73

בפשטות מתכוון רש"י להבהיר כאן: בפסוק הרי מדובר על הבאים להלחם עם ישראל, ומדוע איפוא הם מכונים בפסוק "משנאיך", (של הקדוש־ברוך־הוא)⁹? לפיכך מפרש רש"י, "שכל השונא את ישראל, שונא את מי שאמר והיה העולם".

אך תמוה: שאלה זו מתעוררת לפני כן לגבי "ויפוצו אויביך" – ואם כך, מדוע אומר רש"י פירוש זה רק על "וינוסו משנאיך"?

יש המפרשים¹⁰, שמשום שבפסוק המובא על ידי רש"י כהוכחה נאמר "משנאיך", לכן מביא רש"י פירוש זה על "משנאיך", ולא על "אויביך" ("שלא נזכר שם אוייבים").

אך תירוץ זה קשה מאוד, כי באותו פסוק, לפני המילים "משנאיך נשאו ראש", נאמר: "כי הנה אויביך יהמיון"¹¹ – ואם כך, הרי נאמר במפורש, שאלו אשר "על עמך יערימו סוד" נקראים "משנאיך" וגם "אויביך"?

ויותר מכך: בדומה לענין שמביא רש"י כאן – ש"שונאי ישראל" נקראים "משנאיך" של הקדוש־ברוך־הוא – כבר פירש רש"י לפני כן, על הפסוק "תהרוס קמיך" (בשירת הים בפרשת בשלח¹²): "ומי הם הקמים כנגדו, אלו הקמים על ישראל", ושם הוא אכן מביא את ההוכחה – "וכן הוא אומר" – (לא מן הביטוי "משנאיך נשאו ראש", אלא) מהמילים "כי הנה אויביך יהמיון, ומה היא ההמיה, על עמך יערימו סוד, ועל זה קורא אותם אויביו של מקום".

ואילו בפסוקנו אין רש"י מפרש ענין זה על המילה "אויביך", אלא רק על "משנאיך"?

ג. משנאי הקב"ה ולא שנואי הקב"ה

מפרשים אחרים¹³ מתרצים, שאת המילה "אויביך" ניתן להסביר, שאין משמעותה כלפי אלו אשר שונאים את הקב"ה, אלא להיפך, אלו שהקדוש־ברוך־הוא שונא אותם. ולעומת זאת את המילה "משנאיך" (ולא "שונאיך") אי אפשר לפרש, אלא באופן אחד בלבד: אלו אשר שונאים אותך – ולכן צריך רש"י להבהיר "אלו שונאי ישראל, שכל השונא...".

אך גם תירוץ זה אינו מובן, כי:

בנוסף לעיקר, שכיון שרש"י כבר