שיחה ב

122שיחה ב

אמור

א. "חג הסוכות שבעת ימים"

על הפסוק¹, המופיע בסמוך לסיום פרשת המועדות, "דבר אל בני ישראל לאמר בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה'", נאמר ב"תורת כהנים": "מה תלמוד לומר?², לפי שנאמר³: בסוכות תשבו שבעת ימים, ואיני יודע אם שבעה ראשונים אם שבעה אחרונים, כשהוא אומר: ובחמשה⁴ עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים לה', הרי שבעה ראשונים ולא שבעה אחרונים".

המפרשים⁵ מסבירים, שהשאלה המופיעה בתורת כהנים "מה תלמוד לומר..." היא – מדוע מופיע בפסוק השם "חג הסוכות"⁶, בעוד אשר בפסוקים אלו מוזכר רק הציווי על "מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו" וקרבנות החג, והציווי על הישיבה בסוכה כתוב רק מאוחר יותר, בסוף הפרשה – ואם כך, צריך היה לכתוב כאן "חג שבעת ימים"..., ללא המילה "הסוכות"⁷?

ועל כך מוסבר בתורת כהנים, "לפי שנאמר...": כיון שהפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים" מופיע בסוף הפרשה, לאחר שנאמר לפני כן בפסוק "בחמשה עשר יום לחודש השביעי... תחוגו את חג ה' שבעת ימים"⁸, לא היה מובן אם הכוונה בפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים" היא לאותם שבעת ימי החג – "שבעה ראשונים", החל בט"ו בחודש – שאודותם מדובר לפני כן, או ששבעת ימי הישיבה בסוכה צריכים להיות בנפרד, לאחר "חג ה' שבעת ימים" – "שבעה אחרונים", החל ביום שלאחר שבעת הימים הראשונים.

לכן נאמר מיד בתחילת הפרשה 122"בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות שבעת ימים", וכך ברור שהציווי "בסוכות תשבו שבעת ימים" חל באותם שבעת ימי החג המתחילים בחמשה עשר יום לחודש".

ב. "חג הסוכות" – מהות החג

מדרשה זו בתורת כהנים, יוצא, לכאורה, בפשטות, שהמצוה "בסוכות תשבו שבעת ימים" איננה קשורה לעצם החג⁹ ולשאר הענינים שבחג, המופיעים מיד לאחר מכן בפסוקים הראשונים "ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו, שבעת ימים תקריבו אשה לה'"¹⁰, והיא אינה קשורה אף למצוה של נטילת ארבעת המינים, שאותה מקשרת התורה עם החג¹¹ – ומשום כך אפשר להעלות את הסברה שהמצוה "בסוכות תשבו שבעת ימים" אינה חלה באותו זמן של החג ושל מצוותיו המוזכרות לעיל –

ורק על ידי תוספת המילה "בסוכות" מבהירה התורה, שבאופן מעשי "חג הסוכות" הוא באותם "שבעת ימים לה'" המתחילים "בחמשה עשר יום לחודש השביעי".

אך אי אפשר להסביר כך, כי מעצם העובדה שהתורה מספרת על הזמן של "בסוכות תשבו" על ידי שהיא קוראת ל"שבעת ימים לה'" בשם "חג הסוכות", ולא בדרך אחרת, מובן, שלא זו בלבד שמצות הישיבה בסוכה חלה בזמן החג, אלא היא אף קשורה באופן מהותי לעצם 123החג¹² ועניניו¹³. יותר מכך: כיון שזהו שמו של החג, הרי מובן, שהוא מבטא את מהות החג¹⁴, כפי שכל שם מביע את מהות הדבר.

אך לפי זה יש להבין:

א) מדוע אין התורה מדגישה בציווי "בסוכות תשבו שבעת ימים", באופן

12) ראה תוד"ה נכנס (סוכה מו, א), רא"ש ור"ן שם (הובאו בב"י או"ח סו"ס תרמא) דכיון דסוכה מחמת חג קאתיא* סברא הוא דזמן דידה כו' פטור הוא אף בחג. וראה רמ"א שם. ולהעיר מדעת הב"ח (בתשובה סקל"ב, הובא בבאה"ט שם סק"ב) גם להיפך דאם בירך על החג פוטר לזמן לסוכה^**. וראה נ"כ השו"ע שם. לקמן הערה 42.

ולהעיר מלשון הרמב"ם בסהמ"צ (מ"ע קסח) שמדגיש השייכות דסוכה להחג: שצוונו לישב בסוכה שבעת ימים בימי החג (ובהעתקת קאפח: בכל ימי החג). ובהמצות בספר היד (כבהכותרת להלכות שופר וסוכה ולולב): לישב בסוכה כל שבעת ימי החג (ועד"ז כתב בלולב שם: ליטול לולב במקדש כל שבעת ימי החג). וכ"כ שם בפנים ההלכות (פ"ו ה"ז): אכילה בלילי יו"ט הראשון בסוכה חובה.

13) ראה לשון הר"ש משאנץ בפי' לתו"כ שם בסופו: וסוכה ולולב חג אחד הוא. ועד"ז בפי' הראב"ד שם: ולולב וסוכה חג הוא להם.

14) ראה לקמן הערה 42.

*) כ"ה בתוס' ותוס' הרא"ש ור"ן שם. וברא"ש לפנינו: דכיון דסוכה מחמת חג עשה. וראה שוה"ג

הבא.

**) אלא שעיקר סברת הב"ח שם היא: כיון דשעת מצוותו הוא וכוונתו לברך גם אסוכה שוב א"צ לברך עוד. ומביא ראי' מדעת התוס' והרא"ש. ולאחרי שמעתיק דברי התוס' מפרש: מאחר דכוונתו בשעת הברכה הי' גם על החג משום דסוכה כלשהו, ואפילו לא על ידי אמירתה "בסוכות תשבו בשבעת הימים", שיש לדעת שמדובר על אותם שבעת ימי החג המוזכרים לפני כן?

ב) מדוע לא נאמר "שבעת ימים תשבו בסוכות" מיד בתחילת הפרשה, בהמשך לנאמר "בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה חג הסוכות"; ובמיוחד שכך כתוב בתורה לפני כן בחג הראשון: "בחמשה¹⁵ עשר יום לחודש הזה חג המצות לה' שבעת ימים מצות תאכלו"¹⁶, ורק לאחר מכן מופיעים הענינים של "מקרא קודש", של איסור מלאכה, ושל הקרבת הקרבנות שבעת ימים?

ג. יש קשר בין מצות סוכה לבין מצות נטילת ד' מינים

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את הקשר, בדרך הנגלה, בין מצות סוכה לבין מצות נטילת לולב. אמנם, גם נטילת לולב מוזכרת בפרשה בנפרד מחג הסוכות, אך בכל זאת התורה מקשרת מצוה זו עם "חג ה' שבעת ימים", שלא כבמצות סוכה, כדלעיל: אדמו"ר הזקן אומר בסידורו¹⁷, 124ש"מצות נטילתו (של הלולב) בסוכה היא מצוה מן המובחר"¹⁸.

לכאורה, ענין זה הוא על פי קבלה, והמקור לכך הוא בכתבי האריז"ל¹⁹. אך יש לומר, שכשם שלכל הענינים בקבלה ובפנימיות התורה יש מקור בדרך הנגלה²⁰, כך גם לגבי ענין זה, ובמיוחד כיון שאדמו"ר הזקן משנה מן הנוסח

18) הלשון בסידור: "ומן הדין יש לברך על הלולב אחר התפלה קודם ההלל אלא לפי שמצות .. מובחר ואי אפשר לצאת מבית הכנסת מפני הרואים לפיכך בבוקר קודם שיתפלל בעודו בסוכה יברך. וראה לקמן הלשון דכתבי האריז"ל.

19) פע"ח שער הלולב (שער כט פ"ג) ענין נטילת לולב. שער הכוונות דרושי חגה"ס בתחלתו. סידור האריז"ל (כוונת לולב ונענועיו). משנת חסידים מס' ימי מצוה וסוכה רפ"ה.

20) בשל"ה (רמה, ב) לאחר שמביא מסדר היום הב' אופנים (אם ליטול בסוכה או דוקא בביהכנ"ס) כתב: ואני אומר ירא שמי' יוצא ידי שניה' כו' לא יסיח דעתו ממנו כו' מב"ה לסוכה וינענע שם לשש קצוות. וכן אני נוהג כן בכל ימי סוכות. ואח"כ מביא מכתבי האריז"ל (כלשון הפע"ח שבהערה הבאה) ומסיים "והבוחר יבחר". הובא במג"א סתרנ"א סקי"ז. סתרנ"ב סק"ג^*. ובאר היטב שם בשם השל"ה. ובסי' יעב"ץ כתב שכן נהג אביו.

וראה בכורי יעקב או"ח סי' תרמד סק"א: ולכן מה שנוהגין אנשי מעשה לטול לולב בשחרית קודם הליכה לביהכ"נ בסוכה מנהג כשר הוא לא בלבד מהטעם דע"פ הקבלה לטול לולב בסוכה אלא ג"כ מטעם זריזין מקדימין למצות לולב.

*) במג"א שם: ושל"ה כבת שינענע בסוכה קודם הליכתו לבהכ"נ ע"ש. וצע"ק דלא כתב שיברך בסוכה כמו"ש בכתבי האריז"ל. וכמו"ש בעצמו בסי' תרנא שם (של"ה בשם האריז"ל). ובבאר היטב: בשל"ה כתב שינענע בסוכה ויברך ואח"כ שאר המופיע בכתבי האריז"ל – "טוב לברך..." וכדומה – וכותב "מצוה מן המובחר"²¹

ד. נטילת לולב בסוכה – מצוה מן המובחר

לכאורה ניתן היה לומר שנטילת לולב בסוכה היא "מצוה מן המובחר" משום מצות הסוכה: היות שמצות הישיבה בסוכה צריכה להיות²² "תשבו כעין תדורו", "שיהיה אוכל ושותה וישן ויטייל ודר בסוכה כל ז' הימים בין ביום בין בלילה כדרך שהו אדר בביתו .. וכל דבר שלא היה עושה חוץ לביתו לא יעשה חוץ לסוכה"²³, ויש צורך בסיבה והיתר מיוחד ללמוד וכדומה מחוץ לסוכה²⁴. ומכך מובן בפשטות, שגם את נטילת הלולב, שזוהי 125אחת מהפעולות שעושה האדם במשך ימי הסוכות צריך לקיים בתוך הסוכה, ובמיוחד ש"מצותיה אחשביה"²⁵, ולכן יש לכך קביעות, ואם טיול וכדומה צריכים להיעשות בסוכה, בודאי ובודאי שנטילת לולב צריכה להיעשות בסוכה.

אך מכך שאדמו"ר הזקן כולל פרט זה בין "דיני נטילת לולב", וכן מניסוחו "מצות נטילתו בסוכה היא מצוה מן המובחר", שבו מודגש דוקא הענין של נטילת לולב, ניתן להבין²⁶ שאין זה דין במצות סוכה, אלא זהו דין ומצוה מן המובחר בענין נטילת לולב²⁷.

משתי דרכים אלו להסברת הענין נובעת גם מסקנה לגבי ההלכה למעשה: במקרה שבו פטורים מן הסוכה, כגון כאשר יורד גשם וכדומה, שאז נקבע ש"המצטער פטור מן הסוכה"²⁸:

אם נטילת לולב בסוכה היא מצוה מן המובחר רק לגבי מצות סוכה – ככל שאר פעולות של אכילה ושתיה וכדומה, שבהם מקיימים את מצות הישיבה בסוכה – הרי כאשר פטורים מן הסוכה עקב ירידת גשם וכדומה, אין צורך להמתין לשם נטילת לולב עד להפסקת הגשם, כיון שעתה לא חלה עליו חובת הישיבה בסוכה, בדיוק כפי שאין חובה לעכב את האכילה והשתיה וכדומה עד שהגשם ייפסק²⁹.

אך אם פרט זה הוא מצוה מן המובחר גם לגבי מצות נטילת לולב, הרי למרות שעתה, כאשר יורד הגשם, לא חלה על האדם חובת הישיבה בסוכה, בכל זאת, כיון שהוא חייב בנטילת לולב, אשר שלמות מצוה זו – מן המובחר – היא דוקא כאשר מקיימים אותה בסוכה, הרי מן המובחר להמתין³⁰ עד שייפסק הגשם כדי לקיים את "מצות נטילתו בסוכה", שזוהי "מצוה מן המובחר".

ה. חג המצות וחג הסוכות

יש לומר, שההסבר לכל זה הוא: בפרשת המועדות כאן ישנם רק שני חגים הנקראים בשם מיוחד – חג המצות וחג הסוכות³¹. ויש ביניהם הבדלים:

126א) על חג המצות נאמר "ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'", השם חג המצות אינו נאמר על כל שבעת ימי החג³². ואילו לגבי חג הסוכות נאמר – "חג הסוכות שבעת ימים לה'"³³.

ב) מצד שני – לגבי חג המצות ממשיכה התורה ואומרת מיד "שבעת ימים מצות תאכלו", ואילו לגבי חג הסוכות נאמרת המצוה "בסוכות תשבו שבעת ימים" רק בסיום הפרשה, ולא בסמוך להזכרת שם החג.

ויש לומר, שניתן להסביר הבדלים אלו באמצעות הבדל נוסף שאנו מוצאים בין שני חגים אלו:

חג המצות נקרא בלשון חז"ל, וכן בלשון הנפוצה במנהג ישראל³⁴ גם בשם אחר – חג הפסח. ואילו לגבי חג הסוכות אין אנו מוצאים שהוא נקרא בשם אחר³⁵. הוא מכונה באותו שם גם בדברי חז"ל³⁶ ובמנהג ישראל.

מכל האמור לעיל מובן, שמהותו של חג הפסח אינה מתבטאת כולה בהיותו חג המצות. ואילו לגבי חג הסוכות הרי שם זה, ענין הסוכות, מבטא את מהותו העיקרית של החג.

ולפיכך, כאשר אומרת התורה "בחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'", מבאר מיד הפסוק "שבעת ימים מצות תאכלו", שרק משום פרט זה, של אכילת מצה, נקרא החג בשם "חג המצות", ולא משום שזוהי המהות של כל שבעת הימים שבו³⁷. ואילו לגבי חמשה עשר יום לחודש השביעי נאמר "חג הסוכות שבעת ימים לה'" – זוהי משמעותם ומהותם של כל שבעת ימי החג.

ומסיבה זו אין מופיע הציווי "בסוכות תשבו שבעת ימים" מיד לאחר השם "חג הסוכות", כדלעיל, כי אז היו עלולים לחשוב, כבחג המצות, שחג זה נקרא בשם 127חג הסוכות רק מפני ענין הישיבה בסוכה, אך אין זו מהותו ומשמעותו של החג כולו.

ו. מצוה מפני החג או חג מפני המצוה?

ההסבר לכך הוא: יום חמשה עשר לחודש ניסן אינו מוזכר כיום מיוחד רק משום שקיימת בו המצוה של אכילת מצה³⁸, אלא משום שזהו "יום צאתך מארץ מצרים", ולכן הוא נקבע לחג וליום טוב – "והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם"³⁹. והיותו חג וזמן מיוחד מהווה את הגורם למצוות החלות בו⁴⁰, כולל מצות אכילת מצה⁴¹.

לעומת זאת שבעת הימים "בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה" אינם ימים מיוחדים ונבדלים כשלעצם, אלא להיפך – הם מיוחדים משום המצוה של ישיבה בסוכה שבעת ימים החלה דוקא בימים אלו⁴²: כיון שבשבעת ימים אלו קיימת מצוה של ישיבה בסוכה, ובמיוחד באופן שהישיבה בסוכה מקיפה ומסובבת את האדם כולו בכל פעולותיו במשך שבעת הימים – "תשבו כעין תדורו", כדלעיל, שהוא "דר בסוכה כל ז' הימים בין ביום ובין בלילה" – משום כך ועל ידי כך נעשים שבעת הימים הללו לימים מיוחדים, חג לה'.

בסגנון אחר במקצת: בכל שבת ויום טוב אומרים בתפילה שזהו זכר ליציאת מצרים, אך יש להבחין בין הדברים: בחג

42) וכמודגש בהלכה בטעם הדיעות דמחלקים דכשבירך זמן בשעת עשיית הסוכה לפני החג אינו מברכו ביו"ט על החג, משא"כ לאידך אם בירך על החג בליל א' בביתו צריך לברך זמן כשיאכל בסוכה – "דכיון שבירך בשעת עשי' ועיקר יום טוב אינו אלא מפני הסוכה^* ברכת הסוכה עולה ליום טוב ולסוכה" (ספר ההשלמה לסוכה מו, א. הובא בספר המכתם לסוכה שם. כל בו סוף הל' לולב. אורחות חיים סוף הל' סוכה (ועד"ז הוא במאירי סוכה שם). ועפ"ז מחלקים לשאר יו"ט, פסח ועצרת, דמברכין זמן איו"ט. וראה ברכי יוסף או"ח סתרמ"ז דכתב דכן הוא להלכה).

*) בתוס' רא"ש ור"ן הלשון להיפך (כנ"ל הערה 12). אבל בברכ"י שם סתרמ"ג כתב דקאי בחד שיטה. אבל ראה שו"ת משאת משה (או"ח סי' ה שהובא בבאה"ט וברכ"י שם) דכתב בסברת התוס': וכיון דמחמתי' קאתי מכי בריך אסוכה הו"ל כמפרש אסוכה וארגל דמשם א' הוו. ברם היכא 128הפסח נאמר "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים"⁴³, ומשום כך – "וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם", כדלעיל, שהזכירה ביום של יציאת מצרים, קובעת זמן זה לחג.

אך לא כן לגבי שבת ושבועות. ובעיקר –

לגבי חג הסוכות אומרת התורה⁴⁴ "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". כלומר, למרות שאין זה הזמן של הישיבה בסוכה בעת יציאת מצרים, והתורה אינה מזכירה את הטעם מיד כאשר מוזכר ציווי החג בתחילת הפרשה, אלא על המצוה "בסוכות תשבו שבעת ימים", ואדרבה, מצות הישיבה בסוכה אינה חלה בזמן יציאת מצרים, בימי האביב, כפי שמוסבר ב"טור"⁴⁵.

ז. הקשר בין מהות החג לבין פרטיו

לפי זה מובן, שהציוויים והפרטים בקשר לחג, המופיעים בתחילת הפרשה – "ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו, שבעת ימים תקריבו אשה לה'..." – אינם ענינים נפרדים, שאין להם שום קשר לחובת הישיבה בסוכה, אלא להיפך – המהות של חג הסוכות מתאימה וחלה גם לגביהם.

ולעומת זאת חג הפסח הוא חג בפני עצמו, בנפרד ממצותיו, ולכן כל עניניו – היותו "מקרא קודש", הציווי "כל מלאכה לא תעשו", והקרבת הקרבנות במשך שבעת ימי החג – אינם קשורים למצוות שבו⁴⁶, אלא לעצם החג.

ח. נטילת לולב בסוכה – שלמות "שם המצוה"

לפי האמור לעיל מובן גם לגבי קיום המצוה של ישיבה בסוכה ולגבי הקשר 129שבין מצות נטילת לולב לבין מצות סוכה:

כאמור לעיל, לא נאמר בציווי "בסוכות תשבו שבעת ימים" שמדובר על שבעת ימי החג – "בסוכות תשבו בשבעת הימים" – כי החובה לשבת בסוכה שבעת ימים אינה נובעת מכך שאלה הם שבעת ימי החג, אלא, להיפך – הציווי "בסוכות תשבו" מביא לידי הקביעה של שבעת ימי החג, כפי שהוסבר לעיל בהרחבה.

לפי זה מובנים דברי רש"י לגבי שמיני עצרת: על הנאמר בגמרא⁴⁷ שזהו "רגל בפני עצמו", בנפרד מחג הסוכות, מבאר רש"י "שאין יושבין בסוכה": הרגל של חג הסוכות הוא התוצאה והענין של הישיבה בסוכה⁴⁸, עצם הרגל מתבטא בכך ש"יושבין בסוכה"⁴⁹.

במילים אחרות: החג נוצר על ידי הישיבה בסוכה⁵⁰ בפועל שבעת ימים – "תשבו כעין תדורו".

ואילו לגבי הלולב נאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון..." – המצוה של נטילת לולב חלה מפני שזהו ה"יום הראשון" של חג הסוכות.

ולפיכך מובן, ש"זמן המצוה" ו"שם המצוה" של מצות ארבעת המינים "חל"⁵¹ ביום הראשון⁵². קדושת חג הסוכות גורמת להם את החיוב ואת שם המצוה⁵³.

וכיון ששלמות החג וקדושתו נובעת מהישיבה בסוכה בפועל, מובן מאליו, שנטילת לולב בסוכה אינה פרט רק בהלכה של "כעין תדורו" במצות סוכה, שעל ידי פרט זה מקויימת מצות הסוכה ביתר שלמות, אלא נטילת לולב בסוכה מוסיפה⁵⁴ שלמות גם ל"שם וקיום המצוה" 130של לולב, "מצוה מן המובחר"⁵⁵.

ט. קדושת חג הסוכות – מלמטה

ההסבר לכל האמור לעיל בפנימיות הענינים ובעבודה הרוחנית של האדם הוא:

בכך שיום "חמשה עשר לחודש השביעי הזה" נעשה חג עקב המצוה "בסוכות תשבו שבעת ימים" יש בו יתרון ומעלה⁵⁶ על פני חג המצות, שהוא זמן מיוחד⁵⁷ כשלעצמו:

כאשר קדושת החג נובעת מפעולות האדם למטה, יש לכך השפעה בעולם, כיון שהדבר משפיע גם על הזמן ועל העולם, כפי שהם מצד עצמם, לאו דוקא כשהם קשורים לקדושה, לא כן כאשר זמן זה מיוחד בעצם על ידי הקדוש־ברוך־הוא.

הבחנה זו מתבטאת גם בהבדל שבין שתי מצוות אלו עצמן – אכילת מצה וישיבה בסוכה: אכילת מצה היא אכילה של מצוה, אין זו אכילה שהיתה נעשית על ידי האדם אילו לא היה צריך לעשות זאת לשם מצוה. לעומת זאת, מצות הישיבה בסוכה אינה מורכבת מפעולות מיוחדות הנעשות רק לצורך המצוה, אלא להיפך – "כעין תדורו" – מדובר כאן על פעולות הנעשות על ידי כל אדם בחיי היום יום, לאו דוקא בקשר ליהדות או לתורה ומצוות – ובכל זאת מקיימים על ידי פעולות אלו את מצות הישיבה בסוכה.

וזוהי המעלה המיוחדת של חג הסוכות: במשך כל השנה צריך להשקיע עמל רב כדי להגיע למצב שבו "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך לדעהו". אך כאשר מגיע חג הסוכות הרי כל פעולותיו היום יומיות של האדם, כפי שהן, הופכות לענין של מצוה.

ולכן מתבטא הדבר גם בגשמיות, שהאדם כולו, מראשו ועד רגליו, עם כל לבושיו, נמצא בסוכה – דבר שאיננו מוצאים בשום מצוה אחרת.

י. לימוד התורה – מוקף בסוכה

בכך מוסיף אדמו"ר הזקן ומדגיש, שנטילת לולב בסוכה היא מצוה מן המובחר לגבי מצות לולב⁵⁸ – "לפיכך בבוקר קודם שיתפלל בעודו בסוכה יברך", והרי הברכה היא על נטילת לולב:

עלולים לטעות ולחשוב שההכרח להיות מוקפים במצות סוכה – על־פי רצון ה' – אמור לגבי אנשים העוסקים בצרכים גשמיים, אך לא לגבי אנשים שהם מסוג הלולב – כפות תמרים – "שיש בו טעם – שיש בו תורה"⁵⁹, כי הם קשורים תמיד עם 131הקדוש־ברוך־הוא באמצעות לימוד התורה⁶⁰.

וכך עלול כל אדם להרהר לגבי עבודתו הרוחנית: מובן ש"אכילתו ושתייתו וכו'" צריכים להיות חדורים ומוקפים במצות סוכה – אך מדוע צריך להדגיש שמצות הסוכה רצון ה' שבה יקיפו גם את לימודו והשגתו בתורה? אמנם, הוא חייב לקיים מצוות, כי "כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו"⁶¹, אך כל זאת מצד ענין הסוכה שצריכה לסובב את האדם כולו – "תדורו" – אך לא מצד נטילת לולב – עצם לימוד והבנת התורה, כי באמצעות הלימוד הוא כבר קשור אל חכמתו של הקדוש־ברוך־הוא.

ולכן אומרים לו, ש"מצות נטילתו בסוכה" היא "מצוה מן המובחר" – ענין זה קשור להבנתו ולהשגתו בתורה⁶²: הוא סופג את חכמת התורה, שהיא חכמתו ורצונו של הקדוש־ברוך־הוא, כאשר הוא חש שהתורה שהוא לומד מקיפה אותו ונעלית ממנו באין ערוך,

ואז קיימת אצלו ההתבטלות והתשוקה לקלוט את תורתו של הקדוש־ברוך־הוא, הנעלמה מעין כל חי, בהבנתו ובהשגתו.

וכך באופן כללי כאשר היהודי אינו עוסק בתורה רק בפועל בלבד, אלא יש לו גם חביבות כלפי התורה, והוא מעריך אותה, ברכו בתורה תחלה⁶³, הרי אז נגרם ההיפך מ"אבדה הארץ"⁶⁴ – וזוכים בקרוב ממש ל"ופרוס עלינו סוכת שלומך", בבנין בית המקדש, שעליו נאמר "ויהי בשלם סוכו"⁶⁵, שיבנה על־ידי משיח צדקנו⁶⁶, במהרה בימינו ממש.

(משיחת שמחת בית השואבה תשכ"ד)