שיחה ו

347שיחה ו

בס''ד, אור ליום ג' פ' ויחי, עשרה בטבת, יהפך לשמחה - בחדרו -- ה'תשל''ח.

יהודה אתה יודוך אחיך וגו'י, ומבאר כ"ק אדמו"ר הזקן בתו"א ריש פרשתנו:,

שיהודה הוא על שם הפעם אודה את הוי'י הוא בחי' הודי' שבכללות נש"י,

ובכדי שהודי' זו תהי' בהתגלות הוא ע"י אחיך, ראובן שמעון ולוי [האחים של יהודה

שנולדו לפניו]. וזהו יודוך אחיך, שאחיך [ראובן שמעון ולוי] הם הגורמים ומביאים

בחי' ההודי' דיהודה (שתהי' בהתגלות). ומבאר שם, שראובן ושמעון הו"ע ב' פרשיות

דק"ש ולוי הו"ע אמת ויציב (שלאחרי ק"ש), ועי"ז באים אח"כ לשמו"ע, בחי' ההודיי והביטול דבחי' יהודה.

ב) והעני[ הוא (כמבואר בתו"א שם), דהנה ראובן הוא על שם כי ראה גו'י, ושמעון על שם כי שמע גו". וענינם בעבודת ה' (בכאו"א מישראל), בחי' ראובן הוא שעבודתו לקונו היא לא בבחי' השגה לבד כ"א בבתי' ראי', והיינו שההתאמתות שלו באלקות היא בוודאות הכי גדולה, בדוגמת אדם שרואה איזה דבר שאין שייך שיהי' אצלו שום ספק בזה, מכיון שהוא עצמו ראה את הדבר* ועד"ז הוא בעבודת ה', שההתבוננות שלו [ובפרט בהענין דהשגחה פרטית'] היא באופן (דהסתכלות.) שהענין מתאמת אצלו כאילו הוא רואה בראי' חושית ממש. ומראי' זו הוא בא לבחי' אהבת הוי', וכמ"שי (גבי קריאת שם ראובן) כי ראה גו' כי עתה יאהבני. והו"ע פרשה ראשונה דק"ש, ואהבת את הוי' אלקיך גו' 348ובחי" שמעון (על שם כי שמע גו') הוא שהעבודה שלו היא בבחי' שמיעה

והשגה לבד ולא בבחי' ראי ומכיון שאז הוא עדיין בבחי' ריחוק

[בדוגמת אדם השומע איזה דבר שמספרים לו, אבל הוא עצמו לא ראה], לכן

אצלו העבודה בקו היראה. והו"ע פרשה שני' דק"ש, והי' אם שמוע תשמעו

גו' השמרו לכם פן יפתה גו'יי. דמכיון שענין האלקות אצלו הוא רק בבח"

שמיעה (אם שמוע תשמעו), לכן צריכה להיות עבודתו בקו היראה (השמרו לכם גו').

ובחי" לוי על שם ילוה אישי אלייי הוא מה שאחר ק"ש אומרים אמת ויציב וכו' הדבר הזה עלינו, הדבר הזה קאי על התורה, כי ע"י התורה נעשה ילוה אישי אלי (כדלקמז).

ג) וביאור הענין, הנה ג' בחינות הנ"ל (ראובז שמעון ולוי) הם ג' הקוין

שעליהם העולם עומד:' [גם העולם קטן זה האדם:י, אתם קרויין אדם:י] תורה עבודה וגמ"ח. בחי' ראובן (אהבה) הוא קו הגמ"ח. כי כאשר יש לו אהבת ה' יש לו גם אהבת ישראל [שהרי אהבת ה' ואהבת ישראל הם כולא חד5], ולכן, עבודתו היא בקו הגמ"ח, כי אהבה היא% סיבת החסד ופנימיותה, המשכה מלמעלמ"ט. ובחי' שמעון (יראה) הוא קו העבודה, ענין התפלה, קו השמאל [ובתפלה גופא הו"ע פרשה שני' דק"ש, כנ"ל], העלאה מלמטלמ"ע. ובחי" לוי על שם ילוה אישי אלי הוא קו התורה, כי ע"י אורייתא ישראל וקוב"ה כולא חד'. וזהו"ע ילוה אישי אלי, כי ע"י התורה נעשה חיבור עם אישי זה הקב"ה, עד שישראל וקוב"ה כולא חד. וזהו מה

שבחי' לוי הו"ע אמת ויציב כו' הדבר הזה שקאי (כנ"ל) על התורה.

ד) !7ה1 יהודה אתה יודוך אחיך, שהעבודה דבחי' (אחיך) ראובז שמעון ולוי, ב' פרשיות דק"ש ואמת ויציב, היא הקדמה והכנה לבחי' יהודה, העבודה דשמו"ע, הודי' וביטול, כעבדא קמי' מר"". שהניטול דתפלת 349העמידה הוא ביטול בתכלית למעלה גם מהביטול דק"ש. וכמובן גם מחילוקי

הדינים (בענין הפסק וכו') בין ק"ש לשמו"ע*י. ועניז זה [מה שע"י העבודה

דבחי' ראובן שמעון ולוי מגיעים אח"כ לבחי' יהודה (בן הרביעי)] הוא ע"ד

הידוע* בענין ג' הכתרים [כתר תורה כתר כהונה וכתר מלכות, שהם בג'

הקוין תורה עבודה וגמ"ח"] וכתר שם טוב שעולה על גביהן" (שהוא

למעלה מהם], שבכדי להגיע לבחי' כתר שם טוב הוא ע"י ג' הכתרים, עולה על גביהן.

ה) והנה זה שבחי' יהודה צריך להקדמת העבודה דבחי' ראובן שמעון ולוי, היינו בכדי שההודדי" דבח" יהודה תהי' בגילוי. אבל בהעלם ובפנימיות הרי הודי' זו היא בתמידות. וכמבואר בתו"א? שהיו"ד דיהודה מורה על ההוה והתמידות כמו ככה יעשה איוב כל הימים*, דהיינו שההודי" שבכאו"א מישראל היא בתמידות. דמ"ש' הפעם אודה את הו" (שלא כל העתים שוות) הוא רק בנוגע להגילוי, מצד העלם והסתר הגוף ונה"ב (ובפרט מצד העלם והסתר הגלות), אבל נפש האלקית שבכאו"א מישראל [שהיא מהותו האמיתי] היא תמיד באמנה אתו" ואודה את הו" הוא אצלו בתמידות, ואין שייך בזה שום שנוי ח"ו. והקדמת העבודה דבחי' ראובן ושמעון ולוי הוא בכדי לעורר* את ההודי' שבפנימיות הלב שתהי' בגילוי, ועד שתצא פעולתה מהכח אל הפועל ממש במחשבה דיבור ומעשה.

ו) וממשיך בכתוב ידך בעורף אויבך, שע"י גילוי ההודי' דבחי' יהודה

נעשה ידך בעורף אויבך ברוחניות (כמבואר הענין בתו"א") וגם בגשמיות, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו*. ולאחרי ידך בעורף אויבך נאמר גור ארי' יהודה גו' לא יסור שבט מיהודה גו'5, וי"ל בדא"פ שבזה מרומז 350שידך בעורף אויבך הוא עוד לפני הגאולה". דהנה גור ארי' גו' לא יסור שבט מיהודה קאי על דוד ושלמה, שמזרעם יהי' מלך המשיח'י שעליו נאמר וקם שבט מישראל:: [שאז יהי' ועבדי דוד מלך עליהם', ודוד עבדי נשיא להם לעולם*, כמ"ש בההפטורה דשבת העבר, שמיני' מתברכין כולהו יומין]. ולפני זה, בסיום זמן הגלות*, יהי' ידך בעורף אויבך, שכל אויבי ישראל [שכל ישראל נקראים על שם יהודה"] תפול עליהם אימתה ופחד". ע"י גילוי ההודי' שבכללות נש"י, ועד שבאה בפועל במחשבה דיבור ומעשה, בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו גו'*, הנה עי"ז יהי' (כהמשך הכתובים בפ' בחוקותי") ונפלו אויביכם לפניכם וגו'.

ז) ול וויל דזהו גם קשר דיהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך לויחי

יעקב בארץ מצרים, שגם כשישראל נמצאים בגלות (שכל הגליות, המלכיות!י נקראת ע"ש) מצרים הם בבחי' ויחי ע"י לימוד התורה תורת חיים וקיום מצוותי' עליהם נאמר?* וחי בהם [וכפירוש כ"ק אדמו"ר הזקו שאמר לנכדו כ"ק אדמו"ר הצ"צ עה"פ ויחי יעקב בארץ מצרים, שע"י שואת יהודה שלח לפניו גו' להורות לפניו גשנה להתקין לו בית תלמוד כו'ל הי' בח" ,ויחי" גם במצרים*], ועי"ז נעשה5 (יהודה אתה יודוך אחיך) ידך בעורף 351אויבך, וכמרז"ל* כשהקול קול יעקב בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין ידי עשו שולטות, ויתירה מזו, שאו"ה עצמם מסייעים לישראל בכל הענינים הגשמיים שיוכלו ללמוד תורה ולקיים מצוות מתוך הרחבה, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור. ואור זה דוחה את חושך הגלות ומביא את הגאולה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, במהרה בימינו ממש.

->:--=₪> 00-ל 3522 לקוטי

אור לעשרה בטבת, תשל"ח

משיחות אור ליוס ג' פ' ויחי, עשרה בטבת, יהפך לשמחה - בחדרו - ה'תשל"ה 3532) ראה סד"ה ולא זכר תרפ"ח.

\ *12) תהלים נה, כג. ולהעיר, שפסוק זה הוא בשיעור תהלים (החדשי) דעשירי בטבת.

3 שא טז ד

אור לעשרה בטבת, תשל"ח 3543% לקוטי

ענין הצום גופא וועט נהפך ווערן לטוב, לששון ולשמחה **.

הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק", כמסופר בכמה מקומות בתנ"ך :2 355וואָס קען בריינגען צו ווייטערדיקע תוצאות רח"ל, ווי די גמרא זאָגְט * ,היום אומר לו כך כו' עד שאומר לו לך ועבוד כו".

356(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

357(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

358(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

359(גוף השיחה בעמוד זה ביידיש ולא נכלל כאן. ראה בסריקה.)

הערות

עמוד 347

  1. 1. - הנחה -
  2. 1. ויחי מט, ח.
  3. 2. ד"ה זה (מה, א ואילך). וראה הגהות וביאורי הצ'צ באוה"ת (שסא, ב ואילך. תתקצז, א ואילך. תתשלח, ב ואילך). ד"ה זה תרפ"ח.
  4. 3. ויצא כט, לה.
  5. 64. שם כט, לב.
  6. 5. שם כט, לג.
  7. 6. ראה אוה"ת וירא קד, א. דיה פדה בשלום תשי"ג. לקו"ש ח"ו ע'.121. וראה גם ד"ה וכל מאמינים תרס"ג. כי חלק תש"ט. ולהעיר ג"כ מאגה"ק סי"ט.
  8. 7. מכיון שענין זה רואים במוחש (ראה סה"ש תש"ג ע' 119 החילוק שבין ההתבוננות בענין יש מאין לההתבוננות בהשגחה פרטית).
  9. 68. ראה בארוכה ד"ה יהודה אתה תרפ"ח. וראה גם תו"א (מה, א), שענין ראובז הוא ,לאסתכלא ביקרא דמלכא".
  10. 9. ואתחנן ו, ה.

עמוד 348

  1. 118. לקוטי מאמר אור לעשרה בטבת, תשל"ח שיחות
  2. 0. עקב יא, יג. שם טז.
  3. 11. ויצא כט, לד.
  4. 2. אבות פ"א מ"ב.
  5. 3. תנחומא פקודי ג. ובכ"מ.
  6. 4. יבמות סא, רע"א.
  7. 5. סה"ש קיץ ה'ש"ת ע' 3. ועוד.
  8. 6. אגה"ק סט"ו (קכג, א). דרמ"צ יב, ב. צז, סע"א ואילך. וראה גם לקו"ת ראה לב, ד.
  9. 7. ראה זח"ג עג, א.
  10. 8. שבת י, א.

עמוד 349

  1. 9. ראה שו"ע אדה"ז סס"ו ס'א-ב (בנוגע לק"ש) וסיי קד (בנוגע לתפלה). וראה לקו"ש חט"ז ע' 18 הערה 58. \
  2. 0. ראה בארוכה לקו"ש ח"ד ע' 1214 ואילך.
  3. 1. המשך תער"ב בתחלתו.
  4. 2. אבות פ"ד מי"ג.
  5. 3. בתחילת הדרוש.
  6. 4. איוב א, ה. וראה שעהיוה"א רפ"ד.
  7. 5. תניא ספב"ד.
  8. 6. וע"ד המבואר בתניא פמ"ב (ס, א).
  9. 7. מה, ג.
  10. 8. שבת סג, א וש"נ.
  11. 9. ויחי מט, ט-יו"ד.

עמוד 350

  1. 0. להעיר שגם בגלות מצרים (שכימי צאתך מארמ"צ אראנו נפלאות -- בגאולתנו עתה) קדם ליצי"מ: ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים גו' (שמות ג, כא ובמרזיל שם).
  2. 31. כבפיה*מ להרמב"ם פ' חלק יסוד הי"ב ,ומזרע שלמה דוקא". וראה לקו"ש ח'ח ע' 215 הערה 53. וש"נ.
  3. 2. בלק כד, יז רמב"ם הל' מלכים פי"א ה"א.
  4. 3. יחזקאל לז, כד.
  5. 4. שם, כה.
  6. 5. ראה זח"ב סג, ב. פת, א
  7. 6. להעיר מרמב"ם הל' מלכים ספי"א דגם לאחרי ביאת המשיח הסדר הוא: וילחום מלחמות ה' וינצח, ואח"כ ובנה מקדש במקומו כו' וקבץ נדחי ישראל כו'.
  8. 7. ב"ר פצ"ח, ו (עה"פ יהודה אתה יודוך אחיך). וראה אוה"ת ויחי שסד, א.
  9. 8. בשלח טו, טז.
  10. 9. ר"פ בחוקותי.
  11. 0. כו, ח.
  12. 1. ב"*ר פט"ז, ה.
  13. 2. אחרי יח, ה.
  14. 3. ויגש מו, כח. תנחומא שם (פרש"י שם).
  15. 4. היום יום ע' יב.
  16. 5. וי"ל דזה מרומז גם בזה שהתחלת הסדרה בתו"א היא בפסוק זה.

עמוד 351

  1. 1. לקוטי מאמר אור לעשרה בטבת, תשל"ח שיחות 21
  2. 6. ב"ר פס"ה, כ.

עמוד 352

  1. 1. שיחות
  2. 1. הלכות תעניות פ'א ה"ב.
  3. 2. שם רפ"ה.
  4. 3. ראה זכרונות כ"ק מו"ח אדמו"ר (ספר הזכרונות ח"א ע' 233. 268. ,התמים" ח"ד ע' לו [קפג, ב]).
  5. 4. ראה ערוך השולחן או*ח (סתקעיט ס"ג): ,וכן בכל תענית או בער"ח כשאומרים דברי מוסר יאמרו קודם תפלת מנחה" (וכנראה שהוא ע"פ המשנה שבהערה 6).
  6. 5. אבל לא בשחרית -- משום ביטול מלאכה. בדוגמת ההפטורה [,דרשו", שהיא ,מדרכי התשובה"], שאין מפטירין אותה בשחרית ,משום ביטול מלאכה לעם"* (לבוש או"ח סתקס"ו ס"ב).
  7. 6. ראה תענית רפ"ב. שו"ע או"*ח סו"ס תקעיו (סתקע"ט ס"א).
  8. 7. וכבר תמה בכיו"ב במג'א שם (סו"ס תקעלו). וראה נו"כ השו"ע שם.
  9. 68. ע"פ הנ"ל בהערה 5.
  10. 8. משא"כ בדורות הקודמים שלתפלת מנחה (בימי צום) כבר גמרו מלאכתן.
  11. 9. ובפרט במדינות אלו, שהימים דתקופת טבת הם קצרים.
  12. 9. הובא בכ"מ -- והוא ע"פ (גירסת רש"י ב)סנהדרין קו, ב.

עמוד 353

  1. 4. ראה ד"ה בטח בה' תש"ב ע' 87: ,והפירוש האמיתי דמצרפה למעשה הוא דכאשר איש ישראל חושב לעשות איזה דבר בלימוד התורה בקיום המצוות .. הקב"ה מצרף כמה ענינים בהשגחה פרטית שיבוא לידי מעשה".
  2. 5. פרש"י ד"ה כאן מאהבה -- יומא פו, א.
  3. 6. שם פו, ב. וראה בארוכה לקו"ש תי"ז ע' 185 ואילך, שענין זה דדזדונות נעשים כזכיות הוא אופן נעלה יותר בתשובה מאהבה גופא מהתשובה דאהבה שעל ידה געקר עונו מתחלתו.
  4. 7. ועפ'ז יומתק מ"ש הרמב"ם (סוף הלי תעניות) ,כל הצומות האלו עתידים ליכטל כו" - אף שספר היד הוא (רק) ,הלכות" (כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו) -- כי זה נוגע להתענית שהוא ,כדי .. לפתוח דרכי התשובה* שתה" עד כדי שיהפכו הצומות ע"י שיהפכו הזדונות כו' (כמבואר בארוכה בלקו"ש חט'ו ע' 415-6 ובהערות שם).
  5. 5. ועוד: מכיון ,שכל דברי תורה מצווים אנו לעשותן עד עולם" (רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ט) -- לכן הוזקק לומר ש,הצומות האלו (דינם מלכתחילה ש)עתידים ליבטל לימות המשיח".
  6. 8. רמב"ם סוף הלכות תעניות.
  7. 9. כ"ה הגירסא בכמה דפוסים. וראה לקמן עי 8 הערה 30.

עמוד 354

  1. 0. ראה בארוכה לקו"ש שם ס"י (ע' 41677).
  2. 1. רמב"ם שט רפ"ה.
  3. 2. רמב"ם שם פ"ה ה"ב.
  4. 3. מב כה, אזב, ירמי' נב, דזה.
  5. 4. כד, ב.
  6. 5. ובפרט לדעת האבודרהם (הובאה לקמן בפנים) שמלשון את עצם גו' ילפינן דיש לצום זה תוקף דיוהכ"פ (שדוחה שבת).
  7. 6. רדיק ומצודת דוד יחזקאל שם.
  8. 7. יחזקאל כד, ב.
  9. 9. שיחות
  10. 8. תענית כן, ריש ע"ב במשנה.
  11. 9. אבודרהם הל' תעניות -- הובא בב"י לטאו*ח סתק"נ. ואף שכותב ע"ז (הב"י) ולא ידעתי מניין לו זה -- אינו דוחה דעתו בפירוש. ואף שפרש"י (ד*ה אבל -- מגילה ה, א -- הביאו בב"י שם לפג"ז) שנדחה הצום מפני השבת, הרי רש"י בפירושו (משא*כ בשו"ת שלו, כפשוט) פרשן ולא פוסק (יד מלאכי כללי רשיי סיב) וכשנמצא פוסק חולק (על פרש"י) אזלינן כוותי', והאבודרהם פוסק הוא.
  12. 12. ובכל אופן צ"ע, דהרי ברור כתב הרמב"ם (הלי תעניות פ"ה ה"ה) -- הובא בב"י שם: אחד מארבעה ימי הצומות שחל להיות בשבת דוחין אותו לאחר השבת (ואאפ"ל דארבעה לאו דוקא -- באם דין אחד מהם הוא היפך ממש"כ בתור פס"ד).
  13. 0. משא"כ בשאר הצומות (לבד יוהכ'פ) - לכ"ע אין מתענין בשבת.
  14. 1. ראה עד'ז לקו"ש שם סט'ז (ע' 42071).
  15. 2. מ"ב כה, ב. ירמי' נב, ה
  16. 3. מלכים שם, ד. ירמי' שם, ז,
  17. 4. מלכים שם, ט. ירמי' שם, יג. וראה תענית בט, א

עמוד 355

  1. 1. ==
  2. 5. ישעיי ה, כ.
  3. 3. >) תוד"ה הר -- תענית טז, א.
  4. 7. ראה לקו"ת ר"ה ס, ב.
  5. 8. נסמן בלקו"ש ח"ד ע' 1088 הערה 11.
  6. 9. שענין המצור -- בפשטות הוא: להפסיק תוספת חיזוק דהעיר (ע"י שיביאו לתוכה עניני אכו"ש וכו'), למנוע יציאה מן (והשפעה של) העיר מחוצה לה וכו
  7. 7. אור לעשרה בטבת, תשל"ח
  8. 8. שיחות 5
  9. 0. שבת קה, ב.
  10. 1. וכדבר משנה: עבירה גוררת עבירה (אבות פ"ד מ"ב).

עמוד 356

  1. 1. אוד
  2. 2. עקב י, יז. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 73 ואילך.
  3. 3. תהלים כד, א.
  4. 4. ברכות לג, ב.
  5. 5. אור לעשרה בטבת, תשל"ח
  6. 6. שיחות
  7. 5. משלי כב, ו. וברש"י שמ: אם לטוב אם לרע. וראה רלב"ג שם.
  8. 6. ראה שופטים כ, יט: כי האדם עץ השדה. וראה קונטרס חנוך לנער ע' 37. וראה בארוכה לקו"ש ח"א ע' 82. ח"ו ע' 310 ואילך.

עמוד 357

  1. 7. ידועה ה,קושיא" -- שאין עתה מצות קרבנות, חידוש תקנת פרוזבול וכו" -- וקושיא מלכתחילה אינה, כי זהו פרט בדין תורה בקרבנות שיהיו בביהמ"ק (כמו הדה"נ בערש"ק דוקא) ושמיטה רק ביחיד ולא בב"ד וכו'.
  2. 8. עיקר הט' מי"ג עיקרים. וראה רמב"ם הלי יסוה"ת רפ"ט. הלי מלכים פי*א סוף ה"ג. פיה"מ לפ' חלק יסוד התשיעי (ע"פ הוצאת הרב קאפח - שהחזיר עטרה -- ההשמטות -- למקומז).
  3. 9. שהרי גם כשהוא במצב כזה שאינו רוצה
  4. 4. כלל לקיים מצוות, מחוייב הוא בכל אחת מהן [ובמכ"ש ממ"ש הרמב"ם (אגרת השמד (ד*ה והמין הרביעי), אגרת תימן (ד"ה ויש עלינו לשמוח)) לעניו ירבעם בן נבט -- אף שהוא יוצא מהכלל דכל ישראל יש להם חלק לעוה"ב], ומחוייבים [מצד אהבת ישראל, ערבות, ועוד] להשתדל שיקיים מצוה -- איזו שאפשר להשפיע עליו בזה והוכח תוכיח אפילו מאה פעמים.
  5. 0. אבות פ"ד מ"ב.
  6. 51. ראה ג"כ פיה"מ להרמב"ם במרז"ל (סוף מכות): רצה הקב"ה לזכות כו
  7. 2. לקו"ת נצבים מה, ג.
  8. 3. ראה פרש"י בראשית א, ז,
  9. 4. קידושין מ, א. ובאוה"ת (בראשית לג, ב. משפטים ע' א'קנז. ועוד) מקשר זה עם יום השלישי שהוכפל בו כי טוב.
  10. 5. ראה תענית כ, ב. תניא פרק לב.
  11. 6. אבות פ"א מי"ב. וראה תניא שם.

עמוד 358

  1. 7. הידועים והן: מבצע אהבת ישראל, חינוך, תורה, תפילין, מזוזה, צדקה, בית מלא ספרים -- יבנה וחכמי, נרות שבת קודש ויו"ט, כשרות האכו"ש, וטהרת המשפחה.
  2. 8. קידושין מט, ב. שו"ע אה"ע סל"ח סליא.
  3. 3. שיחות
  4. 9. וידועה דעת הסמ"ג (מלית סד) וז"ל: ומכאן אזהרה שלא יתגאה האדם במה שתננו הבורא הן בממון הן ביופי הן בחכמה אלא יש לו להיות ענו מאד ושפל ברך לפני ה' אלהי" ואנשי" ולהודות לבוראו שחננו זה המעלה .. וארא בחלום במראית הלילה הנה שכחת את העיקר השמר לך פן תשכח את ה'* והתבוננתי עליו בבקר והנה יסוד גדול הוא ביראת השם.
  5. 0. עקב ח, יזדיח.
  6. 6. *) התחלת הענין ד.כוחי ועוצם גו' כי הוא הנוחן גר".

עמוד 359

  1. 1. ראה טו, יח
  2. 2. אור לעשרה בטבת, תשל"ח
  3. 3. שיחות 59
  4. 2. וכמשנ"ת בארוכה בקונטרס ומעין מכ"ה פ"ג. ד"ה וידעת תרנ"ז. וראה גם ד"ח בהקדמה (ג, א ואילך). סהמ"צ להצ"צ מצות תגלחת מצורע ס"ג.
  5. 3. כפס"ד הרמב"ם הל' מלכים ספי"א ובתחלתו. וראה בארוכה לקו*ש ח"ה ע' 149 הערה 51.
  6. 4. עובדי' א, בא.
  7. 7. -=0> 0-0 ליל

מצוטט ב־9 עמודים

אגרות קודש 1
  1. כרך כד ‹ ט'רסו לקו"ש ח"כ ע' 359
לקוטי שיחות 8
  1. כרך לז ‹ הוספות - מכתבים ‹ פסח ‹ 171 לקו"ש ח"כ ע' 357
  2. כרך טו ‹ טבת ‹ שיחה א ‹ 385 לקו"ש ח"כ ע' 354
  3. כרך טו ‹ עשרה בטבת ‹ שיחה א ‹ 420 לקו"ש ח"כ ע' 354
  4. כרך כא ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה א ‹ 296 לקו"ש ח"כ ע' 353
  5. כרך כג ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ז ‹ 269 לקו"ש ח"כ ע' 352
  6. כרך כה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה ג ‹ 315 לקו"ש ח"כ ע' 358
  7. כרך כה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה יח ‹ 443 לקו"ש ח"כ ע' 352
  8. כרך כה ‹ הוספות - שיחות ‹ שיחה יט ‹ 461 לקו"ש ח"כ ע' 352