164
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
היו קבועים כך במנורה, או לפי הקבלה ממלמד למלמד מדור לדור11, או מפני שכך מצא במדרש חז"ל שלא הגיע לידינו, בדומה למה שמצאנו במספר מקומות ברמב"ם, ובדברי הראשונים האחרים, ענינים אשר מקורם במדרש, וכדומה, שלא הגיע לידינו.
והרמב"ם אינו מביא זאת בספרו היד* – בדיוק כשם שאין הוא מביא בספרו את הציורים שבפירושו למשניות; אם כי חלק מן הפרטים שרואים בציור אינם מופיעים ממילא בספרו.
ויש לומר, שכמה סיבות לכך. ומהם: א) מלכתחילה לא היו ציורים בתכנית ספרו משנה תורה. ב) לפי הידוע12 עד כמה ממעט הרמב"ם לחלוטין מלהביא בספרו דברים שאינם מפורשים בגמרא וכדומה. ג) חלק מן הפרטים הללו אינם, לדעתו, לעיכובא כלל. וסיבות נוספות.
ויש להאריך בכל זה וביותר. ואין כאן מקומו.
ג. המנורה – "עדות... לכל באי עולם"
הדברים האמורים לעיל מתרצים ומבארים את הרמב"ם. אבל עדיין קיימת השאלה: מדוע היו גביעי המנורה הפוכים, כשפיהם למטה?
ובמיוחד כאשר אנו מוצאים שקרשי המשכן היו צריכים להיות "עומדים דרך גדילתן"13 דוקא – "התחתון למטה והעליון למעלה"14, ומכך לומדים15 כלל ש"כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן" – מדוע יהיו הגביעים להיפך מ"דרך גדילתן"?
ויש לומר, שהדבר יובן לפי ענין כללי שאנו מוצאים במנורה, מעין ובדומה לאמור לעיל:
על אור המנורה אומרים חז"ל16: "לא לאורה אני צריך .. עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל" – אור המנורה לא היה כדי להאיר את המקום שבו עמדה – המשכן והמקדש, ולהיפך – שם "אינו צריך לאורה", אלא היא היתה "עדות .. לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל".
ומסיבה זו17 היו חלונות בית המקדש עשויים באופן הפוך מחלונות אחרים, הם היו "שקופים אטומים"18 – "שקופים
הערות
- 11. עדמש"כ בהקדמת פיה"מ (ד"ה וכאשר מת יהושע) דאין שייך ספק מהו פרי עץ הדר כיון שנלקח בכל שנה.
- *. הערה לאחר זמן: שוב נתפרסם כת"י דס' היד, ושם בהל' ביהב"ח פ"ג סה"י (איתא "וזו היא צורתה", ו)ישציור המנורה (כמו בפיה"מ) – וגםשם הגביעים מצויירים פיהם למטה ושוליהם למעלה (כציור המנורה שבגוף כי"ק הרמב"ם). וכן הקנים עולים באלכסון (ראה לקמן סעי' ח).
- 12. ראה יד מלאכי כללי הרמב"ם אות ב' וד'.
- 13. סוכה מה, ב.
- 14. רש"י שם ד"ה דרך גדילתן.
- 15. סוכהשם.וראההנסמןבגליוניהש"ס(להר"י ענגל) שם.
- 16. מנחות פו, ב.
- 17. מנחותשם.וראהגםויק"רפל"א,ז.תנחומא תצוה ו. בהעלותך ב).
- 18. מ"א ו, ד.
משנה תורה, הלכות בית הבחירה ג׳ - הטקסט מספריא
המנורה מפורשת צורתה בתורה וארבעה גביעים ושני כפתורים ושני פרחים היו בקנה המנורה שנאמר ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה ועוד פרח שלישי היה סמוך ליריכה של מנורה שנאמר עד ירכה עד פרחה:
ושלש רגלים היו לה ושלשה כפתורים אחרים היו בקנה המנורה שמהן יוצאים ששת הקנים שלשה מצד זה ושלשה מצד זה ובכל קנה וקנה מהן שלשה גביעים וכפתור ופרח והכל משוקדים כמו שקדים בעשייתן:
נמצאת כל הגביעים שנים ועשרים והפרחים תשעה והכפתורים אחד עשר וכולן מעכבין זה את זה ואפילו חסר אחד מן השנים וארבעים מעכב את כולן:
במה דברים אמורים בשעשאוה זהב אבל שאר מיני מתכות אין עושין בה גביעים כפתורים ופרחי' וכן מנורה הבאה זהב תהיה כולה ככר עם נרותיה ותהיה כולה מקשה מן העשתות ושל שאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה ואם היתה חלולה כשירה:
ואין עושין אותה לעולם מן הגרוטאות בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות:
המלקחים והמחתות וכלי השמן אינן מכלל הככר שהרי נאמר במנורה זהב טהור וחזר ואמר ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור ולא נאמר נרותיה זהב טהור מפני שהנרות קבועין במנורה והם מכלל הככר:
שבעת קני המנורה מעכבין זה את זה ושבעת נרותיה מעכבין זה את זה בין שהיתה של זהב בין שהיתה של שאר מיני מתכות וכל הנרות קבועים בקנים:
ששת הנרות הקבועים בששת הקנים היוצאים מן המנורה כולן פניהם לנר האמצעי שעל קני המנורה וזה הנר האמצעי פניו כנגד קדש הקדשים והוא הנקרא נר מערבי:
הגביעים דומין לכוסות אלכסנדריאה שפיהן רחב ושוליהן קצר והכפתורים כמין תפוחים כרותיים שהן ארוכין מעט כביצה ששני ראשיה כדין והפרחים כמו פרחי העמודים שהן כמין קערה ושפתה כפולה לחוץ:
גובה המנורה היה שמונה עשר טפח הרגלים והפרח שלשה טפחים ושני טפחים חלק וטפח שבו גביע כפתור ופרח וטפחיים חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאין ממנו אחד הילך ואחד הילך ונמשכים ועולין כנגד גובה המנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אחד הילך ואחד הילך ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה וטפח חלק וטפח כפתור ושני קנים יוצאים ממנו אחד הילך ואחד הילך ונמשכין ועולין כנגד גובה המנורה וטפחיים חלק נשתיירו שלשה טפחים שבהן שלשה גביעים כפתור ופרח:
ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעליה כהן עומד ומטיב את הנרות ומניח עליה כלי שמנה ומלקחיה ומחתותיה בשעת הטבה:
השלחן היה ארכו שנים עשר טפח ורחבו ששה טפחים והיה מונח ארכו לאורך הבית ורוחבו לרוחב הבית וכן שאר כל הכלים שבמקדש אורכן לאורכו של בית ורחבן לרוחב הבית חוץ מן הארון שהיה אורכו לרוחב הבית וכן נרות המנורה כנגד רוחב הבית בין הצפון ובין הדרום:
ארבעה סניפין של זהב היו לשלחן מפוצלין בראשיהן שהיו סומכין בהן שתי המערכות של לחם הפנים שנים מסדר זה ושנים מסדר זה והם הנאמרים בתורה וקשותיו:
וכ"ח קנים של זהב כל אחד מהן כחצי קנה חלול היו לו ארבעה עשר לסדר זה וארבעה עשר לסדר זה והם הנקראים מנקיותיו ושני הבזיכין שמניחין בהן הלבונה על השולחן בצד המערכות הן הנקראין כפותיו והדפוסין שעושין בהם לחם הפנים הם הנקראים קערותיו:
אלו הארבעה עשר קנים נותן החלה הראשונה על עצמו של שולחן ונותן בין ראשונה ושנייה שלשה קנים וכן בין כל חלה וחלה שלשה קנים ובין ששית וחמישית שני קנים בלבד לפי שאין על הששית אחרת נמצאו ארבעה עשר בכל מערכה ומערכה:
ושני שולחנות היו באולם מבפנים על פתח הבית אחד של שיש נותנין עליו לחם הפנים בכניסתו ואחד של זהב נותנין עליו לחם ביציאתו שמעלין בקדש ולא מורידין:
מזבח הקטרת היה מרובע אמה על אמה והוא נתון בהיכל מכוון בין הצפון לדרום משוך בין השלחן והמנורה לחוץ ושלשתן היו מונחין משליש ההיכל ולפנים כנגד הפרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים:
הכיור היו לו שנים עשר דד כדי שיהיו כל הכהנים העוסקים בתמיד מקדשים ממנו כאחד ומוכני עשו לו שיהיו בה המים תמיד והיא חול כדי שלא יהיו המים שבה נפסלין בלינה שהכיור מכלי הקדש ומקדש וכל דבר שיתקדש בכלי קדש אם לן נפסל:
מדרש תנחומא, תצוה ו׳ - הטקסט מספריא
וְאַתָּה תְּצַוֶּה וְגוֹ'. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל (שה״ש ז, ו). הָרָשׁ שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שָׁקוּל כְּאֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל (מלכים א יח, מב). וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן (שה״ש ז, ו), הַדַּל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל שָׁקוּל כְּדָנִיֵּאל, דִּכְתִיב בֵּהּ: וְהַלְבִּשׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא וְגוֹ' (דניאל ה, כא). מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים (שה״ש ז, ו). אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: כִּבְיָכוֹל אֲנִי אָסוּר בִּשְׁבוּעָה עִמָּכֶם. בִּזְכוּת מָה? בִּזְכוּת שְׁתֵּי רִיצוֹת שֶׁרָץ אַבְרָהָם לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם (בראשית יח, ז), וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח וְגוֹ' (בראשית יח, ב), הֱוֵי, מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים.
כִּדְדָרַשׁ רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, זֶה יַעֲקֹב, שֶׁכָּתוּב בּוֹ: בָּרְהָטִים בְּשִׁקֲתוֹת הַמָּיִם (בראשית ל, לח). מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: מֶלֶךְ עֲשִׂתִיךָ. מַה מֶּלֶךְ עַמּוֹ עוֹשִׂין גְּזֵרָתוֹ, אַף אַתָּה גּוֹזֵר עֲלֵיהֶן וְהֵם עוֹשִׂים.
שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר. לָמָּה לֹא שֶׁמֶן אֱגוֹזִים וְלֹא שֶׁמֶן צְנוֹנוֹת וְלֹא שֶׁמֶן דָּגִים אוֹ שְׁאָר שְׁמָנִים אֶלָּא שֶׁמֶן שֶׁל זַיִת? לְפִי שֶׁהַזַּיִת סִימַן אוֹרָה לָעוֹלָם. וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ, אַתְּ הֲוֵי נַעֲשֶׂה גִּזְבָּר עַל הַדָּבָר. שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ שְׁלֹשָׁה זֵיתִים וּבָהֶן שְׁלֹשָׁה שְׁלֹשָׁה שְׁמָנִים. הַזַּיִת הָרִאשׁוֹן מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַזַּיִת, כּוֹנְסוֹ לְבֵית הַבַּד, טוֹחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְנוֹתְנוֹ בַּכֵּלִים, טוֹעֲנוֹ בַּקּוֹרָה וְיוֹצֵא מֵהֶן רִאשׁוֹן. פּוֹרְקוֹ וְטוֹעֲנוֹ שְׁנִיָּה וְיוֹצֵא מֵהֶן שֵׁנִי. חָזַר טָחַן וְטָעַן, יוֹצֵא מֵהֶן שְׁלִישִׁי. רִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְשֵׁנִי לַמְּנָחוֹת.
הַזַּיִת הַשֵּׁנִי מְגַרְגְּרוֹ בְּרֹאשׁ הַגַּג וְכוֹנְסוֹ לְתוֹךְ בֵּית הַבַּד, טוֹחֲנוֹ בָּרֵחַיִם וְנוֹתְנוֹ בַּסַּלִּין, טוֹעֲנוֹ בַּקּוֹרָה, הַיּוֹצֵא מֵהֶן רִאשׁוֹן. פּוֹרְקוֹ וְטוֹעֲנוֹ שְׁנִיָּה, הַיּוֹצֵא מֵהֶן שֵׁנִי. חָזַר וְטָחַן וְטָעַן, הַיּוֹצֵא מֵהֶן שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה וְהַשֵּׁנִי לַמְּנָחוֹת.
הַזַּיִת הַשְּׁלִישִׁי, טוֹעֲנוֹ לְתוֹךְ הַבַּיִת עַד שֶׁיִּלְקֶה וּמַעֲלֵהוּ וּמְנַגְּבוֹ בְּרֹאשׁ הַגַּג וְכוֹתֵשׁ וְנוֹתֵן לְתוֹךְ הַסַּל. זֶה רִאשׁוֹן. טָעַן בַּקּוֹרָה, זֶה שֵׁנִי. חָזַר וְטָעַן, זֶה שְׁלִישִׁי. הָרִאשׁוֹן לַמְּנוֹרָה, וְהַשְּׁאָר לַמְּנָחוֹת. הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּרִאשׁוֹן, אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ. הַשֵּׁנִי שֶׁבָּרִאשׁוֹן וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשֵּׁנִי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבָּרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשֵּׁנִי וְהָרִאשׁוֹן שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשֵּׁנִי וְהַשֵּׁנִי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, שָׁוִין. הַשְּׁלִישִׁי שֶׁבַּשְּׁלִישִׁי, אֵין לְמַטָּה הֵימֶנּוּ. שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, אָדָם אִם יִהְיֶה לוֹ שֶׁמֶן רַע, הוּא מַדְלִיקוֹ בַּנֵּר, וְהַיָּפֶה נוֹתֵן בַּתַּבְשִׁיל. וּבְאֹהֶל מוֹעֵד וּבַמִּקְדָּשׁ לֹא הָיוּ עוֹשִׂין כֵּן, אֶלָּא זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר, וְהַשֵּׁנִי לַמְּנָחוֹת.
אָמַר דָּוִד: כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי (תהלים יח, כט). אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּרַבִּי: תּוֹלֶדֶת הָאֵשׁ מִלְּמַעְלָן אֵין כֹּחַ בָּעַיִן לִרְאוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֹגַהּ לָאֵשׁ וּמִן הָאֵשׁ יוֹצֵא בָרָק (יחזקאל א, יג), וּבָרָק אֵין כֹּחַ בָּעַיִן לִרְאוֹתוֹ, וְהוּא צָרִיךְ לְאוֹרָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ עֵינֶיךָ, אֵין אַתָּה יָכוֹל לִרְאוֹת. הָעַיִן הַזּוֹ לְבָנָה וְהַשָּׁחוֹר בָּאֶמְצַע, מֵהֵיכָן צָרִיךְ לִרְאוֹת? לֹא מִתּוֹךְ הַלֹּבֶן. וְאֵינוֹ רוֹאֶה אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׁחוֹר. וְעַל אוֹר עֵינֶיךָ אֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד, וְאַתָּה מְבַקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל דַּרְכּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. כָּל כָּךְ לָמָּה? שֶׁלֹּא יַטְעֲךָ יִצְרְךָ לוֹמַר, שֶׁהוּא צָרִיךְ לְאוֹרְךָ. אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי בְּרַבִּי: אַתְּ מוֹצֵא כָּל מִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לוֹ חַלּוֹנוֹת, עוֹשֶׂה אוֹתָן רְחָבוֹת מִבִּפְנִים וְצָרוֹת מִבַּחוּץ, לָמָּה? שֶׁיְּהוּ שׁוֹאֲבוֹת הָאוֹר. אֲבָל חַלּוֹנוֹת שֶׁבַּמִּקְדָּשׁ לֹא הָיוּ כָּךְ, אֶלָּא רְחָבוֹת מִבַּחוּץ וְצָרוֹת מִבִּפְנִים. לָמָּה? שֶׁיְּהֵא הָאוֹר יוֹצֵא מִן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּמֵאִיר לָעוֹלָם. וְהָאוֹר יוֹצֵא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וּמֵאִיר לָעוֹלָם, וְהוּא צָרִיךְ לַנֵּרוֹת. אֶלָּא לְזַכּוֹתֵנוּ בַּנֵּרוֹת. אָמַר דָּוִד: אוֹר זָרֻעַ לַצַּדִּיק וּלְיִשְׁרֵי לֵב שִׂמְחָה (תהלים צז, יא).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.