461

שיחה יט

שיחת* יום א' פ' ויחי, עשוה בטבת - יהפך לשמחה - ה'תשמ"ו - בבית הכנסת לאחוי תפלת מנחה -

א בהמשך להמדובר מידי שנה בשנה אודות ,מנהג ישראל" לומר ,דברי כבושין"* ביום התענית', ובנדו"ד, התענית דעשרה בטבת -- הנה בנוגע לכללות הענין דעשרה בטבת בכל שנה ושנה דובר כבר בשנים שלפנ"ז, וחלק מהדברים נדפס כבר*, ולכן, אין צורך לחזור על כל פרטי הדברים, כי אם נקודות בלבד; ובעיקר יש להאריך בענינים השייכים במיוחד לעשרה בטבת בקביעות שנה זו, כדלקמן.

ובהקדמה -- שגם הענינים השייכים לקביעויות מיוחדות מהווים הוראה על כל הזמנים (וגם כאשר הקביעות היא באופן אחר), אבל אעפ"כ, עיקר ההדגשה על ההוראה מקביעות מיוחדת היא באותה קביעות ממש:

כאשר למדים הוראה מקביעות מיוחדת -- הרי הוראה זו היא הוראה בתורה, ומכיון ש,התורה היא נצחית":, מובן, שזוהי הוראה נצחית על כל הזמנים כולם (ע"ד הענינים שבהם נאמר בפירוש ,חוקת עולם", וכיו"ב), ולכן, הוראה זו היא בכל התוקף גם כאשר הקביעות היא באופן אחר;

אמנם, מכיון שכל עניני התורה הם בתכלית הדיוק, הרי עצם העובדה שהתורה בחרה ללמדנו הוראה זו מקביעות מיוחדת, מוכיחה, שבקביעות כזו ישנה הדגשה יתירה בנוגע להוראה זו, מכיון שבקביעות כזו נתפרש ונתגלה הענין, משא"כ בשאר השנים, הרי זה בתור לימוד שלמדים ממקום אחר.

[דוגמא לדבר -- בנגלה דתורה: כאשר למדים דין מסויים, שנתפרש במקום פלוני, גם בנוגע לענינים נוספים (בי"יג מדות שהתורה נדרשת בהן) - הרי אע"פ שגם בענינים אלו ישנו כל תוקף הדין, אעפ"כ, ישנם חילוקים (גם להלכה בפועל) בין הדבר שבו נאמר דין זה בפירוש, לגבי אלו שנלמדין ממנו:].

ובנוגע לעניננו:

גם ההוראות שלמדים מהקביעות דעשרה בטבת בשנים שלפנ"ז (כפי שכבר נדפסו) -- שייכות לעשרה בטבת בשנה זו, וכמו כן ההוראה מהקביעות דעשרה בטבת בשנה זו -- שייכת לכל שאר השנים;

אבל אעפ"כ, מכיון שבכל שנה ושנה עיקר ההדגשה היא על ההוראה מהקביעות המיוחדת דשנה ההיא - לכן, יש להתעכב על העגין המיוחד דעשרה בטבת בקביעות שנה זו (כדלקמן), וכאמור, על מנת ללמוד הוראה זו גם על כל השנים הבאות.