226

– "השמר לך...". כלומר, התורה אינה מתכוונת כאן כל כך לתאר את דרכו של הקדוש־ברוך־הוא בגירוש האומות, אלא הגירוש מוזכר כאן כמבוא לציוויים על ישראל – ולכן מובן, שכאן מתעוררת השאלה (לא כשאלה שלעיל, כיצד התפטרו מן הגרגשי, אלא): מדוע אין התורה מזכירה כאן את הגרגשי, והרי הציוויים שלאחר מכן אמורים לגבי כל שבע האומות, כולל הגרגשי?

אי אפשר להשיב, שכיון שנאמר כאן "הנני גורש מפניך", וזה עתה למדנו ש"גרגשי עמד ופנה מפניהם", לפיכך יכולה התורה שלא למנות את הגרגשי, כי:

א) הסבר זה עצמו קשה: מדוע אכן מופיע בפסוק זה הביטוי "הנני גורש" שאיננו יכול לכלול את הגרגשי? והרי כוונת הפסוק כאן היא בעיקר לגבי האזהרות והציוויים האמורים כלפי כל האומות – ואם כך צריך היה להופיע בפסוק זה ביטוי המתאים גם לגרגשי?

ב) ועיקר: בעניננו מתאים יותר הביטוי "גורש מפניך" גם לגבי הגרגשי. בפסוק הקודם "וגרשתי את הכנעני..." מובן מדוע המילה "וגרשתי" משמיטה ואינה כוללת את הגרגשי – כי שם הוא המקום העיקרי שבו מדברת התורה על החידוש ועל ענין הגירוש של האומות, ולכן לא מתאים לכלול את הגרגשי בגירוש של שש האומות, כי אז יחשבו, שגם אצל הגרגשי היה הגירוש באותו אופן – באמצעות מלחמה וכדומה. לעומת זאת בפסוק השני מוזכר גירוש האומות רק בדרך אגב, כהקדמה, כדלעיל. ולאחר שכבר ידוע לפני כן שהגרגשי "פנה מפניהם" מתאים להתבטא בלשון גירוש – "הנני גורש..." גם לגבי הגרגשי. כי גירוש האומות על ידי הקדוש־ברוך־הוא יכול להתבצע במספר אופנים, כולל נתינת אימה ופחד בלבם, עד אשר יברחו מעצמם²⁷.

ז. הגרגשי אינו מ"יושב הארץ"

לפיכך מציין רש"י, שהסיבה לכך שכאן מפורטות רק שש אומות, ללא הגרגשי, היא משום – "ו' אומות יש כאן": רק שש אומות אלו היו יושבי הארץ (בשעת הכניסה לארץ) – ובכך מובן מדוע נאמרו הציוויים שבהמשך הפרשה – "פן תכרות ברית ליושב הארץ אשר אתה בא עליה... כי את מזבחותם תתוצון..." – רק לגבי שש אומות אלו²⁸, כי לגבי הגרגשי אין