78

ח. לא תיתכן שנאה כלפי הקדוש־ברוך־הוא

בהמשך לפירוש "וינוסו משנאיך, אלו הרודפים" – שבמילה "משנאיך" מדובר על אלו אשר יש בלבם שנאה עמוקה לישראל ולכן הם רודפים אותם, מתעורר אצל רש"י הקושי: כיצד ייתכן להשתמש בביטוי זה "משנאיך" – כלפי הקדוש־ברוך־הוא, שאצל "בשר ודם" יהיה שנאה עמוקה לקדוש־ברוך־הוא, ויותר מכך – באופן של "רודפים"³⁵?

את התואר "אויביך" כלפי ה', המבטא רק שנאה גלויה הכרוכה במעשה בפועל נגד ה', ועל־אחת־כמה־וכמה את המילה "קמיך" המתארת את העשיה בפועל, ניתן להבין: כאשר האדם חפץ לנהוג להיפך מרצון ה', ואינו יכול או אינו חפץ להמנע מכך הרי הוא מורד בה' ופועל בניגוד לרצונו, עד כדי כך שעלולה לצמוח מכך איבה, שהוא יפעל כך במטרה להכעיס, נגד רצון ה'.

אך כיצד ייתכן שיהיו "משנאיך", אנשים שיש בלבם שנאה כלפי הקדוש־ברוך־הוא, ואשר עסוקים תמיד ברדיפה וכדומה?

לכן מתבטא כאן רש"י בפירושו בביטוי "מי שאמר והיה העולם" – כדי להדגיש עד כמה אין מתאים לומר שתהיה לאדם שנאה כלפי הקדוש־ברוך־הוא – שהרי הוא "מי שאמר והיה העולם", ולכן: (א) כיצד ייתכן שתהיה לאדם שנאה כבושה בלבו כנגד מי (שגם הוא מאמין³⁶) שהוא בראו ומעניק לו את חיותו? (ב) יותר מכך: כיון שמדובר כאן על "מי שאמר והיה העולם" – כיצד ייתכן בכלל שבשר ודם יוכל "לרדוף" את הקדוש־ברוך־הוא?

על כך משיב רש"י: "משנאיך – אלו שונאי ישראל": במילה "משנאיך" (בכל מקום³⁷), הכוונה היא לשונאי ישראל. כלומר, אכן לא תיתכן שנאה כבושה בלב כנגד "מי שאמר והיה העולם", אך מי ש"שונא את ישראל", מי שיש בלבו שנאה עמוקה כלפי ישראל, כפי שכבר מביא רש"י בפירושו³⁸ "הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב", הרי הוא ממילא "שונא את מי שאמר והיה העולם".