223

בתורה על כך שהקדוש־ברוך־הוא בעצמו "ילך לפניהם לגרשם", ולא על־ידי מלאך, כבפסוק הקודם, ומשום כך מפרש רש"י, שלמרות זאת לא יהיה הבדל בפרט זה, וגם כאשר "הנני גורש מפניך" לא יגורשו שש האומות האחרות מן הארץ, מבלי שתהיה להם מלחמה עם ישראל, אלא רק הגרגשי - בדיוק כמו במקרה של "ושלחתי לפניך מלאך".

אך הסבר זה אינו כל כך חלק, כי: א) החידוש, ששש האומות לא ילכו מעצמם אף כאשר "פני ילכו"⁷, אינו מופיע בדברי רש"י. הוא רק מבהיר מדוע אין הפסוק מונה את הגרגשי – ואת זאת מבינים בקל וחומר מדברי רש"י לפני כן, ש"גרגשי עמד ופנה מפניהם".

ב) אילו היה נאמר בפסוק שבני ישראל ילחמו וינצחו משום שהקדוש־ברוך־הוא ילך אתם, מובנת כוונת הפירוש: למרות ש"ילך נא ה' בקרבנו"^* בכל אופן יהיה צורך להלחם נגד שש האומות, ורק הגרגשי יסתלק מעצמו. אבל בפסוק "הנני גורש מפניך את האמורי...", אין מדובר כלל על מלחמה, ויותר מכך – מלשון הפסוק משתמע בפשטות שמדובר כאן על אופן טוב יותר של כיבוש: "הנני גורש מפניך" – ולפי האמור לעיל יוצא, שפירוש זה סותר את המעלה של "הנני גורש מפניך", כי גם כאן רק "גרגשי עמד ופנה מפניהם"?

ג. שש אומות במקום שבע

תמיהה זו אף מתגברת:

אם לדעת רש"י צריך להבהיר בפשוטו של מקרא, מדוע מונה הפסוק רק שש אומות, כאשר ידוע⁸ שיש שבע אומות – צריך היה רש"י לפרש זאת בפעם הראשונה שבה מונה התורה רק שש אומות, או לפחות לפרש זאת לפני כן: הרי אנו רואים תופעה זו מספר פעמים לפני כן בחומש שמות: פעמיים בפרשת שמות⁹ ופעם אחת בפרשת משפטים¹⁰ – ושם אין רש"י מפרש דבר?!

לגבי פרשת משפטים ניתן לתרץ, שרש"י אינו מסביר זאת שם, כי מיד בתחילת הענין נאמר שם¹¹ "הנה אנכי שולח מלאך לפניך", ורש"י מפרש: "כאן נתבשרו שעתידין לחטוא ושכינה אומרת להם כי לא אעלה בקרבך"¹², ואמירה זה היא בפרשתנו, כאשר הקדוש־ברוך־הוא אמר לאחר חטא העגל "ושלחתי לפניך מלאך... כי לא אעלה בקרבך...". וכיון שנאמר שם שהדברים יובהרו לאחר מכן, בפרשתנו, מסתמך רש"י על כך שגם פרט זה, שהתורה מונה שש אומות בלבד, יובהר מאוחר יותר בפרשתנו¹³.

אך הדבר אינו מובן בשתי