106

אופן שבו לומדים סוגיא בתורת הנגלה – ה"חוצה" של הלומד עצמו –

הרי יחד עם זאת דורשים שיפיצו את המעיינות חוצה – במשמעות הפשוטה – לזולת השרוי במצב של "חוצה" –

ויותר מכך: נאמר "חוצה" ללא הגבלות. כלומר, אפילו אל החוצה הנחות ביותר יש להפיץ את המעיינות.

ט. למען מהותו של היהודי יש לגלות את פנימיות התורה

לכאורה, תמוה הדבר ביותר: אפילו בנגלה יש הגבלות, כנאמר⁶² "ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי", וכיצד ניתן לומר "יפוצו מעיינותיך חוצה"?

על כך ניתנת ההוראה, שכאשר נוגע הדבר לעצמיות של היהודי, שמקורה בעצמותו ית', אין מתחשבים במגבלות הנובעות מסדר ההשתלשלות, והקדוש־ברוך־הוא הופך ו"צר קלסתר פניו של יצחק" שידמה לאברהם כך שגם פנימיות התורה אשר לפי סדר ההשתלשלות היא בהעלם – גבורה, יצחק – תבוא לידי גילוי – חסד, אברהם.

ואדמו"ר הזקן אומר⁶³ שזוהי כוונת המשל אודות בן מלך אשר היה חולה ביותר, עד אשר לא היתה תרופה למחלתו, אלא לרסק את האבן היקרה אשר היתה משובצת בכתר המלך, ואשר בה התבטא כל היופי של "נזר העטרה המכתירה", ולהשקות בזאת את בן המלך. והמלך אמר, שככל שייקר בעיניו כתר המלכות, הרי הוא כאין וכאפס לעומת חיי בנו.

לפי ההלכה אסור להשתמש כלל בכתר המלך⁶⁴. וכאן מכלים לגמרי את עיקרו של הכתר למען בן המלך, אשר למרות הכל אין הוא המלך⁶⁵, כי כאשר נוגע הדבר לעצם חיי בנו, אשר הם מהותו של המלך – בטלים כל החישובים.

ועל־כך מוסיף אדמו"ר הזקן ענין נפלא: אף כאשר מצבו של בן המלך החמיר כל־כך, עד אשר ספק אם יקלוט אפילו טפה אחת ממי התרופה, למרות זאת, כדאי הדבר, ומרסקים את האבן