תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך כ תולדות

שיחה א

רשימת העמודים (9) מצוטט ב־14 עמודים חיפוש חדש

100שיחה א

א. דברי חז"ל ורש"י "מה עשה הקב"ה צר קלסתר

פניו..."

על הפסוק "ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק", מביא רש"י את דברי חז"ל¹: "היו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה... מה עשה הקדוש־ברוך־הוא צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק".

יש להבין: מכך שחז"ל מביעים את הענין בדרך של שאלה ותשובה – "מה עשה הקדוש־ברוך־הוא צר...", ואינם מסתפקים בקיצור "היו ליצני הדור אומרים... צר הקדוש־ברוך־הוא קלסתר פניו...", ללא השאלה "מה עשה הקדוש־ברוך־הוא" – מובן, שבפעולה "צר קלסתר פניו..." יש חידוש מיוחד, ולכן מובעים הדברים באופן של שאלה – "מה עשה הקדוש־ברוך־הוא" (בתמיהה): מהו הדבר המיוחד אשר עשה הקדוש־ברוך־הוא כדי לסתור את טענת ליצני הדור?

ואם כך, תמוה: מהו החידוש המיוחד ב"צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם"? הרי טבעי הוא שבן דומה לאביו², ויש צורך בסיבות מיוחדות כדי שהוא לא יהיה דומה לו³.

ב. ה"קושי" בקריעת ים סוף

ניתן להבין זאת לפי הסבר לביטוי המופיע בדברי חז"ל⁴ בקשר למספר ענינים: "קשה .. כקריעת ים סוף", שגם לגבי הקדוש־ברוך־הוא, כביכול, קשה הדבר.

ידוע⁵ ההסבר לכך, שה"קושי" בקריעת ים סוף אינו בבקיעת הים והצבתו לאחר מכן כמו נד⁶,

ובמיוחד לפי המוסבר בתניא⁷, שקריעת ים סוף הוא פלא קטן יותר מאשר בריאת שמים וארץ, ולכן לא ייתכן לומר דוקא על כך "קשה",

אלא הקושי הוא בכך, שבקריעת ים סוף היו שני הפכים⁸ ביחד, "רפוא 100לישראל ונגוף למצרים"⁹, כי אילו לא היה הים נבקע, לא היו המצרים נכנסים לתוכו – כאשר מדת הדין טענה: מה נשתנו אלו מאלו? אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז¹⁰, ומסיבה זו הדבר "קשה"¹¹, כי בדרך כלל יש להתחשב במדת הדין, ובקריעת ים סוף לא התחשבו בכך¹².

ג. התורה צריכה להדגיש את הקשר בין אברהם ליצחק דוקא בפרשתנו

בדומה לכך ניתן להבין בעניננו:

ידוע¹³ ההבדל בין אברהם לבין יצחק, שאברהם היה "אברהם אוהבי"¹⁴, מרכבה למדת החסד, ולפיכך היתה עבודתו העיקרית בגמילות חסדים והכנסת אורחים, ויצחק היה "פחד יצחק"¹⁵, מרכבה למדת הגבורה, ולכן חפר את הבארות – עבודה של הסרת העפר והאבנים המכסים על המעין, וגילוי המים החיים הנובעים מלמטה למעלה.

ולכן¹⁶; יש הבדל גם לגבי "יצא ממנו" – "יניקת החיצונים" וה"טומאה" – בין האופן שבו מתבטא הדבר אצל אברהם – קו החסד – לבין האופן שבו הוא מתבטא אצל יצחק – קו הגבורה: אברהם יצא ממנו ישמעאל¹⁷ – חסד דקליפה, ויצחק יצא ממנו עשו¹⁷ – על חרבך תחיה¹⁸, גבורה דקליפה.

וזהו אחד ההסברים לכך שהתורה צריכה להדגיש דוקא כאן "אברהם הוליד את יצחק", שהרי, לכאורה, אין מובן:

א) ההכרח לומר "אברהם הוליד את יצחק" נובע מן הנאמר לפני כן בפסוק "יצחק בן אברהם", וכפי שמפרש רש"י¹⁹ "על ידי שכתב הכתוב יצחק בן אברהם הוזקק לומר...". ועל כך יש לשאול: המילים "בן אברהם" עצמן הן מיותרות, לכאורה, כי הדבר כבר ידוע מן הפרשות הקודמות, ובמילא לא היה צורך להבהיר ולומר "אברהם הוליד את יצחק", אלא לספר מיד את תולדות יצחק – "ויהי יצחק בן ארבעים שנה..."²⁰?

101ב) מדוע רומזת התורה את הסתירה לטענת ליצני הדור כאן בפרשת תולדות, שבה מדובר בעיקר על תולדות יצחק – יעקב ועשיו²¹, וכן על תולדות – מאורעות²² יצחק, והמילים "יצחק בן אברהם" מוזכרות פה רק בדרך אגב? ענין זה היה צריך להיכתב בפרשה הקודמת²³, שבה מדובר על לידת יצחק²⁴.

אלא ההסבר לכך הוא: מלשון הפסוק "ואלה תולדות יצחק..." – בוא"ו החיבור – מובן, שפרשה זו היא המשך למסופר לפני כן על ישמעאל. וכיון שגם ישמעאל הוא בן אברהם, ואדרבה²⁵: בגלוי קשור ישמעאל, לכאורה, אל אברהם יותר מאשר יצחק אל אברהם, כי ישמעאל הוא בקו החסד, כאברהם²⁶ – אם כי זה חסד דקליפה²⁷, הנובע מאברהם בדרך של "יצא²⁸ ממנו"^* – ואילו יצחק הוא בקו הגבורה, להיפך מקו החסד.

לכן צריכה התורה לומר גם לגבי יצחק שהוא בן אברהם, ואף להוסיף "אברהם הוליד את יצחק", שאדרבה – הקשר שבין יצחק לאברהם הוא מיוחד: לא זו בלבד שיצחק הוא בן אברהם, אלא אברהם הוליד את יצחק²⁹: זה היה המשכו העיקרי של אברהם, כנאמר בתורה³⁰ "כי ביצחק יקרא לך זרע".

ומסיבה זו מבהירה זאת התורה רק בפרשת תולדות: כאשר לומדים שתולדות יצחק הוא עשו, גבורה דקליפה, כדלעיל, ועבודתו העיקרית – מאורעותיו – של יצחק היא חפירת הבארות, שהיא להיפך מעבודת אברהם, אז מתגברת³¹ טענתם של 102ליצני הדור, שיצחק אינו קשור כלל לאברהם. ויש צורך לשלול טענה זו.

ד. החידוש שב"צר קלסתר פניו... דומה לאברהם"

וזהו ה"קושי" של הקדוש־ברוך־הוא, כביכול, ב"צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם":

בן דומה לאביו משום שהוא נובע מגופו ומנשמתו של האב והוא דומה לו בגופו ובתכונות נפשו³².

אך אברהם ויצחק היו הפוכים זה מזה בתכונות נפשם, שהרי אברהם היה בדרך של מדת החסד ואילו יצחק במדת הגבורה, ועקב זאת הם היו שונים זה מזה גם בכחותיהם השכליים, (כידוע³³ בענין בית שמאי ובית הלל, שהם היו שונים בדרך מחשבתם משום ההבדל בשורש נשמותיהם. בית שמאי נטו יותר להחמיר ואילו בית הלל נטו להקל), ובאופן טבעי הם היו צריכים להיות שונים זה מזה, ואף הפוכים, גם בקלסתר פניהם³⁴, כי מראה הפנים קשור לתכונות הנפש³⁵: בעל חסד – יש לו סבר פנים יפות, בעל גבורה – פנים תקיפות³⁶ וכדומה,

ואם כך, מתעוררת השאלה: "מה עשה הקדוש־ברוך־הוא": מהו הפתרון האפשרי כדי לסתור את טענתם של ליצני הדור, שהרי באופן טבעי צריכים אברהם ויצחק להיות הפוכים זה מזה בקלסתר הפנים כשם שדרכי התנהגותם נוגדות זו לזו בחסד או בגבורה?

אך כיון שליצני הדור טענו "מאבימלך³⁷ נתעברה שרה", לכן עשה הקדוש־ברוך־הוא חידוש, ההיפך מן הטבע, והוא עצמו "צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם".

ה. "אברהם הוליד את יצחק" – התכללות חסד וגבורה

מובן גם בפשטות, שהענין שהקדוש־ברוך־הוא "צר קלסתר פניו 103של יצחק דומה לאברהם" לא היה רק במראה הגשמי שלהם, אלא אדרבה: הם היו דומים במראה החיצוני, משום ש"קלסתר הפנים" שלהם ברוחניות היה דומה

וזאת לפי המבואר במספר מקומות:

למרות שחסד וגבורה מנוגדים זה לזה, בכל זאת גבורות יצחק הן המשך ותוצאה של החסדים של אברהם, כנאמר בפסוקנו כאן: אברהם הוליד את יצחק.

ולא רק משום שהגורם לגבורה הוא חסד: מדת החסד "מעוניינת" שההשפעה תתקבל, והרי רוב טובה אין יכולים לקבל³⁸, ולכן הכרחי לעשות זאת דוקא באמצעות הגבורה – צמצום השפע³⁹ – אלא אף יותר מכך: גבורות דיצחק הן חסד בגלוי, דוקא באמצעות הגבורות יש ריבוי ותוספת בהשפעה⁴⁰, כפי שידוע הסבר המושג "גבורות גשמים"⁴¹, ולכן נאמר⁴² על יצחק "וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק".

ואיחוד זה – "התכללות" – שבין חסד דאברהם וגבורה דיצחק נובע מעל לסדר ההשתלשלות – ולכן אפשרי איחוד בין ענינים מנוגדים.

בכך יובן גם הרמז בלשון חז"ל⁴³ "והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק". אין נאמר "וידעו" וכדומה, אלא "והעידו", ורש"י חוזר על ביטוי זה שנית: "עדות יש שאברהם הוליד את יצחק" – מהי ההדגש כאן שזוהי עדות?

ויש לומר, שההסבר לכך הוא:

עדות היא דוקא לגבי דבר נסתר. על דבר גלוי, ואפילו על דבר שעשוי להתגלות, אין צורך בעדות כלל⁴⁴. כלומר, באמצעות עדות מתגלה ענין אשר כשלעצמו הוא מעל לדרגת התגלות – לא עבידא לגלויי. וברוחניות זוהי ההמשכה מדרגה שלמעלה מהשתלשלות⁴⁵.

וזהו בעניננו הרמז ב"עדות". "אברהם הוליד את יצחק" – ההתכללות של חסד וגבורה – נובעת מ"המשכת" הדרגה שלמעלה מהשתלשלות⁴⁶: לפי 104הטבע וההגיון לא ייתכן הדבר, אך "עדות יש כאן" – בדומה לעדות, שבה מעידים על דבר שראו, והכרחי להאמין לכך.

ו. התכללות חסד וגבורה בעבודה הרוחנית של כל יהודי

ההוראה הנלמדת בכך לעבודתנו הרוחנית היא:

כידוע⁴⁷, הסיבה לכך שאברהם יצחק ויעקב נקראים אבות, היא משום שהם השורש והמקור של כל אחת מנשמות ישראל, ודרגתו של כל אחד מן האבות עוברת בירושה לכל אחד ואחד מבניהם אחריהם בכל דור ודור. ולכן אצל כל יהודי צריכים להיות סוגי העבודה הרוחנית של כל שלושת האבות.

מכך מובן, שגם "צר קלסתר פניו...", התכללות של חסד וגבורה, יכולה וחייבת להיות אצל כל יהודי. לדוגמא, כנאמר בתניא⁴⁸, בכיה תקיעא בליבאי מסטרא דא וחדוה תקיעא בליבאי מסטרא דא.

וזה נעלה ממגבלות הטבע ומסדר ההשתלשלות. כאמור לעיל, שלפי סדר ההשתלשלות חסד וגבורה הם שני קוים מנוגדים, ואינם יכולים להתאחד. כנאמר בספרי⁴⁹, שאהבה ויראה יכולות להיות יחדיו אצל הקדוש־ברוך־הוא בלבד – רק בעבודת ה', ולא בעניני העולם.

אבל בענין של "בכיה תקיעא..." יש שתי דרגות⁵⁰: א) המרירות תהיה ביום חמישי בלילה והשמחה – בשבת. ב) אפשרות קשה יותר – המרירות והשמחה תהיינה ביחד, בבת אחת. וכיוון שכל יהודי הוא יורש של האבות, והרי יורש מקבל הכל, לכן יכול כל אחד, ולפחות מדי פעם, להגיע גם לאופן זה.

ז. יש לבחור בקו החסד

הוראה נוספת הנלמדת מכל האמור לעיל היא:

כדי שהכל יעידו שאברהם הוליד את יצחק, יכול היה הקדוש־ברוך־הוא ליצור מלכתחילה את קלסתר פניו של אברהם דומה ליצחק⁵¹, אך אפילו 105מבחינת הטבע וההגיון קשה יותר⁵² כפי שהיה למעשה – "צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם"⁵³.

וההוראה הנלמדת מכך לכל אחד היא:

כאשר ניתן לבצע פעולה כל שהיא באחד משני הקוים – קו החסד או קו הגבורה – ויש ספק באיזה מן הקוים לבחור, יש לבחור בקו החסד.

בדומה לנאמר בתניא⁵⁴, שכאשר מקרבים יהודי, הרי בנוסף לכך ש"לא הפסיד שכר מצות אהבת רעים" גם "וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה'".

ח. החידוש בי"ט כסלו – הפצת המעיינות חוצה

ענין זה, שעקב טענת ליצני הדור ביטל הקדוש־ברוך־הוא, לכאורה, את הטבע ואת סדר ההשתלשלות ו"צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם", ניתן לקשרו ל"יפוצו מעינותיך חוצה"⁵⁵, פעילות אשר החלה בעיקר בי"ט כסלו⁵⁶. ויש לציין שפרשת תולדות נקראת תמיד בחודש כסלו⁵⁷ או בשבת מברכים חודש⁵⁸ כסלו – חודש הגאולה, שבו חודש הענין של "יפוצו מעיינותיך חוצה":

נאמר בזהר⁵⁹, שבתורה יש גופי תורה – גליא דתורה, ונשמתא דאורייתא – רזין דאורייתא.

לפי סדר ההשתלשלות, שני חלקים אלו של התורה שונים, לכאורה זה מזה, וכל אחד מהם הוא דרך משלו: גופא דאורייתא הוא בגלוי, ואילו נשמתא דאורייתא היא בהסתר ובהעלם. וכך מובן גם מן הכינוי "רזין" – סודות: כאשר מגלים דבר הוא כבר אינו בגדר סוד.

והנה מגיע י"ט כסלו, ו"מכריז" – "יפוצו מעינותיך חוצה". שמעיינות פנימיות התורה יתגלו, באופן של פרסום והפצה, גם בתוך ה"חוצה".

בנוסף לכך שחסידות חב"ד הורידה את פנימיות התורה לידי הבנה והשגה, חכמה בינה ודעת, אשר לפני תקופת אדמו"ר הזקן, ואפילו בתקופתו, אך לפני פטרבורג, לא היו הדברים "מלובשים" כל־כך בהבנה השכלית⁶⁰, עד כדי כך שחסידות חב"ד דורשת, כפי שכותב כ"ק מורי־חמי אדמו"ר, שילמדו⁶¹ חסידות מתוך הבנה באותו 106אופן שבו לומדים סוגיא בתורת הנגלה – ה"חוצה" של הלומד עצמו –

הרי יחד עם זאת דורשים שיפיצו את המעיינות חוצה – במשמעות הפשוטה – לזולת השרוי במצב של "חוצה" –

ויותר מכך: נאמר "חוצה" ללא הגבלות. כלומר, אפילו אל החוצה הנחות ביותר יש להפיץ את המעיינות.

ט. למען מהותו של היהודי יש לגלות את פנימיות התורה

לכאורה, תמוה הדבר ביותר: אפילו בנגלה יש הגבלות, כנאמר⁶² "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי", וכיצד ניתן לומר "יפוצו מעיינותיך חוצה"?

על כך ניתנת ההוראה, שכאשר נוגע הדבר לעצמיות של היהודי, שמקורה בעצמותו ית', אין מתחשבים במגבלות הנובעות מסדר ההשתלשלות, והקדוש־ברוך־הוא הופך ו"צר קלסתר פניו של יצחק" שידמה לאברהם כך שגם פנימיות התורה אשר לפי סדר ההשתלשלות היא בהעלם – גבורה, יצחק – תבוא לידי גילוי – חסד, אברהם.

ואדמו"ר הזקן אומר⁶³ שזוהי כוונת המשל אודות בן מלך אשר היה חולה ביותר, עד אשר לא היתה תרופה למחלתו, אלא לרסק את האבן היקרה אשר היתה משובצת בכתר המלך, ואשר בה התבטא כל היופי של "נזר העטרה המכתירה", ולהשקות בזאת את בן המלך. והמלך אמר, שככל שייקר בעיניו כתר המלכות, הרי הוא כאין וכאפס לעומת חיי בנו.

לפי ההלכה אסור להשתמש כלל בכתר המלך⁶⁴. וכאן מכלים לגמרי את עיקרו של הכתר למען בן המלך, אשר למרות הכל אין הוא המלך⁶⁵, כי כאשר נוגע הדבר לעצם חיי בנו, אשר הם מהותו של המלך – בטלים כל החישובים.

ועל־כך מוסיף אדמו"ר הזקן ענין נפלא: אף כאשר מצבו של בן המלך החמיר כל־כך, עד אשר ספק אם יקלוט אפילו טפה אחת ממי התרופה, למרות זאת, כדאי הדבר, ומרסקים את האבן 107ועל־ידי העיסוק ב"יפוצו מעינותיך חוצה", מביאים לידי "קאתי מר" דא מלכא משיחא, במהרה בימינו ממש.

(משיחת ש"פ תולדות תשכ"ה)

הערות

עמוד 100

1. ע"פ תנחומא פרשתנו א. וראה ב"מ פז, א.
2. ראה עדיות פ"ב מ"ט ובפירוש הרמב"ם שם.
3. אבל באגדת בראשית פל"ז: ציווה הקב"ה למלאך כו' אל תצור אותו דומה לאמו אלא לאביו – ולהעיר אשר ג"ז צריך ביאור למה לולא הציווי הי' דומה לאמו ולא לאביו. ואולי ע"פ מחז"ל אשה מזריעה תחלה יולדת זכר (ברכות ס, א. וש"נ).
4. פסחים קיח, א. סוטה ב, א. וש"נ. – ובזהר (ח"א רז, ב. ח"ב קע, א): קשין .. קמי קב"ה.
5. ראה שער האמונה פל"ב (באו"א קצת). ובד"ה החודש תרנ"ד (ע' קלג) שהקושי הוא מצד שבקרי"ס הי' חיבור למעלה מהשתלשלות והשתלשלות. וראה מאמרי אדה"ז: תקס"ג ע' שטו. תקס"ה ע' רלה.
6. בשלח טו, ח.
7. ח"ב פ"ב.
8. וכ"ה בשאר הענינים שנאמר עליהם הלשון "קשה .. כקרי"ס". וכמו קשה לזווגן (סוטה שם), שהוא חיבור ב' הפכים, דכר ונוקבא. וכן קשין מזונותיו (פסחים שם), שהמשכת מזונות הוא מבחי' מזל שלמעלה מהשתל', כמבואר בביאוה"ז (יב, ב) ובכ"מ.

עמוד 100

9. ראה ישעי' יט, כב. זח"ב לו, א.
10. ראה זח"ב קע, ריש ע"ב. מכילתא בשלח יד, כח. ילקוט ראובני שם, כז.
11. וכמש"כ בזח"ב שם: קשה קמי' למעבר על ארח דינא.
12. שמטעם זה מכת בכורות שהיתה נגוף ורפוא כאחד, הוצרכה להיות ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, ראה לקו"ש ח"ג פ' בא (ובהנסמן שם), אבל לא נאמר בזה קשה (לגבי הקב"ה). וי"ל – כיון שדם הפסח (שחיטת הע"ז דמצרים) הבדילם מאלו עוע"ז כו'.
13. תו"א ותו"ח ריש פרשתנו. ובכ"מ.
14. ישעי' מא, ח. סוטה לא, א (עיי"ש). רמב"ם הל' תשובה פ"י, ה"ב.
15. ויצא לא, מב.
16. ראה לקו"ת ואתחנן ה, א.
17. פסחים נו, א. ויק"ר פל"ו, ה. ועוד. וראה ס' הליקוטים (הצ"צ) ערך ישמעאל.
18. תולדות כז, מ.
19. כאן.
20. וכמו שהקשו מפרשי רש"י כאן.

עמוד 101

21. רש"י ריש פרשתנו.
22. ספורנו כאן. וראה גם רד"ק כאן. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 113 ואילך.
23. כמו שהקשה בביאורי מהרא"י, גו"א, אלשיך ועוד כאן.
24. ובפרט, אשר גם בפועל, צר קלסתר פניו בעת יצירתו או ביום הגמלו (ראה מפרשי רש"י כאן. חדא"ג מהרש"א לב"מ שם). וברש"י וירא (כא, ב) "שהי' זיו איקונין שלו דומה לו" (אבל בדפוסים לפנינו הוא בחצאי עיגול).
25. נוסף על שנולד ראשון לאברהם, יותר מי"ג שנה – הוא היה "בנך יחידך אשר אהבת" – לאברהם (ראה פרש"י כב, ב), שניהם נמולו לדעתם ובאותו היום.
26. ובפרט לפי המבואר בתו"ח פרשתנו (ד, ב ואילך) ועוד, שחסד דישמעאל אינו כחסד שאר האומות ו"יש לו צד אחיזה ממש בפנימיות המוחין" דאברהם. וראה לקו"ש [המתורגם] חט"ו ע' 208.
27. ולכאורה לאחרי שעשה תשובה – ה"ה חסד דקדושה. וצ"ע. – ויתרה מזו נפילתו היא מחסד הנק' גדולה, חסד דתוהו (ס' הליקוטים הנ"ל וש"נ). וראה לקו"ש שם ע' 209 ואילך – אבל אינו שייך לנדו"ד, שהרי יש צדקה בב"נ (ראה הערה הבאה).
28. צ"ע שהרי ב"נ נצטוו על הצדקה (ר"ן לסנה' נו, ב. הרמ"ה שם. וראה רוקח ס' שסו. וראה תו"ש לוירא יח ס"ק ר'). – וגם לפס"ד הרמב"ם (הל' מלכים פ"י, הל"י) שלא נצטווה הרי "אם רצה לעשות מצוה כו' כדי לקבל שכר אין מונעים אותו לעשותה כהלכתה כו' עולה כו' צדקה כו'". וראה תניא ספ"א. שערי אורה פורים (צב, א). לקו"ב (על קונטרס ההתפעלות) להר"ה מפאריטש (מז, ב ואילך). וצ"ע.
*. לקו"ת ואתחנן שם. שה"ש ט, ד.
29. ספורנו כאן. וראה גם כלי יקר עה"פ (ובאוה"ת – כרך א – כאן).
30. וירא כא, יב.
31. וע"ד החסידות יש להוסיף בזה: עיקר יניקת הקליפות הוא מקו הגבורה (צמצום והעלם) דוקא* – שמטעם זה קליפת עשו היא גרועה מקליפת ישמעאל (אוה"ת וירא צג, ב. וראה ספרי האזינו לב, ט. וראה הנסמן בלקו"ש שם ע' 211 הערה 58) – ולכן שוללת התורה טענת ליצני הדור "מאבימלך נתעברה שרה" בפרשת "תולדות יצחק – יעקב ועשו" (ומאורעותיו דחפירת בארות כו'), כי תוקף טענתם בא מצד מדת הגבורה והצמצום.

עמוד 102

32. ראה בפירוש הרמב"ם עדיות שם: לפי שכשהוא קרוב לו במזגו כו'.
33. אגה"ק סי' יג. לקו"ת שה"ש מח, ג. וראה זח"ג רמה, א.
34. ובזה יומתק לשון הגמרא (ב"מ שם): נהפך קלסתר פנים כו', כי מקודם לזה הי' קלסתר פני יצחק בהיפך מקלסתר פניו של אברהם (וראה הנסמן בהערה 24). – ולאגדת בראשית הנ"ל (הערה 3) הי' צ"ל דומה לשרה שעלי' אמרז"ל (ב"מ שם) האשה צרה עיני', גבורות.
35. ולהעיר ממש"נ (קהלת ח, א) חכמת אדם תאיר פניו, וצע"ק ממחז"ל (סנה' לח, א) שמחלק מראה מדעת.
36. ובפרט בהאבות שהן הן המרכבה (ב"ר פמ"ז, ו. פפ"ב, ו), הרי בודאי שגופם (כולל מראה פניהם) הי' לפי אופן נשמתם.
37. וצע"ק דגם אבימלך הוא (מלך פלישתים) – חסד (דקליפה. תו"א בשלח סא, סע"ג. לקו"ת ואתחנן ה, א. ובארוכה תו"ח פרשתנו ד"ה ואלה תולדות פ"ו ואילך).
. ראה סה"מ עת"ר (ע' צה) שמקו הימין משתלשל רק קליפת נוגה.

עמוד 103

38. ע"ד תענית כג, א.
39. לקו"ת ואתחנן יג, ג. ובכ"מ.
40. ביאוה"ז יב, ב. סידור שער התקיעות בסופו (ושם: ולכן עיקר ומקור כל הברכות לעולם המשיך יצחק דוקא). וראה במקומות שנסמנו בהערה הבאה.
41. משנה ריש תענית. לקו"ת שם. תו"א קז, ב. סה"מ תקס"ב ע' לב ואילך. ובכ"מ.
42. יהושע כד, ג.
43. לשון רש"י כאן. וכן בתנחומא כאן "שיעידו".
44. ראה ר"ה כב, ב.
45. ראה לקו"ת ד"ה אלה פקודי ס"ד. ד"ה ויקם עדות ה'ש"ת. לקו"ש [המתורגם] חי"ט ע' 205.
46. ויש לקשר זה עם המבואר באוה"ת (ריש פרשתנו) שהתכללות דחסד וגבורה, אברהם ויצחק, הוא מצד בחי' הדעת, ומביא שם שדעת אותיות עדות* (עיי"ש) – והרי דעת הוא בקו האמצעי שעולה עד פנימיות הכתר, עתיק (שלמעלה מהשתלשלות), והא למעלה מהתחלקות חו"ג (דלית שמאלא בהאי עתיקא, כלא ימינא – זח"ג קכט, א. וראה שם רפט, א).
38. ע"ד תענית כג, א.
39. לקו"ת ואתחנן יג, ג. ובכ"מ.
40. ביאוה"ז יב, ב. סידור שער התקיעות בסופו (ושם: ולכן עיקר ומקור כל הברכות לעולם המשיך יצחק דוקא). וראה במקומות שנסמנו בהערה הבאה.
41. משנה ריש תענית. לקו"ת שם. תו"א קז, ב. סה"מ תקס"ב ע' לב ואילך. ובכ"מ.
42. יהושע כד, ג.

עמוד 104

47. שלכן אין קורין אבות אלא לשלשה (ברכות טז, ב), כי בחי' השבטים יש לך אדם שאין בו כלל בחי' ומדריגות אלו, משא"כ בחי' האבות צריך להיות בכל אדם (תו"א וארא נה, א. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 49 בהערה).
48. ספל"ד.
49. ואתחנן ו, ה.
50. ראה אגה"ת פ"י ורפי"א.
51. מכיון שההעדאה הוצרכה להיות על שייכות יצחק ואברהם (כי על זה הי' הטענה).
. כן הלשון (דעת בלא וא"ו) באוה"ת ובכ"מ; ובלקו"ת פקודי (ד, ב) ובכ"מ: דעות (בוא"ו) אותיות עדות. ולהעיר בתקו"ז תס"ט בתחלתו. קה"י ערך דעות.

עמוד 105

52. כי אז הי' צ"ל קלסתר פני אברהם היפך המתאים גם לפני לידת יצחק – נס למגנא!
53. וכמו"כ בבחי' עתיק, שהיא הסיבה והנתינת כח לצר קלסתר כו' (כנ"ל הערה 46) כלא ימינא.
54. פרק לב. וראה בארוכה קונטרס אהבת ישראל (קה"ת, ברוקלין, תשל"ו). וש"נ.
55. מענה המשיח להבעש"ט שאז יבא. נתבאר בלקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 99. ובכ"מ.
56. תורת שלום ע' 112.
57. ראה של"ה חלק תושב"כ ר"פ וישב: המועדים של כל השנה .. בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן.
58. שכולל כל ימי החודש, שהרי כולל ימי השבוע שלאחריו ור"ח בכללם.
59. ח"ג קנב, א.
60. תורת שלום ע' 114 (וראה לקוטי דיבורים ח"א כב, א ואילך).
61. ראה קונטרס: "תורת החסידות", "לימוד החסידות". ובכ"מ. המועדים של כל השנה .. בכולן יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן.

עמוד 106

62. תהלים נ, טז. – אבל, נוסף על זה שגם בנגלה דתורה אמרו (פסחים נ, ב) לעולם יעסוק כו' שלא לשמה – (שהכוונה בזה, גם בדרגות הכי תחתונות ב"לא לשמה" – תניא ספל"ט. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג עיי"ש) – כי "מתוך שלא לשמה בא לשמה", הרי בנוגע פנימיות התורה, הבטיחו חז"ל (איכ"ר בתחלתו. ירושלמי חגיגה פ"א סה"ז) המאור שבה (שזוהי פנימיות התורה – קה"ע שם) מחזירו למוטב.
63. "התמים" ח"ב ע' מט [עב, א].
64. סנהדרין כב, א (וברמב"ם הל' מלכים רפ"ב: ולא בכתרו) וביותר בכתרו (ראה מפרשים למגלת אסתר ו, ט).
65. ע"ד בסנהדרין שם: אסורה לאדוני'. הטובה, אשר תלך ברובה לאיבוד, שמא תיכנס טפה אחת לתוך פיו של בן המלך.
58. שכולל כל ימי החודש, שהרי כולל ימי השבוע שלאחריו ור"ח בכללם.
59. ח"ג קנב, א.
60. תורת שלום ע' 114 (וראה לקוטי דיבורים ח"א כב, א ואילך).
61. ראה קונטרס: "תורת החסידות", "לימוד החסידות". ובכ"מ.

מצוטט ב־14 עמודים

לקוטי שיחות 1

כרך ל ‹ תולדות ‹ שיחה א ‹ 102 לקו"ש ח"כ ע' 101

תורת מנחם 11

ג - שנת תשי"א - חלק שני ‹ בס"ד. ר"ד בעת קבלת פנים* - יו"ד אלול, ה'תשי"א לקו"ש ח"כ ע' 100
טו - שנת תשט"ז - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום שמחת תורה ה'תשט"ז. לקו"ש ח"כ ע' 100
כב - שנת תשח"י - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשח"י. לקו"ש ח"כ ע' 100
כו - שנת תשי"ט - חלק שלישי ‹ בס"ד. ש"פ חוקת-בלק, י"ב תמוז, ה'תשי"ט לקו"ש ח"כ ע' 100
כו - שנת תשי"ט - חלק שלישי ‹ בס"ד. י"ג תמוז, ה'תשי"ט לקו"ש ח"כ ע' 100
מא - שנת תשכ"ה - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת* ש"פ תולדות, ב' כסלו, ה'תשכ"ה לקו"ש ח"כ ע' 100
לא - שנת תשכ"א - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"א לקו"ש ח"כ ע' 103
לה - שנת תשכ"ג - חלק ראשון ‹ בס"ד. שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ג לקו"ש ח"כ ע' 102
לו - שנת תשכ"ג - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ג לקו"ש ח"כ ע' 100
מט- שנת תשכ"ז - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ליל ב' דחג הפסח*, ה'תשכ"ז לקו"ש ח"כ ע' 102
סה - שנת תשל"א - חלק רביעי ‹ שיחת ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשל"א לקו"ש ח"כ ע' 100

מאמרי אדה"ז ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 2

תקס"ו ח"א ‹ וקבל היהודים ‹ שכב לקו"ש ח"כ ע' 102
תקס"ו ח"ב ‹ כי כארץ תוציא צמחה ‹ תשח לקו"ש ח"כ ע' 102