תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כא תצוה

שיחה א

רשימת העמודים (8) מצוטט ב־15 עמודים חיפוש חדש

173שיחה א

א. בפרשת תצוה אין מוזכר שמו של משה

בעל הטורים¹ אומר על פרשת תצוה, שזו הפרשה היחידה "משעה שנולד משה" שבה אין מוזכר שמו של משה רבינו "עד משנה תורה"². הסיבה לכך היא, משום שמשה אמר "מחני נא מספרך אשר כתבת"³ ו"קללת חכם אפילו על תנאי באה"⁴ – ודבריו אלו התקיימו בפרשה זו.

כל פרט בתורה מדוייק לחלוטין. ויש לומר אפוא שהעובדה שדוקא פרשת תצוה נבחרה, שבה יבוצע "מחני נא מספרך", הנאמר בפרשת כי תשא³

[במיוחד, כיון שלכאורה מתאים היה יותר לרמוז לכך שאמירת משה מקויימת "אפילו על תנאי" באחת הפרשיות שלאחר⁵ אמירת "מחני נא"⁶].

מצביעה על כך שהענין של "מחני נא מספרך" מתאים לתוכנה של פרשה זו⁷.

ויש להבין: מהו הקשר בין "מחני" לבין תוכנה של פרשת תצוה, שבה מדובר על ציווי העלאת הנרות במנורה, עשיית בגדי כהונה, חינוך אהרן ובניו, ועשיית מזבח הקטורת?

174ב. מהות משה, המוזכרת בפרשה זו, נעלית משמו

כן יש להבין: משמעות הנאמר "לא הזכיר משה בזה הסדר"⁸ היא שמשה אינו מוזכר בפרשה זו בשמו, אך מדובר בפרשה על משה, ואף בפסוקים רבים⁹.

יותר מכך: תחילת הפרשה, ושמה – הרומז, כידוע, לתוכנה של הפרשה כולה – "ואתה תצוה"¹⁰, מוסב דוקא על משה. זאת ועוד – המשמעות של "ואתה תצוה" היא (כפירוש ה"כלי יקר"¹¹) "ממהות עצמותך", והרי מהותו ועצמותו של האדם נעלית יותר מהדרגה הקשורה בשמו של האדם:

תפקידו של השם הוא שהזולת יוכל לקרוא לאדם. אך עצמותו ומהותו של האדם נעלית ופנימית הרבה יותר מכדי שיהיה לו קשר לזולת, וממילא מהות האדם נעלית מה"שם"¹².

יוצא לפי זה, שאדרבה, האופן שבו קויים "מחני", שמשה אינו מוזכר כאן בשמו, אלא על ידי המילים "ואתה תצוה" – מצביע על מעלה גבוהה יותר מאשר שמו של משה.

ג. בקשת משה – סיכון עצם מציאותו

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את חשיבות בקשת משה "מחני נא מספרך אשר כתבת", ופירוש רש"י¹³ "מכל התורה כולה":

מהותו של משה היא – תורה, כדברי חז"ל¹⁴, שהתורה "נקראת על שמו" כי משה "נתן נפשו על התורה". מכך מובן, שהענין של "מחני נא מספרך – מכל התורה כולה", חשוב לעצם מציאותו של משה, כפי שהוא מאוחד עם התורה¹⁵.

ומדוע סיכן משה כל כך את עצמו – כדי לכפר על חטא העגל, חטא חמור ביותר, עד כדי כך שכל החטאים המאוחרים יותר ועונשיהם קשורים לחטא העגל, כנאמר¹⁶ "וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם".

ותמוה: כיצד ייתכן, שמשה יסכן את עצם מציאותו, הקשורה לתורה, למען חלק מבני ישראל שחטאו בחטא העגל, כולל עושי העגל שהתנהגו להיפך מ"לא 175יהיה לך... לא תעשה...", ונותקו לגמרי¹⁷ מן התורה?

כן יש להבין: מהו תוכנה של בקשת משה "ואם אין מחני נא מספרך – מכל התורה כולה": מהו הקשר בין שני ענינים אלה, שאם הקדוש־ברוך־הוא לא יכפר לבני ישראל על חטא העגל, אז "מחני" מן התורה¹⁸?

רש"י¹⁹ מסביר²⁰, שבכך רצה משה למנוע "שלא יאמרו עלי שלא הייתי כדאי לבקש עליהם רחמים". אך פירוש זה אינו "חלק", לכאורה, כי מלשון הפסוק מובן, שבטענתו ותביעתו של משה כלפי הקדוש־ברוך־הוא הוא רצה להביא לידי כפרה על חטא העגל, ולא דאג לעצמו "שלא יאמרו עלי...".

עוד ועיקר – כאשר מדובר על אי הצלחת "תשא חטאתם" "חטאה גדולה", ח"ו, מה חשיבות יש למשה רעיא מהימנא מה יאמרו עליו?!

ד. התאחדות משה רבינו עם ישראל יותר מאשר עם התורה

ההסבר לכך הוא:

משה רבינו מאוחד ממש עם כלל ישראל, עד כדי כך שלא ייתכן להפריד בינו לבין בני ישראל בכלל ובפרט, כלשון רש"י²¹: משה הוא ישראל וישראל הם משה.

לפיכך גרם חטא העגל לירידה אצל משה, כמאמר חז"ל על הפסוק "לך רד – רד מגדולתך"²². והרי, לכאורה: משה לא היה קשור כלל לחטא העגל, ואף לא היה בגדר של "מי שיש בידו למחות", שהרי הוא היה אז בהר (כפשוטו, ועל־אחת־כמה־וכמה במצבו – ברוחניות). ואם כך, מדוע יפגע חטא העגל בו?

אלא, משום שמשה מאוחד עם ישראל, וגדולתו תלויה בגדולת ישראל, גרמו חטא העגל וירידת ישראל בדרך ממילא לירידה אצל משה.

ואחדות זו של משה עם ישראל עמוקה יותר מאחדותו עם התורה:

כשם שלגבי אחדותם של ישראל עם הקדוש־ברוך־הוא, אנו רואים, שלמרות ש"אורייתא וקודשא בריך הוא כולא 176חד"²³, כפירושו הפנימי²⁴ של מאמר חז"ל²⁵ "אנא נפשי כתבית²⁶ יהבית", שהקדוש־ברוך־הוא הכניס ו"הביא"²⁷ את עצמו – "נפשי" – בתוך התורה, בכל זאת התאחדות ישראל עם הקדוש־ברוך־הוא עוד יותר עמוקה ונעלית מכך, כמאמר חז"ל²⁸ ש"ישראל קדמו" לתורה.

בדומה לכך, וכתוצאה מכך, גם אצל נשיאי הדור, אשר, כלשון רש"י²¹, "נשיא הדור הוא ככל הדור" – התאחדותם עם היהודים שבדורם נעלית יותר מהתאחדותם עם התורה –

וכך גם אצל צדיקים בכלל, אשר "דומים לבוראם"²⁹: למרות שהם "מכניסים את עצמם" בעניני התורה³⁰ אשר הם לומדים, ובמיוחד בחידושי התורה שלהם³¹, אין דומה התאחדות זו להתאחדות עם ישראל, ובמיוחד עם אלה הקשורים אליהם באופן מיוחד, "עניי עירך", בנים ותלמידים... ובלשון הפסוק³² "הנפש אשר עשו".

ה. בקשת משה רבינו מבטאת את התאחדותו העמוקה עם ישראל

זהו ההסבר גם לבקשת משה "מחני נא מספרך", ולסיבה לכך שהוא סיכן את עצם מציאותו, הקשורה לתורה, למען עושי העגל:

כיון שהתאחדות משה עם ישראל נעלית יותר מהתאחדותו עם התורה, התבטאה התוצאה מכך בשני ענינים:

(א) שגם מסירות הנפש שהיתה לו עבור ישראל³³ קודמת ונעלית ממסירות הנפש שלו על התורה.

כנאמר במגיד מישרים, שה"בית יוסף" היה צריך לזכות במסירות נפש על קידוש ה'³⁴, אך עקב סיבה מסויימת הענישוהו והוא לא זכה לכך בפועל –

והרי אילו היה מוסר עצמו על קידוש ה' לא היה באפשרותו לחבר את השולחן ערוך שלו כולו³⁵, שממנו תצא תורה 177והוראה לכל ישראל, אך למרות זאת זהו עונש, כי ככל שתהא ההתעלות בתורה גבוהה, אין היא מגיעה לדרגה הנעלית של מסירות נפש על קידוש ה'³⁶, שהאדם מוסר את נפשו משום שהוא יהודי³⁷ וכדי להיות יהודי מאוחד עם ה'.

(ב) התאחדות זו, ומסירות נפש זו, היא עם ולמען כל יהודי, בכל מצב שהוא שרוי בו, ואפילו עם עושי העגל. כיון שהיא נעלית מן התורה, אין היא בטלה כאשר יהודי מנותק מן התורה, כמאמר חז"ל³⁸ "אף על פי שחטא ישראל הוא".

וזוהי המשמעות של "אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך...": אם חטא העגל חמור כל כך עד אשר התורה אינה מאפשרת "תשא חטאתם" (ה' היה מכפר על כך, אלא שהתורה, כביכול, תובעת ומונעת זאת³⁹) – הרי משה מבקש ותובע: "מחני נא מספרך" – מן התורה. אז ניכרת בגלוי, בלי לבוש כלל, התאחדותו העצמותית של משה עם ישראל, ועל ידי כך – האיחוד שבין ישראל לבין הקדוש־ברוך־הוא הנעלה מההתאחדות עם התורה, ומצד 178התאחדות זו יש כפרה⁴⁰ אפילו על חטא העגל, והם יכולים לאחר מכן לחזור ולהתאחד עם התורה.

ו. "ואתה תצוה" – דוקא עצמיות משה מאחדת את כל ישראל

לפי כל האמור לעיל ניתן להבין את הקשר בין בקשת משה "מחני" לבין "ואתה תצוה":

התאחדות זו של משה עם כל ישראל, הנעלית מן התורה (המתבטאת גם בבקשה "מחני נא מספרך"), מובעת⁴¹ ב"ואתה תצוה את בני ישראל", אשר אחד הפירושים על כך הוא: "ואתה" – עצמיות משה – מקשרת, מחברת ("תצוה" מלשון צוותא וחיבור⁴²) את כל ישראל יחדיו למציאות אחת.

מצד דרגות משה הקשורות עם "שם" – כולל דרגת היחידה שבנפש שהיא אחד מ"חמשה שמות נקראו לה"⁴³ – ניתן להגיע לגילויים האלקיים שאינם נעלים מן התורה, כי "כל התורה כולה שמותיו של הקדוש־ברוך־הוא"⁴⁴. ולכן, מצד דרגה זו אי אפשר להביא לידי צוותא וחיבור המקיפים את כל ישראל באופן זהה.

רק "ואתה תצוה", דוקא עצמיות משה הנעלית משם ותואר – עצם הנפש שאינה נתפסת ב"חמשה שמות", אלא קשורה ל"ואתה" העיקרי והאמיתי, "אתה" שלמעלה – עצמותו ומהותו יתברך⁴⁵, (אשר לאמיתו של דבר ניתן לומר "אתה" רק על עצמות⁴⁶, בלשון נוכח, ושם שמים שגור בפי כל⁴⁷) מביאה לידי "תצוה את בני ישראל", צוותא וחיבור של כל ישראל – אפילו עושי העגל⁴⁸ – למציאות אחת.

וזהו גם הקשר שבין "ואתה תצוה" לבין המשך הציווי "ויקחו אליך שמן... להעלות נר תמיד" – שהרי, לכאורה: העלאת הנרות היתה על ידי אהרן, ומדוע, אפוא, הציווי הוא "ויקחו אליך" – אל משה⁴⁹?

ונאמר על כך הסבר זה⁵⁰: אהרן מצד 179עצמו משפיע⁵¹ על יהודים שהם בבחינת "נרות" המוכנים להאיר ב"נר מצוה ותורה אור"⁵² – עובדי ה'. אך באמצעות "ויקחו אליך שמן..." – אל משה, שהוא מצוה ומחבר את כל ישראל – ניתן להשפיע על כל ישראל, "אפילו הפשוטים ביותר"⁵³ – העצמיות והמהות שבנפשם מתגלית⁵⁴.

ז. כהונת אהרן על ידי משה משפיעה על כל ישראל

לפי זה יובן גם הקשר שבין "ואתה תצוה" לבין תוכן הפרשה כולה, אשר משום כך אין מוזכר שמו של משה בפרשת כולה:

במשך הסיפור על כהונת אהרן ובניו בפרשה זו מודגש, שהכל צריך להיעשות דוקא על ידי משה. כנאמר מיד בתחילת הענין⁵⁵ "ואתה הקרב אליך את אהרן... לכהנו לי", "ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך...", וכך כל החינוך של אהרן ובניו התבצע דוקא על ידי משה, כמסופר בפרשה בהרחבה. אחד ההסברים לכך הוא, בדומה לאמור לעיל לגבי נרות המנורה:

עניניו של אהרן הכהן מצד עצמו הם הכהונה וקדושת המשכן, ולכן גם השפיעה עבודת הכהונה שלו בעיקר רק על "עובדי ה'" הקשורים בגלוי למשכן ולמקדש. אך על ידי "ואתה⁵⁶ (משה) הקרב אליך את אהרן אחיך... לכהנו לי" משפיעה כהונת אהרן על כל ישראל, "אפילו הפשוטים ביותר".

זוהי גם אחת הסיבות לכך שמיד לאחר חינוך אהרן מופיעה⁵⁷ הציווי על "מזבח מקטר קטורת"⁵⁸, בעוד אשר, לכאורה, צריך היה הציווי על עשיית המזבח הפנימי להיכתב לפני כן, בפרשת תרומה, יחד עם הציווי על כל כלי המשכן, כולל המזבח החיצון⁵⁹ –

אלא, כיון שענין זה (שכהונת אהרן צריכה להשפיע על כל ישראל), מתבטא גם בענין הקטורת⁶⁰, כמאמר חז"ל⁶¹ ש"כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב עם סממני קטורת", 180כאמור, שמשה מסר את נפשו אפילו למען עושי העגל⁶².

הדבר מתבטא בגלוי בעיקר בעבודת הקטורת של יום הכיפורים⁶³, כנאמר בסיום וחותם הפרשה: "וכפר אהרן על קרנותיו... אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם⁶⁴...".

ח. מסירות נפש למען כל יהודי

מכך נלמדת הוראה נפלאה בעבודת ה':

כשם שמשה רבינו היה מוכן לוותר על המעלה הגבוהה ביותר שבו – הקשר שלו עם התורה – למען ישראל, ואפילו למען עושי העגל – שזה יותר מ"ואהבת לרעך כמוך"⁶⁵, שהרי ה"כמוך" של משה היא התורה, כל מציאותו חדורה בתורה. והנה, הוא היה מוכן לוותר על זאת כדי להתאחד⁶⁶ עם ישראל – כולל מי שהיה מנותק ר"ל מן התורה.

בדומה לכך, הוא כרעיא מהימנא⁶⁷ רצה ונתן כח לכל יהודי בכל זמן ומקום להתנהג בדרך זו.

וזוהי טענתו: אם לא יהיה ח"ו "תשא חטאתם", וממילא – "אשר חטא לי אמחנו מספרי" – והוא ישאר "בספרך", "יאמרו עלי שלא הייתי כדאי...", משום שלא רצה למסור את נפשו עד למצב של "מחני מספרך", ואז ילמדו מכך לדורי דורות!

וההוראה הנלמדת מכך לעבודת כל אחד ואחד היא: אין די בכך שיש אהבת ישראל, ולכל יהודי בכל מצב שהוא⁶⁸, והאהבה היא "כמוך" – אלא נדרשת מסירות נפש למען יהודי אחר, ולמען כל יהודי אשר צריכה להתבטא ב"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה"⁶⁹.

הערות

עמוד 173

1. ריש פרשתנו. וכ"ה בזהר חדש שה"ש בתחלתו (ס, ג). רבותינו בעה"ת ובחיי תשא לב, לב. פי' הרא"ש עה"ת ריש פרשתנו. וראה זח"ג רמו, א.
2. פי' הרא"ש (ועד"ז הוסיפו בחצע"ג בבעה"ט). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 357.
3. תשא לב, לב.
4. מכות יא, א.
5. וכמו שהקשה בז"ח שם "והא לבתר ואתה תצוה אמר משה האי מלה" (ומתרץ "אין מוקדם ומאוחר בתורה". וראה הערה הבאה).
6. לכאורה אפ"ל להיפך, שצ"ל דוקא בא' הפרשיות שכבר נכתבו, כדיוק הלשון "מחני נא מספרך אשר כתבת" (ראה גם פי' הרא"ש שם: מן הספר אשר כתבתי כלומר מס' ואתה תצוה שכתבתי לפני כי תשא) – אבל (נוסף לזה שלכמה דעות (רש"י תשא לא, יח. לג, יא. תנחומא תרומה ח. ז"ח שם) פ' תצוה עכ"פ נאמרה לאחרי כי תשא – הרי) בפרש"י תשא (לב, לב) מפורש "מספרך – מכל התורה כולה", ועכצ"ל שאפ"ל "מחני נא מספרך אשר כתבת" אף שלא נכתב בפועל "ספרך אשר כתבת" [ראה רא"ם שם (ומ"ש הרא"ם (בפי' הב') שקאי רק על מה שנכתב עד מ"ת צע"ג, שהרי מפורש ברש"י "מכל התורה כולה). וראה לקו"ש – ח"ב שם]. או כמ"ש בגו"א כאן שכוונת רש"י לתורה "שהיתה כתובה מאז לפניו באש שחורה כו'" (רש"י ברכה לג, ב. וראה רש"י פנחס כז, ז). ועפ"ז מתרץ דיוק לשון הכתוב "מספרך אשר כתבת". ואולי י"ל, דזה שקללת חכם אפילו על תנאי באה, הוא רק בנוגע לדבר שהי' במציאות בעת אמירת הקללה (והקללה חלה עליו), משא"כ בדבר שמציאותו נתהוה לאחרי שלא נתקיים התנאי (ובמילא – בטלה הקללה), אין שייך שהקללה (שבטלה) תחול עליו.
7. במאור עינים ריש פרשתנו (ועוד) שזהו לפי שז' אדר – יום הסתלקות משה – חל (ברוב השנים) בפ' תצוה. ובז"ח שם "דהו"ל למיכתב שמי' דמשה בכל מלה ומלה ובכל פיקודא ופיקודא דתמן" – אבל מובן שצ"ל שייכות גם לתוכן הסדרה. וראה טור הארוך, פענח רזא, וש"ך עה"ת ריש פרשתנו. וראה גם לקו"ש חכ"ו ע' 204 ואילך. סה"ש תשמ"ט ח"א (ע' 257 ואילך. ע' 271 ואילך). ועוד.

עמוד 174

8. ל' בעה"ט כאן.
9. וראה לשון הז"ח שנעתק בהערה 5.
10. כן נקראת פרשה זו בזח"ג וז"ח שם ובכ"מ (ראה הנסמן בלקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 365 הערה 9).
11. ריש פרשתנו. וראה ג"כ ד"ה זאת תורת הבית תרפ"ט (בסה"מ קונטרסים ח"א) פ"י־יא. וראה לקמן סעיף ו.
12. כי גם זה ש"יש שייכות ממש להשם אל עצם הדבר", ה"ז ש"השם מקשר הנשמה בגוף", אבל "הנשמה עצמה קודם בואה בגוף אינה נקראת בשם כלל" (לקו"ת בהר מא, ג). ועצ"ע.
13. תשא שם, משמו"ר פמ"ז, ט.
14. מכילתא לבשלח טו, א. שמו"ר פ"ל. ד. וש"נ.
15. ויתירה מזו – גם במציאות התורה עצמה, שקשורה עם משה (ע"ד הנ"ל שנק' על שמו) – עיין רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ח־ט. לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 193 ואילך.
16. תשא לב, לד ובפרש"י שם. ובזהר (ח"א נב, ב ואילך. קכו, ב. ח"ב קצג, סע"ב) שע"י חטא העגל חזרה זוהמתן. וראה לעיל ע' 168 הערה 52.

עמוד 175

17. ראה שבת פז, א. הובא בפרש"י תשא לב, ט (אבל ראה תוד"ה ומה שבת שם).
18. משא"כ להפירוש (רמב"ן אברבנאל ועוד עה"פ. וראה תיב"ע עה"פ. ר"ה טז, ב) שמחני מספר החיים, שרצה לסבול עונשם וכיו"ב. וראה מכילתא לבא יב, א. זח"א סז, ב. קו, א. רנד, ב. זח"ג יד, ב ואילך. מקומות שצויינו בהערה 14.
19. עה"פ.
20. בשמו"ר פמ"ז שם, "כל התורה שנתת לי .. דבר אל בנ"י כו' אם הם כלים מה אני עושה בתורתך" – אבל עפ"ז אין זו בקשה ותביעה, כ"א הדגשה שבאם ישמיד אותם בדרך ממילא יהי' "מחני" (אבל ביפה תואר שם: כל המקומות כו' דבר אל בנ"י אין להם מקום וצריך להגיהם). [במהרז"ו שם, "וכשתשמיד אותם בהכרח שתמחה גם שמם מן התורה, מחה גם שמי שלא דברת עמי רק בשבילם". ועפ"ז "מחני נא" היא בקשה נוספת. אבל עדיין צע"ג (ע"ד הקושיא שבפנים): זה ש"תמחה גם שמם מן התורה" הוא תוצאה מהעיקר (ש"תשמיד אותם"): וא"כ למה היתה בקשת משה רק "מחני נא מספרך" – מן התורה. וראה בהעלותך יא, טו].
21. חוקת כא, כא.
22. תשא לב, ז וברש"י שם. ברכות לב, א. ועוד.

עמוד 176

23. זהר הובא בתניא פ"ד, רפכ"ג. וראה זח"א כד, א. זח"ב ס, א. תקו"ז ת"ו (כא, ב), תכ"ב (סד, א). ועוד.
24. ראה לקו"ת שלח מח, סע"ד.
25. שבת קה, א.
26. כ"ה גירסת הע"י שבת שם.
27. ראה גם תניא פמ"ז.
28. ב"ר פ"א, ד. תנא דבי אליהו רבה פי"ד.
21.
29. רות רבה פ"ד, ג. ב"ר פס"ז, ח. ועוד.
30. כמשנ"ת כמ"פ (לקו"ש חי"ז ע' 423. ועוד) במ"ש כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע לפני הסתלקותו: איך גיי אין הימעל און די כתבים לאז איך אייך (=אנכי עולה השמימה והכתבים הנני משאיר לכם).
31. להעיר ממחז"ל (ע"ז יט, א) – כנ"ל בפנים – שתורתו נקראת על שמו.
32. לך יב, ה וברש"י שם. סנהדרין צט, ב. ועוד.
33. ראה במקומות שצויינו לעיל סוף הערה 18.
34. ריש פרשתנו. ועד"ז ר"פ בראשית סד"ה הלא לך למנדע. פ' אמור ד"ה אח"כ פי' לי. פ' ברכה ד"ה אור ליום א'. ובכ"מ.
35. שהרי סיום חיבור ד' חלקי השו"ע בשנות שט"ו־שכ"ג (כמ"ש הב"י בסוף כ"א מחלקי השו"ע (נעתק בדפוס ראשון)) – סמוך לסוף ימיו; ואילו בשורת המגיד שיזכה לקדה"ש הי' קודם עלייתו לא"י (ראה במגיד משרים שם פ' בראשית תצוה וברכה הנ"ל), והב"י עלה לא"י בשנת רצ"ו. [ומ"ש בפ' ברכה (בהמשך ל"אזכך לאתוקדא בא"י כו'") "ואזכך למגמר חיבורא דילך", הרי מסיים שם "דאקריא בית יוסף" – ב"י על הטור. וכ"מ מהא שאמר "למגמר חיבורא דילך", והשו"ע משמע בכ"מ שהתחילו לכתוב לאחרי שעלה לא"י (משא"כ הב"י שהתחילו בשנה רפ"ב בחו"ל, כמ"ש בסוף ספרו ב"י לטחו"מ)] ואכ"מ. ז"ע העירוני אשר ב"אזהרת ותקונים וסייגים" שבתחלת הספר. פ' בשלח ד"ה אור ליום שבת י"א שבט – מפורש שיזכה לקדה"ש לאחרי שיגמור ל"כל חיבוריך (ופרושיך) ופסקיך .. ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל". – וא"כ נכלל גם השו"ע. ובפרט עפמש"כ שם בפ' צו (סד"ה אור לי"ד ניסן): חיבורא דילך מלבד השם הראשון שאמרתי לך שיקרא בית יוסף עוד יקרא שולחן ערוך. אלא שאין בזה סתירה להמבואר בפנים השיחה, כי בפשטות, בשורות השונות מהמגיד להב"י (במשך שנים רבות) שיזכה לאיתוקדא על קדה"ש כשכר עבודתו בתנאים שונים: לאחרי שיעלה לא"י; כשיגמור חיבור הב"י; כשיגמור כל חיבוריו ועוד – אינן בשורה אחת (שפעם אמרה בפרטיות ופעם בקיצור). – שהרי פשוט שבמשך השנים היו כו"כ שינוים בדרגות ובמצבו של הב"י (ועד לשינוי העיקרי בנדו"ז – שניטלה ממנו הזכות להשרף על קדוה"ש) ובהכרח שיהיו שינויים גם בשכרו (בהתאם לדרגת עבודתו). כי אם שכל בשורה היא שכר לפ"ע עבודתו אז, והרי כו"כ דרגות במסנ"פ ובמסנ"פ על קדה"ש – (ראה פסחים נ, א הרוגי לוד. הקדמת תקו"ז (י, ב). ע"ח של"ט, ד"א ועוד), ולאידך – כו"כ דרגות בתורת ובמצב הב"י, ולפעמים היתה עבודתו במסנ"פ וקדה"ש נעלית על תורתו ולפעמים להיפך.

עמוד 177

36. ראה בכ"ז אוה"ת אחרי (כרך ב) ע' תקמט. דרושים ליוהכ"פ (אוה"ת דברים כרך ה) ע' ב'קלז־ח.
37. וכמו שמצינו ענין במסנ"פ על קידוש השם אפילו בקל שבקלים (תניא ספי"ח) שנפרד ר"ל מכל התורה. וראה סה"מ תרנ"ט (ע' יג) שהכח למסנ"פ בא מזה שנש"י שרשן למעלה מן התורה. וראה בארוכה (במעלת מסנ"פ על קדה"ש – על כל התורה) שער האמונה בתחלתו. ס' הליקוטים לספרי הצ"צ ע' מס"נ (ע' תתצ ואילך). וש"נ.
38. סנהדרין מד, רע"א (וברש"י שם: עדיין שם קדושתם עליהם). וראה המשך תער"ב ח"ג ע' א'רנב ואילך. ובכ"מ.
39. ע"ד מחז"ל (פסיקתא דר"כ פ' שובה. יל"ש יחזקאל יח. ד. יל"ש תהלים מזמור כה. וראה ירושלמי מכות פ"ב ה"ו) "שאלו לתורה חוטא מה ענשו כו' שאלו להקב"ה כו' אמר יעשה תשובה ויתכפר לו". וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 132 ובהערה שם.

עמוד 178

40. עפ"ז יש לפרש (בפנימיות הענינים) מענה הקב"ה למשה (תשא שם, לג) "מי אשר חטא לי אמחנו מספרי" להפירוש שקאי על ספר התורה (וכקושיית הרמב"ן) – שיש בזה גם ענין למעליותא, שנמשך להחוטאים הכפרה שלמעלה מ(כפרת) התורה ("ספרי").
41. ע"ד הידוע (המשך תער"ב שם ע' א'תח. ועוד) בענין התשובה, שאף שהיא למעלה מן התורה (שלכן בכחה למלאות מה שנחסר ב(לימוד ה)תורה כו'), הנה זה גופא נתגלה בתורה דוקא.
42. תו"א פרשתנו פב, א. סד"ה זאת תורת הבית הנ"ל. ד"ה וקבל היהודים (תרפ"ז) בסה"מ תרפ"ז ותיש"א פ"ד.
43. ב"ר פי"ד, ט. דב"ר פ"ב, לז.
44. רמב"ן בפתיחת פי' עה"ת, ע"פ זח"ב פז, א.
45. ראה סד"ה זאת תורת הבית שם.
46. כי "כל הנמצאים .. לא נמצאו אלא מאמתת המצאו ואם .. (ש)הוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות" (רמב"ם בתחלתו).
47. ראה תו"א יד, ב. ד"ה חכמות בחוץ תרצ"ד (בסה"מ קונטרסים ח"ב) פ"ב. ובכ"מ.
48. להעיר גם מאוה"ת פרשתנו (ע' א'תקנא) בפי' "ואתה תצוה" – "שתקשר ותחבר .. ב' שמות הוי' .. להיות יגיה חשכי של דורות האחרונים דבחי' עקביים".
49. כקושיית המפרשים.
50. ד"ה זאת תורת הבית שם פ"י־יא. ולהעיר ג"כ מד"ה וקבל היהודים הנ"ל ע"ד משה רעיא מהימנא (ע"ש באורך).

עמוד 179

51. ע"י עבודתו בהעלאת הנרות, שושבינא דמטרוניתא – אף שבכלל מדתו "אוהב את הבריות" (אבות פ"א מי"ב).
52. משלי ו, כג.
53. ד"ה זאת תורת הבית שם. וראה אוה"ת הנ"ל (הערה 48).
54. ראה תניא ספי"ח.
55. כח, א־ב.
56. כמו "ואתה תצוה".
57. לאחרי הציווי על קרבן תמיד. ולהעיר מד"ה זאת תורת הבית שם, שהענין ד"נר תמיד" (למעלה משינויים) נעשה ע"י משה דוקא, ע"ש.
58. ל, א ואילך. – וע"פ המבואר בפנים מובן הקשר בין תחלת הסדרה וסיומה (דנעוץ תחלתן בסופן).
59. כקושית המפרשים (רמב"ן, ספורנו ועוד שם).
60. גם להעיר דקטרת הוא לשון קשר והתקשרות (ובצרור המור סוף פרשתנו: ומקשר הדברים התחתונים בעליונים כו'), ע"ד "תצוה" (כנ"ל בפנים).
61. כריתות ו, ב.

עמוד 180

62. ושייך זה למזבח הפנימי – כי ענינו של מזבח הפנימי הוא עצמיות פנימיות הלב, בחי' יחידה שבנפש (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ב ס"ע 357 ואילך, וש"נ) שבזה כל ישראל שווין.
63. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 324 ואילך. ועיי"ש שי"ל שלכן ביוהכ"פ דוקא מתירים להתפלל עם העבריינים (טושו"ע ודאדה"ז או"ח ר"ס תריט).
64. להעיר גם מתחלת הסדרה (כז, מא) "לדורותם" וראה אוה"ת הנ"ל.
65. קדושים יט, יח. (משיחת ש"פ תצוה תש"מ)
66. ראה ע"ח של"ב פ"ב "ניצוצין של משה בסוד .. שחת עמך .. ע"כ טרח בעבורם כ"כ ומת במדבר בעבורם* כי רצה לתקנם". וראה ש' הפסוקים בפ' שמות בארוכה.
67. ראה תניא רפמ"ב.
68. ראה בארוכה קונטרס אהבת ישראל. לקו"ש [המתורגם] חי"ז ס"ע 232 ואילך. וש"נ.
69. אבות פ"א מי"ב. וראה בארוכה לקו"ש שם ע' 236 ואילך.
. להעיר מדברים רבה פ"ב, ט זח"ב קנז, סע"א.

מצוטט ב־15 עמודים

אגרות קודש 1

כרך כ ‹ ז'תקסא לקו"ש חכ"א ע' 176

לקוטי שיחות 2

כרך טז ‹ תצוה-ז' אדר ‹ שיחה א ‹ 342 לקו"ש חכ"א ע' 173
כרך יח ‹ בהעלותך ‹ שיחה א ‹ 102 לקו"ש חכ"א ע' 178

תורת מנחם 11

ט - שנת תשי"ג - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ג. לקו"ש חכ"א ע' 176
יא - שנת תשי"ד - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ צו, שושן פורים, ה'תשי"ד. לקו"ש חכ"א ע' 176
יג - שנת תשט"ו - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים ה'תשט"ו. לקו"ש חכ"א ע' 176
טז - שנת תשט"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשט"ז. לקו"ש חכ"א ע' 176
ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשי"ב. לקו"ש חכ"א ע' 176
מד - שנת תשכ"ה - חלק רביעי ‹ בס"ד. ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ה לקו"ש חכ"א ע' 176
לב - שנת תשכ"ב - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ב לקו"ש חכ"א ע' 176
לג - שנת תשכ"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב לקו"ש חכ"א ע' 176
נז - שנת תשכ"ט - חלק רביעי ‹ ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ט לקו"ש חכ"א ע' 175
סג - שנת תשל"א - חלק שני ‹ ש"פ מקץ, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"א לקו"ש חכ"א ע' 176
עב - שנת תשל"ג - חלק שלישי ‹ שיחת ליל י"א ניסן, ה'תשל"ג לקו"ש חכ"א ע' 176

מאמרים מלוקטים 1

חלק ד ‹ בס"ד. ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז ה'תשכ"ט לקו"ש חכ"א ע' 175