229

ש"הגרגשי עמד...". בביטוי "כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם מודגש שהיה זה לפני "הנני גורש מפניך". וכפי שמובן מפשטות הלשון: "ששה אומות יש כאן כי הגרגשי עמד ופנה מפניהם", הוא כלל לא נכלל ב"הנני גורש מפניך". ובפשטות, כך היה סדר הארועים למעשה, ש"הגרגשי עמד ופנה...", אף לפני שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל ונלחמנו כנגד שש האומות.

ויש לומר שאין זו מחלוקת לגבי המציאות: רובו של הגרגשי ברח בתחילה, ומיעוטו, שהתערב בין שש האומות, פנה לאחר מכן. ואין כאן המקום להאריך בכך.

י. הגרגשי – מחשבה דיבור ומעשה דקליפה

ההסבר לכך בפנימיות הענינים הוא:

ידוע³⁹, ששבע האומות "הכנעני האמורי..." מסמלות את שבע המדות הרעות שהן זה לעומת זה כלפי שבע מדות הקדושה: הכנעני הוא חסד דקליפה, החתי – גבורה, וכדומה. ומשמעותו של כיבוש שבע אומות היא העבודה הרוחנית של כיבוש ו"בירור" שבע המדות הרעות, כאשר כל אומה מסויימת היא מדה הנוגדת למדה המקבילה לה שבצד הקדושה.

ומבואר בספרים⁴⁰ לגבי מהותו של ה"גרגשי (פנה מאליו)", שהגרגשי הוא בבחינת מלכות של הקליפה, שכאשר "מבררים" ומתקנים את שש האומות – הכנעני וכו' – מתבררת ומתלבנת מדת המלכות מאליה. כי המלכות היא בבחינת נוקבא דקליפה, שלית לה מגרמה כלום – היא רק מקבלת מהמדות שמעליה – וכאשר בטל הרע של שש המדות של הקליפה, בטלה מאליה בחינת המלכות דקליפה⁴¹.

המשמעות של מלכות דקליפה בעבודה הרוחנית היא הדרגה של מחשבה דיבור ומעשה בענינים של "לעומת זה", וכאשר מתקנים את שש המדות (את מדת החסד – שלא תהיה אצלו אהבה זרה ותאוות; את מדת הגבורה – לבטל את הכעס וכדומה, וכך גם לגבי שאר המדות הרעות), הרי אז אין מלכתחילה אפשרות למחשבה דיבור ומעשה של "לעומת זה". כי המחשבה הדיבור והמעשה הם במהותם "לבושים" ותוצאה של המדות – האדם חושב, מדבר ומבטא במעשה את אשר מדותיו (רגשותיו) חפצות ומחייבות.

אך ההשפעה וה"בירור" של מלכות דקליפה יכולים להיעשות באופן, שאף לפני זיכוך המדות הרעות, כובש האדם