שיחה א

הערות

עמוד 62

1. 1. פרשתנו ט, א.
2. 2. ט, ו ואילך.
3. 3. כ"ה בדפוסים שלפנינו, ובדפוס ראשון ושני וכו"כ כת"י רש"י (שתח"י) "ופרשה".
4. 4. לכאורה לא בא רש"י כאן לחדש שפרשה שבראש הספר לא נאמר עד אייר, שהרי מפורש הוא בכתוב שם ("באחד לחודש השני"), אלא שמודיע המציאות (שלכן מזה למדין ש"אין סדר כו'"). וכדמוכח עוד יותר מהגירסא הנ"ל (הערה
5. 5. ו, ג.
6. 6. וישלח לה, כט. שמות ד, כ. יתרו יט, יא. תשא לא, יח. צו ח, ב. ויש עוד אופן שאינו מפורש ברש"י הלשון "אין מוקדם ומאוחר" אבל תוכן פירושו הוא שאין הכתובים על הסדר. ואכ"מ.
7. 7. נשא ז, א.
8. 8. ל' רש"י שם.
9. 9. ה, ב.
10. 10. והוא (כמ"ש רש"י שם) מ"מס' גיטין בפ' הניזקין (ס, א)" ולהעיר מתוד"ה תורה חתומה שם, שזוהי כוונת הש"ס בהבאת דרשה זו – להוכיח דאין מוקדם ומאוחר בתורה (כפירושם ב"תורה חתומה ניתנה"). וראה פנים יפות נשא שם.
11. 3. "ופרשה" בוא"ו החיבור, היינו שרש"י בא להדגיש הניגוד של הזמן "בחודש הראשון" (הד"ה של רש"י) לזמן אמירת פרשה ראשונה. וע"ד הלשון בספרי כאן "שבתחלת הספר הוא אומר וידבר ה' .. וכאן הוא אומר בחודש הראשון ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה".

עמוד 62

1. 11. מקורו של רש"י בפשטות הוא "כמצויין בדפוסי רש"י) בגמ' פסחים (ו, ב) (ובספרי כאן). ובגמ' (ובספרי) הוא ע"ד לשון רש"י: בגמ' "זאת אומרת אין מוקדם ומאוחר בתורה" (ובספרי "ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה"). אבל בגמ' (בבלי – בירושלמי ראה שקלים פ"ו ה"א) לא מצאתי לע"ע בנוגע לכתובים אחרים בתורה אין מוקדם ומאוחר. וראה הערה הבאה. ובהערות 22, 25.
2. 12. בפשטות יש לומר כי דוקא בב' פרשיות אלו שהתורה מקדימה את הפרשה שבה מפורש הזמן המאוחר לפרשה שבה מפורש הזמן המוקדם, "למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר", משא"כ בשאר המקומות בתורה, שבהכתובים עצמם אין מפורש (ומוכרח) שפרשה המאוחרת נאמר לפנ"ז. ואפשר שיש ליישבם בדרך אחרת. ולכאורה זהו הפירוש הפשוט בלשון הגמרא שם "זאת אומרת כו'" (וראה פנים יפות נשא שם). ומתורצת לכאורה קושיית רע"א בגליון הש"ס שם מדוע למדו זאת מכאן*.
3. 13. כ"ה בדפוסי רש"י שלפנינו כולל דפוס ראשון ושני ובכמה כת"י רש"י (שתח"י). ובכמה כת"י אחרים (שתח"י) ליתא.
4. 14. כמו בפ' בראשית וישלח שמות יתרו (יח, יג) תשא – שם.
5. 15. כבפ' צו בשלח יתרו (יט, יא) – שם.
6. 16. וע"פ פשש"מ – בכלל אין צורך לידע הזמן דציווי התורה (ומאי נפק"מ?). וראה פרש"י ר"פ אחרי מה ת"ל כו' (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 123 הערה 3).
7. 17. להעיר שבכהנ"ל אין לשון רש"י "למדת" שאין מוקדם ומאוחר כו' וכיו"ב, אלא שמודיע ומפרש סדר הזמנים בפסוקים ובפרשיות. ובפ' בהערה 6). ויש עוד מקומות לפני רש"י (מכילתא בשלח טו, ט. ספרי פרשתנו בדעת רבי). וגם בתוס' ברכות ז, ב. ועוד. ואכ"מ.
8. . כן משמע לכאורה שכוונתו להקשות על מ"ש "זאת אומרת אין מוקדם כו'" (שע"ז הוא הציון), ומעיר מפרש"י בג' מקומות לפני זה שמפורש כבר שאין מוקדם כו'. אבל י"ל (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 125) שכוונתו להקשות על המשך לשון הגמרא שאינו מועתק בגליון הש"ס (שיש הפרש בין חד ענינא לתרי ענינא). כי דוחק לומר שכוונתו רק לציין עוד מקומות לפנ"ז – שהרי יש הרבה מקומות ברש"י (כנסמן שמות שם מפרט "אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא".

עמוד 63

1. 18. כמו בפ' בראשית שם.
2. 19. וכמו בפ' וישלח שם, שהרי נאמר אח"כ (וישב לז, לח) ויבך אותו אביו, שפירושו יצחק (רש"י שם). וכן מובן בנוגע פירושו בשאר המקומות.
3. 20. בדפוס ראשון ושני וכמה כת"י רש"י (שתח"י) ליתא תיבת "ישראל".
4. 21. פסחים ו, ב.
5. 22. בפרשתנו עה"פ. אלא שמתחיל "בגנות ישראל הכתוב מדבר שהי' להם אחד עשר חודש שהיו חונים לפני הר סיני", אבל ממשיך "ללמדך (ובגי' הילקוט: וללמדך) שאין מוקדם ומאוחר בתורה, שבתחלת הספר הוא אומר וידבר ה' כו' .. ללמדך שאין מוקדם ומאוחר בתורה". וה"גנות" "שלא עשו אלא פסח זה בלבד" מפורשת בספרי לקמן על הפסוק ט, ה. ובתולדות אדם (לספרי) מפרש, שהגנות בספרי כאן (ט, א) היא בהפסוק שבתחלת הספר, וכאן בא ללמד שאין מוקדם כו', והגנות בספרי לקמן שם מפרש שהיא במה שלא הקריבו קרבנות בכלל במשך מ' שנות היותם במדבר. אבל בזית רענן ליל"ש כאן מפרש בספרי (ט, א) דהכוונה ב"גנות ישראל" היא לזה שלא הקריבו אלא פסח זה בלבד, כבפרש"י.

עמוד 64

1. 23. עה"פ כאן. ראה הערה הקודמת.
2. 24. ראה בארוכה מלאכת הקודש (על רש"י) כאן.
3. 25. פשטות לשון הגמרא "זאת אומרת כו'" הוא ע"ד לשון רש"י "למדת", ולא שבשביל זה הקדים הכתוב את המאוחר, כלשון הספרי "ללמדך". אבל בגמ' מאמר זה בא כתירוץ על הקושיא "ונכתוב ברישא דחדש ראשון והדר נכתוב דחודש שני". ומשמע קצת, שנכתב בשינוי הסדר כדי ללמד. ואכ"מ.
4. 26. ע"ד דעת הרמב"ן – ראה רמב"ן קרח טז, א. צו ח, א. ועוד. ובפרשתנו עה"פ בתחלתו, לאחרי שמביא "מכאן אמרו חכמים אין מוקדם ומאוחר בתורה", ממשיך "וטעם האיחור הזה הי' כו'". וברבעה"ת פרשתנו עה"פ, לאחר שמביא הגמ' בפסחים "ומשני אין מוקדם ומאוחר בתור'", ממשיך "ומ"מ יש ליתן טעם בדבר כו'".
5. 27. ראה של"ה תב, ב. פנים יפות נשא שם. פרשתנו עה"פ. באר יצחק לרש"י כאן. ובספרי דבי רב (לספרי כאן) מפרש עד"ז ובלשון "וללמדך", ומבאר שבזה פליגי ת"ק ורבי, דלדעת ת"ק כי משכחנא טעמא אמרינן אין מוקדם כו' ולדעת רבי אפי' בלא טעמא מצינו למימר אין מוקדם כו'.
6. 28. וכלשון רש"י נח יא, לב: ולמה הקדים כו'.
7. 29. בבאר מים חיים כאן "אע"פ שאין דרך רש"י לתרץ כל מוקדם ומאוחר הכתובה בתורה, הכא שמשנה סדר תחלת הספר צריך ליישב יותר". אבל אינו מבאר טעם הדבר.

עמוד 65

1. 30. בא יב, כה. וראה פירושו שם יג, ה.
2. *. כ"ה בדפוסי רש"י שלפנינו. וברא"ם העתיק מפרש"י "עבודה זו" כמו שהוא במכילתא. וכ"ה בדפוס ראשון וכמה כת"י רש"י (שתח"י). ושם המשך הלשון ברש"י "מביאתם לארץ ואילך" (ע"ד לשון המכילתא). ובסוף לשון רש"י, ועל פי הדבור".
3. 31. ומובן שדוחק גדול לומר, שלפי פרש"י בפרשתנו, אין מצות קרבן פסח תלוי' בביאה לארץ (ומה שנאמר ל' ביאה בפסח הוא לומר לך עשה מצוה זו בשביל שתיכנס לארץ) כמ"ש הרא"ם כאן (בפירוש הא') ועוד, דהספרי והמכילתא (מקור פרש"י בא שם) הם מדרשות חלוקות – כי, כמדובר כמה פעמים*, אין זה מתאים שרש"י יפרש במקום אחד היפך פירושו במקום אחר מבלי שיעיר ע"ז. ובפרט שכל תוכן פרשה זו שהוא ציווי ה' על עשיית הפסח, מדגיש שהוא ציווי מיוחד ע"פ הדבור, דאל"כ הרי זמנו ופרטי עשייתו כבר מפורשים (כמו שכתבו מפרשי התורה). ואם רש"י כאן קאי להשיטה שנתחייבו גם במדבר – הו"ל לפרש ולבאר הצורך בציווי ה' עוד פעם. ולהעיר מפרש"י ט, ד. ובמפרשי רש"י שם.
4. 32. ע"ד (ל' הכתוב) שמיני י, א.
5. 33. ברע"ב על פרש"י כאן כתב (ועד"ז בבאר מים חיים כאן) "וי"ל משום דהיינו טעמא שלא נתחייבו מפני שלא מלו במדבר כדכתי' בספר יהושע כי לא מלו אותם בדרך וכתי' כל ערל לא יאכל בו והטעם שלא מלו היה מפני שלא נשבה רוח צפונית לפי שהיו נזופין ומנודין מפני עונותיהם וסכנה הי' להם אם ימולו והיינו גנותן של ישראל הכי איתמר בגמרא" (וראה גם רמב"ן פרשתנו עה"פ. ועד"ז הוא בתוס' קדושין לז, ב ד"ה הואיל בתירץ הב'. אלא שבתוס' שם מביא זה לפי הדיעה שגם במדבר נתחייבוא. אמנם מובן שדוחק לפרש בפרש"י בא, שזה שלא נתחייבו הוא לפי שלא מלו במדבר, שהרי א) עדיין לא למדנו שלא מלו במדבר, ב) לשון רש"י הוא "תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ". ונוסף לזה (את"ל שגם לדעת רש"י – מילת זכריוב מעכבתו מלאכול בפשש"מ א) בתוס' שם קאי על פרש"י שבפרשתנו. ואולי י"ל שלפני בעלי התוס' לא היה הפירוש הנ"ל ברש"י פ' בא. וראה משכיל לדוד לרש"י שם ד"בכל הספרים אשר לפני חסר כאן דבור שלם". וכן ליתא בדפוס שני שלפנינו וכמה כת"י רש"י (שתח"י). ב) לשון הרע"ב "שלא מלו במדבר כו' וכתיב כל ערל לא יאכל בו" הוא ע"ד לשון התוס' קדושין שם "שהיו רובם ערלים וכתיב כל ערל לא יאכל בו". היינו שהם עצמם היו ערלים. אמנם לפי זה, בשנים הראשונות במדבר לא היו רובם ערלים, והיו יכולים רובם לעשות הפסח. וצריך לפרש כוונתם דבניהם היו ערלים, ומילת זכריו מעכבתו, כמ"ש ברמב"ן ורא"ם כאן. – ראה בכ"ז מפרשים לקדושין שם יד דוד (קידושין שם. וש"נ). ועוד. וראה לקמן בפנים ההערה. בפסחג (כמ"ש במכילתא בא יב, מח. יבמות ע, ב. ועוד), ואשר גם היכא דלא אפשר למולד (באופן הנ"ל) מעכבתה הרי לפי זה צריך לומר שבמשך שנתיים (מיצי"מ עד חודש ניסן דשנה השלישית) הנה מבנ י נולד בן זכרו או עכ פ לכאו"א " " לרובםז. ועוד – שבודאי היו כו"כ מבנ"י שהיו בגיל שכבר הפסיקו להוליד (ראה פרש"י לך יז, יז. ובארוכה – לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 87 ואילך) ומשה ואהרן בראשם. וכן היו כו"כ שהגיעו לגיל בר־מצוה במשך שנתיים אלו, ועדיין לא נשאו נשים ולא נולדו להם בנים – וכל אלו מחוייבים – ע"פ הנ"ל – להקריב את הפסח. והנה כו"כ שקו"ט אם המיעוט עשו את הפסח. דלפי פשטות דברי התוס' קדושין (רמב"ן עה"ת כאן. ובחידושיו ליבמות עב, א. רד"ק ורלב"ג יהושע שם. רע"ב שם. ועוד) משמע שלא עשו, כמו שכתבו המפרשים בקדושין שם (ראה מהרי"ט ג) אבל רש"י לא הביאו בפירושו עה"ת בא יב. מח. והרי גם במכילתא שם דעת ר"י היא שאין מילת זכריו מעכבתו מלאכול בפסח. ד) ברש"י ברכה לג, ט: שאותם שנולדו במדבר של ישראל לא מלו את בניהם כו', ולא כתב לפי שלא נשבה רוח צפונית וכיו"ב (כביבמות עב, רע"א). וכמו שכתב בפירושו ליהושע ה, ב. ה) כברמב"ן עה"ת שם. חי' הרמב"ן יבמות שם. רד"ק יהושע שם. ובמפרשים הנ"ל (מהרי"ט ושער המלך) בתוס' שם, וראה יד דוד שם. ולקמן בפנים ההערה. ו) ברש"י שבת פט. רע"ב ד"ה שפרו ורבו "דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם". אבל בפשש"מ אין כל רמז ע"ז. ולהעיר שגם רש"י שם מסיים "ולא ידענא היכא רמיזא". ז) כ"ה לכאורה לדעת התוס' קדושין שם (וראה מפרשים הנ"ל שוה"ג הב'). וכן מפורש ברלב"ג יהושע שם. ג. שם טעם הדבר. שו"ת אבניו או"ח ח"ב בסופו סי' תקלח). אבל בריטב"א יבמות שם ד"ה טמא "אבל מכאן ואילך לא עשו פסח הערלים אבל המולים עשו פסח (גם אלו שהיו בזכריו ערלים)". אמנם לשיטה זו (דכאן נחשב "ערלו' זכריו באונס (ואינה) מעכבת בו" – ל' הריטב"א שם) הרי כתבו התוס' ביבמות (שם ד"ה משום) בפירוש הספרי "בגנותן של ישראל ספר הכתוב של עשו אלא פסח אחד" – "דעשו פסחים אבל לא עשו כתיקונן אלא אחד" (ועד"ז הוא בתוס' הרא"ש יבמות שם. ומוסיף: "כלומר בשביל שהיו ערלים אע"ג דאינה מעכבת מ"מ לא הי' ממש כתיקונו"). אשר לפי הנ"ל (שוה"ג ז' להערה זו") אין כן דעת התוס' קדושין שם. רמב"ן שם. ועוד. וראה יד דוד שם. מפרשים לתוס' יבמות שם. אבל יש מפרשים (ראה לימודי ה' לימוד רא. אמבוהא דספרי לספרי זוטא פרשתנו ט, ד. ועוד) שגם לדעת התוס' קדושין המיעוט עשו פסח לעצמן, וגנותן של ישראל שלא עשו הפסח כי רובן לא עשו (מחמת ערלות). אבל רש"י עה"ת כותב ברור דעתו (כנ"ל בפנים) "שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד". ודוחק הכי גדול לומר שלרש"י פלוגתא במציאות בין פשש"מ ומדרשו, שע"פ הש"ס עשו עוד פסחים במדבר.
6. . ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 423 ובהנסמן שם הערה 13.

עמוד 66

1. 34. קדושין שם. וראה רמב"ן כאן.
2. 35. רא"ם כאן ובפ' בא. וראה שפ"ח כאן. ובכ"מ.

עמוד 67

1. 36. י, כט.
2. 37. בחזקוני כאן "אלא יש לומר גנות הוא להם שאם לא חטאו במתאוננים היו נכנסין לארץ באותו אייר כדכתיב ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים לחודש וגו' ויאמר משה לחובב נוסעים אנחנו כו' והיו עושין פסחיהם בארץ ועכשיו חטאו ועשו שם חודש כו'". ומלשונו משמע דמפרש דהגנות בפרשה זו היא בהמשך הפרשה לקמן, דלפי פירש"י היתה הפתיחה כוללת גם את הפרשיות דלקמן (י, יא ואילך). אבל צע"ג בזה דמכיון דפשטות הקושיא "ולמה לא פתח בזו" היא כדי שיהיו הפרשיות כסדרן, פשיטא שאין מקום להקדים המאורעות דכ' אייר לפני הפרשה שבראש הספר מר"ח אייר, ובפרט שלפני הפרשיות דלקמן (י, א ואילך) הוצרך להודיע תחלה סדר הנסיעות וחניות הדגלים הנאמר בפרשה שבראש הספר.
3. 38. וגם בספר דברים "אלה הדברים אשר דבר משה" "שהן דברי תוכחות" כפרש"י שם – מפרש רש"י ד"סתם את הדברים והזכירם ברמז מפני כבודן של ישראל", אף שלאח"ז בהפרשה וכן בפ' עקב הוכיחן בגלוי ובפירוש.

עמוד 68

1. 39. להעיר מרמב"ן פרשתנו עה"פ (בתחלתו).
2. 40. להעיר מלשון רש"י בתחלת פירושו על התורה "לא הי' צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל" (וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 3 ואילך).
3. 41. פרשתנו ט, ה.
4. 42. ראה ספרי עה"פ שם: להודיע שבחן של ישראל שכשם שאמר להם משה כן עשו.
5. 43. אלא שמובן שאינו דומה לגמרי, כי בריש פר' שמות "חזר ומנאן במיתתן להודיע חיבתן שנמשלו לכוכבים", ובריש ספר במדבר "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כו'".

עמוד 69

1. 44. ט, ו־ז. על פי הדבור", ולא כבמכילתא שם "תלה הכתוב לעבודה זו מביאתן לארץ ולהלן", ולא נאמר שם מלבד פסח אחד – כי לדעת המכילתא י"ל דהוי בגדר הוראת שעה ואינו בגדר דהקרבת הפסח כמו שהוא בא"י, משא"כ לדעת רש"י ש"פסח אחד" זה הוא באותו גדר החיוב דפסח דורות.
2. 45.
3. 46.
4. 47.
5. 48.
6. 49.
7. 50.
8. 51.

עמוד 70

1. 52. פרש"י פנחס כח, יו"ד. יד. ובכ"מ.
2. 53. כמ"ש (בא יב, יג) וראיתי את הדם ופסחתי עליכם גו'.
3. 54. ראה פרש"י בא שם, ו.
4. 55. תשא לב, לב. וראה לקו"ש [המתורגם] חכ"א ע' 193 ואילך.

עמוד 71

1. 56. בכל הבא לקמן ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ח ע' 129 ואילך. וש"נ.
2. 57. קהלת ז, כט.
3. 58. ראה לקו"ד ח"א קפז, רע"א. וראה גם לקו"ת אחרי כז, ג. ראה לד, א (ועוד). שבת שובה סד, ד. סו, א. ובכ"מ.
4. 59. לקו"ש חי"ח שם.

עמוד 72

1. 60. כנבואת יחזקאל קאפיטל טז.
2. 61. זח"א קנט, א.
3. 62. תניא רפי"ז.
4. 63. ובפרט בזמן שבו לומדים וקוראים הפרשה המתאימה (ראה ספר השיחות תש"ב ע' 29 ואילך).
5. 64. שהיא "מ"ע בכל יום .. שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום" (רמב"ם ריש הל' תפלה. וראה כסף משנה שם. שרש מצות התפלה (בסהמ"צ להצ"צ) בתחלתו).
6. 65. סנהדרין צז, ב.
7. 66. לשון הרמב"ם הלכות תשובה פ"ז ה"ה.
8. 67. בי"ב האמצעיות (ראה רמב"ם ריש הל' תפלה ה"ד. טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סימן קיב), שהאדם "שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה" (רמב"ם שם ה"ב).