שיחה ג

232שיחה ג

א. "וראית את אחורי"

בפרשתנו מסופר, שמשה רבינו ביקש מהקדוש־ברוך־הוא "הראני נא את כבודך"¹, והקדוש־ברוך־הוא ענה לו "לא תוכל לראות את פני... וראית את אחורי ופני לא יראו"².

רש"י מצטט את המילים "וראית את אחורי", ומפרש: "הראהו קשר של תפילין"³.

רש"י בפירושו על התורה מפרש את פשוטו של מקרא⁴. ואם כך, יש להבין: מהו הקושי כאן בפשוטו של מקרא, אשר משום כך צריך רש"י לבאר שהמשמעות של "אחורי" היא "קשר של תפילין"⁵?

אין לומר, שקשה לרש"י, כיצד ניתן להתבטא במילה "אחורי" כלפי הקדוש־ברוך־הוא, כיון שהוא מופשט מכל צורה? – שהרי בתורה מוזכרים תארים רבים, ואפילו גשמיים, כלפי הקדוש־ברוך־הוא, ואיננו רואים שרש"י מסביר לגביהם⁶, שפירושם אינו כפשוטו, כי אין להשתמש בתארים אלו כלפי הקדוש־ברוך־הוא.

וכפי שרואים בענין זה עצמו: לפני כן נאמר "לא תוכל לראות את פני", ורש"י אינו מסביר את משמעותו של הביטוי "פנים" האמור לגבי הקדוש־ברוך־הוא. ואם כך הכרחי לומר, שאין זה ענין שעליו מתעכב רש"י בפירושו על התורה. ואם כך, מדוע צריך רש"י לפרש את "אחורי"?

השאלה אף קשה יותר: אם זהו הקושי של רש"י, כיצד מתרצת זאת התשובה "הראהו קשר של תפילין"? והרי גם "קשר של תפילין" הוא דבר גשמי הנאמר⁷ כמשל ל"אחורי" של כבודו יתברך, כמבואר במפרשים⁸. ואם כך, מה "מרויחים" כאשר מסבירים לבן החמש, שמשמעות המילה "אחורי" איננה כפשוטה, אלא הכוונה היא ל"קשר של תפילין"?!

ואדרבה: אם צריך להשתמש ב"משל" כדי להסביר לבן החמש את "אחורי" של הקדוש־ברוך־הוא, הרי המשל של "פנים" ו"אחור" אצל האדם למטה קל יותר להבנה מאשר המשל של "קשר של תפילין"⁹ – בפניו של 233האדם רואים בגלוי את מעלותיו, את חושיו: ראיה, שמיעה וכדומה, ואילו באחוריו של האדם אין רואים בגלוי את מעלתו. ובמיוחד, כאשר במשל של "פנים" ו"אחור" מופיעים אותם ביטויים במשל ובנמשל.

כן יש להבין לגבי לשון רש"י: מדוע הוא מצטט מן הפסוק גם את המילה "וראית", וכן הוא אומר בפירושו "הראהו קשר..."? והרי רש"י מחדש רק לגבי המילה "אחורי". ואם כך, הוא היה צריך לומר בקצרה "אחורי, קשר של תפילין"!

ב. "לא תוכל לראות..."

המשך של "אני אעביר

כל טובי על פניך"

ההסבר לכך הוא: לפני שענה הקדוש־ברוך־הוא למשה רבינו "לא תוכל לראות את פני..." על בקשתו "הראני נא את כבודך", אומרת התורה¹⁰: "ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי...", ורק לאחר מכן מופיעה אמירה נוספת "לא תוכל לראות...".

מהו הקשר בין האמירה הראשונה לבין בקשת משה "הראני נא את כבודך"? על כך מפרש רש"י: "הגיעה שעה שתראה בכבודי מה שארשה אותך לראות לפי שאני רוצה וצריך ללמדך סדר תפלה .. אני אעביר כל מדת טובי לפניך על הצור .. וקראתי בשם ה' לפניך ללמדך סדר בקשת רחמים .. וכסדר זה שאתה רואה אותי מעוטף¹¹ וקורא י"ג מדות הוי מלמד את ישראל לעשות כן". ובהמשך לכך נאמר "ויאמר לא תוכל לראות..." – "אף¹² כשאעביר כל טובי על פניך איני נותן לך רשות לראות את פני".

יוצא, ש"וראית את אחורי" איננו ענין נפרד, אלא המשך של הענין "אעביר כל מדת טובי..." – שראיית משה את הקדוש־ברוך־הוא "מעוטף וקורא" תבוא לידי המשך וביטוי באופן של "וראית את אחורי".

ג. מהו הכבוד בראיית

הטלית?

לפי זה אין מובנת משמעות הפסוק "וראית את אחורי": הרי הקדוש־ברוך־הוא כבר נראה למשה רבינו כשליח צבור ה"מעוטף" בטלית¹³, וראיית משה היתה רק מ"אחורי", לאחר "עברי§ ¦ "¹⁴ – ואם כך, איזה ענין של "תראה בכבודי", ולפחות באופן של "וראית את אחורי", היה כאן? והרי, כאשר "מעוטפים" בטלית ומסתכלים רק מאחור, מכסה הטלית את המתעטף בה.

234אילו היתה הטלית צריכה להיעשות מחמרים יקרים ביותר, כבגדי כהונה שהם "לכבוד ולתפארת"¹⁵, אולי ניתן היה לומר, שראיית כבודו כשהוא מעוטף בטלית היא ראיה של כבוד ה', כי הטלית היא "לכבוד ולתפארת"¹⁶.

אך אין אנו מוצאים שטלית חייבת להיעשות מאריגים יקרים¹⁷,

ואדרבה, לפי מנהג ישראל – שתורה היא – עשויה טלית של שליח צבור מצמר, ובמיוחד לפי המפרשים את המילה "טלית" בדברי חז"ל, כגון במאמר "שנים אוחזין בטלית", במשמעות של לבוש באופן כללי.

על כך משיב רש"י "הראהו קשר של תפילין": הכוונה של "רואה אותי מעוטף", איננה רק לטלית, אלא גם לתפילין, כפי שהבן חמש יודע, שלפעמים שליח הצבור מעוטף רק בטלית (בשבת וביום טוב), ולפעמים הוא מעוטף בטלית ובתפילין – ומשה ראה "קשר של תפילין" שמקומו מאחוריו של האדם¹⁸.

ולכן צריך רש"י להדגיש "הראהו קשר של תפילין", שהרי אם הקדוש־ברוך־הוא נראה למשה "מעוטף", הרי קשר התפילין מכוסה בטלית, וכיצד אפוא ראה משה את ה"קשר"? מבהיר רש"י "הראהו קשר של תפילין" – הקדוש־ברוך־הוא, כביכול, הסיר את הטלית¹⁹ במקום זה, והראה למשה את הקשר.

רש"י אינו צריך להסביר כיצד מתבטאת ראיית כבוד ה' על ידי ראיית ה"תפילין" של מעלה, כי בן החמש רואה זאת בעצמו²⁰: רואים שהתפילין של ראש מונחים על הראש ככתר המקיף את הראש, ולכן זהו ענין של יקר וכבוד.

ולכן מדייק רש"י לומר "הראהו קשר של תפילין".

– לא את הרצועות, למרות שהרצועות משתלשלות מה"קשר של תפילין" וארוכות יותר, ולכן, אפילו מאחוריו, רואים אותן יותר מאשר את הקשר – כפי שרואים בפשטות אצל האדם, שלעתים הקשר של הראש יכול להיות מכוסה על ידי הכיפה, ואילו הרצועות תלויות למטה –

כי מראיהם של התפילין של ראש כזר²¹ וככתר, ומשום כך הענין של 235כבוד, תלוי בקשר, שהוא גורם לכך שרצועות התפילין תהיינה מהודקות על הראש.

ד. סדר בקשת רחמים קשור ל"וראית את אחורי"

אך עדיין יש להבין בפנימיות הענינים:

כיון שהיענות לבקשת "הראני נא את כבודך", לפחות באופן של "וראית את אחורי", מופיעה באותו זמן שבו לימד הקדוש־ברוך־הוא את משה רבינו את "סדר התפלה" של אמירת י"ג מדות הרחמים,

הרי בודאי אין זה משהו שולי, שבלמדו את משה את "סדר בקשת רחמים" הראה לו הקדוש־ברוך־הוא את כבודו יתברך בבחינת "אחורי" –

אלא זהו ענין מרכזי ב"סדר בקשת רחמים". כדי שלימוד "סדר בקשת רחמים" יהיה מושלם, היה צורך ב"וראית את אחורי" – "הראהו קשר של תפילין".

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר מדוע נעשה לימוד "סדר התפלה" באופן של "רואה אותי מעוטף וקורא י"ג מדות", שבכך אין מובן: עיקר מהות התפילה היא אמירת י"ג מדות הרחמים, שהן מביאות לידי "וחנותי", "ורחמתי", ומדוע יש לאומרם דוקא כאשר הוא

ה. אמירת י"ג מדות הרחמים – זכירת האמת

ויש לומר, שאחד ההסברים לכך הוא:

החטא באופן כללי, שבגללו מתפללים ומעוררים רחמים כדי להנצל מעונש על החטא, נובע מ"שכחה", ו"שכחה", באופן כללי, נובעת מקליפות הטומאה²², בעוד אשר בקדושה הרי "אין שכחה לפני כסא כבודך"²³.

יהודים הם "מאמינים בני מאמינים"²⁴. כל יהודי מאמין באמת ש"בראשית ברא אלקים" שמים וארץ וכל צבאיהם, ושהקדוש־ברוך־הוא "מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". בכל יום ובכל רגע²⁵ מחדש הקב"ה את הבריאה כולה, מאין ואפס ממש, כדברי אדמו"ר הזקן בתניא²⁵ "כמו לפני ששת ימי בראשית ממש".

ומתעוררת השאלה: כאשר היהודי חש שזה עתה הוא נברא מחדש על ידי הקדוש־ברוך־הוא, וברגע הבא הוא זקוק שוב לדבר ה' כדי שמציאותו תתחדש מאין ליש – כיצד אפשרי, אפילו בהיותו, ח"ו, בעל תאוה גדול ביותר, שהוא לא יציית לרצון ה', שלא למלא תאותו, והרי בקדוש־ברוך־הוא תלויה כל מציאותו, ואף תאותו – ברגע 236ואף כאשר נדמה לו שיש לו הפרעות רבות בעבודת ה',

הרי הוא יודע כמאמין בן מאמין בודאות שלימה, שגם המכשולים הללו נבראו על ידי הקב"ה מאין ואפס ממש "כמו לפני ששת ימי בראשית ממש", ולכן, לא ייתכן שהם לאמיתו של דבר ההיפך מרצון ה'! כיצד ייתכן שהם יפריעו באמת ליהדות²⁶, לרצון ה', כאשר זה עתה נבראו על ידי הקב"ה בעצמו?

ואם כן, כיצד יכול יהודי להתנהג באופן שונה ממה שמחייבת אותו ידיעתו הברורה? – התשובה היא: היהודי אכן יודע את האמת, אך בשעת המעשה הוא שכח זאת.

כאשר הזכירה אצל ישראל היא כראוי, מתבטלים מאליהם כל ההפרעות, ומקיימים תורה ומצוות בשלימות, עד כדי "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו", ואין חולפת בו שום "מחשבת חוץ".

ומשום כך צריכים להיות עטופים בטלית ו(כפי שמפרש כאן רש"י, גם) בתפילין בעת אמירת י"ג המדות, כי תוכן שתי המצוות קשור לזכרון: "וראיתם אותו וזכרתם"²⁷, "והיה... ולזכרון בין עיניך"²⁸. ולכן הן קשורות לתיקון²⁹ החטא, כדי להביא לידי "וחנותי", "ורחמתי".

ו. "קשר" – התאחדות עם הקדושה

לפי כל האמור לעיל ניתן להבין את הקשר שבין "קשר של תפילין" דוקא, לבין "סדר בקשת רחמים":

בספר הזהר נאמר בפרשתנו³⁰ שרבי חייא ורבי יוסי עשו "קשרים" כדי שלא לשכוח את דברי התורה אשר שמעו,

ומובא בספרי אחרונים, שזהו המקור בתורה³¹ למנהג העולם³² שקשירת קשר היא עצה להמנע משכחת דבר שרוצים לזכרו.

מהו הקשר שבין "קשרים" לבין זכרון? ניתן להסביר זאת לפי הפירוש המבואר באגרת התשובה³³ על מאמר חז"ל³⁴ "אדם עבר עבירה... מה יעשה ויחיה, אם היה רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים..." – שזה "כמשל החבל הנפסק וחוזר וקושרו, שבמקום הקשר 237הוא כפול ומכופל". כלומר משמעותו של "קשר" ברוחניות הוא התקשרות לענין מסויים בעוצמה רבה ביותר³⁵, באופן של "כפול ומכופל". ולכן זהו התיקון על החטאים, כי כאשר מתאחדים עם הקדושה באופן של "קשר" לא תיתכן שכחה הגורמת לחטאים, כדלעיל.

ומענין זה ברוחניות, ש"קשר" רוחני מבטל את ההשפעה מן הטומאה – מקור השכחה – נובע אחר כך שגם בגשמיות, קשירת קשר גשמי מסייעת לביטול "שכחה" כפשוטה.

ז. בביאת המשיח לא תהא שכחה

וזהו הקשר שבין "וראית את אחורי³⁶ – הראהו קשר של תפילין" לבין "סדר בקשת רחמים": כאשר לימד הקדוש־ברוך־הוא את משה את "סדר בקשת רחמים" המביא לידי תיקון החטא, הוא "הראהו" את מהות תיקון החטא הנגרם על ידי "קשר של תפילין" – התקשרות חזקה ביותר וזכרון של תפילין³⁷ של קדושה וכדומה, ובמיוחד שהכל מתחדש בכל רגע על ידי הקדוש־ברוך־הוא.

ועל ידי ההימנעות משכחה – באמצעות זכירת כל עניני הקדושה והיהדות כראוי – זוכים בקרוב לקיום היעוד³⁸ "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר":

לא יהא צורך להזדקק ל"זכרון" כי כל אחד יראה³⁹ בעיניו כיצד כל הבריאה – "כל בשר" – נתהווה בכל רגע על ידי "פי ה' דבר" מאין ואפס ממש,

בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.