד בה' ופועל בניגוד לרצונו, עד כדי כך שעלולה לצמוח מכך איבה, שהוא יפעל כך במטרה להכעיס, נגד רצון ה'.

אך כיצד ייתכן שיהיו "משנאיך", אנשים שיש בלבם שנאה כלפי הקדוש־ברוך־הוא, ואשר עסוקים תמיד ברדיפה וכדומה?

לכן מתבטא כאן רש"י בפירושו בביטוי "מי שאמר והיה העולם" – כדי להדגיש עד כמה אין מתאים לומר שתהיה לאדם שנאה כלפי הקדוש־ברוך־הוא – שהרי הוא "מי שאמר והיה העולם", ולכן: (א) כיצד ייתכן שתהיה לאדם שנאה כבושה בלבו כנגד מי (שגם הוא מאמין³⁶) שהוא בראו ומעניק לו את חיותו? (ב) יותר מכך: כיון שמדובר כאן על "מי שאמר והיה העולם" – כיצד ייתכן בכלל שבשר ודם יוכל "לרדוף" את הקדוש־ברוך־הוא?

על כך משיב רש"י: "משנאיך – אלו שונאי ישראל": במילה "משנאיך" (בכל מקום³⁷), הכוונה היא לשונאי ישראל. כלומר, אכן לא תיתכן שנאה כבושה בלב כנגד "מי שאמר והיה העולם", אך מי ש"שונא את ישראל", מי שיש בלבו שנאה עמוקה כלפי ישראל, כפי שכבר מביא רש"י בפירושו³⁸ "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב", הרי הוא ממילא "שונא את מי שאמר והיה העולם".

79ועל כך (ש"משנאיך אלו שונאי ישראל"), חייב רש"י להביא הוכחה מפסוק: "שנאמר משנאיך נשאו ראש, ומי הם, על עמך יערימו סוד" – מכך רואים, שמי הם "משנאיך" – אלו אשר "על עמך יערימו סוד".

ט. "קמיך" – בפסוק זה

לפי זה יובנו גם הבדלי הניסוח בין פירוש רש"י כאן לבין פירושו על "תהרוס קמיך":

בפסוק "תהרוס קמיך" אין רש"י מתכוון לומר שהמשמעות על "קמיך" באופן כללי היא "הקמים על ישראל", כי, כדלעיל, תיתכן מציאות של "קמיך" (ואפילו "אויביך") כנגד ה' ולא רק על ידי ש"קמים על ישראל", ולכן אין רש"י יכול לומר באופן סתמי, כבפרשתנו: קמיך – אלו הקמים על ישראל.

אלא כוונת רש"י היא לבאר את המילה "קמיך" בפסוק זה, של שירת הים, שבו שבחו והודו ישראל לקדוש־ברוך־הוא על אשר "מרכבות פרעה וחילו ירה בים..."³⁹: מי הם אלו שפסוק זה מכנה אותם כאן בתואר "קמיך" – אלו אשר "קמים על ישראל". ולכן מאריך רש"י בלשונו: "הקמים נגדך (והוא מבאר) ומי הם הקמים כנגדו (למה הכוונה בפסוק זה) אלו הקמים על ישראל".

והיכן מוצאים מקום נוסף שבו ה"קמים על ישראל" נכללים בסוג של "קמים כנגדו" – לכך מביא רש"י דוגמא (וכן הוא אומר) מפסוק נוסף: "כי הנה אויביך יהמיון, ומה היא ההמיה, על עמך יערימו סוד, ועל זה קורא אותם אויביו של מקום". מכך רואים, שמשום ההמיה והמעשים של "(ועל זה) קורא אותם אויביו של מקום".

לעומת זאת בפרשתנו מתכוון רש"י להוכיח ש"משנאיך אלו שונאי ישראל", ולכן הוא מביא הוכחה – "שנאמר" – מן הפסוק "משנאיך נשאו ראש ומי הם על עמך יערימו סוד", כדלעיל.

י. גילוי התקשרות ישראל לה'

מיינה של תורה שבפירוש רש"י זה:

בדומה לפסוק "קומה ה' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך" מופיע גם בתהלים⁴⁰ הפסוק: "יקום אלקים ויפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו", אך יש הבדל ביניהם: בחומש נאמר "קומה הוי'", ואילו בתהלים נאמר "יקום אלקים".

יוצא, אפוא, שבקשר לענין זה מוזכר הקדוש־ברוך־הוא בשלשה כינויים: בחומש נאמר "הוי'", בכתובים 80נאמר "אלקים", ובתורה שבעל־פה – בספרי וברש"י – נאמר "מי שאמר והיה העולם".

ויש לומר, שההסבר לכך הוא: ההסבר בפנימיות הענינים לכך שהתורה מדברת כאן על "ויפוצו אויביך" ועל "משנאיך", של הקב"ה, הוא משום שמדובר כאן על מצב שבו יש פגם בעבודתם הרוחנית של בני ישראל, כפי שרומז רש"י בפירושו על "ויהי בנסוע הארון", ש"נכתב כאן כדי להפסיק בין פורענות לפורעניות": הפסוק "קומה ה'" בא כדי להפסיק ולבטל את הפורעניות המגיעות משום פגם בעבודת בני ישראל –

ולכן אין הישועה מגיעה מפני מעלת העבודה הרוחנית של ישראל, אלא מפני שהאוייב והשונא את ישראל הוא – "אויביך" ו"משנאיך". במילים אחרות: אם יראו אומות העולם שביכולתם לפגוע ר"ל בישראל – אשר הם "עם סגולה" – והקב"ה לא יעזור להם ר"ל, הרי זה חילול השם. אומות העולם אינם בודקים ומחשבים אם בני ישראל הם שלמים בתורה ומצוות או (ר"ל) הפוך, הם יודעים רק את זאת שישראל הם בניו של הקב"ה –

ולכן "לא לנו ה' .. כי לשמך תן כבוד..."⁴¹, שלא יהא שמי הגדול מחולל בגויים⁴².

וזוהי התפלה "קומה הוי' ויפוצו...": כדי שיהיה "ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך" צריך להגלות הקשר בין ישראל לקב"ה אשר שום דבר בעולם לא יוכל להחלישו, ואשר משום כך, בכל מצב שיהיו ישראל שרויים בו, תמיד "להחליפם באומה אחרת איני יכול"⁴³, כי אז מתגלה כיצד שונאי ישראל הם "משנאיך" (והרי ישראל וקודשא־בריך־הוא כולא חד), וממילא נגרם "ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך"⁴⁴ –

וזאת על ידי "קומה הוי'" – נגרמת "קימה" ועליה של שם הוי'⁴⁵ לדרגה שמעל להתהוות העולם, שמעל לסדר ההשתלשלות, אשר שם קיים הענין של "ואוהב את יעקב"⁴⁶ דוקא.

יא. "קומה הוי'" יורד להעלם העולם

אך כדי שתבוא הישועה בפועל, כדי שיתקיים "יפוצו אויביך וינוסו משנאיך" כאן למטה, נמשך הענין של "קומה הוי'" כאן למטה, עד להעלם שבעולם הזה.

81וזהו הסדר של שלשת הכינויים הללו של הקדוש־ברוך־הוא:

בחומש – העיקר של התורה שבכתב – מאיר השורש⁴⁷ והרמז⁴⁸ של כל דבר, ולכן נאמר "קומה הוי'", שדוקא משם נובע הענין של "יפוצו אויביך...".

בכתובים – שבהם נמשכים הענינים שבתורה למטה יותר⁴⁹, אך עדיין זהו חלק של התורה שבכתב – נאמר "יקום אלקים", שהענין של "קומה הוי'" נמשך לשם אלקים⁵⁰, ואז נגרם ענין של "יקום אלקים". אמנם, אלקים הוא שם קדוש⁵¹, אבל הוא בלשון רבים⁵² וזהו שרש ומקור להעלם⁵³ של העולם⁵⁴.

ובתורה שבעל פה – שזוהי הדרגה שבה נמשכת התורה ויורדת להשגתו ולהבנתו של המקבל – מופיע הכינוי "מי שאמר והיה העולם": כאן כבר מדובר על הדרגה של עולם, מלשון העלם. אמנם, יודעים שישנו מי "שאמר והיה העולם", אך הוא רק בגדר "מי שאמר – בלשון דהעלם ונסתר "מי"⁵⁵ – והיה העולם".

ועל ידי כך שהענין של "קומה הוי'" נמשך אל תוך העלם העולם, נגרם "יפוצו אויבך וינוסו משנאיך" בפועל.

וכאשר מדובר על "אויביך" ו"משנאיך" הפוגעים ב"שמך הגדול", אין הקדוש־ברוך־הוא מתחשב בשום חישובים, ואפילו לא בכך שישראל צריכים תחלה דווקא לחזור בתשובה, והוא מביא מיד את הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

(משיחת ש"פ בהעלותך תשכ"ט)