83
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לעיר (ולא בא להלחם בו). והי' מותר לו לפתוח בשלום *.
מה;ענינים מופלאים" ע"ד ההלכה שבפרש"י דידן:
רש"י מתחיל פירושו ,במלחמת הד רשות הכתוב מדבר", ומסיים -- ,שבמלחמת א"י אין לומר ושבית שביו". ולכאו' הו"ל לסיים מעין הפתיחה ,שבמלחמת חובה וכו'" [ועוד: מלחמת חובה כוללת גם מלחמת עמלק, שגם בה אין לומר ,ושבית שביו" שהרי נצטוו*י ,תמחה את זכר עמלק - מאיש ועד אשה וגו'"]זי1
הצא א
אלא שבזה מרמז רש"י ד,מלחמת א"י" אף באופן שאינו חובה -- אין לומר ,ושבית שביו". כי במלחמת א"י גם שאינה חובה ,כבר נאמר לא תחי' כל נשמה", כדלקמן.
בפ' משפטים *: כתיב ,לא אגרשנו מפניך\ בשנה אחת פן תהי' הארץ שממה גו' מעט מעט אגרשנו גו' עד אשר תפרה ונחלת את הארץ". ומזה מובן (ע"ד הפשט ** ) שהמצוה והחובה להוריש את הארץ מיושבי"* היא באופן שלא יביא עי"ז ש,תהי' הארץ שממה*יי. ועפ"ז מובן דאם כובשים את הארץ באופן שא"א ליישבה -- אין מלחמה זו ,מלחמת חובה".
ועפ"ז תתורץ -- ע"ד הפשט - התמי'; איך דחו בנ"י כיבוש הארץ והאריכו בו שבע שנים! ואף שפרש"י:י דזהו גנותו של יהושע -- עדיין יקשה -- שלא מיחו ע"ז הד זקנים וכו'. ועוד ועיקר: בודאי יי שליהושע הי' איזו הוראת היתר לדחות כיבוש א"י ע"י בנ"י לז' שנים (שלא תהי' הארץ שממה). ועפ"ז יובן ג"כ
עליכם", אבל ברש"י מסיים : לפיכך התחזקו למלחמה.
הערות
- 5. רא"ם וגו"א שופטים שם. גו"א, דברי דוד ושפ"ח חוקת שם, לח"מ הל' מלכים פ"ו ה"א בסופו.
- 2. וראה בביאור פערלא לסהמ"צ לרסייג בליית ינזיד (כא, א"ב) מתוס' ע"ז (כ, א ד"ה אמר) דלא תח" כל נשמה הוא רק בשעת כיבוש. ומוסיף דכ"יה משמעות הד כתובים שמסיים ,החרם תחרימם" רמשמע ד,בשעת מלחמה וכיבוש איירי".
- 6. סוף פרשתנו ופרש"י שם,
- 4. זג) מלחמת חובה ד,עזרת ישראל מיד צר שבא עליהם" (רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"א) -- הנה המקור ע"ז הוא (כנראה) ממש"נ וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם (בהעלתך י, ט. וראה רמב'ם הל' תעניות פ"א ה"א, פ"ב ה"ג וראה שו"ע אדה"ז סשכיט ס"ו) ולכן אאפייל דבזה מדבר במש"ג כי תצא למלחמה (אף שיש ללמור זמ"ז).
- 5. בנוגע לדינא כיון שבאים להלחם בישראל הרי בכיו"ב ,למדך תורה (הבא להרגך) השכם להרגו" (פרש"י משפטים כב, א) ולא ,ושבית שביו" -- עכ"פ ע"פ פשש"מ (אף שאפשרי הוא בנוגע לנשים וטף שלהם שלא ,באו להרגך"). וגם עייד ההלכה -- י"ל כן עפמרז"ל (סוטה רפ"ת. הובא בפרש"י שופטים כ, ג) ,על אויבכם כו' אין מרחמים
- 8. בג כטל,
- 9. וצ"ע וחיפוש הדין ע"ד ההלכה.
- 0. ראה לקו"ש חי"ג ע' 122 הערה 4.
- 1. כי אף שישוב א"י אינו מצוה לדעת רש"י (ראה לקו"ש שם) אבל פשוט שזהו התכלית של כיבוש א"י, וכד" מוכח גם ממש"1 בכמה קראי ,וירשת גוי וישבת". וכיו"ב.
- 2. יהושע יא, יח,
- 3. ראה פרש"י שמות ך, כד.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ו׳:א׳ - הטקסט מספריא
אין עושין מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצוה שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס שנאמר יהיו לך למס ועבדוך קבלו עליהן המס ולא קבלו העבדות או שקבלו העבדות ולא קבלו המס אין שומעין להם עד שיקבלו שניהם והעבדות שיקבלו הוא שיהיו נבזים ושפלים למטה ולא ירימו ראש בישראל אלא יהיו כבושים תחת ידם ולא יתמנו על ישראל לשום דבר שבעולם והמס שיקבלו שיהיו מוכנים לעבודת המלך בגופם וממונם כגון בנין החומות וחוזק המצודות ובנין ארמון המלך וכיוצא בו שנאמר וזה דבר המס אשר העלה המלך שלמה לבנות את בית ה' ואת ביתו ואת המלוא ואת חומת ירושלים ואת כל ערי המסכנות אשר היו לשלמה כל העם הנותר מן האמורי ויעלם שלמה למס עובד עד היום הזה ומבני ישראל לא נתן שלמה עבד כי הם אנשי המלחמה ועבדיו ושריו ושלישיו ושרי רכבו ופרשיו.
משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמות ה׳:א׳ - הטקסט מספריא
אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה ואי זו היא מלחמת מצוה זו מלחמת שבעה עממים ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם ואחר כך נלחם במלחמת הרשות והיא המלחמה שנלחם עם שאר העמים כדי להרחיב גבול ישראל ולהרבות בגדולתו ושמעו.
משנה תורה, הלכות תעניות א׳:א׳ - הטקסט מספריא
מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. כלומר כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו.
רש"י על שמות כ״ב:א׳ - הטקסט מספריא
אם במחתרת. כְּשֶׁהָיָה חוֹתֵר אֶת הַבַּיִת:
אין לו דמים. אֵין זוֹ רְצִיחָה, הֲרֵי הוּא כְמֵת מֵעִקָּרוֹ; כָּאן לִמְּדַתְךָ תוֹרָה "אִם בָּא לְהָרְגְּךָ, הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ" וְזֶה לְהָרְגְּךָ בָּא, שֶׁהֲרֵי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאֵין אָדָם מַעֲמִיד עַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁנּוֹטְלִין מָמוֹנוֹ בְּפָנָיו וְשׁוֹתֵק, לְפִיכָךְ עַל מְנָת כֵּן בָּא שֶׁאִם יַעֲמֹד בַּעַל הַמָּמוֹן כְּנֶגְדוֹ יַהַרְגֶנּוּ (סנהדרין ע"ב):
אם במחתרת means when he was breaking in into the house (i. e. in the very act of forcing an entry, but at no other moment).
אין לו דמים THERE SHALL NO GUILT OF BLOOD BE INCURRED FOR HIM — This is not regarded as a murder; it is as though he (the thief) has been dead from the beginning of his criminal act (אין לו דמים is taken to mean: he, the thief, had no blood — no vitality). Here the Torah teaches you the rule: “If one comes with the intention of killing you, be quick and kill him”. — And this burglar actually came with the intention of killing you, for he knew full well that no one can hold himself in check, looking on whilst people are stealing his property before his eyes and doing nothing. He (the thief) therefore obviously came with this purpose in view — that in case the owner of the property would resist him, he would kill him (Sanhedrin 72a).
רש"י על דברים כ׳:ג׳ - הטקסט מספריא
שמע ישראל. אֲפִלּוּ אֵין בָּכֶם זְכוּת אֶלָּא קְרִיאַת שְׁמַע בִּלְבַד, כְּדַאי אַתֶּם שֶׁיּוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם:
על איביכם. אֵין אֵלּוּ אַחֵיכֶם, שֶׁאִם תִּפְּלוּ בְיָדָם אֵינָם מְרַחֲמִים עֲלֵיכֶם, אֵין זוֹ כְּמִלְחֶמֶת יְהוּדָה עִם יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב' כ"ח ט"ו) "וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם הִלְבִּישׁוּ מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּישׁוּם וַיַּנְעִילוּם וַיַּאֲכִילוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם וַיְנַהֲלוּם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן", אֶלָּא עַל אוֹיְבֵיכֶם אַתֶּם הוֹלְכִים, לְפִיכָךְ הִתְחַזְּקוּ לַמִּלְחָמָה (ספרי; סוטה מ"ב):
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו. אַרְבַּע אַזְהָרוֹת כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה דְבָרִים שֶׁמַּלְכֵי הָאֻמּוֹת עוֹשִׂים, מְגִיפִין בִּתְרִיסֵיהֶם כְּדֵי לְהַקִּישָׁן זֶה לָזֶה כְּדֵי לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שֶׁיַּחְפְּזוּ אֵלּוּ שֶׁכְּנֶגְדָן וְיָנוּסוּ, וְרוֹמְסִים בְּסוּסֵיהֶם וּמַצְהִילִין אוֹתָם לְהַשְׁמִיעַ קוֹל שַׁעֲטַת פַּרְסוֹת סוּסֵיהֶם, וְצוֹוְחִין בְּקוֹלָם, וְתוֹקְעִין בַּשּׁוֹפָרוֹת וּמִינֵי מַשְׁמִיעֵי קוֹל:
אל ירך לבבכם. מִצַּהֲלַת סוּסִים:
אל תיראו. מֵהֲגָפַת הַתְּרִיסִין:
ואל תחפזו. מִקּוֹל הַקְּרָנוֹת:
ואל תערצו. מִקּוֹל הַצְּוָחָה (שם):
שמע ישראל [AND HE SHALL SAY UNTO THEM] HEAR O ISRAEL — Even though you have no other merit than the fulfilment of the command of “Reading the Shema” you would deserve that He should help you (Sotah 42a).
על איבכם [YE APPROACH THIS DAY UNTO WAR] AGAINST YOUR ENEMIES — By these apparently redundant words the priest says, as it were: Remember that these are not your brethren, and if you will fall into their hands they will have no pity on you; — it is not like the war of Judah against Israel of which it states, (II Chronicles 28:15) “And the men which were expressed by name rose up, and took the captives, and with the spoil clothed all that were naked among them, and arrayed them, and shod them, and gave them to eat and to drink, and anointed them, and carried all the feeble of them upon asses, and brought them to Jericho, the city of the palm trees, to their brethren: they returned to Samaria” — it is your enemies against whom you march, therefore show yourselves strong for the battle (Sifrei Devarim 192:2; Sotah 42a).
אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו LET NOT YOUR HEARTS FAINT; FEAR NOT, AND HURRY NOT PRECIPITATELY, NEITHER BE TERRIFIED BECAUSE OF THEM — These are four admonitions corresponding to four things which the kings of the nations do in battle: they bring their shields close together in order to strike them one against the other and thereby make a loud noise so that their opponents should flee precipitately; they trample the ground heavily with their horses — and make them neigh — in order to make a noise through the beating of their horses’ hoofs; they themselves shout aloud and blow trumpets and other noisy instruments.
אל ירך לבבכם LET NOT YOUR HEARTS FAINT — through the neighing of the horses,
אל תיראו FEAR NOT from the noise made by the clashing of the shields,
ואל תחפזו AND HURRY NOT PRECIPITATELY at the sounds of the trumpets,
ואל תערצו NEITHER BE TERRIFIED by the noise of the shouting (Sifrei Devarim 192:3; Sotah 42).
הטקסט של רש"י על שמות כ כד אינו זמין בספריא.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך לד ‹ תבא ‹ שיחה א ‹ 146 לקו"ש חי"ד ע' 83
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.