ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כג בהעלותך שיחה א

65

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

מהי ה"גנות" בכך, והרי רש"י פירש כבר לפני כן³⁰, ש"תלה הכתוב מצוה זו^* (קרבן פסח) בביאתם לארץ ולא נתחייבו במדבר אלא פסח אחד שעשו בשנה השנית על־פי הדיבור". כלומר, הם נצטוו במפורש בהקרבת הקרבן רק בארץ ישראל³¹

[וממילא היתה הקרבת הפסח במדבר, חוץ מהפעם הראשונה, אסורה (כי אסור להקריב במזבח "אשר לא ציוה אותם"³²)],

ואדרבה – הקרבה זו במדבר היתה רק על־פי הדיבור³³.

הערות

30. בא יב, כה. וראה פירושו שם יג, ה.
*. כ"ה בדפוסי רש"י שלפנינו. וברא"ם העתיק מפרש"י "עבודה זו" כמו שהוא במכילתא. וכ"ה בדפוס ראשון וכמה כת"י רש"י (שתח"י). ושם המשך הלשון ברש"י "מביאתם לארץ ואילך" (ע"ד לשון המכילתא). ובסוף לשון רש"י, ועל פי הדבור".
31. ומובן שדוחק גדול לומר, שלפי פרש"י בפרשתנו, אין מצות קרבן פסח תלוי' בביאה לארץ (ומה שנאמר ל' ביאה בפסח הוא לומר לך עשה מצוה זו בשביל שתיכנס לארץ) כמ"ש הרא"ם כאן (בפירוש הא') ועוד, דהספרי והמכילתא (מקור פרש"י בא שם) הם מדרשות חלוקות – כי, כמדובר כמה פעמים*, אין זה מתאים שרש"י יפרש במקום אחד היפך פירושו במקום אחר מבלי שיעיר ע"ז. ובפרט שכל תוכן פרשה זו שהוא ציווי ה' על עשיית הפסח, מדגיש שהוא ציווי מיוחד ע"פ הדבור, דאל"כ הרי זמנו ופרטי עשייתו כבר מפורשים (כמו שכתבו מפרשי התורה). ואם רש"י כאן קאי להשיטה שנתחייבו גם במדבר – הו"ל לפרש ולבאר הצורך בציווי ה' עוד פעם. ולהעיר מפרש"י ט, ד. ובמפרשי רש"י שם.
32. ע"ד (ל' הכתוב) שמיני י, א.
33. ברע"ב על פרש"י כאן כתב (ועד"ז בבאר מים חיים כאן) "וי"ל משום דהיינו טעמא שלא נתחייבו מפני שלא מלו במדבר כדכתי' בספר יהושע כי לא מלו אותם בדרך וכתי' כל ערל לא יאכל בו והטעם שלא מלו היה מפני שלא נשבה רוח צפונית לפי שהיו נזופין ומנודין מפני עונותיהם וסכנה הי' להם אם ימולו והיינו גנותן של ישראל הכי איתמר בגמרא" (וראה גם רמב"ן פרשתנו עה"פ. ועד"ז הוא בתוס' קדושין לז, ב ד"ה הואיל בתירץ הב'. אלא שבתוס' שם מביא זה לפי הדיעה שגם במדבר נתחייבוא. אמנם מובן שדוחק לפרש בפרש"י בא, שזה שלא נתחייבו הוא לפי שלא מלו במדבר, שהרי א) עדיין לא למדנו שלא מלו במדבר, ב) לשון רש"י הוא "תלה הכתוב מצוה זו בביאתם לארץ". ונוסף לזה (את"ל שגם לדעת רש"י – מילת זכריוב מעכבתו מלאכול בפשש"מ א) בתוס' שם קאי על פרש"י שבפרשתנו. ואולי י"ל שלפני בעלי התוס' לא היה הפירוש הנ"ל ברש"י פ' בא. וראה משכיל לדוד לרש"י שם ד"בכל הספרים אשר לפני חסר כאן דבור שלם". וכן ליתא בדפוס שני שלפנינו וכמה כת"י רש"י (שתח"י). ב) לשון הרע"ב "שלא מלו במדבר כו' וכתיב כל ערל לא יאכל בו" הוא ע"ד לשון התוס' קדושין שם "שהיו רובם ערלים וכתיב כל ערל לא יאכל בו". היינו שהם עצמם היו ערלים. אמנם לפי זה, בשנים הראשונות במדבר לא היו רובם ערלים, והיו יכולים רובם לעשות הפסח. וצריך לפרש כוונתם דבניהם היו ערלים, ומילת זכריו מעכבתו, כמ"ש ברמב"ן ורא"ם כאן. – ראה בכ"ז מפרשים לקדושין שם יד דוד (קידושין שם. וש"נ). ועוד. וראה לקמן בפנים ההערה. בפסחג (כמ"ש במכילתא בא יב, מח. יבמות ע, ב. ועוד), ואשר גם היכא דלא אפשר למולד (באופן הנ"ל) מעכבתה הרי לפי זה צריך לומר שבמשך שנתיים (מיצי"מ עד חודש ניסן דשנה השלישית) הנה מבנ י נולד בן זכרו או עכ פ לכאו"א " " לרובםז. ועוד – שבודאי היו כו"כ מבנ"י שהיו בגיל שכבר הפסיקו להוליד (ראה פרש"י לך יז, יז. ובארוכה – לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 87 ואילך) ומשה ואהרן בראשם. וכן היו כו"כ שהגיעו לגיל בר־מצוה במשך שנתיים אלו, ועדיין לא נשאו נשים ולא נולדו להם בנים – וכל אלו מחוייבים – ע"פ הנ"ל – להקריב את הפסח. והנה כו"כ שקו"ט אם המיעוט עשו את הפסח. דלפי פשטות דברי התוס' קדושין (רמב"ן עה"ת כאן. ובחידושיו ליבמות עב, א. רד"ק ורלב"ג יהושע שם. רע"ב שם. ועוד) משמע שלא עשו, כמו שכתבו המפרשים בקדושין שם (ראה מהרי"ט ג) אבל רש"י לא הביאו בפירושו עה"ת בא יב. מח. והרי גם במכילתא שם דעת ר"י היא שאין מילת זכריו מעכבתו מלאכול בפסח. ד) ברש"י ברכה לג, ט: שאותם שנולדו במדבר של ישראל לא מלו את בניהם כו', ולא כתב לפי שלא נשבה רוח צפונית וכיו"ב (כביבמות עב, רע"א). וכמו שכתב בפירושו ליהושע ה, ב. ה) כברמב"ן עה"ת שם. חי' הרמב"ן יבמות שם. רד"ק יהושע שם. ובמפרשים הנ"ל (מהרי"ט ושער המלך) בתוס' שם, וראה יד דוד שם. ולקמן בפנים ההערה. ו) ברש"י שבת פט. רע"ב ד"ה שפרו ורבו "דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם". אבל בפשש"מ אין כל רמז ע"ז. ולהעיר שגם רש"י שם מסיים "ולא ידענא היכא רמיזא". ז) כ"ה לכאורה לדעת התוס' קדושין שם (וראה מפרשים הנ"ל שוה"ג הב'). וכן מפורש ברלב"ג יהושע שם. ג. שם טעם הדבר. שו"ת אבניו או"ח ח"ב בסופו סי' תקלח). אבל בריטב"א יבמות שם ד"ה טמא "אבל מכאן ואילך לא עשו פסח הערלים אבל המולים עשו פסח (גם אלו שהיו בזכריו ערלים)". אמנם לשיטה זו (דכאן נחשב "ערלו' זכריו באונס (ואינה) מעכבת בו" – ל' הריטב"א שם) הרי כתבו התוס' ביבמות (שם ד"ה משום) בפירוש הספרי "בגנותן של ישראל ספר הכתוב של עשו אלא פסח אחד" – "דעשו פסחים אבל לא עשו כתיקונן אלא אחד" (ועד"ז הוא בתוס' הרא"ש יבמות שם. ומוסיף: "כלומר בשביל שהיו ערלים אע"ג דאינה מעכבת מ"מ לא הי' ממש כתיקונו"). אשר לפי הנ"ל (שוה"ג ז' להערה זו") אין כן דעת התוס' קדושין שם. רמב"ן שם. ועוד. וראה יד דוד שם. מפרשים לתוס' יבמות שם. אבל יש מפרשים (ראה לימודי ה' לימוד רא. אמבוהא דספרי לספרי זוטא פרשתנו ט, ד. ועוד) שגם לדעת התוס' קדושין המיעוט עשו פסח לעצמן, וגנותן של ישראל שלא עשו הפסח כי רובן לא עשו (מחמת ערלות). אבל רש"י עה"ת כותב ברור דעתו (כנ"ל בפנים) "שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד". ודוחק הכי גדול לומר שלרש"י פלוגתא במציאות בין פשש"מ ומדרשו, שע"פ הש"ס עשו עוד פסחים במדבר.
. ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 423 ובהנסמן שם הערה 13.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 27 עמודים.