שיחה ג

164שיחה ג

א. גביעי המנורה – ככוסות אלכסנדריים

על צורתם של גביעי המנורה אומרים חז"ל¹: "למה הן דומין כמין כוסות אלכסנדריים". ומפרש על כך הרמב"ם בפירושו למשניות², שהכוונה היא לכוס אשר "שולים שלו קצרים"³. וכך פוסק הרמב"ם להלכה, בספר היד החזקה⁴: "הגביעין דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר".

בכך אנו מוצאים דבר תמוה: נמצא בידינו ציור המנורה אשר צייר הרמב"ם בגוף כתב יד קדשו, בפירוש למשניות⁵, ושם הוא מצייר את הגביעים הפוך – החלק הרחב של הגביע – "פיהן" – כלפי מטה, והחלק הצר – "שוליהן" – למעלה. כלומר – צורה של כוס (של אלכסנדריאה) הפוכה!

אמנם, הרמב"ם עצמו מבהיר⁶, שבציור זה בכוונתו להראות רק "כללותה היאך היתה" – "ידיעת מנין הגביעים... ומקומותם...", ולא "שתדע ממנו תבנית הגביע בדקדוק",

ואשר על כן הוא מצייר את הגביעים ב"תבנית משולש", למרות שכוס אלכסנדרית אינה כמשולש ממש⁷ – כפי שמובן בפשטות שאת שולי הכוס אין עושים חדים ממש, כי אז אי אפשר להעמיד את הכוס⁸ – אלא הם רק "צרים" ובמיוחד לעומת הרוחב של "פיהם".

אך לא זוהי הסיבה לציירם הפוך – השוליים למעלה ופיהן – למטה⁹.

ובמיוחד כיון שהרמב"ם היה דייקן בכל ענין ובכל פרט, ואין סביר לומר, שהרמב"ם יצייר את הגביעים הפוך, (ובכל גביע) – עשרים ושתים פעמים!

ב. הגביעים היו ככוסות הפוכים

לכן נראה לומר בפשטות, שהרמב"ם צייר כך את הגביעים¹⁰, כי לדעתו הם 164היו קבועים כך במנורה, או לפי הקבלה ממלמד למלמד מדור לדור¹¹, או מפני שכך מצא במדרש חז"ל שלא הגיע לידינו, בדומה למה שמצאנו במספר מקומות ברמב"ם, ובדברי הראשונים האחרים, ענינים אשר מקורם במדרש, וכדומה, שלא הגיע לידינו.

והרמב"ם אינו מביא זאת בספרו היד^* – בדיוק כשם שאין הוא מביא בספרו את הציורים שבפירושו למשניות; אם כי חלק מן הפרטים שרואים בציור אינם מופיעים ממילא בספרו.

ויש לומר, שכמה סיבות לכך. ומהם: א) מלכתחילה לא היו ציורים בתכנית ספרו משנה תורה. ב) לפי הידוע¹² עד כמה ממעט הרמב"ם לחלוטין מלהביא בספרו דברים שאינם מפורשים בגמרא וכדומה. ג) חלק מן הפרטים הללו אינם, לדעתו, לעיכובא כלל. וסיבות נוספות.

ויש להאריך בכל זה וביותר. ואין כאן מקומו.

ג. המנורה – "עדות... לכל באי עולם"

הדברים האמורים לעיל מתרצים ומבארים את הרמב"ם. אבל עדיין קיימת השאלה: מדוע היו גביעי המנורה הפוכים, כשפיהם למטה?

ובמיוחד כאשר אנו מוצאים שקרשי המשכן היו צריכים להיות "עומדים דרך גדילתן"¹³ דוקא – "התחתון למטה והעליון למעלה"¹⁴, ומכך לומדים¹⁵ כלל ש"כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן" – מדוע יהיו הגביעים להיפך מ"דרך גדילתן"?

ויש לומר, שהדבר יובן לפי ענין כללי שאנו מוצאים במנורה, מעין ובדומה לאמור לעיל:

על אור המנורה אומרים חז"ל¹⁶: "לא לאורה אני צריך .. עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל" – אור המנורה לא היה כדי להאיר את המקום שבו עמדה – המשכן והמקדש, ולהיפך – שם "אינו צריך לאורה", אלא היא היתה "עדות .. לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל".

ומסיבה זו¹⁷ היו חלונות בית המקדש עשויים באופן הפוך מחלונות אחרים, הם היו "שקופים אטומים"¹⁸ – "שקופים 165מבחוץ¹⁹ ואטומים מבפנים"¹⁹ – רחבים בחוץ וצרים בפנים, כפי שמבארים המפרשים²⁰:

בדרך כלל בונים חלון באופן, שפתחו רחב יותר בפנים מאשר בחוץ, כדי שהאור הבא מן החוץ יתפשט גם לצדדי החדר. ואילו חלונות בית המקדש היו להיפך – "קצר מבפנים ומרחיב והולך לצד חוץ כדי שתהא אורה יוצא מהיכל שתאיר לעולם"²¹, כי תפקידו של אור המנורה הוא "עדות הוא לכל באי עולם..."

ד. הרמז בגביעים – להשפיע בעולם

כך ניתן לבאר גם לגבי הגביעים:

רבינו בחיי²² מבאר את הרמז שבגביעי המנורה: גביע הוא "כלי שיש לו בית קיבול והוא משקה ומרוה", זהו רמז ל"גלגלים שהם מקבלים כחות העליונים ומשפיעים כח בעולם השפל".

הדגש בכך הוא על ההשפעה²³ מהעליון לשפל, "משקה ומרוה".

התפקיד העיקרי של כוס אינו בהיותה כלי קיבול²⁴

– זהו תפקידה של "חבית" וכדומה, כלים שמאכסנים בהם מים, יין וכו'.

ואילו ה"כוס" היא כלי שבאמצעותו מגיעים המים והדומה להם מן ה"חבית", או המעין וכדומה, והם "משקים ומרוים" את האדם והשותה²⁵.

יוצא מכך, שהסבר זה של רבינו בחיי מתאים לדברי חז"ל שהובאו לעיל על ענין המנורה בכלל "לא לאורה אני צריך .. (אלא) עדות הוא לכל באי עולם..." – שתפקידו של אור המנורה איננו לצורך "קיבול" – "אני צריך" – אלא כדי להאיר את העולם שמבחוץ, 166כלשון רבינו בחיי: להשפיע "בעולם השפל".

ה. גביעי המנורה – "משקה ומרוה"

לפי זה ניתן להבין מדוע היו הגביעים במנורה באופן שפיהם למטה ושוליהם למעלה:

כאשר משמשים הגביעים, באופן זמני, לצורך "קיבול", בשעה ש"אומר קידוש על הכוס", הרי אז מצבם הוא שפיהם למעלה ושוליהם למטה – ואז הם מכילים בתוכם את המשקה²⁶;

אך כיון שגביעי המנורה רומזים על הענין של "משקה ומרוה", הרי, להיפך: מצבם הוא הפוך – פיו למטה ושוליו למעלה, שהופכים את הכוס כדי שהמשקה ישפך ממנו.

וכך בעניננו: כיון שאור המנורה צריך להאיר "באי עולם" שהם, ברוחניות, למטה מהמקדש (או כלשון רבינו בחיי: ומשפיעים בעולם השפל), לכן, מצב גביע המנורה הוא שפיהם למטה ושוליהם למעלה, בדומה לחלונות המקדש שהיו "שקופים אטומים", להיפך מחלונות הבית.

ו. השפעה לאחרים – בלי הגבלה

לפי האמור לעיל ניתן להסביר גם בעבודה הרוחנית של האדם את הרמז והלימוד מכך שהגביעים היו "פיהן רחב ושוליהן קצר":

כיון שהגביעים רומזים לענין של "משקה ומרוה", מובן, שדרוש לשם כך "פה רחב".

כאשר משפיעים על יהודי אחר, או, באופן כללי, עוסקים בעבודה הרוחנית של "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" – "עדות הוא לכל באי עולם" – צריך לעשות זאת בהרחבה גדולה ביותר, עד למעלה ממדידה והגבלה. לכן צריך היהודי למלא את עצמו (לקבל) בכחות הגדולים ביותר, ופיו – שבאמצעותו הוא מקבל לתוכו – הוא רחב.

כאשר מדובר אודות עצמו, שהוא עדיין בתחילת העבודה, ואפילו לאחר מכן, אך (מסיבה כלשהי) עבודתו היא מוגבלת²⁷ – הרי אז מצבו הוא: פיו למעלה.

אך כאשר מגיעים לעבודה של השפעה על יהודי אחר, ובמיוחד – לעבודה של עשיית העולם לדירה לו יתברך – חייבים לדעת, שעבודה זו צריכה להיעשות ללא הגבלה, אז נעשה הצד הרחב כלפי מטה – כלפי המקבל ממנו.

כפי שהוסבר במקום אחר בהרחבה²⁸ לגבי ההבדל שבין תרומת האדנים ותרומת השקלים לבין תרומת המשכן:

תרומת האדנים והשקלים היתה 167מוגבלת לדבר מסויים (כסף ומחצית השקל), ואילו תרומת המשכן כללה בתוכה את כל סוגי הבריאה – דומם צומח וחי, ובצירוף "איש .. ידבנו לבו"²⁹ – מדבר –

כי תרומת האדנים והשקלים רומזת על הנחת האדנים ועל תחילת עבודתו של היהודי, שזוהי עבודת התמידים כסדרם, עבודה מסודרת – התחלה ב"מודה אני" והליכה מדרגה אחת לשניה וכו'.

ואילו תרומת המשכן רומזת לעבודה הכללית של עשיית מקדש, ושכנתי בתוכם – דירה בתחתונים, שבכך אין כלל הגבלות³⁰, היא כוללת את כל עניני העולם.

ז. הגביעים – להיפך מ"דרך גדילתן"

וזהו הרמז בכך שלמרות שאת "כל המצות" צריך לקיים דוקא "דרך גדילתן" – כמובא לגבי לולב ומיניו¹³, ולמדים מהם – בכל זאת הגביעים שבמנורה הם להיפך מ"דרך גדילתן":

כל מצוה³¹, ובמיוחד הלולב ומיניו, הם בדומה לסדר ההשתלשלות כולו – ולכן צריך לקיימן ב"סדר" וב"השתלשלות", "דרך גדילתן".

ולכן סדר קיומה של מצוה³² הוא "דרך גדילתן".

גם הגביעים עצמם – "שוליהם קצר ופיהם רחב". אך בהיותם חלק מן המנורה, "מקשה", והתפקיד שלהם במנורה הוא להשקות ולהרוות לשפל, להאיר בחוץ – הרי זה כרוך בשינוי הטבע וההרגל – צריך לצאת מ"עצמו". ולכן חלונות ביתו הם באופן של "שקופים אטומים", והגביעים פיהם למטה ושוליהם למעלה – להיפך מ"דרך גדילתן",

ועבודתו הרוחנית והשפעתו למטה הם באופן של פה "רחב" – מעל למדידה והגבלה.

* * *

ח. קני המנורה

"באלכסון..."

יש פרט נוסף בציור זה של המנורה שבגוף כתב יד הרמב"ם, אשר שונה מן הציורים הרגילים של המנורה – שששת קני המנורה נמשכים מן הקנה האמצעי כלפי מעלה בקו ישר אלכסוני, בשונה מציורים אחרים של המנורה, אשר בהם יוצאים הקנים מן הקנה האמצעי בצורת חצאי קשת.

אמנם, לגבי פרט זה, אפשר היה לומר בדוחק רב ביותר, שהרמב"ם צייר זאת כך כדי "להקל על הציור". אבל רבי אברהם בן הרמב"ם אומר במפורש 168בפירושו³³, ש"ששה קנים .. נמשכים מגופה של מנורה לצד ראשה ביושר כמו שצייר אותה אבא מרי ז"ל, לא בעיגול כמו שצייר אותה זולתו".

וכך נאמר גם בפירוש רש"י על התורה³⁴ שששת הקנים "באלכסון נמשכים ועולים".

יוצא אפוא, שהציורים הרגילים של המנורה אינם כדעת רש"י, ואינם כפי שצייר הרמב"ם.

ט. דעה אחרת – "נמשכים בעיגול"

בעל משנת חסידים כותב בספרו "מעשה חושב"³⁵, על מלאכת המשכן, בפשטות, שששת הקנים היו "נמשכין בעיגול".

והוא מבאר, שלמרות שמפירוש רש"י³⁴ מוכח ש"לא היו בעיגול" – "אבל הרמב"ם בחיבורו³⁶ לא הזכיר תיבת אלכסון אלא כתב³⁷ ונמשכים ועולים", והוא מצטט את דבריו של בעל "חכמת המשכן"³⁸, שמכך "נראה .. שהיו עולים הקנים כמעט בעיגול". ומסיים בעל "מעשה חושב": "והכי מסתברא דבהכי הם דומים לגלגלי הרקיע³⁹... שכנגדם הם השבעה⁴⁰ נרות".

אבל לפי עניות דעתי: כיון שבעל "מעשה חושב" מציין במפורש, שהבסיס למסקנתו "נמשכים בעיגול" הוא מכך שלשון הרמב"ם בחיבורו סתומה – "לא הזכיר תיבת אלכסון" – ואשר מכך "נראה .. שהיו עולים .. כמעט בעיגול", ו"הכי מסתברא..."

– הרי לאחר שהתגלה גוף כתב יד קדשו של הרמב"ם בציור המנורה^* ועדותו של בן הרמב"ם על כך, כאשר הוא מדגיש שאביו צייר את הקנים "ביושר" בכוונה ברורה – דוקא כך ו"לא בעיגול..." – הרי בטל היסוד ובטל הבנין⁴¹.

ובמחילת כבוד תורתו ולפי עניות דעתי נראה ברור, שאילו היו בעל ה"מעשה חושב" ובעל "חכמת המשכן" רואים את ציור הרמב"ם ואת דברי רבי אברהם בן הרמב"ם, בודאי היו גם הם כותבים שאין כאן מחלוקת כלל, ולפי כל הדעות היו הקנים ב"יושר", 169כפי שכותב אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך שלו⁴², ש"הרבה מספרים הראשונים ז"ל לא יצאו לאור הדפוס עדיין בימי האחרונים ז"ל .. ולזאת ודאי אין לסמוך...".

י. לצייר את הקנים

באלכסון!

ואם אכן כך הם הדברים, הרי מן הראוי להחזיר עטרה ליושנה – שכל המציירים את המנורה, כדי ללמוד כיצד נראתה המנורה שבמשכן ובמקדש, יציירו את קני המנורה באלכסון, כדעת רש"י – פשוטו של מקרא, וכציור הרמב"ם, ולפי האמור לעיל יש לומר

וכן מוסדות החינוך וכדומה, המציירים על "גליונותיהם" וסמליהם את צורת המנורה ומתארים את קני המנורה כחצאי קשת –

הרי כיון שמטרת הציור היא כמזכרת למנורה שבמשכן ובמקדש, כדאי ביותר שישנו את הציור ויציירו את הקנים באלכסון⁴⁴.

יא. המנורה בשער טיטוס – להשפלת ישראל

ונוסף על כך עוד ענין:

הציור הנפוץ של המנורה, שבו מופיעים ששת הקנים בחצאי קשת, מועתק, כנראה, מציור המנורה, אשר ציירו לא־יהודים ברומי, ועל "שער הנצחון" של טיטוס ימ"ש⁴⁵!

כאשר החריב טיטוס הרשע את בית המקדש הוא הורה ליטול את כל כלי המקדש ולהביאם לרומא. ו"לכבודו" של הרשע בנו ברומא את "שער הנצחון" הנושא את שמו: שער טיטוס. על שער זה חרטו כיצד הובילו את כלי המקדש השבויים ובתוכם את המנורה – ובציור זה של המנורה, אשר על שער טיטוס, מופיעים ששת הקנים כחצאי קשת.

170ובנוסף לכך שציור המנורה על שער טיטוס אינו מדוייק כלל⁴⁶ – הרי שהוא נעשה, כמובן, כדי לבטא את שליטה ונצחונה של רומא על ישראל ר"ל, עד אשר אף חרטו שם במספר מקומות את המילים "יודעא© קאפטא© © " (= "יהודה (יהודים) נשבה"). והיו תקופות, שבהן היו מכריחים את היהודים לבוא אל השער כדי לראות את החרוט שם וכדי לבזותם ולהשפילם וכו' וכו'.

יוצא אפוא שציור קני המנורה בחצאי קשת, כפי שהם מופיעים בשער טיטוס, צריך לעורר זעקה ומחאה – בנוסף לכך, וגם זה עיקר, שזהו ההיפך מדברי רש"י והרמב"ם וכו' – גם מפני שזוהי כהסכמה מסויימת ח"ו ור"ל לציור אשר על שער טיטוס, אשר נעשה כדי לצער ולהשפיל את ישראל!

במקום שציור המנורה יזכיר ויעורר את ישראל אודות תפקידם להיות "לאור גויים"⁴⁷ – "עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל"⁴⁸ – נעשית צורת המנורה באופן המזכיר את ההיפך ממש – את נצחון רומי על ישראל, ר"ל!

יב. "ותחזינה עינינו" במנורה ממש

ויהי רצון, שבקרוב ממש תבוא הגאולה האמיתית והשלימה ותהיה לנו המנורה כפשוטה ובשלימותה⁴⁹ בבית 171המקדש השלישי, וכולם יראו כיצד נראית המנורה.

ומשה ואהרן עמהם⁵⁰, ויראו בעיני בשר, ותחזינה עינינו – את קיום הציווי "דבר אל אהרן... בהעלתך את הנרות", הדלקת המנורה,

כפשוטה ממש ובמהרה בימינו ממש.