117
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
התפילה הוא "שיהא אדם מתחנן ומתפלל בכל יום": כוונת המילה "מתחנן" היא העבודה והרגש שבלב האדם, ולא העשיה או הדיבור.
אמנם יש מספר מצוות שנקבע בדינן שהן "צריכות כוונה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוה", וכאשר חסרה הכוונה "לא יצא ידי חובתו מן התורה"30, אך במצוות אלו המחשבה היא כוונת המצוה בלבד31, אך אין היא חלק מן המצוה עצמה32.
ואילו במצות התפילה33 ה"חפצא" של מעשה התפילה הוא "מתחנן ומתפלל", כוונת הלב, וכלשון הרמב"ם בהמשך "ואחר כך שואל צרכיו34 שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה". ולשם כך יש צורך בהכנה "שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה"35, ולאחר מכן תהיה אצלו בשעת התפילה "בקשה ותחינה", ולולא זאת הרי לא זו בלבד שה"גברא אינו יוצא ידי חובת המצוה, אלא שאין כאן "חפצא", דיבור איננו כלל תפילה36.
הערות
- 30. שו"ע אדה"ז סי' ס שם. וש"נ. וראה שד"ח כללים מע' מ' כלל סא ואילך.
- 31. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 106 ואילך.
- 32. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סתע"ה סכ"ח.
- 33. בתניא פל"ח "תפלה או שאר ברכה בלא כוונה הן כגוף בלא נשמה", וי"ל שכוונתו לכוונות "הפרטיות" שבתפלה שבדומה לשאר ברכות ומצות, משא"כ הכוונה כללית (המבוארת בפנים). ובמיוחד הכוונה שבלעדה התפלה בטלה (רמב"ם הל' תפלה פ"ד הט"ו. ראה לקמן הערה 36) וראה שו"ע אדה"ז סקפ"ה ס"ב. לקמן הערה 39.
- 34. לכאורה זהו עיקר גדר מצות תפלה – בקשת צרכיו, משא"כ שבחו של הקב"ה ה"ז בעיקר הקדמה לתפילה. וכפשטות לשון הגמ' (ברכות לב, א. – שהביא הכס"מ לרמב"ם שם ה"ב) "לעולם יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל"* (וראה בית אלקים שם פ"ב ועוד. וראה המבואר בפנים ג"ז אינו מספיק שייקרא מעשה תפלה, אלא צריך להיות הרגש ד"מתחנן (ומתפלל)" בשעת התפלה. וראה שו"ע אדה"ז שם סו"ס קא "שתפלה בלא כוונה אינה כלום" (ראה ספר חסידים סתקפ"ח, תשפה. ובמג"א שם סק"ה), והמדובר שם בכוונה "שיבין מה שאומר שלכן מוטב שיתפלל בלשון שמבין". ואולי הלשון "אינה כלום" היינו שאינו יוצא בה יד"ח (ראה שו"ע אדה"ז שם סס"ב ס"ב), או שמה שכתב "בלא כוונת הלב שתפלה בלא כוונה אינה כלום" ה"ז הכוונה הכללית ולא פירוש המלות**. ודוחק. ועצ"ע.
- 35. רמב"ם שם פ"ד הט"ז. וראה שו"ע אדה"ז או"ח ר"ס צח.
- 36. בחדושי הגר"ח על הרמב"ם, דאם אין לבו פנוי ואינו רואה עצמו שעומד לפני ה' ומתפלל אין זה מעשה תפילה, כברמב"ם הט"ו "כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפילה". עיי"ש*. אמנם כוונת הלב (שיפנה את לבו כו' ויראה עצמו כו' עומד לפני השכינה) ה"ז בכלל "ה' דברים (ה)מעכבים את התפילה" (רמב"ם רפ"ד שם). ולפי צרכיו" במקום "יתפלל" כדי לבאר מהו "יתפלל" כמקור ללשון הרמב"ם "ואח"כ שואל צרכיו כו'".
- . בכס"מ שם העתיק לשון הגמ' "ואח"כ ישאל צרכיו כו'", אבל כנראה שדייק בלשונו "ישאל עקידה שער נח). ולכאורה י"ל שזהו דיוק לשון הרמב"ם "ומגיד שבחו של הקב"ה ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחנה ואח"כ נותן שבח והודי' לה' על הטובה שהשפיע לו", דשבחו של הקב"ה גדרו (בעיקר) "מגיד", הגדה, משא"כ בקשת צרכיו ושלאח"ז, הוא עבודה ורגש שבלב. וכן משמע בחינוך מצוה תלג: גם הרמב"ם ז"ל .. אבל מ"מ חיוב התורה הוא להתחנן לא־ל בכל יום ולהודות לפניו כו' (ואינו מזכיר סידור שבחיו בתחלה). אבל בשו"ע אדה"ז סי' קפה סוס"ב "סידר שבחו של מקום .. שזהו עיקר מצות התפלה". וכ"מ בסי' ס שם. ואכ"מ.
- . ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 269. אבל ראה לקו"ש חי"ד ע' 223.
משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ט״ו - הטקסט מספריא
כוונת הלב כיצד כל תפלה שאינה בכוונה אינה תפלה ואם התפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור לו להתפלל עד שתתיישב דעתו אמרו חכמים ישהה שלשה ימים עד שינוח ותתקרר דעתו ואחר כך יתפלל.
מצוטט ב־6 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך לח ‹ נשא ‹ שיחה א ‹ 20 לקו"ש חכ"ב ע' 117
- כרך כד ‹ אלול ‹ שיחה א ‹ 102 לקו"ש חכ"ב ע' 117
תורת מנחם 3
- ד - שנת תשי"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. י"ט כסלו, ה'תשי"ב לקו"ש חכ"ב ע' 117
- ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. י"א ניסן, ה'תשי"ב לקו"ש חכ"ב ע' 117
- סד - שנת תשל"א - חלק שלישי ‹ ש"פ קרח, ג' תמוז, ה'תשל"א לקו"ש חכ"ב ע' 117
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

