128

הפסח נאמר "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים"⁴³, ומשום כך – "וחגותם אותו חג לה' לדורותיכם", כדלעיל, שהזכירה ביום של יציאת מצרים, קובעת זמן זה לחג.

אך לא כן לגבי שבת ושבועות. ובעיקר –

לגבי חג הסוכות אומרת התורה⁴⁴ "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". כלומר, למרות שאין זה הזמן של הישיבה בסוכה בעת יציאת מצרים, והתורה אינה מזכירה את הטעם מיד כאשר מוזכר ציווי החג בתחילת הפרשה, אלא על המצוה "בסוכות תשבו שבעת ימים", ואדרבה, מצות הישיבה בסוכה אינה חלה בזמן יציאת מצרים, בימי האביב, כפי שמוסבר ב"טור"⁴⁵.

ז. הקשר בין מהות החג לבין פרטיו

לפי זה מובן, שהציוויים והפרטים בקשר לחג, המופיעים בתחילת הפרשה – "ביום הראשון מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו, שבעת ימים תקריבו אשה לה'..." – אינם ענינים נפרדים, שאין להם שום קשר לחובת הישיבה בסוכה, אלא להיפך – המהות של חג הסוכות מתאימה וחלה גם לגביהם.

ולעומת זאת חג הפסח הוא חג בפני עצמו, בנפרד ממצותיו, ולכן כל עניניו – היותו "מקרא קודש", הציווי "כל מלאכה לא תעשו", והקרבת הקרבנות במשך שבעת ימי החג – אינם קשורים למצוות שבו⁴⁶, אלא לעצם החג.

ח. נטילת לולב בסוכה – שלמות "שם המצוה"

לפי האמור לעיל מובן גם לגבי קיום המצוה של ישיבה בסוכה ולגבי הקשר