77
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
לו מתמול שלשום" – מי ששומר את הטינה "מתמול שלשום" ומחפש תמיד את רעת זולתו, נקרא "שונא לו".
זהו גם ההסבר לכך שבתוכחה שבפרשת בחוקותי31 מופיעים בתורה שני הביטויים "ונגפתם לפני אויביכם ורדו בכך שונאיכם", אשר, כפי שמביא רש"י32, המשמעות של "ונגפתם לפני אויביכם" היא "בעלי דבביכון מקיפין אתכם מבחוץ", ובמילים "ורדו בכם שונאיכם" הכוונה היא לאלו אשר "מחפשים אחר המטמוניות שלכם".
אצל "אויב" ששנאתו היא שנאה גלויה בלבד, ייתכן, שמטרתו רק להשמר שהאחר לא יוכל להזיק לו, ולכן הוא מסתפק ב"מקיפין אתכם מבחוץ".
ולעומת זאת מטרתו של ה"שונא", ששנאתו טמונה בלבו, היא לרדוף ולהזיק לאחר, ולכן אין שונאים אלו מסתפקים בהיותם "מקיפין אתכם מבחוץ", אלא הם "מחפשים אחר המטמוניות שלכם".
ז. "משנאיך אלו הרודפים"
לפי זה ניתן להבין את השינוי בלשון רש"י בפירושו לפסוקנו: "ויפוצו אויביך, המכונסין. וינוסו משנאיך, אלו הרודפים":
ההסבר ש"ויפוצו אויביך" הכוונה היא ל"המכונסין" אינו תלוי רק בתואר "אויביך" – כי יש מספר דרכים שבהן יכולים האויבים לנהל את מלחמתם: לעתים מוטב להם להיות מכונסים, ולעתים כדאי להם, לצורך תכסיסי המלחמה, להתפצל למספר מחנות.
ולכן אין רש"י יכול לומר "ויפוצו אויביך אלו המכונסין" (שהמילה "אויביך" מוכיחה שמדובר על אלו ש"מכונסין"), אלא "ויפוצו אויביך המכונסין": מן הנאמר בפסוק "ויפוצו" יודעים שמדובר על אויבים שהם "מכונסין"33.
אך לעומת זאת, על המילים "וינוסו משנאיך" אומר רש"י "אלו הרודפים", כי רודפים אינו רק ההיפך של "וינוסו" אלא זוהי תוכן המשמעות של התואר "משנאיך"34 – "משנאיך אלו הרודפים"* – אלו אשר יש בלבם שנאה, ולכן הם רודפים את ישראל, ומחפשים תמיד כיצד להרע ולהזיק לישראל.
הערות
- 31. כו, יז.
- 32. "אגדה בתו"כ" – אבל מכיון שהובא בפרש"י עה"ת היא "אגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו" (רש"י בראשית ג, ח. ועוד).
- 33. דלא כמ"ש בערה"כ שם (ע"פ פרש"י דילן) ד"אויבים נקר' המכונסים".
- 34. ראה עד"ז בתולדות אדם לספרי כאן. ובפרט שכאן נאמר "משנאיך" (ולא "שונאיך") – שמורה על עשיית השנאה בחוזק, כמ"ש בספרי דבי רב לספרי כאן.
- *. ע"פ המבואר בפנים תומתק הגירסא בא' מכת"י רש"י (שתח"י) שהד"ה בפרש"י זה הוא רק "משנאיך" (ולא – "וינוסו משנאיך").
רש"י על בראשית ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וישמעו. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים וּכְבָר סִדְּרוּם רַבּוֹתֵינוּ עַל מְכוֹנָם בִּבְ"רַ וּבִשְׁאָר מִדְרָשׁוֹת; וַאֲנִי לֹא בָאתִי אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וּלְאַגָּדָה הַמְיַשֶּׁבֶת דִּבְרֵי הַמִּקְרָא דָבָר דָּבוּר עַל אׇפְנָיו: וישמעו. מַה שָּׁמְעוּ? שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקָּבָּ"ה שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:
לרוח היום. לְאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְשָׁם, וְזוֹ הִיא מַעֲרָבִית; שֶׁלִּפְנוֹת עֶרֶב חַמָּה בַּמַּעֲרָב, וְהֵם סָרְחוּ בָּעֲשִׂירִית (סנהדרין ל"ח):
וישמעו AND THEY HEARD — There are many Midrashic explanations and our Teachers have already collected them in their appropriate places in Genesis Rabbah and in other Midrashim. I, however, am only concerned with the plain sense of Scripture and with such Agadoth that explain the words of Scripture in a manner that fits in with them. וישמעו AND THEY HEARD — What did they hear? They heard the sound of the Holy One, blessed be He, as He walked in the garden (see Genesis Rabbah 19:12).
לרוח היום IN THE WIND OF THE DAY — (רוח is used also in the meaning of direction,— north, east, — etc.) in that direction to which the sun travels (באה לשם) which is the west, for towards evening the sun is in the west, and they committed the sin in the tenth hour (Sanhedrin 38b).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

