420
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
עולם (בדומה ל"אין בו אכילה") היא מצד עצמותו יתברך.
לפיכך קשורים הששון והשמחה של "בית יהודה" דוקא לתקופה השניה של ימות המשיח, כי עבודת יהודה בקושי השיעבוד מגיעה לעצמותו יתברך.
טז. עשרה בטבת – המקור לכל הצרות
לפי האמור לעיל יובן הקשר של כל הנ"ל לעשרה בטבת:
לגבי עשרהבטבתנאמרבאבודרהם78: ואפילו היה חל בשבת לא היו יכולין לדחותו ליום אחר מפני שנאמר79 בו "בעצם היום הזה" כמו ביום הכיפורים80.
יש לומר, שההסבר לכך הוא: תענית עשרה בטבת היא משום שביום זה התחיל המצור על ירושלים, שזה התחיל וגרם בסופו של דבר למאורעות שאחר־כך81: בשבעה עשר בתמוז (נבקעה העיר82), ובתשעה באב (חורבן בית המקדש), ובג' בתשרי (הריגת גדליה). וכיון שזהו המקור לכל הצרות, זוהי תענית חמורה יותר משאר הצומות83.
יז. עשרה בטבת בפנימיותו נעלה משבת
כיון שצום עשרה בטבת הוא המקור לכל ארבעת הצומות, מובן, שהתשובה
הערות
- 78. הל' תעניות. והובא בב"י או"ח סתק"נ (אלא שכותב: ולא ידעתי מנין לו זה*). אבל בפרש"י מגילה (ה, א ד"ה אבל): והוא הדין לי"ז בתמוז ולעשרה בטבת [ובשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ג סקע"ט מתווך פירש"י זה עם שיטת האבודרהם, ע"ש]. וכן משמע ברמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ה ("אחד מארבעה ימי הצומות כו'"). וראה לקו"ש ח"כ ע' 354 הערה 29. ולהעיר: אף שעשרה בטבת עתה "אינו חל " לעולם בשבת" (כבאבודרהם שם), מ"מ נפק"מ להלכה בזמן שמקדשין ע"פ הראי' – לאחרי החורבן עד שנתבטל קידוש ע"פ הראי', או להדיעות שאפשר שיהי' סנהדרין "לפני בא המשיח" [פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ"א מ"ג. וראה בכ"ז לקו"ש ח"ט [המתורגם] ע' 109 הערה 74. וש"נ] ויקדשו אז ע"פ הראי'. ומתורצת עפ"ז הערת המג"א או"ח שם סק"ד.
- 79. יחזקאל כד, ב.
- 80. ולהעיר אשר שניהם: בעשירי בחודש, ר"ח שלהם – ביו"ט.
- 81. ראה ר"ה יח, ב: והלא הי' ראוי זה לכתוב ראשון כו'.
- 82. פשוט שאי"ז שייך להפלוגתא דבבלי וירושלמי (תענית כח, ב. ירושלמי שם פ"ד ה"ה) האם זה רק דבית שני או גם דבית ראשון* – כי הדגשה כאן היא דבעשרה בטבת (המצור על ירושלים) היתה ההתחלה דכל הפורעניות, גם דבית שני. ולהעיר מתשב"ץ (ח"ב סרע"א) דמה שלא תקנו תענית על סמיכת יד רומיים על ירושלים .. שחורבן ראשון היתה צרתו קשה לישראל יותר מחרבן שני .. וגם בבית שני לא היתה חזרה שלמה .. ולא היתה כדאי צרת חרבן בית שני לקבוע עלי' צומות אחרים" (ועיי"ש, שהתענית י"ז תמוז הוא גם על בקיעת העיר דבית ראשון, כי לא הקפידו רק "כל שהיא באותו חודש .. אבל לא הקפידו על איזה יום מהם").
- 83. ראה עד"ז שו"ת שו"מ שם. וראה גם לקו"ש חכ"ה ע' 267. (משיחת ש"פ ויגש תשל"ו)
- . ובכנה"ג שם (והובא באלי' רבה שם): בס' תיקון יששכר .. הביאו בשם תשובות הגאונים.
- . ובטו"א לר"ה יח, ב דגם לגמרא דילן בקיעת העיר דבית ראשון היתה י"ז תמוז. וראה בארוכה לקו"ש חי"ח ע' 9־308 הערה 10, דעפמ"ש בחדא"ג מהרש"א לתענית שם י"ל שגם הבבלי ס"ל כהירושלמי דקלקול חשבונות יש כאן, עיי"ש בארוכה ואכ"מ.
משנה תורה, הלכות תעניות ה׳:ה׳ - הטקסט מספריא
ונהגו כל ישראל בזמנים אלו להתענות. ובי"ג באדר[1] זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר דברי הצומות וזעקתם. ואם חל י"ג באדר להיות בשבת מקדימין ומתענין בחמישי שהוא י"א. אבל אחד מארבעה ימי הצומות שחל להיות בשבת דוחין אותו לאחר השבת. חל להיות בערב שבת מתענין בערב שבת. ובכל הצומות האלו אין מתריעין ולא מתפללין בהן תפלת נעילה. אבל קורין בתורה שחרית ומנחה בויחל משה. ובכולן אוכלים ושותין בלילה חוץ מתשעה באב.
משנה סנהדרין א׳:ג׳ - הטקסט מספריא
סמיכת זקנים ועריפת עגלה בשלשה. דברי רבי שמעון. ורבי יהודה אומר בחמשה. החליצה והמיאונין בשלשה. נטע רבעי. ומעשר שני שאין דמיו ידועין. בשלשה. ההקדשות. בשלשה. הערכין המטלטלין בשלשה. רבי יהודה אומר אחד מהן כהן. והקרקעות. תשעה וכהן. ואדם כיוצא בהן:
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

