166

כלשון רבינו בחיי: להשפיע "בעולם השפל".

ה. גביעי המנורה – "משקה ומרוה"

לפי זה ניתן להבין מדוע היו הגביעים במנורה באופן שפיהם למטה ושוליהם למעלה:

כאשר משמשים הגביעים, באופן זמני, לצורך "קיבול", בשעה ש"אומר קידוש על הכוס", הרי אז מצבם הוא שפיהם למעלה ושוליהם למטה – ואז הם מכילים בתוכם את המשקה²⁶;

אך כיון שגביעי המנורה רומזים על הענין של "משקה ומרוה", הרי, להיפך: מצבם הוא הפוך – פיו למטה ושוליו למעלה, שהופכים את הכוס כדי שהמשקה ישפך ממנו.

וכך בעניננו: כיון שאור המנורה צריך להאיר "באי עולם" שהם, ברוחניות, למטה מהמקדש (או כלשון רבינו בחיי: ומשפיעים בעולם השפל), לכן, מצב גביע המנורה הוא שפיהם למטה ושוליהם למעלה, בדומה לחלונות המקדש שהיו "שקופים אטומים", להיפך מחלונות הבית.

ו. השפעה לאחרים – בלי הגבלה

לפי האמור לעיל ניתן להסביר גם בעבודה הרוחנית של האדם את הרמז והלימוד מכך שהגביעים היו "פיהן רחב ושוליהן קצר":

כיון שהגביעים רומזים לענין של "משקה ומרוה", מובן, שדרוש לשם כך "פה רחב".

כאשר משפיעים על יהודי אחר, או, באופן כללי, עוסקים בעבודה הרוחנית של "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" – "עדות הוא לכל באי עולם" – צריך לעשות זאת בהרחבה גדולה ביותר, עד למעלה ממדידה והגבלה. לכן צריך היהודי למלא את עצמו (לקבל) בכחות הגדולים ביותר, ופיו – שבאמצעותו הוא מקבל לתוכו – הוא רחב.

כאשר מדובר אודות עצמו, שהוא עדיין בתחילת העבודה, ואפילו לאחר מכן, אך (מסיבה כלשהי) עבודתו היא מוגבלת²⁷ – הרי אז מצבו הוא: פיו למעלה.

אך כאשר מגיעים לעבודה של השפעה על יהודי אחר, ובמיוחד – לעבודה של עשיית העולם לדירה לו יתברך – חייבים לדעת, שעבודה זו צריכה להיעשות ללא הגבלה, אז נעשה הצד הרחב כלפי מטה – כלפי המקבל ממנו.

כפי שהוסבר במקום אחר בהרחבה²⁸ לגבי ההבדל שבין תרומת האדנים ותרומת השקלים לבין תרומת המשכן:

תרומת האדנים והשקלים היתה