76
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ממילא "קמים על ישראל"25 שהם עם סגולתו של הקדוש־ברוך־הוא26.
אך באופן ובעוצמת השנאה עצמה יש הבדל בין "אויביך" (קמיך) לבין "משנאיך", ומשום כך אין רש"י יכול להסתמך בהבנת המילים "וינוסו משנאיך" על פירושו לגבי "תהרוס קמיך": מהעובדה שאומות העולם הם "קמיך" ו"אויביך" משום שהם "קמים על ישראל" ו"על עמך יערימו סוד" אי אפשר ללמוד ולהוכיח שכך הוא גם לגבי "משנאיך", ששנאתם לישראל היא הוכחה לשנאתם כלפי הקב"ה – כי הביטוי "שונא" מביע איבה עמוקה וחזקה הרבה יותר מאשר "אויב" ו"קמיך", אשר, לכאורה, אינה מתאימה כלפי מעלה, כדלהלן.
ו. אוייב – שנאה גלויה. שונא – טינה נסתרת
ההבדל בין אוייב לבין שונא, כאשר מקפידים להבדיל ביניהם27, הוא:28
אויב הוא מי שהשנאה אצלו היא בדרך כלל גלויה, שנאה הכרוכה בביטויים מעשיים, והוא מתנהג כלפי הזולת בפועל באופן של שנאה. לעומת זאת "שונא" הוא, בדרך כלל, מי שהשנאה היא אצלו מדה בלב29, שזוהי שנאה עמוקה ביותר: השנאה לזולת חקוקה בלבו, ולכן לא זו בלבד שהוא מתנהג כלפי השנוא עליו באופן רע כאשר הדבר מתאפשר, אלא הוא שקוע בשנאה זו ועסוק תמיד בחיפוש אחר דרכים ורעיונות לפגוע ברשעות בשנוא עליו, בדומה לנאמר30 "והוא לא שונא
הערות
- 25. וצע"ק בפרש"י מטות (לא, ג) "שהעומד כנגד ישראל כאילו עומד כנגד הקב"ה". ואולי – "עומד" מורה יותר על מלחמה בפועל (במעשה) שזה אין שייך (כ"כ) כלפי מעלה. והא דלא הביא רש"י שם ראי' לפירושו (כבפירושו כאן ובפ' בשלח*) – י"ל בפשטות, כי שם מפורש הוא בהכתובים עצמם "נקמת בני ישראל .. נקמת הוי'"; משא"כ בנדו"ד שבכתוב נאמר רק "משנאיך" (ועד"ז בבשלח נאמר רק "קמיך").
- 26. וכלשון המכילתא הנ"ל "שקמו נגד בניך".
- 27. כי בכמה מקומות – ב' הלשונות משמשים לאותו הענין.
- 28. ראה ערכי הכינויים (לבעל סה"ד) ע' שונא ד"שונא בלב .. אויב מגלה השנאה". וראה מלבי"ם כאן. ועייג"כ אוה"ח כאן. ולהעיר מסה"מ תשי"א (ע' 181) ועוד – בחילוק ד"אויב" ו"מתנקם". ובבחיי (נצבים ל, ז) כתב דאויב גדול משונא דאויב הוא שבלבו איבה עולמית. ואולי יש לתווך עם הנ"ל דשנאה היא עמוקה יותר מאיבה – ע"פ המבואר בס' החקירה בסופו (צב, א. וכ"ה באוה"ת בחוקותי ע' ריא. ועוד) דמ"ש בבחיי דאויב גדול משונא הוא לפי שאיבה (מלשון אבה) שייכת לרצון ושנאה היא המדה בלב (היפך האהבה). ואכ"מ.
- 29. כמש"נ (קדושים יט, יז) "לא תשנא את אחיך בלבבך".
- 30. שופטים יט, ד. ועד"ז שם, ו. וראה שם, יא: שונא לרעהו וארב לו (וברש"י שם).
- . ודוחק לומר כי סומך על פירושו בפרשתנו כאן, כי בפרשתנו מדובר ברגש שבלב (משנאיך), משא"כ שם במלחמה בפועל, כבפנים ההערה.
רש"י על במדבר ל״א:ג׳ - הטקסט מספריא
וידבר משה וגו'. אַעַ"פִּ שֶׁשָּׁמַע שֶׁמִּיתָתוֹ תְלוּיָה בַּדָּבָר עָשָׂה בְשִׂמְחָה וְלֹא אֵחַר (ספרי):
החלצו. כְּתַרְגּוּמוֹ, לְשׁוֹן חֲלוּצֵי צָבָא — מְזֻיָּנִים:
אנשים. צַדִּיקִים, וְכֵן "בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים" (שמות י"ז), וְכֵן "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים" (דברים א'):
נקמת ה'. שֶׁהָעוֹמֵד כְּנֶגֶד יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ עוֹמֵד כְּנֶגֶד הַקָּבָּ"ה:
וידבר משה וגו׳ AND MOSES SPAKE etc. — Although he had heard (v. 2) that his death was associated with this matter, he did it gladly and did not delay (Sifrei Bamidbar 157:2).
החלצו — Understand this as the Targum does in the sense of “equipped (חלוצי) for war”, armed.
אנשים MEN — righteous men, and similar is, (Exodus 17:9) “Choose men for us”, and so, too, (Deuteronomy 1:13) “men wise and well-known” (Midrash Tanchuma, Matot 3).
'נקמת ה “THE VENGEANCE OF THE LORD” — [This is really equivalent to the expression God had employed (v.2), “the vengeance of the children of Israel”], because whoever attacks Israel is as though he attacks the Holy One blessed be He.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

