שיחה ב

223שיחה ב

א. אותו פירוש - פעמיים?

כבר דובר פעמים רבות על הדיוק הרב בפירושו של רש"י על התורה, ובכלל זה, שלרוב אין רש"י חוזר פעמיים על פירושו¹ [וכפי שאומר רש"י אודות המשכן בפרשת ויקהל²: "כבר פירשתי נדבת המשכן ומלאכתו במקום צוואתם"], אלא אם כן יש במקום השני ענין נוסף או הסבר שונה וכדומה, או כאשר יש בין שני הפסוקים הבדל של פרשיות רבות, ובודאי כאשר הם מופיעים בחומשים שונים, שאז חוזר רש"י על הפירוש, לפחות בקצרה, גם כאשר אין הסבר נוסף, כי ייתכן שהתלמיד אינו זוכר את הפירוש מהפעם הראשונה.

אך ברור שבאותה פרשה עצמה, אין סביר לומר שישכחו את פירושו של רש"י המופיע מספר פסוקים לפני כן, ולכן מובן, שרש"י אינו צריך לחזור על פירושו, ללא חידוש או הסבר נוסף.

לפי זה יש להבין בפרשתנו, כאשר רש"י חוזר על אותו פירוש פעמיים: על הפסוק³ "ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני האמורי והחתי והפריזי החוי והיבוסי" מצטט רש"י את המילים "וגרשתי את הכנעני וגו'", ומפרש: "ששה אומות הן והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו"⁴.

וכן בפסוק המופיע מאוחר יותר⁵ "הנני גורש מפניך את האמורי והכנעני...", מצטט רש"י את המילים "את האמורי וגו'" ומפרש: "ו' אומות יש כאן כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם".

ולא מובן: מדוע צריך רש"י לחזור על אותו פירוש פעמיים?

ב. מלאך, או הקב"ה

בעצמו?

יש המפרשים⁶, שרש"י חוזר שוב על הפירוש, כי בפעם השניה מדובר 223בתורה על כך שהקדוש־ברוך־הוא בעצמו "ילך לפניהם לגרשם", ולא על־ידי מלאך, כבפסוק הקודם, ומשום כך מפרש רש"י, שלמרות זאת לא יהיה הבדל בפרט זה, וגם כאשר "הנני גורש מפניך" לא יגורשו שש האומות האחרות מן הארץ, מבלי שתהיה להם מלחמה עם ישראל, אלא רק הגרגשי - בדיוק כמו במקרה של "ושלחתי לפניך מלאך".

אך הסבר זה אינו כל כך חלק, כי: א) החידוש, ששש האומות לא ילכו מעצמם אף כאשר "פני ילכו"⁷, אינו מופיע בדברי רש"י. הוא רק מבהיר מדוע אין הפסוק מונה את הגרגשי – ואת זאת מבינים בקל וחומר מדברי רש"י לפני כן, ש"גרגשי עמד ופנה מפניהם".

ב) אילו היה נאמר בפסוק שבני ישראל ילחמו וינצחו משום שהקדוש־ברוך־הוא ילך אתם, מובנת כוונת הפירוש: למרות ש"ילך נא ה' בקרבנו"^* בכל אופן יהיה צורך להלחם נגד שש האומות, ורק הגרגשי יסתלק מעצמו. אבל בפסוק "הנני גורש מפניך את האמורי...", אין מדובר כלל על מלחמה, ויותר מכך – מלשון הפסוק משתמע בפשטות שמדובר כאן על אופן טוב יותר של כיבוש: "הנני גורש מפניך" – ולפי האמור לעיל יוצא, שפירוש זה סותר את המעלה של "הנני גורש מפניך", כי גם כאן רק "גרגשי עמד ופנה מפניהם"?

ג. שש אומות במקום שבע

תמיהה זו אף מתגברת:

אם לדעת רש"י צריך להבהיר בפשוטו של מקרא, מדוע מונה הפסוק רק שש אומות, כאשר ידוע⁸ שיש שבע אומות – צריך היה רש"י לפרש זאת בפעם הראשונה שבה מונה התורה רק שש אומות, או לפחות לפרש זאת לפני כן: הרי אנו רואים תופעה זו מספר פעמים לפני כן בחומש שמות: פעמיים בפרשת שמות⁹ ופעם אחת בפרשת משפטים¹⁰ – ושם אין רש"י מפרש דבר?!

לגבי פרשת משפטים ניתן לתרץ, שרש"י אינו מסביר זאת שם, כי מיד בתחילת הענין נאמר שם¹¹ "הנה אנכי שולח מלאך לפניך", ורש"י מפרש: "כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך"¹², ואמירה זה היא בפרשתנו, כאשר הקדוש־ברוך־הוא אמר לאחר חטא העגל "ושלחתי לפניך מלאך... כי לא אעלה בקרבך...". וכיון שנאמר שם שהדברים יובהרו לאחר מכן, בפרשתנו, מסתמך רש"י על כך שגם פרט זה, שהתורה מונה שש אומות בלבד, יובהר מאוחר יותר בפרשתנו¹³.

אך הדבר אינו מובן בשתי 224הפעמים המופיעות בפרשת שמות, שבהן מונה התורה שש אומות בלבד, ומשמיטה את הגרגשי – מדוע אין רש"י מבאר זאת¹⁴ שם¹⁵.

ד. הבדלי ניסוח בפירושי רש"י

כן יש להבין את ההבדלים בניסוח בין שני פירושי רש"י שבפרשתנו:

א) בפעם הראשונה אומר רש"י "ששה אומות הן"¹⁶, ואילו בפירוש השני הוא אומר "ו' אומות יש כאן"¹⁷.

ב) בפירושו בפעם הראשונה – "והגרגשי", ובפירוש בפעם השניה – "כי הגרגשי".

ג) בפירושו בפעם הראשונה הוא מסיים "(מפניהם) מאליו", ואילו בפעם השניה הוא משמיט מילה זו¹⁸.

ד) בפעם הראשונה מצטט רש"י מן הפסוק את המילים "וגרשתי את הכנעני...", ואילו בפעם השניה הוא מצטט רק את המילים "את האמורי וגו'" (ולא – "הנני גורש מפניך").

ה. האומות עצמן, או

ארצותיהן?

ההבדל בין הפסוקים שבפרשתנו לבין הפסוקים שבפרשת שמות (ופרשת בא), שגם בהם מוזכרות שש האומות בלבד, הוא, בפשטות:

בפרשת שמות אין מדובר על שש האומות כשלעצמן, אלא על ארצן – הקדוש־ברוך־הוא מבטיח להוציא את בני ישראל ממצרים ולהביאם "אל ארץ טובה ורחבה, אל ארץ זבת חלב ודבש, אל מקום הכנעני והחתי והאמורי והפריזי והחוי והיבוסי", "ואמר אעלה אתכם מעוני מצרים אל ארץ הכנעני... אל ארץ זבת חלב ודבש".

ולכן לא קשה לפי פשוטו של מקרא מדוע אין מפרטים את כל שבע האומות – כי הדבר מובן מן המשמעות הפשוטה של הפסוק: התורה מקדימה ומדגישה "אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת 225חלב ודבש", ולכן יש לומר שמוזכרות רק אומות אלו, ולא הגרגשי, כי¹⁹ מעלה זו של ארץ ישראל קיימת בעיקר במקומם של הכנעני וגו'²⁰ – רק במקומם של שש²¹ האומות הללו²².

ואילו בפרשתנו אין מדובר על ארצן של האומות, אלא על הגירוש והמפלה של האומות²³ עצמן²⁴: "ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי את הכנעני..." – ולכן צריך רש"י להבהיר מדוע אין מוזכר גירושו של הגרגשי.

ו. "הנני גורש..." הקדמה לציוויים הבאים

אך בענין זה עצמו יש הבדל בין הפסוק הראשון לבין הפסוק השני – והבדל זה נרמז במילים שמצטט רש"י מן הפסוק:

בפסוק הראשון מצטט רש"י את המילים "וגרשתי את הכנעני..." – שם מסופר על מסירת האומות על ידי הקדוש־ברוך־הוא לידי בני ישראל – הוא יגרש את הכנעני וכו' – ומיד דרוש הסבר: התורה מפרטת כאן רק שש אומות – וכיצד התפטרו בני ישראל מן האומה השביעית, מן הגרגשי? מבהיר רש"י: "ששה אומות הן" – שהפעולה "וגרשתי" אכן אמורה רק לגבי שש אומות, והשביעית – "והגרגשי – עמד ופנה מפניהם מאליו"²⁵.

לעומת זאת מופיע ענין גירוש האומות בפסוק השני כהמשך לנאמר לפני כן "שמר לך את אשר הנני מצוך היום..."²⁶, וכהקדמה לציוויים הבאים 226– "השמר לך...". כלומר, התורה אינה מתכוונת כאן כל כך לתאר את דרכו של הקדוש־ברוך־הוא בגירוש האומות, אלא הגירוש מוזכר כאן כמבוא לציוויים על ישראל – ולכן מובן, שכאן מתעוררת השאלה (לא כשאלה שלעיל, כיצד התפטרו מן הגרגשי, אלא): מדוע אין התורה מזכירה כאן את הגרגשי, והרי הציוויים שלאחר מכן אמורים לגבי כל שבע האומות, כולל הגרגשי?

אי אפשר להשיב, שכיון שנאמר כאן "הנני גורש מפניך", וזה עתה למדנו ש"גרגשי עמד ופנה מפניהם", לפיכך יכולה התורה שלא למנות את הגרגשי, כי:

א) הסבר זה עצמו קשה: מדוע אכן מופיע בפסוק זה הביטוי "הנני גורש" שאיננו יכול לכלול את הגרגשי? והרי כוונת הפסוק כאן היא בעיקר לגבי האזהרות והציוויים האמורים כלפי כל האומות – ואם כך צריך היה להופיע בפסוק זה ביטוי המתאים גם לגרגשי?

ב) ועיקר: בעניננו מתאים יותר הביטוי "גורש מפניך" גם לגבי הגרגשי. בפסוק הקודם "וגרשתי את הכנעני..." מובן מדוע המילה "וגרשתי" משמיטה ואינה כוללת את הגרגשי – כי שם הוא המקום העיקרי שבו מדברת התורה על החידוש ועל ענין הגירוש של האומות, ולכן לא מתאים לכלול את הגרגשי בגירוש של שש האומות, כי אז יחשבו, שגם אצל הגרגשי היה הגירוש באותו אופן – באמצעות מלחמה וכדומה. לעומת זאת בפסוק השני מוזכר גירוש האומות רק בדרך אגב, כהקדמה, כדלעיל. ולאחר שכבר ידוע לפני כן שהגרגשי "פנה מפניהם" מתאים להתבטא בלשון גירוש – "הנני גורש..." גם לגבי הגרגשי. כי גירוש האומות על ידי הקדוש־ברוך־הוא יכול להתבצע במספר אופנים, כולל נתינת אימה ופחד בלבם, עד אשר יברחו מעצמם²⁷.

ז. הגרגשי אינו מ"יושב הארץ"

לפיכך מציין רש"י, שהסיבה לכך שכאן מפורטות רק שש אומות, ללא הגרגשי, היא משום – "ו' אומות יש כאן": רק שש אומות אלו היו יושבי הארץ (בשעת הכניסה לארץ) – ובכך מובן מדוע נאמרו הציוויים שבהמשך הפרשה – "פן תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה... כי את מזבחותם תתוצון..." – רק לגבי שש אומות אלו²⁸, כי לגבי הגרגשי אין 227הכרח לצוות – "כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם", ולשון רש"י "כי הגרגשי..." – ולא כבפסוק הראשון "והגרגשי", הוא מדוייק, כי בענינינו זוהי הסיבה לכך שהציוויים כאן אינם אמורים לגבי הגרגשי.

לפי זה גם מובן מדוע אין רש"י אומר בפירושו בפעם השניה "עמד ופנה מפניהם מאליו": אין כאן חשיבות לפרט אם היה זה מאליו אם לאו, אלא חשוב עצם הענין ש"עמד ופנה מפניהם", ומשום כך לא נכלל בגדר "יושב הארץ" כאשר "אתה בא עליה".

ח. לפי ההלכה, חלים הציוויים גם כלפי הגרגשי

מהענינים הנוגעים להלכה שניתן להסיק מפירוש רש"י זה:

כיון ש"גרגשי עמד ופנה מפניהם" ובעת הכניסה לא היה בין יושבי הארץ, יש לברר אם האזהרות והציוויים האמורים בהמשך הפרשה²⁹ חלים, לפי ההלכה, גם כלפי הגרגשי³⁰, ובמיוחד במקרה שבני הגרגשי שבים לארץ ישראל: האם מועד הכניסה לארץ הוא המכריע, ומשום שאז לא היה הגרגשי יושב הארץ, הרי אזהרות אלו אינן חלו³¹ כלפיו מלכתחילה: או שמא מועד 228אמירת הציווי הוא המכריע, ומשום שאז היה הגרגשי יושב הארץ, חלים עליו ציוויים אלו, ובמיוחד אם הוא שב לארץ ישראל, ובני ישראל מוזהרים גם כלפיו בכל האזהרות הללו.

מניסוחו המדוייק של רש"י כאן "ו' אומות יש כאן כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם" מובן³² שהציווי נאמר רק לגבי שש האומות, משום שלמעשה היו שם רק הללו – "יש כאן כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם". אך לאמיתו של דבר חלים ציוויים אלו גם כלפי הגרגשי, ובמיוחד משום שבעת הציווי הוא היה יושב הארץ³³, והדבר לא נתבטל גם לאחר מכן³⁴.

לפי זה מובן מה שנאמר במשנה תורה³⁵ "ונתנם ה' אלקיך לפניך והכיתם החרם תחרים אותם לא תכרות להם ברית ולא תחנם ולא תתחתן בם .. מזבחותיהם תתוצו...", גם לגבי הגרגשי³⁶. ואין לפרש בדוחק שהציוויים אמורים כלפי הגרגשי רק לפני ש"עמד ופנה"³⁷, או כלפי הגרגשים שנותרו מפוזרים בארץ ישראל בין שש האומות האחרות³⁸.

ט. בריחת הגרגשי – לפני ואחרי "וגרשתי"

מיינה של תורה בפירוש רש"י:

שני הניסוחים שבפירוש רש"י, "והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו", ו"כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם" עוסקים, לכאורה, בשתי תקופות שונות: לפי הפירוש הראשון "ששה אומות הן ו(וא"ו המוסיף) הגרגשי עמד ופנה מפניהם" נראה שהפעולה "וגרשתי" השפיעה על שש האומות, ומוסיפים על כך – ולאחר מכן, כאשר הגיעו אחר כך לגרגשי, 229ש"הגרגשי עמד...". בביטוי "כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם מודגש שהיה זה לפני "הנני גורש מפניך". וכפי שמובן מפשטות הלשון: "ששה אומות יש כאן כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם", הוא כלל לא נכלל ב"הנני גורש מפניך". ובפשטות, כך היה סדר הארועים למעשה, ש"הגרגשי עמד ופנה...", אף לפני שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל ונלחמנו כנגד שש האומות.

ויש לומר שאין זו מחלוקת לגבי המציאות: רובו של הגרגשי ברח בתחילה, ומיעוטו, שהתערב בין שש האומות, פנה לאחר מכן. ואין כאן המקום להאריך בכך.

י. הגרגשי – מחשבה דיבור ומעשה דקליפה

ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:

ידוע³⁹, ששבע האומות "הכנעני האמורי..." מסמלות את שבע המדות הרעות שהן זה לעומת זה כלפי שבע מדות הקדושה: הכנעני הוא חסד דקליפה, החתי – גבורה, וכדומה. ומשמעותו של כיבוש שבע אומות היא העבודה הרוחנית של כיבוש ו"בירור" שבע המדות הרעות, כאשר כל אומה מסויימת היא מדה הנוגדת למדה המקבילה לה שבצד הקדושה.

ומבואר בספרים⁴⁰ לגבי מהותו של ה"גרגשי (פנה מאליו)", שהגרגשי הוא בבחינת מלכות של הקליפה, שכאשר "מבררים" ומתקנים את שש האומות – הכנעני וכו' – מתבררת ומתלבנת מדת המלכות מאליה. כי המלכות היא בבחינת נוקבא דקליפה, שלית לה מגרמה כלום – היא רק מקבלת מהמדות שמעליה – וכאשר בטל הרע של שש המדות של הקליפה, בטלה מאליה בחינת המלכות דקליפה⁴¹.

המשמעות של מלכות דקליפה בעבודה הרוחנית היא הדרגה של מחשבה דיבור ומעשה בענינים של "לעומת זה", וכאשר מתקנים את שש המדות (את מדת החסד – שלא תהיה אצלו אהבה זרה ותאוות; את מדת הגבורה – לבטל את הכעס וכדומה, וכך גם לגבי שאר המדות הרעות), הרי אז אין מלכתחילה אפשרות למחשבה דיבור ומעשה של "לעומת זה". כי המחשבה הדיבור והמעשה הם במהותם "לבושים" ותוצאה של המדות – האדם חושב, מדבר ומבטא במעשה את אשר מדותיו (רגשותיו) חפצות ומחייבות.

אך ההשפעה וה"בירור" של מלכות דקליפה יכולים להיעשות באופן, שאף לפני זיכוך המדות הרעות, כובש האדם 230את יצרו כך שמדותיו הרעות לא יתבטאו אצלו במחשבה, בדיבור ובמעשה.

בדומה לעבודתו הרוחנית של הבינוני⁴², אשר אצלו ה"רע שבחלל השמאלי" הוא "בתקפו כתולדתו להתאוות תאוה לכל תענוגי עולם הזה .. ולא נדחה ממקומו כלל", אך הוא מתגבר ושולט על הרע כך שלא יתבטא במחשבה בדיבור ובמעשה.

יא. שני אופנים לגירוש הגרגשי

וזהו ההבדל בין שני פירושי רש"י אלו:

בפירוש הראשון מדובר על הסדר הקבוע בכניסה לארץ ישראל – כיבוש ו"בירור" שבע האומות, המדות הרעות, והסדר בכך הוא "וגרשתי את הכנעני..." – צריך תחילה לגרש את שש האומות – "לברר" את המדות, ואז "והגרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו"⁴³, בחינת ה"מלכות" בטלה מאליה – המחשבה, הדיבור והמעשה, שבהם מתבטאות שש המדות הרעות.

ואילו בפסוק השני אין מדובר על סדר הכניסה לארץ ישראל, כלומר, על כיבוש ובירור שבע האומות, המדות אלא מדובר על הציוויים והאזהרות לישראל, והעבודה של התורה והמצוות מתבטאת בראש ובראשונה ב"המעשה אשר יעשון" וב"אלה אשר לא תעשינה" – אופן התנהגות האדם במחשבה, בדיבור ובמעשה.

ולפיכך אי אפשר לומר כאן ש"גרגשי עמד ופנה מפניהם מאליו", כי "ו' אומות יש כאן" – הרע של שש המדות דקליפה הוא "בתקפו ובגבורתו בחלל השמאלי כתולדתו"⁴⁴, אלא ש"הגרגשי עמד ופנה מפניהם", כלומר, עבודתו נעשית באופן שהלבושים של המחשבה הדיבור והמעשה מנותקים מן המדות הרעות,

גם זה נובע מה"יתרון והשליטה" של בחינת החכמה של ה"נפש האלקית שבמוח", המאפשרת את דחיית ה"סכלות" של ה"קליפה וסטרא אחרא שבחלל השמאלי", כפי שמבואר בהרחבה בתניא⁴² לגבי הבינוני – ולכן נאמר על כך "עמד ופנה מפניהם" – הוא נדחה מפני "אור קדושת הנפש האלקית".

ומכיון ש"ו' אומות יש כאן", צריך להיות "שמר לך" – שמירה מיוחדת שהמדות הללו לא תשפענה על המדה השביעית – על לבושי הנפש ואיברי הגוף, כדלעיל.

והעבודה הרוחנית של זיכוך כל שבע המדות מהווה הכנה והכשרה לכיבוש של כל עשר האומות – כולל כתר חכמה בינה⁴⁵, אשר יהיה בפועל בגאולה האמיתית והשלמה, שאז נירש 231את ארץ שבע העממין, וכן את הקני הקניזי והקדמוני⁴⁶ – ארץ ישראל השלמה – "ירחיב ה' אלקיך את גבולך"⁴⁷ – בקרוב ממש על ידי משיח צדקנו.