232
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ג
א. "וראית את אחורי"
בפרשתנו מסופר, שמשה רבינו ביקש מהקדוש־ברוך־הוא "הראני נא את כבודך"1, והקדוש־ברוך־הוא ענה לו "לא תוכל לראות את פני... וראית את אחורי ופני לא יראו"2.
רש"י מצטט את המילים "וראית את אחורי", ומפרש: "הראהו קשר של תפילין"3.
רש"י בפירושו על התורה מפרש את פשוטו של מקרא4. ואם כך, יש להבין: מהו הקושי כאן בפשוטו של מקרא, אשר משום כך צריך רש"י לבאר שהמשמעות של "אחורי" היא "קשר של תפילין"5?
אין לומר, שקשה לרש"י, כיצד ניתן להתבטא במילה "אחורי" כלפי הקדוש־ברוך־הוא, כיון שהוא מופשט מכל צורה? – שהרי בתורה מוזכרים תארים רבים, ואפילו גשמיים, כלפי הקדוש־ברוך־הוא, ואיננו רואים שרש"י מסביר לגביהם6, שפירושם אינו כפשוטו, כי אין להשתמש בתארים אלו כלפי הקדוש־ברוך־הוא.
וכפי שרואים בענין זה עצמו: לפני כן נאמר "לא תוכל לראות את פני", ורש"י אינו מסביר את משמעותו של הביטוי "פנים" האמור לגבי הקדוש־ברוך־הוא. ואם כך הכרחי לומר, שאין זה ענין שעליו מתעכב רש"י בפירושו על התורה. ואם כך, מדוע צריך רש"י לפרש את "אחורי"?
השאלה אף קשה יותר: אם זהו הקושי של רש"י, כיצד מתרצת זאת התשובה "הראהו קשר של תפילין"? והרי גם "קשר של תפילין" הוא דבר גשמי הנאמר7 כמשל ל"אחורי" של כבודו יתברך, כמבואר במפרשים8. ואם כך, מה "מרויחים" כאשר מסבירים לבן החמש, שמשמעות המילה "אחורי" איננה כפשוטה, אלא הכוונה היא ל"קשר של תפילין"?!
ואדרבה: אם צריך להשתמש ב"משל" כדי להסביר לבן החמש את "אחורי" של הקדוש־ברוך־הוא, הרי המשל של "פנים" ו"אחור" אצל האדם למטה קל יותר להבנה מאשר המשל של "קשר של תפילין"9 – בפניו של
הערות
- 1. לג, יח.
- 2. שם, כ־כג.
- 3. ברכות ז, סע"א. מנחות לה, ב.
- 4. רש"י בראשית ג, ח. שם, כד. ובכ"מ.
- 5. וראה רש"י בהעלותך (יב, ח) שסתם "ותמונת ה' יביט – זה מראה אחוריים כענין שנאמר וראית את אחורי".
- 6. ואדרבה, גם רש"י בפירושו משתמש בתוארים כו', כמו בפ' יתרו (כ, ב) "שנגלה כו' כגבור כו' כזקן כו'" (אלא שמבאר "ואני משתנה במראות"). ואכ"מ.
- 7. כפסק הרמב"ם הל' יסוה"ת פ"א ה"ט.
- 8. ראה ראב"ע כאן. גו"א וצידה לדרך (ועוד) לפרש"י כאן. מפרשים לע"י ברכות שם. ועוד.
- 9. הרמזים שבמפרשים הנ"ל אינם פשוטים כלל, ופשיטא – שלא עד כ"כ שרש"י אין צריך לפרשם.
רש"י על בראשית ג׳:ח׳ - הטקסט מספריא
וישמעו. יֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה רַבִּים וּכְבָר סִדְּרוּם רַבּוֹתֵינוּ עַל מְכוֹנָם בִּבְ"רַ וּבִשְׁאָר מִדְרָשׁוֹת; וַאֲנִי לֹא בָאתִי אֶלָּא לִפְשׁוּטוֹ שֶׁל מִקְרָא וּלְאַגָּדָה הַמְיַשֶּׁבֶת דִּבְרֵי הַמִּקְרָא דָבָר דָּבוּר עַל אׇפְנָיו: וישמעו. מַה שָּׁמְעוּ? שָׁמְעוּ אֶת קוֹל הַקָּבָּ"ה שֶׁהָיָה מִתְהַלֵּךְ בַּגַּן:
לרוח היום. לְאוֹתוֹ רוּחַ שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה לְשָׁם, וְזוֹ הִיא מַעֲרָבִית; שֶׁלִּפְנוֹת עֶרֶב חַמָּה בַּמַּעֲרָב, וְהֵם סָרְחוּ בָּעֲשִׂירִית (סנהדרין ל"ח):
וישמעו AND THEY HEARD — There are many Midrashic explanations and our Teachers have already collected them in their appropriate places in Genesis Rabbah and in other Midrashim. I, however, am only concerned with the plain sense of Scripture and with such Agadoth that explain the words of Scripture in a manner that fits in with them. וישמעו AND THEY HEARD — What did they hear? They heard the sound of the Holy One, blessed be He, as He walked in the garden (see Genesis Rabbah 19:12).
לרוח היום IN THE WIND OF THE DAY — (רוח is used also in the meaning of direction,— north, east, — etc.) in that direction to which the sun travels (באה לשם) which is the west, for towards evening the sun is in the west, and they committed the sin in the tenth hour (Sanhedrin 38b).
רש"י על במדבר י״ב:ח׳ - הטקסט מספריא
פה אל פה. אָמַרְתִּי לוֹ לִפְרֹשׁ מִן הָאִשָּׁה (שם), וְהֵיכָן אָמַרְתִּי לוֹ? בְּסִינַי — "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה'):
ומראה ולא בחדת. מַרְאֶה זֶה מַרְאֵה דִבּוּר, שֶׁאֲנִי מְפָרֵשׁ לוֹ דִּבּוּרִי בְּמַרְאִית פָּנִים שֶׁבּוֹ, וְאֵינִי סוֹתְמוֹ לוֹ בְחִידוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר לִיחֶזְקֵאל (יחזקאל י"ז), "חוּד חִידָה" וְגוֹ'; יָכוֹל מַרְאֵה שְׁכִינָה? תַּ"ל (שמות ל"ג), "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי" (ספרי):
ותמנת ה' יביט. זֶה מַרְאֵה אֲחוֹרַיִם, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ל"ג), "וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי" (ספרי):
בעבדי במשה. אֵינוֹ אוֹמֵר בְּעַבְדִּי מֹשֶׁה, אֶלָּא בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה — בְּעַבְדִּי אַעַ"פִּ שֶׁאֵינוֹ מֹשֶׁה, בְּמֹשֶׁה אֲפִלּוּ אֵינוֹ עַבְדִּי כְּדַאי הֱיִיתֶם לִירוֹא מִפָּנָיו, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא עַבְדִּי, וְעֶבֶד מֶלֶךְ מֶלֶךְ, וְהָיָה לָכֶם לוֹמַר אֵין הַמֶּלֶךְ אוֹהֲבוֹ חִנָּם, וְאִם תֹּאמְרוּ אֵינִי מַכִּיר בְּמַעֲשָׂיו — זוֹ קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה (שם):
פה אל פה MOUTH TO MOUTH [I HAVE SPOKEN WITH HIM] — I have Myself told him to separate from his wife. And where did I tell him this? On Sinai, when I said to him, (Deuteronomy 5:27 Deuteronomy 5:28) “Go, say to them (to the people), ‘Get you into your tents (rejoin your wives). But as for thee, remain thou here by Me, [and I will speak unto thee]’” (Shabbat 87a; cf. Sifrei Bamidbar 103).
ומראה ולא בחידת AND IN A מראה AND NOT IN RIDDLES — When it says מראה, this refers to the clearness of the Divine communication, i.e. that I express My communication unto him in the clearest form in which it can be put and do not obscure it in riddles, as e.g. was the manner in which it was said to Ezekiel: (Ezekiel 17:2), “Put forth a riddle etc.” — One might, however, think that it refers to the “appearance of the Shechinah” (i.e. that he saw God)! It, however, states, (Exodus 33:20) “Thou cannot see My face” (Sifrei Bamidbar 103).
ותמנת ה' יביט AND THE SIMILITUDE OF THE LORD DID HE BEHOLD — This refers to beholding the after-effects of God’s Providence, just as it is stated, (Exodus 33:22 Exodus 33:23) “[And it shall be when My glory passeth by] thou shalt see what is behind Me” (Sifrei Bamidbar 103).
בעבדי במשה [WHY WERE YE NOT AFRAID TO SPEAK] AGAINST MY SERVANT, AGAINST MOSES — It does not state “against My servant Moses”, but “against My servant, against Moses”, which suggests: why were ye not afraid to speak against My servant, even though he were not a Moses; and why were ye not afraid to speak against a Moses — even though he were not My servant — in either of these cases you ought to have feared him! How much the more ought you to be afraid to speak against him (Moses) he being also My servant — and the servant of a king is a king (a noble person) himself! You should have said: The King does not love him without reason! — But if you reply that I am not cognizant of his doings (i. e. that I love him though he does not deserve it, since I am not aware of his treatment of his wife) — then this statement is even worse than your previous one (Midrash Tanchuma, Tzav 13; cf. Sifrei Bamidbar 103).
משנה תורה, הלכות יסודי התורה א׳:ט׳ - הטקסט מספריא
אם כן מהו זה שכתוב בתורה ותחת רגליו כתובים באצבע אלהים יד ה' עיני ה' אזני ה' וכיוצא בדברים האלו הכל לפי דעתן של בני אדם הוא שאינן מכירין אלא הגופות ודברה תורה כלשון בני אדם והכל כנויים הן שנאמר אם שנותי ברק חרבי וכי חרב יש לו ובחרב הוא הורג אלא משל והכל משל ראיה לדבר שנביא אחד אומר שראה הקדוש ברוך הוא לבושיה כתלג חיור ואחד ראהו חמוץ בגדים מבצרה משה רבינו עצמו ראהו על הים כגבור עושה מלחמה ובסיני כשליח צבור עטוף לומר שאין לו דמות וצורה אלא הכל במראה הנבואה ובמחזה ואמתת הדבר אין דעתו של אדם מבין ולא יכולה להשיגו ולחקרו וזה שאמר הכתוב החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.