71

"גנותן של ישראל" המתבטאת בפרשתנו, אינה מודגשת כל כך. כי אין אנו רואים שהשיגו את עצם הקרבת הפסח על ידי בקשה לקדוש־ברוך־הוא, אלא את ההשלמה להקרבה שכל בני ישראל נתחייבו באותה שנה.

מצד שני: אילו בקשו משה ואהרן מהקדוש־ברוך־הוא להקריב קרבן פסח, ואילו היו משיגים זאת בפועל, ואפילו – עבור כלל ישראל, הרי עצם דבר זה היה מבטא את "גנותן של ישראל" באופן מודגש עוד יותר, כי כך היו רואים שזהו קרבן לה' שניתן להשיג את הקרבתו באמצעות בקשה לה' – ולמרות זאת לא בקשו אותו ישראל.

ולפיכך ויתרו משה ואהרן על התעלותם באמצעות הקרבת קרבן פסח, אשר לא נצטוו בו, בהיותם רועים נאמנים, כדי לא להדגיש באופן גלוי יותר את "גנותן של ישראל" ולו כדי לשמור על כבודם של ישראל.

ט. עבודה של "אין סדר" במדבר

לפי כל האמור לעיל ניתן לבאר על פי יינה של תורה שבפירוש רש"י, את הענין שהכלל "אין סדר מוקדם ומאוחר בתורה" נלמד דוקא מפרשה זו – "למדת":

חובת פסח שני⁵⁶, שהיא החידוש בפרשתנו, אינה כחובת פסח ראשון, וכמצוות אחרות בכלל, שנקבעו מלכתחילה על פי הסדר של התורה (בזמנם), אלא היא מופיעה מחוץ לסדר, על ידי אלו שלא הקריבו את הפסח בזמן.

וגם האופן שבו נאמרה המצוה לישראל, לא היה על־פי הסדר ככל המצוות האחרות, שהקדוש־ברוך־הוא ציוה מלכתחילה,

אלא כמענה לבקשתם וטענתם של ישראל ה"טמאים לנפש אדם" – "למה נגרע".

בעבודת ה' זוהי עבודת התשובה, שלא כאדם העובד את ה' בדרך הישרה "אשר עשה האלקים את האדם ישר"⁵⁷, אלא כאדם שנכשל, חטא ופגם ועבר את הדרך⁵⁸.

שזוהי משמעות הענין של טמא לנפש אדם, כפי שדובר כבר בהרחבה⁵⁹.

וזהו הרמז בדברי רש"י באומרו "מפני שהיא גנותן של ישראל, שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד", שגם ההקרבה במשך כל ארבעים השנים היתה צריכה לבוא באופן שאינו על־פי סדר, כפי