131

הקדוש־ברוך־הוא באמצעות לימוד התורה⁶⁰.

וכך עלול כל אדם להרהר לגבי עבודתו הרוחנית: מובן ש"אכילתו ושתייתו וכו'" צריכים להיות חדורים ומוקפים במצות סוכה – אך מדוע צריך להדגיש שמצות הסוכה רצון ה' שבה יקיפו גם את לימודו והשגתו בתורה? אמנם, הוא חייב לקיים מצוות, כי "כל האומר אין לי אלא תורה, אפילו תורה אין לו"⁶¹, אך כל זאת מצד ענין הסוכה שצריכה לסובב את האדם כולו – "תדורו" – אך לא מצד נטילת לולב – עצם לימוד והבנת התורה, כי באמצעות הלימוד הוא כבר קשור אל חכמתו של הקדוש־ברוך־הוא.

ולכן אומרים לו, ש"מצות נטילתו בסוכה" היא "מצוה מן המובחר" – ענין זה קשור להבנתו ולהשגתו בתורה⁶²: הוא סופג את חכמת התורה, שהיא חכמתו ורצונו של הקדוש־ברוך־הוא, כאשר הוא חש שהתורה שהוא לומד מקיפה אותו ונעלית ממנו באין ערוך,

ואז קיימת אצלו ההתבטלות והתשוקה לקלוט את תורתו של הקדוש־ברוך־הוא, הנעלמה מעין כל חי, בהבנתו ובהשגתו.

וכך באופן כללי כאשר היהודי אינו עוסק בתורה רק בפועל בלבד, אלא יש לו גם חביבות כלפי התורה, והוא מעריך אותה, ברכו בתורה תחלה⁶³, הרי אז נגרם ההיפך מ"אבדה הארץ"⁶⁴ – וזוכים בקרוב ממש ל"ופרוס עלינו סוכת שלומך", בבנין בית המקדש, שעליו נאמר "ויהי בשלם סוכו"⁶⁵, שיבנה על־ידי משיח צדקנו⁶⁶, במהרה בימינו ממש.

(משיחת שמחת בית השואבה תשכ"ד)