תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כב אמור

שיחה א

רשימת העמודים (10) מצוטט ב־33 עמודים חיפוש חדש

114שיחה א

א. ספירת העומר - הכנה לשבועות, ומצוה בפני עצמה

מצות ספירת העומר, שעליה נצטוינו בפרשתנו¹ "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם... עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום" מהווה, לדברי חלק מהמפרשים והפוסקים, הכנה לחג השבועות, זמן מתן תורתנו². ובלשון החינוך³: "נצטוינו למנות ממחרת יום טוב של פסח עד יום נתינת התורה להראות בנפשנו החפץ הגדול אל היום הנכבד בלבנו כעבד ישאף צל⁴ וימנה תמיד מתי יבא העת הנכסף אליו שיצא לחירות כי המנין מראה באדם כי כל ישעו וכל חפצו להגיע אל הזמן ההוא"⁵.

משמעות זו של ספירת העומר ניכרת גם בהלכה, כפי שמובא ענין זה על ידי מספר פוסקים⁶ כאחד הטעמים לכך שאין מברכים שהחיינו על ספירת העומר.

בכל זאת רואים שספירת העומר היא מצוה – ואף, בשלימותה – בזמן בית המקדש וכן בזמן הזה (לפי הדעות השונות אם זה מדאורייתא, או מדרבנן, 114זכר למקדש⁷), מברכים עליה, ואף יותר מכך – בכל יום, עד אשר באמצעות ספירת העומר שהיא מצוה המוטלת על כל אחד ואחד מישראל "וספרתם לכם שתהא ספירה לכל אחד⁸ ואחד", מגיעים לכך שביום החמישים לעומר יהא חג השבועות⁹.

ב. ספירת העומר בסיום הסידור

לפי כל האמור לעיל על מהותה של ספירת העומר ניתן להבין מדוע קבע אדמו"ר הזקן את מקומה של ספירת העומר בסוף סידורו.

ידוע הדיוק המרבי של הסדר שקבע אדמו"ר הזקן בכל ענינו, ובמיוחד ב"סדר תפילה"¹⁰, אשר מהותו היא "סדר תפילות מכל השנה". ומובן, שסדר זה מדוייק ביותר¹¹. הדיוק בסדר מודגש עוד יותר בהשוואה לסדר התפילות בסידור האריז"ל¹², והרי סידורו של אדמו"ר הזקן הוא "על־פי נוסח האריז"ל"¹³, כאשר רואים שסידורי האריז"ל אינם מסתיימים בספירת העומר¹⁴, אלא בכוונות של שמיני עצרת ושמחת תורה¹⁵.

115בפשטות ניתן להסביר שהסיבה לכך שאדמו"ר הזקן שינה בסידורו מן הסדר של סידור האריז"ל, כי סידור אדמו"ר הזקן, כידוע, שווה לכל נפש, ואינו כסידור האריז"ל המיועד ליחידי סגולה. וכפי שידוע גם כן, שמסיבה זו לא שיבץ אדמו"ר הזקן בסידורו את כל הכוונות של האריז"ל בסידורו¹⁶.

לפיכך הסדר בסידור אדמו"ר הזקן הוא – תדיר קודם לשאינו תדיר. והמצוות של "אינו תדיר", החלות אחת¹⁷ בשנה וכדומה מופיעות לפי סדר השנה: חנוכה, פורים, סדר קרבן פסח, חולים" בסידור הר"ש מרשקוב, לכאורה הם כמו הוספה, ולא חלק מהסידור. ועד"ז ה"מעשה רב" ו"סדר הנהגות ישרות" שבסוף סידור קול יעקב.

16) ראה שער הכולל שם. לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 128.

17) משא"כ מצות מילה (ופדיון הבן) וכיו"ב ש(אינם תלויים בזמני השנה ו)זמן קיומם בדרך כלל הוא בבוקר, ונסדרו אחרי תפילת שחרית דחול^*. וברכות אירוסין ונישואין באות אגב גררא דברכת המזון (והם ג"כ אינן תלויות בזמני השנה). ואכ"מ.

*) כ"ה בסידור תורה אור. וכן מוכח מהגהות הצ"צ להסידור (נדפסו בסידור תורה אור ו(בהוצאת קהת) בסידור עם דא"ח שיח, א). משא"כ בסידור עם דא"ח שבאות לאחרי ברכת נישואין. ואכ"מ.

ובהגהות כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע שהקפיד על השינויים בסי' תורה אור ומנה כמה מהם (כנ"ל הערה 10), ולא הזכיר השינויים בהסדר הנ"ל. וי"ל שבזה לא שינה בסדור תו"א מסידור אדה"ז. וסידור עם דא"ח עיקר הכוונה הי' להו"ל את הדרושים דדא"ח, וסדר הסידור טפל ולכן סיומו – בחה"ש. – וראה שער הכולל שם אות ח. הגדה של פסח, ולאחר מכן ספירת העומר.

אך כיון שאדמו"ר הזקן כתב את סידורו בהתאם לדעת הפוסקים להלכה, ויחד עם זאת בירר וליבן את הנוסח לפי כוונות האריז"ל¹⁸ (אם כי לא העתיק את הסודות והכוונות, כדי שהדברים יהיו שווים לכל נפש, גם למי שאינו מסוגל לכוון בפועל את הסודות¹⁶), הרי מובן, שגם הסדר בסידור אינו רק בהתאם לפשטות הענינים, אלא גם בהתאם לתוכן הענין הן בנגלה והן בפנימיותו.

ולפי זה יש לומר, מכך שספירת העומר נקבעה בסיום ובחותם הסידור, שמצות ספירת העומר מדגישה ביותר את מהותו של ענין התפילה, על פי הנגלה ועל פי הסוד, כדלהלן.

ויש לומר, שענין מיוחד זה של ספירת העומר הוא גם ב"חפצא" של התפילה ושל ספירת העומר, וגם ב"גברא", כפי שיוסבר להלן בהרחבה.

ג. התפילה – מעשה ומחשבה

מצות התפילה¹⁹ היא, כדברי 116הרמב"ם²⁰: "מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ה' אלקיכם, מפי השמועה למדו שעבודה זו תפילה שנאמר ולעבדו בכל לבככם, אמרו חכמים אי זו היא עבודה שבלב זו תפילה". ובמקום אחר²¹ מתאר הרמב"ם את מצות העשה "לעבוד את ה' בכל יום בתפילה"²².

אחד ההסברים בדרך הנגלה לכך שהתפילה היא עבודה שבלב ניתן להבין מלשון הרמב"ם עצמו²³ "חיוב מצוה זו כך הוא שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום ומגיד שבחו של הקדוש־ברוך־הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה ואחר כך נותן שבח והודיה לה' על הטובה שהשפיע לו"²⁴.

ההסבר לכך הוא: באופן כללי נחלקות המצוות לשני סוגים: מצוות שבמעשה – והן בעשיה כפשוטה בפועל ממש, כגון לבישת ציצית, הנחת תפילין וכדומה, והן בדיבור (מעשה זוטרתא²⁵) כגון קריאת המגילה, סיפור יציאת מצרים וכדומה, שעיקר קיום המצוה הוא פעולת הדיבור והקריאה²⁶. ומצוות שהן חובות הלבבות כגון אהבת ה', יראת ה' וכדומה, שעיקר הוא הכוונה והרגש של האדם במחשבתו ובלבו²⁷.

היחוד של מצות התפילה הוא²⁸, שלמרות שחייבים לקיימה דוקא בדיבור²⁹, בכל זאת "מעשה" מצות 117התפילה הוא "שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום": כוונת המילה "מתחנן" היא העבודה והרגש שבלב האדם, ולא העשיה או הדיבור.

אמנם יש מספר מצוות שנקבע בדינן שהן "צריכות כוונה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוה", וכאשר חסרה הכוונה "לא יצא ידי חובתו מן התורה"³⁰, אך במצוות אלו המחשבה היא כוונת המצוה בלבד³¹, אך אין היא חלק מן המצוה עצמה³².

ואילו במצות התפילה³³ ה"חפצא" של מעשה התפילה הוא "מתחנן ומתפלל", כוונת הלב, וכלשון הרמב"ם בהמשך "ואחר כך שואל צרכיו³⁴ שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה". ולשם כך יש צורך בהכנה "שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה"³⁵, ולאחר מכן תהיה אצלו בשעת התפילה "בקשה ותחינה", ולולא זאת הרי לא זו בלבד שה"גברא אינו יוצא ידי חובת המצוה, אלא שאין כאן "חפצא", דיבור איננו כלל תפילה³⁶.

118ענין זה, שדוקא הידיעה והכוונה יוצרים את ה"חפצא" של תפילה³⁷, מתבטא בגלוי בספירת העומר: אדמו"ר הזקן פוסק³⁸ "מותר לספור בכל לשון שמבין אבל אם אינו מבין הלשון שסיפר בו אפילו ספר בלשון הקודש אם אינו מבינו לא יצא, דכיון שאינו יודע המנין אין זו ספירה כלל"³⁹.

כלומר, מצות הספירה איננה הפעולה של ספירת הימים בדיבור, למרות שיש הכרח גם בכך⁴⁰, אלא ידיעת האדם, ובלי כוונת האדם וידיעתו הרי לא זו בלבד שהוא אינו יוצא ידי חובת הספירה, אלא אף אין מעשה זה "חפצא" של ספירה – "אין זו ספירה כלל"⁴¹.

ד. תפילה וספירת העומר – שינוי ב"גברא"

כיון שמציאות התפילה נוצרת על ידי כוונת האדם ועבודתו, מובן, שבראש ובראשונה חשוב השינוי שחל ב"גברא" על ידי התפילה והכנתו לה. וגם זוהי נקודה המשותפת לתפילה ולספירת העומר, לא רק ב"חפצא" של המצוה:

התפילה, שעיקרה היא תפילת העמידה, היא כאשר היהודי עומד⁴² "כעבדא קמיה מריה"⁴³ לפני הקדוש־ברוך־הוא, "ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה", ואז הוא "מתחנן ומתפלל" – הוא הופך להיות מציאות של "מתפלל".

כאשר אדם "מפנה את לבו מכל המחשבות..." ומתחנן ומתפלל לפני הקדוש־ברוך־הוא, הרי בעצם פעולה זו הוא משתנה ומתעלה ממצבו הקודם, 118הוא עומד במצב שונה לגמרי⁴⁴, אז חל שינוי וחידוש ב"גברא".

וגם ענין זה מודגש בספירת העומר, כאשר כל יהודי אומר בפשטות בתפילתו לאחר הספירה של אותו הלילה: "אתה צויתנו... לספור ספירת העומר כדי לטהרנו מקליפותינו ומטומאתנו כמו שכתבת בתורתך... כדי שיטהרו נפשות עמך ישראל מזוהמתם".

ה. התפילה וספירת העומר – ההכנה חשובה בפני עצמה

כל הקשר האמור לעיל הוא מצד פעולתו ועבודתו של האדם בתפילה ובספירת העומר. ישנו יחוד נוסף בתפילה לגבי רוב שאר מצוות – בתכליתה של התפילה:

עיקרן של רוב המצוות הוא מעשה המצוה (ובשלימות – יחד עם כוונת המצוה). ובכך הסתיימה המצוה מצד האדם.

אך שונה היא מצות התפילה: מצד אחד עצם מהות התפילה היא "שיהא אדם מתחנן ומתפלל", "שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובחינה", שהקדוש־ברוך־הוא ימלא את בקשתו⁴⁵. אין זה דבר אחר מלבד התפילה, אלא זוהי המשמעות של כל מעשה התפילה – בקשה מאת הקדוש־ברוך־הוא שימלא את הבקשה.

אך יחד עם זאת קיום מצות התפילה אינו תלוי כלל במילוי הבקשה בפועל. האדם מקיים את מצות התפילה בשלימות בעצם תחנוניו ותפילתו⁴⁶.

ובדומה לכך לגבי ספירת העומר: ספירת העומר היא מצוה שמהווה הכנה לחג השבועות, למתן תורה, כדלעיל בסעיף א', ובמיוחד לפי ביאור ה"זהר"⁴⁷ שהספירה במשך שבעת השבועות דומה לספירת שבעה נקיים – שעל ידי כך מטהרים יהודים את עצמם לקראת כניסתם לחופה במתן תורה בחג השבועות.

אך יחד עם זאת נעשית הספירה מצוה, ובברכה (והמשכה), בפני עצמה, שההשתוקקות וההכנה עצמה היא ענין חשוב כשלעצמו – טהרת ישראל מזוהמתם. בכך מודגשת חשיבותה של עבודת האדם כשלעצמה.

ו. ההבדל בין סידור האריז"ל לסידור אדמו"ר הזקן

לפי זה ניתן להסביר את ההבדל שבין סידור האריז"ל לבין סידורו של 119אדמו"ר הזקן, למרות שסידורו של אדמו"ר הזקן מכוון לפי נוסח האריז"ל, הבדל המודגש מיד בהתחלותיהן של הסידורים:

סידור האריז"ל⁴⁸ מתחיל ב"כללות תיקון ועליות העולמות". סידורו של אדמו"ר הזקן מתחיל ב"מודעת זאת מעלת קימת חצות לילה... על כן יתאמץ לקום בחצות איזה לילה שיוכל ולהיות מכלל עבדי ה'...".

ההסבר לכך הוא:

לפי פנימיות הענינים המובאת בסידור האריז"ל, המיועד ליחידי סגולה המכוונים כוונות ויחודים, הרי התפילה אינה כוללת רק את עבודת ועליית האדם, אלא גם, ובעיקר, את מטרת התפילה ותחילתה – תיקון ועליית העולמות, שזהו מקור ה"המשכות" הנמשכות למטה בענינים רוחניים וגשמיים: רופא חולים ומברך השנים וכדומה.

ולפיכך אין מופיעה ספירת העומר, המדגישה את עבודת האדם, בסיום הסידור, כחותם ותכלית, אלא היא מופיעה לפני כן – ולאחריה מופיעות התפילות והכוונות של שלש רגלים וכו' ראש השנה ויום הכפורים וכו' ועד לשמיני עצרת ושמחת תורה, שמהותם היא השלימות ב"המשכות" הנמשכות למטה.

ואילו בסידורו של אדמו"ר הזקן, שנכתב באופן השווה לכל נפש, כאשר הסודות והכוונות אינם בגלוי, כדלעיל, נקבע הסדר באופן שבענין התפילה מודגשת יותר עבודתו של האדם, כפי שנתבאר לעיל בהרחבה, שהן ה"חפצא" של התפילה והן עליית האדם – ה"גברא" – תלויים בעבודת האדם.

ומסיבה זו הוא מקדים ומגדיר מיד בהתחלה המעלה של הקימה בחצות, שבכך נכללים בעבדי ה'. ולפיכך גם אין הסידור מסתיים בתפילות וכדומה הקשורות לקדושת החג, אלא בספירת העומר, שהיא כל כולה פעולת ועבודת האדם בכל הענינים הנ"ל.

ז. חשיבותה של עבודת כל יחיד

עלולים לחשוב, שעבודתו של היחיד בישראל, ובמיוחד עבודה של "ספירת הימים" בלבד אינה מסוגלת להשפיע על העולם (תיקון העולמות), אך ספירת העומר מדגישה שבכך רואים את השפעתה של העבודה יותר מאשר בכל עבודה אחרת:

קביעת יום טוב בכלל תלויה בבני ישראל – "דקדשינהו לזמנייהו"⁴⁹, אך דוקא באמצעות קידוש החודש של בית דין. קידוש החודש של בית דין (כלל⁵⁰), ותפילותיהם של ישראל במשך הרגלים הן תוצאה, ומוסיפות בקדושת 120יום טוב. ובדומה לכך בשבת, שהיא "מקדשי וקיימי"⁵¹ ישנה תוספת על ידי "לקדשו", קידוש ותפילות בני ישראל.

אך בספירת העומר רואים, שבאמצעות הספירה של כל יחיד בפני עצמו, שלא באמצעות בית דין, נקבע חג השבועות⁵². הוא אינו תלוי בקביעות של ראש חודש, כי "עצרת – פעמים חמשה, פעמים ששה, פעמים שבעה"⁵³, אלא הוא תמיד ביום החמישים לעומר, כאמור לעיל.

עד אשר במספר פרטים (כגון, לגבי יום טוב שני של גלויות), חג השבועות חמור יותר ממועדים אחרים, כי אין הוא נקבע משום ספק, כמועדים אחרים, אלא יש בו כח של ודאי⁵⁴.

ח. התפילה – יצירת שינוי בנבראים

בכך מודגשת מעלת עבודת האדם בתפילה בכלל:

התפילה איננה רק כדי "להמשיך" למטה בעולם את מה שכבר קיים למעלה בשרש ובמקור, אלא החידוש שבתפילה הוא: "יהי רצון", יצירת⁵⁵ רצון חדש, כביכול⁵⁶, שאיננו קיים בשורש ובמקור, וזה מגיע לעולם למטה ומשנה את הנבראים, "מכמות שהם, שיתרפא החולה וירד הגשם משמים לארץ ויולדה ויצמחה". ואילו בתורה ובמצוות בכלל אין שינוי בקלף של התפילין "על ידי הנחתם בראש...", כמבואר בתניא⁵⁷.

ט. פנימיות ענין התפילה

באופן שבו מבואר ענין התפילה על ידי אדמו"ר הזקן עצמו בפנימיות הענינים יובן טוב יותר הקשר שבין התפילה לבין ספירת העומר, ובהתאם לאמור לעיל:

ב"לקוטי תורה"⁵⁸ מסביר אדמו"ר הזקן, שהתפילה אינה נכללת במנין תרי"ג המצוות, משום שהתפילה היא הכוונה של כל התורה והמצוות "והוא העמוד המקיים כל התרי"ג מצוות דוגמת חוט השדרה".

עיקר ענין התפילה הוא שאור אין סוף ברוך הוא הנעלה מהשתלשלות אליו ולא למדותיו⁵⁹ "יומשך" למטה, 121בסדר השתלשלות. והברכות של תפילת שמונה עשרה הן ה"כלים" להמשכה למטה שיקויימו הענינים של רופא חולים ומברך השנים וכו'.

ויש לומר שענין זה מודגש במיוחד בספירת העומר, כפי שאומר כל יחיד ב"רבונו של עולם" מיד לאחר ספירת העומר: "ועל ידי זה יושפע שפע רב בכל העולמות" – בדומה להמשכה כללית של אור אין סוף בכל העולמות על ידי התפילה, (וכן, בוא"ו החיבור) "ולתקן את נפשותינו ורוחותינו ונשמותינו מכל סיג ופגם" – ההמשכה הכללית של שפע רב יורדת לפרטים, לכלים, לשנות את הנבראים וכדומה, כאמרו לפני כן בענין התפילה.

ועל ידי העיסוק בהלכות ספירת העומר והדיבור בעניניה,

באמצעות קיום מצות ספירת העומר בשלימות האפשרית בזמן הזה שהוא זכר למקדש, כולל העיסוק בהלכות ספירת העומר בנגלה ובפנימיות התורה.

מחישים את קיום התפילה הנאמרת מיד לאחר ספירת העומר: "יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה⁶⁰ (ונקיים את המצוה כתיקונה)⁶¹ במהרה בימינו (ממש) אמן סלה"⁶².

(משיחת כ"ד טבת, ש"פ וארא,

וש"פ משפטים תשמ"ב)

הערות

עמוד 114

1. כג, טו־טז
2. ראה מו"נ ח"ג פמ"ג. חינוך מצוה שו. מדרש ("הגדה") הובא בעיטור (סוף הלכות מצה ומרור), ונעתק בשו"ת הרשב"א (ח"ג סרפ"ד). ר"ן סוף פסחים. ועוד. וראה גם לבוש או"ח סתפ"ט סוס"א. אברבנאל פרשנו. וכ"ה לפי המפרשים דלקמן הערה 5.
3. שם.
4. ערב לנוח ממלאכתו (איוב ז, ב ובמצו"ד). – ואולי גם ירמוז לבסוכות (העשויות לצל) הושבתי את בנ"י ביצי"מ.
5. לפי מ"ש בהעיטור (הובא בשו"ת הרשב"א) שם ובר"ן שם בפירוש דברי המדרש הנ"ל ("מכאן קבעו חכמים לספירת העומר בזמן הזה"*) "שהרי
6. לבוש שם בטעם הב'. ובטעם הא' כתב "משום שהספירה הוא משום צורך יו"ט (שבועות) וסמכינן אזמן דרגל". ועד"ז בצרור המור פרשתנו עה"פ, ומוסיף "כדאמרינן בסוכה ובביעור חמץ". ובעקידה פרשתנו (שער ס"ז פ"ד – הובא במט"מ סתרס"ט), שספירת הזמן מורה על הצער ההוה בהעדרו ועל התענוג המקווה בהוויתו כמו בכל ספירות ימי הטמאים והטמאות ושבעה שבועות הרי"ז כדוגמת ז' נקיים דאשה כו"*. "ולפי שהימים האלה לשלמי הבחינה הם ימי צער לפיכך לא קבעו לברך שהחיינו בתחלת מספרם .. אמנם קבעוהו תיכף מלאת ימי הטוהר כו'". וראה מטה משה שם. אלו ("בזמן הזה") בסיום דברי ה"הגדה". ובר"ן שם ליתא, אלא כתבו בפירושו "כלומר בזמן הזה שאין אנו כו'".
. בהעיטור ושו"ת הרשב"א שם הובאו תיבות עכשיו אין אנו מביאין לא קרבן ולא עומר אלא שאנו מחשבין יום לשמחת התורה כמו שישראל מנו באותה שעה" – מובן, שענין הנ"ל בספה"ע הוא בזמן הזה. אבל מדברי החינוך ועד"ז המו"נ (ושאר ספרים שבהערה 2) משמע שזהו שרש המצוה גם בזמן הבית. וראה גם דרשות מהראנ"ח (הנותן אמרי שפר) – ויניציאה, ש"צ (ועוד) – פרשתנו דרוש ב'.
. ראה לקמן ס"ה. וש"נ.

עמוד 114

7. ראה שו"ע אדה"ז חאו"ח סתפ"ט ס"ב. וש"נ. ולהעיר דאף שמסיים שם "וכן עיקר", מ"מ מתחיל הסימן: מצות עשה מן התורה שיספור כל אחד כו' ואכ"מ. וראה לקו"ש חה"ש תנש"א הערה 56 (סה"ש תנש"א ח"א ע' 459 הערה 79).
8. מנחות סה, ב. וראה פרש"י שם. שו"ע אדה"ז שם בריש הסימן. וראה הנסמן בחק יעקב או"ח שם סק"ד.
9. ראה שו"ע אדה"ז שם ר"ס תצד (משו"ת הריב"ש סי' צו). ראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 257 ואילך. ח"ח [המתורגם] ע' 56 הערה 42.
10. ראה הגהות כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע (נדפסו בסידורי הוצאת קהת: סידור עם דא"ח (שכ, ד), תורה אור* (רלב, סע"א)) עד היכן הדברים מגיעים, שכותב שהצ"צ "דקדק שלא יהי' שום שינוי מהסידור של רבינו הגדול ז"ל אף בדבר כזה שאינו נוגע לשום דבר בעצם הנוסחא [שלכן הגי' הצ"צ ואדמו"ר נ"ע בהסידור "רצה ומודים כו' תמצא בשחרית", במקום שנדפס שם כל הנוסח דרצה ומודים כו'] ולפ"ז לא טוב עשה המו"ל הזה [=של סידור תורה אור] מה ששינה בענינים האלו בהסידור הזה בכמה מקומות כמו אשרי קודם ובלצ"ג וב"ש ופסוד"ז בשחרית דשבת, וכן אשרי קודם מוסף וקוה ועלינו כו' וכדומה, דהגם שאינו נוגע בעצם הנוסח מ"מ אין לשנות וע"ד חייב אדם לומר בלשון רבו וגם שאפשר שיש בזה איזה כוונה כי גבהו דרכיו כו' .. בוודאי יש בזה כוונה מיוחדת".
11. ובמיוחד ע"פ מה שאמר הצ"צ, אשר "הי' לפניו ששים סדורים מנוסחאות שונות ומכולם בירר וליבן את הנוסחא שבסידור שלו" (בית רבי ח"א פכ"ז בהערה. וראה שם פ"י).
12. הר"ש מרשקוב – שנדפס לפני הדפסת סידור אדה"ז בשנת תקס"ג (נוסף ע"ז שהי' בכת"י כמה שנים לפנ"ז). ועד"ז בסידור האריז"ל קול יעקב. וראה בפרטיות בהקדמת שער הכולל ע"ד הסידורים ע"פ קבלת האריז"ל. וראה גם ע"ד סידור אדה"ז בהמובא בפתח דבר לסידור עם דא"ח (קה"ת תשכ"ה. תשל"א. תשמ"א).
13. כנוסח השער דסידורי אדה"ז.
14. ועד"ז הוא בפע"ח ושער הכוונות, שאינם מסתיימים בעניני ספירת העומר (בפע"ח מסיים בשער הלולב, ובשער הכוונות בענין חנוכה ובענין פורים).
15. ופרטי המצות "מזוזה חלה שחיטה ביקור

עמוד 115

16.
17.
*. הוצאת ברוקלין, תש"א (ע"י אגודת חסידי חב"ד), ושלאחרי'.
18. הסכמת כ"ק הרה"ק כו' מהרי"ל זצ"ל מיאנאוויטש (אחי אדה"ז) לסידור אדה"ז – נדפסה בסידור עם דא"ח – קה"ת – (שכג, ב), תו"א (בהתחלתו), ועוד.
16.
19. ובמק"א מדובר ע"ד ב' הביאורים א) דעיקר התפלה – תפילת העמידה (לקו"ת בלק עא, ג). ב) דעיקרה ק"ש ושאר התפלה הוא ביאור הק"ש כנודע (הקדמת אדה"ז לסדורו).

עמוד 116

20. ריש הל' תפילה.
21. בכותרת להל' תפלה שם.
22. ובסהמ"צ שלו מ"ע ה "שציונו לעבדו וכבר נכלל זה הציווי פעמים כו'". אבל במנין המצות שבריש ספר היד כתב "להתפלל אליו שנאמר כו' ועבודה זו תפלה". וראה כ"מ (ומגדל עוז) הל' תפלה שם.
23. הל' תפלה שם ה"ב.
24. בביאור גדר התפלה לדעת הרמב"ם – ראה בארוכה במפרשי הרמב"ם שם.
25. סנהדרין סה, א.
26. בסיפור יצי"מ דליל פסח הרי למדו (מכילתא ס"פ בא. רמב"ם בסהמ"צ שלו מ"ע קנז. וראה גם הל' חמץ ומצה רפ"ז) מוהגדת לבנך דצ"ל הגדה וסיפור (ראה מנ"ח מצוה כא. ועוד)*, הרי מובן דגדר המצוה הוא (הגדה –) דיבור. אבל ק"ש שאינה מצות עשי' אלא קבלת מ"ש ועול מצות שהוא דבר התלוי בכוונת הענין" (שו"ע אדה"ז או"ח סי' ס ס"ה), הרי גם ק"ש היא בכלל תפילה (אף שבפרט נחלקת לתפלת העמידה, ק"ש, ברכות ק"ש ועוד. וראה לעיל הערה 19), ופשיטא דהוה חלק מסידור תפלה (אף שנמנו כב' מצות במנין המצות). ולהעיר דהמצוה לקרות ק"ש פעמיים ביום למדים ממ"ש ודברת בם בשכבך ובקומך (סהמ"צ להרמב"ם (ובמנין המצות) מ"ע יו"ד) ולא כתפלה (העמידה) שלמדין (כנ"ל ברמב"ם) מועבדתם כו' שמזה משמע קצת, שק"ש שייכת יותר לדבור מתפלה. ואכ"מ.
27. אלא שגם באהבת ה' יש "מעשה" המצוה "שנחשוב ונתבונן במצותיו כו'" – סהמ"צ להרמב"ם מ"ע ג. וראה לשונו בספר היד ריש פ"ב מהל' יסהו"ת.
28. ראה גם בית אלקים להמבי"ט שער התפלה פ"ג.
29. ראה מג"א או"ח סי' קא סק"ב. שו"ע אדה"ז שם ס"ד. ובספרים המחלקים המצות לתלויות בראש כו'.
. וראה גבורות השם (למהר"ל מפראג) סוף פס"ב.

עמוד 117

30. שו"ע אדה"ז סי' ס שם. וש"נ. וראה שד"ח כללים מע' מ' כלל סא ואילך.
31. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 106 ואילך.
32. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ה סכ"ח.
33. בתניא פל"ח "תפלה או שאר ברכה בלא כוונה הן כגוף בלא נשמה", וי"ל שכוונתו לכוונות "הפרטיות" שבתפלה שבדומה לשאר ברכות ומצות, משא"כ הכוונה כללית (המבוארת בפנים). ובמיוחד הכוונה שבלעדה התפלה בטלה (רמב"ם הל' תפלה פ"ד הט"ו. ראה לקמן הערה 36) וראה שו"ע אדה"ז סקפ"ה ס"ב. לקמן הערה 39.
34. לכאורה זהו עיקר גדר מצות תפלה – בקשת צרכיו, משא"כ שבחו של הקב"ה ה"ז בעיקר הקדמה לתפילה. וכפשטות לשון הגמ' (ברכות לב, א. – שהביא הכס"מ לרמב"ם שם ה"ב) "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל"* (וראה בית אלקים שם פ"ב ועוד. וראה המבואר בפנים ג"ז אינו מספיק שייקרא מעשה תפלה, אלא צריך להיות הרגש ד"מתחנן (ומתפלל)" בשעת התפלה. וראה שו"ע אדה"ז שם סו"ס קא "שתפלה בלא כוונה אינה כלום" (ראה ספר חסידים סתקפ"ח, תשפה. ובמג"א שם סק"ה), והמדובר שם בכוונה "שיבין מה שאומר שלכן מוטב שיתפלל בלשון שמבין". ואולי הלשון "אינה כלום" היינו שאינו יוצא בה יד"ח (ראה שו"ע אדה"ז שם סס"ב ס"ב), או שמה שכתב "בלא כוונת הלב שתפלה בלא כוונה אינה כלום" ה"ז הכוונה הכללית ולא פירוש המלות**. ודוחק. ועצ"ע.
35. רמב"ם שם פ"ד הט"ז. וראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס צח.
36. בחדושי הגר"ח על הרמב"ם, דאם אין לבו פנוי ואינו רואה עצמו שעומד לפני ה' ומתפלל אין זה מעשה תפילה, כברמב"ם הט"ו "כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפילה". עיי"ש*. אמנם כוונת הלב (שיפנה את לבו כו' ויראה עצמו כו' עומד לפני השכינה) ה"ז בכלל "ה' דברים (ה)מעכבים את התפילה" (רמב"ם רפ"ד שם). ולפי צרכיו" במקום "יתפלל" כדי לבאר מהו "יתפלל" כמקור ללשון הרמב"ם "ואח"כ שואל צרכיו כו'".
. בכס"מ שם העתיק לשון הגמ' "ואח"כ ישאל צרכיו כו'", אבל כנראה שדייק בלשונו "ישאל עקידה שער נח). ולכאורה י"ל שזהו דיוק לשון הרמב"ם "ומגיד שבחו של הקב"ה ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואח"כ נותן שבח והודי' לה' על הטובה שהשפיע לו", דשבחו של הקב"ה גדרו (בעיקר) "מגיד", הגדה, משא"כ בקשת צרכיו ושלאח"ז, הוא עבודה ורגש שבלב. וכן משמע בחינוך מצוה תלג: גם הרמב"ם ז"ל .. אבל מ"מ חיוב התורה הוא להתחנן לא־ל בכל יום ולהודות לפניו כו' (ואינו מזכיר סידור שבחיו בתחלה). אבל בשו"ע אדה"ז סי' קפה סוס"ב "סידר שבחו של מקום .. שזהו עיקר מצות התפלה". וכ"מ בסי' ס שם. ואכ"מ.
. ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 269. אבל ראה לקו"ש חי"ד ע' 223.

עמוד 118

37. יש לומר עד"ז גם בענין התשובה – ראה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 210 ואילך.
38. סתפ"ט סעיף יו"ד.
39. ואף שגם בק"ש וברכת המזון צריך לומר בלשון שמבין – ראה שו"ע אדה"ז סס"ב שם; סקפ"ה ס"א ורס"ב (וש"נ) – הרי גם ק"ש וברהמ"ז בכללות ה"ה חלק או מעין התפילה (כנ"ל הערה
40. שו"ע אדה"ז שבהערה 8 (ועוד), עיי"ש.
41. ראה שו"ת דברי אברהם ח"א סל"ד.
42. ואמחז"ל אין עמידה אלא תפלה (ברכות ו, ב).
43. שבת י, א. שו"ע אדה"ז סו"ס צה.
26. , ונוסף לזה: א) בק"ש ישנו לימוד מיוחד (סוטה לב, ב – הובא בשו"ע אדה"ז סס"ב שם) שמע בכל לשון שאתה שומע. משא"כ בספירה. ב) בברהמ"ז הביא אדה"ז בסי' קפה ס"א "וי"א שבלה"ק יוצא אדם י"ח אע"פ שאינו מבין הלשון כו' ולכן הנשים כו' יוצאין י"ח בשמיעה מהמברך בלה"ק וכן נוהגין". משא"כ בספירה שלא הביא אדה"ז דיעה אחרת בזה. וראה שו"ע אדה"ז סקפ"ה ס"ב. וראה שם ס"ה חילוקים בין בהמ"ז ותפלה.
. ולהעיר מאגרות קודש אדמו"ר האמצעי ע' רסו וע' שיא. שער היחוד ה, א. ואכ"מ.

עמוד 118

44. ראה לקו"ת חקת סו, א. ובכ"מ.
45. וע"ד ענין התשובה שהמבוקש דתשובה הוא – כפרת העון, כמובן ממה שהביא באגרת התשובה בתחלתה לשון הברייתא: אינו זז משם עד שמוחלין לו (ולא אמר בברייתא בקיצור "מוחלין מיד"). וראה אגה"ת רפ"ב. וראה גם לקו"ש חי"ז שם.
46. ראה בית אלקים שם פ"ב.
47. ח"ג צז, סע"א ואילך. וראה עקידה שבהערה 6. צרור המור פרשתנו עה"פ. אוה"ח כג, טו. ובכ"מ.

עמוד 119

48. ר"ש מרקשוב.
49. ברכות מט, א.
50. כמו שלמדין מאלה מועדי ה' גו' אשר תקראו אותם (פרשתנו כג, ד) אתם אפילו שוגגים אתם אפילו מזידים אתם אפילו מוטעין (ר"ה כה, א).

עמוד 120

51. ביצה יז, א.
52. כנ"ל הערה 9.
53. ר"ה ו, ב. שו"ע אדה"ז הנ"ל הערה 9.
54. ראה שו"ת חת"ס או"ח סו"ס קמה. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 11.
55. בלשון חז"ל: עושין רצונו של מקום (כהפי' שעושין וממשיכים רצון חדש (ראה לקו"ת פרשתנו לב, ד. שלח מג, א. בלק סח, א. ברכה צט, ג. ובכ"מ)); וכמחז"ל צדיק גוזר והקב"ה מקיים (ראה תענית כג, א. זח"ב טו, א. שבת נט, ב. וראה מפרשי המשנה (רע"ב וכו') אבות פ"ב מ"ד. ב"מ פה, א. ועוד. – ס' הליקוטים (מהצ"צ) מע' צדיק. וש"נ).
56. כידוע החילוק בין ברכה לתפלה (לקו"ת ראה יט, א. ובכ"מ) וראה לקו"ת חקת שם. ועוד.
57. קו"א(קנה,א) וראהלקו"תבלקע,דואילך.
58. שם. וראה אוה"ת שם ד"ה לא הביט און (ע' תתקצד ואילך. ס"ע תתקצז). ועוד.
59. ספרי הובא ונתבאר בפרדס של"ב פ"ב. סידור שער הק"ש ד"ה איתא בספרי (פה, ב ואילך). ועוד.

עמוד 121

60. כי יבנה ביהמ"ק "במקומו" (רמב"ם הל' מלכים ספי"א).
61. תוס' מגילה כ, ב ד"ה כל הלילה. שו"ע אדה"ז סתפ"ט סי"א.
62. עבודת סלה שאין לה הפסק (עירובין נד, א) כי זהו ביהמ"ק דכוננו ידיך – נצחי (זהר ח"ג רכא, א).

מצוטט ב־33 עמודים

אגרות קודש 2

כרך כה ‹ ט'תצה לקו"ש חכ"ב ע' 114
כרך כו ‹ ט'תתצא לקו"ש חכ"ב ע' 114

לקוטי שיחות 10

כרך לד ‹ עקב ‹ שיחה ג ‹ 71 לקו"ש חכ"ב ע' 116
כרך לד ‹ חג הסוכות ‹ שיחה א ‹ 214 לקו"ש חכ"ב ע' 116
כרך לה ‹ ויצא ‹ שיחה ב ‹ 128 לקו"ש חכ"ב ע' 116
כרך לז ‹ הוספות - שיחות ‹ בס"ד. שיחת ל"ג בעומר בעת ה"פּאַראַד", ה'תשמ"ג ‹ 137 לקו"ש חכ"ב ע' 114
כרך לח ‹ חג השבועות ‹ חג השבועות ‹ 14 לקו"ש חכ"ב ע' 114
כרך לח ‹ נשא ‹ שיחה א ‹ 20 לקו"ש חכ"ב ע' 117
כרך יז ‹ אחרי ‹ שיחה ג ‹ 198 לקו"ש חכ"ב ע' 119
כרך כד ‹ אלול ‹ שיחה א ‹ 102 לקו"ש חכ"ב ע' 117
כרך כה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה י ‹ 374 לקו"ש חכ"ב ע' 115
כרך כז ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ג ‹ 298 לקו"ש חכ"ב ע' 114

תורת מנחם 18

ב - שנת תשי"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת י"ט כסלו ה'תשי"א לקו"ש חכ"ב ע' 118
ו - שנת תשי"ב - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"ב לקו"ש חכ"ב ע' 116
ח - שנת תשי"ג - חלק שני ‹ בס"ד. ר"ד יום א' דחג השבועות, ה'תשי"ג. לקו"ש חכ"ב ע' 114
יא - שנת תשי"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ד. לקו"ש חכ"ב ע' 114
טז - שנת תשט"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תשט"ז. לקו"ש חכ"ב ע' 114
יט - שנת תשי"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ קדושים, מבה"ח אייר, ה'תשי"ז. לקו"ש חכ"ב ע' 114
כח - שנת תש"כ - חלק שני ‹ בס"ד. משיחות יום ב' דחג השבועות, ה'תש"כ. לקו"ש חכ"ב ע' 118
ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. י"ט כסלו, ה'תשי"ב לקו"ש חכ"ב ע' 117
ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. י"א ניסן, ה'תשי"ב לקו"ש חכ"ב ע' 117
ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ב. לקו"ש חכ"ב ע' 114
ל - שנת תשכ"א - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א לקו"ש חכ"ב ע' 114
כט - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת שבת חול-המועד סוכות, ה'תשכ"א לקו"ש חכ"ב ע' 118
לט - שנת תשכ"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן, ה'תשכ"ד לקו"ש חכ"ב ע' 114
מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. ר"ד ליל א' דחג הפסח, בעת ה"סדר", ה'תשכ"ז לקו"ש חכ"ב ע' 115
לב - שנת תשכ"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ וילך, שבת תשובה, וא"ו תשרי, ה'תשכ"ב לקו"ש חכ"ב ע' 115
סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ב ע' 114
סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ב ע' 121
סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ב ע' 117

שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2

שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1

הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) ‹ הוספות לקוטי שיחות חכ"ב ע' 115