84
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
4 לקוטי
דיוק ל' רש"י שם ,הי' מתכוון* לדחות" -- ולא ,דחה" -- כי הכוונה מנעה ההשתדלות שלא תהי' הארץ שממה -- ובמילא נדחה.
וזהו דיוק רש"י ,שבמלחמת א"י אין לומר ושבית שביו" -- במלחמת א"י איזו שתהי', גם כאשר אינה מלחמת חובה, נצטוו ,לא תחי' כל נשמה".
והטעם: ,לא תחי' כל נשמה" היא מצוה בפני עצמה ואינה קשורה עם מצות כיבוש א"י, ותוכנה -- שלא יהיו מז' אומות בא"י ,למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם"*י. ולכן אף במלחמת א"י שאינה חובה מוזהרים ב,לא תחי' כל בשמה".
וממשיך רש"י בד"ה שלאחריו: ,ושבית שביו -- לרבות כנענים שבתוכה אע"פ שהם מז' אומות". כי עפ"י האמור שמצות ,לא תחי' כל נשמה" אינה קשורה עם מצות כיבוש א"י, הי' מקום לומר, דגם במלחמת רשות עם האומות שבחו"ל, אסור ליקח שבי מהכנעניים שבתוכם ומוזהרים ב,לא תחי' כל גשמה""';
פא א
ולכן מדגיש רש"י דמהריבוי ,ושבית שביו" על כרחך מרבינן גם <כנעניים שבתוכה אע"פ שהם מז' אוד מות" יי, והחיוב ,לא תחי' כל נשמה" הוא רק על ז' האומות היושבים בא*י 8
ז4 והנה ידוע פתגם אדה"ז" שפרש"י עה"ת הוא ,יינה של תורת'", שמזה מובן דפרש"י מתאים עם המבואר בפנימיות התורה.
ולכאו' אינו מובן בנדו"ד :
בדרושי חסידות יי על התחלת פרשתנו, מבואר בארוכה ש,כי תצא למלחמה גו'" קאי על מלחמת הנה"א עם הנה"ב (יצה"ר) בעת התפלה, ד,שעת צלותא שעת קרבא" -- ואיך מתאים פירוש זה עם פירושו של רש"י ד,במלחמת הרעשות הכתוב מדבר""?
והביאור בזה:י:
7 ובזה יובן אריכות לשון רש"י ,אעיפ שהם מז' אומות" (ראה קושיית משכיל לדוד).
68 והטעם י"ל, כי דוקא כשיושבים ביחד בא"י, ה"ה אומה שצריכים להזהיר ,למען אשר לא ילמדו", משא"כ בחו"ל שהם בטלים לשאר אומות. וראה שפ"ח ריש פרשתנו.
1 כמו שהקשה באוה"ת שופטים (ע' תתסד) על מלחמה (דשופטים כ, א) ומציין לדייה ,כי תצא למלחמה".
הערות
- 4. וכן ל' רש"י ,גנותו" ותו לא. וראה פרש"י במדבר ט, א. שם טו, לב.
- 5. שופטים שם, 'ח. וראה גם אחרי יח, כדית. קדושים כ, כב"ד. ועוד.
- 6. עפ"י המבואר בפנים ד,לא תתי" אינו קשור עם מצות כיבוש א"י אלא הו" בפני עצמו -- ,למען אשר לא ילמדו גו'", יומתק מה שפירש בדברי דוד (שופטים כ יא, ועדיו בלבוש האורה ריש פרשתנו) דהחידוש בפסוק זה על מש"ג בפ' שופטים (שם) ,והי' כל העם הנמצא בה" ופרש"י : ,אפי' אתה מוצא בה מז' אומות שנצטוית
- 4. להחרימם אתה רשאי לקיימם" -- דהו"א ד,ליקח לביתו בשבי לא קמ"ל שבין".
- 9. היום יום ע' כד.
- 0. לקו"ת ואוה"ת כו'.
- 2. ראה שם באוה"ת. ו"ל הב": בכאו-א עבודת התפלה מלחמת חובה השא בתחלת עבודתו, אלא שלאח"ז אפשרים שני אופני עבודה תורה או תפלה.
רש"י על במדבר ט׳:א׳ - הטקסט מספריא
בחדש הראשון. פָּרָשָׁה שֶׁבְּרֹאשׁ הַסֵּפֶר לֹא נֶאֶמְרָה עַד אִיָּר, לָמַדְתָּ שֶׁאֵין סֵדֶר מֻקְדָּם וּמְאֻחָר בַּתּוֹרָה, וְלָמָּה לֹא פָתַח בְּזוֹ? מִפְּנֵי שֶׁהִיא גְנוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל אַרְבָּעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בַּמִדְבָּר לֹא הִקְרִיבוּ אֶלָּא פֶּסַח זוֹ בִּלְבָד (ספרי; תוספתא קידושין ל"ח):
בחדש הראשון [AND THE LORD SPAKE UNTO MOSES] IN THE FIRST MONTH — The section which appears at the commencement of this Book was not spoken before Eyar (the second month; cf. Numbers 1:1): you learn, therefore, that there is no “earlier” or “later” (no chronological order) in the Torah. But why, indeed, did not Scripture open the Book with this section? Because it implies something disparaging to Israel (Sifrei Bamidbar 64:1) — that during all the forty years they were in the wilderness they offered only this single Passover sacrifice (Tosafot on Kiddushin 38b s. v. הואיל)
מצוטט ב־3 עמודים
לקוטי שיחות 1
- כרך כא ‹ תשא ‹ שיחה ב ‹ 227 לקו"ש חי"ד ע' 84
תורת מנחם 2
- מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד. ש"פ תצא, י"ד אלול, ה'תשכ"ה לקו"ש חי"ד ע' 84
- סה - שנת תשל"א - חלק רביעי ‹ ש"פ תצא, י"ד אלול, ה'תשל"א לקו"ש חי"ד ע' 84
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

