ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כב אמור שיחה ב

126

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

א) על חג המצות נאמר "ובחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'", השם חג המצות אינו נאמר על כל שבעת ימי החג³². ואילו לגבי חג הסוכות נאמר – "חג הסוכות שבעת ימים לה'"³³.

ב) מצד שני – לגבי חג המצות ממשיכה התורה ואומרת מיד "שבעת ימים מצות תאכלו", ואילו לגבי חג הסוכות נאמרת המצוה "בסוכות תשבו שבעת ימים" רק בסיום הפרשה, ולא בסמוך להזכרת שם החג.

ויש לומר, שניתן להסביר הבדלים אלו באמצעות הבדל נוסף שאנו מוצאים בין שני חגים אלו:

חג המצות נקרא בלשון חז"ל, וכן בלשון הנפוצה במנהג ישראל³⁴ גם בשם אחר – חג הפסח. ואילו לגבי חג הסוכות אין אנו מוצאים שהוא נקרא בשם אחר³⁵. הוא מכונה באותו שם גם בדברי חז"ל³⁶ ובמנהג ישראל.

מכל האמור לעיל מובן, שמהותו של חג הפסח אינה מתבטאת כולה בהיותו חג המצות. ואילו לגבי חג הסוכות הרי שם זה, ענין הסוכות, מבטא את מהותו העיקרית של החג.

ולפיכך, כאשר אומרת התורה "בחמשה עשר יום לחודש הזה חג המצות לה'", מבאר מיד הפסוק "שבעת ימים מצות תאכלו", שרק משום פרט זה, של אכילת מצה, נקרא החג בשם "חג המצות", ולא משום שזוהי המהות של כל שבעת הימים שבו³⁷. ואילו לגבי חמשה עשר יום לחודש השביעי נאמר "חג הסוכות שבעת ימים לה'" – זוהי משמעותם ומהותם של כל שבעת ימי החג.

ומסיבה זו אין מופיע הציווי "בסוכות תשבו שבעת ימים" מיד לאחר השם "חג הסוכות", כדלעיל, כי אז היו עלולים לחשוב, כבחג המצות, שחג זה נקרא בשם

הערות

32. ועד"ז בפינחס (כח, יז): בחמשה עשר יום לחודש הזה חג שבעת ימים מצות יאכל. ובמשפטים (כג, טו) "את חג המצות תשמור שבעת ימים תאכל מצות". ועד"ז בתשא (לד, יח). אבל לא נאמר "חג המצות שבעת ימים". וגם בנ"ך (דה"ב ל, כא. ועד"ז שם לה, יז. עזרא ו, כב) לא נאמר על עצם שם החג כ"א על עשיית בנ"י – "ויעשו בנ"י גו' את חג המצות שבעת ימים בשמחה גו'".
33. ועד"ז בראה (טז, יג): חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים.
34. כל השבעה (שמונה) ימים, ולא רק יום י"ד וט"ו ניסן שנק' פסח גם בתושב"כ (ראה השקו"ט כו' בס' המועדים בהלכה להרש"י זוין ע' רטו ואילך). וראה הגש"פ קה"ת (תשל"ט) ע' תפד בהערות.
35. מלבד השמות ע"ש מועדים התבואה (בחיי משפטים כג, יז): מועד חודש האביב, חג הקציר, חג האסיף. – נתבאר באוה"ת משפטים ע' א'קעח ואילך. לקו"ש חכ"ט ע' 232 ואילך.
36. או "חג" סתם: בש"ס ובלשון בנ"א (כולל שמע"צ – ראה שו"ע יו"ד סר"כ, ס"ך). בתושב"כ – גם פסח ושבועות.
37. ולכן נאמר הלשון "חג המצות" (בעיקר) רק על יום ט"ו, כנ"ל בפנים, שהרי מצות אכילת מצה היא רק בלילה הראשונה שאז הכתוב קבעו חובה משא"כ בשאר הימים שהוא רק רשות (תו"כ פרשתנו שם. פסחים קכ, א). וראה ט"ז או"ח סתרס"ח קרוב לתחלתו: ולמה יראו כל הימים חג המצות והי' לקרותם איסור חמץ אלא דהכל נגרר אחר לילה הראשונה ובשבילה באו שאר הימים כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.