127

חג הסוכות רק מפני ענין הישיבה בסוכה, אך אין זו מהותו ומשמעותו של החג כולו.

ו. מצוה מפני החג או חג מפני המצוה?

ההסבר לכך הוא: יום חמשה עשר לחודש ניסן אינו מוזכר כיום מיוחד רק משום שקיימת בו המצוה של אכילת מצה³⁸, אלא משום שזהו "יום צאתך מארץ מצרים", ולכן הוא נקבע לחג וליום טוב – "והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם"³⁹. והיותו חג וזמן מיוחד מהווה את הגורם למצוות החלות בו⁴⁰, כולל מצות אכילת מצה⁴¹.

לעומת זאת שבעת הימים "בחמשה עשר יום לחודש השביעי הזה" אינם ימים מיוחדים ונבדלים כשלעצם, אלא להיפך – הם מיוחדים משום המצוה של ישיבה בסוכה שבעת ימים החלה דוקא בימים אלו⁴²: כיון שבשבעת ימים אלו קיימת מצוה של ישיבה בסוכה, ובמיוחד באופן שהישיבה בסוכה מקיפה ומסובבת את האדם כולו בכל פעולותיו במשך שבעת הימים – "תשבו כעין תדורו", כדלעיל, שהוא "דר בסוכה כל ז' הימים בין ביום ובין בלילה" – משום כך ועל ידי כך נעשים שבעת הימים הללו לימים מיוחדים, חג לה'.

בסגנון אחר במקצת: בכל שבת ויום טוב אומרים בתפילה שזהו זכר ליציאת מצרים, אך יש להבחין בין הדברים: בחג

42) וכמודגש בהלכה בטעם הדיעות דמחלקים דכשבירך זמן בשעת עשיית הסוכה לפני החג אינו מברכו ביו"ט על החג, משא"כ לאידך אם בירך על החג בליל א' בביתו צריך לברך זמן כשיאכל בסוכה – "דכיון שבירך בשעת עשי' ועיקר יום טוב אינו אלא מפני הסוכה^* ברכת הסוכה עולה ליום טוב ולסוכה" (ספר ההשלמה לסוכה מו, א. הובא בספר המכתם לסוכה שם. כל בו סוף הל' לולב. אורחות חיים סוף הל' סוכה (ועד"ז הוא במאירי סוכה שם). ועפ"ז מחלקים לשאר יו"ט, פסח ועצרת, דמברכין זמן איו"ט. וראה ברכי יוסף או"ח סתרמ"ז דכתב דכן הוא להלכה).

*) בתוס' רא"ש ור"ן הלשון להיפך (כנ"ל הערה 12). אבל בברכ"י שם סתרמ"ג כתב דקאי בחד שיטה. אבל ראה שו"ת משאת משה (או"ח סי' ה שהובא בבאה"ט וברכ"י שם) דכתב בסברת התוס': וכיון דמחמתי' קאתי מכי בריך אסוכה הו"ל כמפרש אסוכה וארגל דמשם א' הוו. ברם היכא