שיחה ג

253שיחה ג

חוקת

א. דברי חז"ל ורש"י על הבאר וענני הכבוד

חז"ל אומרים¹, שהבאר שסיפקה לבני ישראל במדבר מים, היתה בזכות מרים, ולכן, מיד לאחר פטירת מרים – "ולא היה מים לעדה"²; וענני הכבוד היו בזכות אהרן, וכאשר "מת אהרן נסתלקו ענני כבוד...".

למרות זאת היתה הבאר גם לאחר פטירת מרים, וענני הכבוד לאחר מות אהרן, כיון שאחר־כך, כפי שאומרים חז"ל¹ – "חזרו שניהם בזכות משה".

במבט ראשון נראה, שגם רש"י בפירושו על התורה, לימוד פשוטו של מקרא, מקבל את דברי חז"ל הללו: על הפסוק² "ולא היה מים לעדה", מפרש רש"י "מכאן שכל מ' שנה היה להם הבאר בזכות מרים", ועל הפסוק³ "וישמע הכנעני" הוא מצטט⁴: "שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד"; יחד עם זאת מוצאים, שהבאר היתה לאחר פטירת מרים, כפי שמסופר בהמשך בתורה⁵ (בענין הנס של "אשד הנחלים"), וכפי שמפרש רש"י על

ג המילים "ומבמות הגיא .. בשדה מואב"⁶ – "כי שם מת משה ושם בטלה הבאר".

מכך נראה, שרש"י מקבל את הסברה שאת הבאר החזיר הקדוש־ברוך־הוא בזכות משה⁷, ומסתבר מכך, שגם ענני הכבוד חזרו בזכות משה⁸ – שהרי אין זה הגיוני לומר שזכותו של משה הועילה רק להחזרת הבאר, ולא להחזרת ענני הכבוד.

אך לפי זה תמוה: על הבאר מספרת התורה⁹ כיצד חזרה – ש"ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה... וירב העם...", ואז אמר הקדוש־ברוך־הוא למשה "קח את המטה..." ולבני־ישראל שוב היו מים מן הסלע.

ואילו לגבי ענני הכבוד אין מוזכר בתורה, וכן לא בפירוש רש"י, כיצד ומתי "חזרו"!?

וכן יש להבין: כשם שביטול הבאר לאחר מות מרים גרם ל"ויקהלו על משה... וירב העם...", כך גם סילוק ענני הכבוד לאחר מות אהרן היה צריך, לכאורה, לגרום לזעזוע אצל בני ישראל, ומדוע איננו שומעים שהיו 253לבני־ישראל טענות על כך ש"נסתלקו ענני כבוד"¹⁰?

ב. תועלתם של העננים שלא הזדקקו לה לאחר מות אהרן

לכאורה ניתן היה לומר, שלפי פשוטו של מקרא לא שבו ענני הכבוד לאחר הסתלקותם עם פטירת אהרן^*, והסיבה לכך פשוטה – לא היה צורך עוד בעננים, כדלהלן:

כבר קודם־לכן¹¹ הסביר רש"י שהעננים הקיפו את בני ישראל "מד' רוחות .. למעלה .. למטה", ועל ידי כך הם: (א) הגנו על בני ישראל "לבל יכה בהם שרב ושמש"¹²; (ב) כפי שאומר רש"י אחר־כך¹³ – "היו שפים בכסותם ומגהצים אותם"; וענן נוסף הלך לפניהם כדי (ג) "לנחותם הדרך"¹⁴ ו־(ד) ליישר את הדרך ולהגן מפני מזיקים: "מנמיך את הגבוה ומגביה את הנמוך והורג נחשים ועקרבים"¹⁵.

אבל לאחר פטירת אהרן כבר לא הזדקקו בני ישראל לכל מה שעשו למענם העננים, כיוון ש"הר ההר" נמצא כבר "על גבול ארץ אדום"¹⁶, בקצה המדבר, קרוב למקומות ישוב, וברור שבמקום זה "שרב ושמש" של המדבר חלשים הרבה יותר.

וזאת לא רק בגלל המקום, אלא גם בגלל הזמן: פטירת אהרן היתה "בחודש החמישי באחד לחודש"¹⁷ – חודש אב, קרוב יותר לזמן שהחום נחלש בו, שהרי "מחמשה עשר באב ואילך תשש כוחה של חמה"¹⁸.

ואין סתירה לכך בדברי רש"י בפרשת נח¹⁹, המסביר שב"חום" הכוונה היא ל"סוף ימות החמה חצי אב ואלול וחצי תשרי שהעולם חם ביותר .. שלהי²⁰ קייטא קשי מקייטא" שהרי, שם מדייק רש"י בלשונו: "שהעולם חם ביותר", "לפי שכבר נתחמם כל האויר וגוף הבריות בחום הקיץ שעבר עליו"²¹, ואילו החום של זריחת השמש כשלעצמה נחלש מחמשה עשר באב ואילך, כפי שרואים במציאות.

254ובעניננו, כיון שעד למות אהרן (ב"קיץ שעבר עליו") הגנו העננים על בני ישראל מפני חום השמש, הרי לא "נתחמם... גוף הבריות בחום הקיץ שעבר עליו" – וכיוון שמחמשה עשר באב ואילך אין זריחת השמש בעצמה גדולה כל־כך, לא הזדקקו בני ישראל לענני הכבוד "לבל יכה בהם שרב ושמש".

כך גם לא היה לבני ישראל צורך כל כך בשאר תפקידי העננים: (א) בכך שענני הכבוד "היו שפים בכסותם ומהגצים..."²², שהרי אם שם היה קורה מקרה של "שמלתך... בלתה מעליך", היו יכולים לקנות בגד חדש באחת מערי אומות העולם שבסביבה²³; (ב) כן כבר לא היה הכרח להזדקק לנס שענן יורה להם את דרכם, כיוון שהגיעו כבר לסביבה שבה יש דרכים סלולות וכדומה. (ג) וכן לא היה צורך ב"הורג נחשים ועקרבים" בהיותם קרובים למקומות ישוב²⁴.

למרות שהענן צריך היה לכאורה ליישר את ההרים וכו', וכפי שמסביר רש"י על "הר ההר"²⁵ – "ואף־על־פי שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים, שלושה נשארו בהן... והר נבו לקבורת משה...", שמכך רואים שהענן נלווה אל בני ישראל גם לאחר מות אהרן, כאשר הגיעו להר נבו, ששם הסתלק משה.

את זה ניתן להסביר, אם־כי בדוחק, שישור כל ההרים (חוץ מהר נבו) על־ידי הענן אינו מכריחנו לומר שהענן הלך לפני ישראל כאשר הגיעו לשם, אלא שדבר זה אירע לפני כן, במהלך ג' ימים שהלך לפניהם²⁶, עוד לפני פטירת אהרן, כדי להבטיח את טובתם בעתיד.

לפי זה יובן הסדר שבו מונה רש"י את ההרים שלא יושרו: "הר סיני .. והר נבו .. והר ההר", בעוד אשר לפי סדר המאורעות היה צריך "הר נבו" להיכתב לאחר "הר ההר" –

אלא שבהתאם לאמור לעיל אפשר להסביר שבהקדמתו את הר נבו לפני הר ההר רומז רש"י לכך, שהשארת הר נבו לא מיושר לקבורת משה לא נעשתה על־ידי הענן בזמן מאוחר יותר – כאשר הגיעו לשם בני ישראל – אלא באותו זמן שבו השאיר את הר ההר לקבורת אהרן.

ג. ההכרח לומר שהעננים ליוו את בנ"י גם לאחר מות אהרן

קיים, הכרח לומר שהעננים המשיכו ללוות את בני ישראל לאחר מות אהרן שכן:

(א) ב"לנחותם הדרך" אין הכוונה, 255בפשטות, רק לשמרם מפני תעיה במדבר, אלא בכלל להורות להם את הדרך, שבה רוצה הקדוש־ברוך־הוא שילכו²⁷, ולכן הזדקקו בני ישראל לענן גם לאחר מות אהרן, שהרי היו להם עוד מסעות רבים.

(ב) רש"י מציין בפירוש²⁸, שלאחר מות אהרן "חזרו לאחוריהם דרך ים סוף .. שבע מסעות" – חזרה אל המדבר²⁹.

(ג) העננים הגנו על בני ישראל גם ממלחמות הגויים, כפי שהסביר רש"י במלחמת עמלק³⁰, שב"וצא הלחם בעמלק" הכוונה היא: "צא מן הענן והלחם בו", ומכך מובן שכל עוד היו בני ישראל מוקפים בעננים לא יכלו אומות העולם להלחם בם³¹, כפי שכבר הסביר רש"י לפני כן³², שהענן היה קולט את ה"חצים ואבני בליסטראות" ש"היו מצרים זורקים".

ולפיכך, מיד לאחר מות אהרן "וישמע הכנעני .. וילחם בישראל"³³, וכפי שמפרש רש"י³⁴, שבראותם ש"נסתלקו ענני הכבוד", חשבו ש"נתנה רשות להלחם בישראל".

אם כך, היה צורך בהגנתם של ענני הכבוד על ישראל גם במלחמות הבאות.

(ד) תפקידו של הענן במ"ב המסעות לא היה רק להראות לאן ללכת, אלא גם, כפי שמרחיבה על כך התורה בפ' בהעלותך³⁵, להודיע מתי וכמה זמן "יחנו" ו"יסעו", דבר שהיה בו צורך בכל המסעות עד לכניסה לארץ ישראל.

(ה) ועיקר: על הפסוק:³⁶ "והוקע אותם לה' נגד השמש" (לאחר מות אהרן) אומר רש"י: "השמש מודיע את החוטאים הענן נקפל מכנגדו והחמה זורחת עליו". רש"י אומר איפוא, בפירוש³⁷, שהענן היה גם לאחר מות אהרן³⁸ והגן מפני השמש.

256נשארה אפוא הקושיא בעינה: מדוע אין מוזכר בשום מקום שענני הכבוד חזרו, ומדוע לא גרמה הסתלקותם לזעזוע אצל ישראל?

ד. "עננים" סתם, ו"ענני כבוד"

כדי להבין את הדברים, יש להקדים ולהבין תחילה דיוק ושינוי בלשונו של רש"י בפירושו על התורה: במספר מקומות³⁹ הוא קורא לעננים – "ענני כבוד", ובאחרים⁴⁰, "עננים" סתם.

שני ביטויים אלו נמצאים גם במדרשי חז"ל המספרים על שבעת העננים: בחלק מהם⁴¹ הגירסא היא "שבעה עננים היו" וכדומה, ובאחרים⁴² "שבעה ענני כבוד היו" וכדומה. רש"י בוחר בפירושו על התורה⁴³ לכתוב "שבעה עננים כתובים..."

ויש לומר שההסבר לכך הוא כדלהלן: בפשטות קיים הבדל בין עננים סתם לבין ענני כבוד: "ענני כבוד" משמעותם, שכל מטרתם היא להראות את כבודם של ישראל⁴⁴. כלומר, היו עננים, שתפקידם היה להגן ולדאוג לצרכיהם של ישראל, אם כי כתוצאה מכך נגלים חיבתם וכבודם של ישראל, והיו עננים נוספים, שכל מטרתם היתה לשם "כבוד" – לפרסם את הכבוד שמכבד הקדוש־ברוך־הוא את ישראל.

מכך מובן, שלא כל העננים הם ענני כבוד: הענן ש"מנמיך את הגבוה... והורג נחשים ועקרבים"¹⁵ איננו מענני הכבוד, שהרי תפקידו הוא הכרחי כדי לאפשר הליכה במדבר, וכך גם הענן שהגן מפני חום השמש או מפני אומות העולם בשעת מלחמה, אשר לא היה מפני כבודם של ישראל אלא כדי להועיל להם בענינים נחוצים ביותר. ולפיכך מתבטא רש"י במקומות אלו בלשון "ענן" (סתם).

לדוגמא: "וצא הלחם בעמלק – צא מן הענן"³⁰; "זורקים חצים .. והענן מקבלם"³²; "הר ההר – .. ואע"פ שהענן הולך לפניהם ומשוה את ההרים"²⁵; "נגד השמש – .. הענן נקפל... והחמה זורחת עליו"³⁶; "כל הנחשלים אחריך – .. שהיה הענן פולטן..."⁴⁵.

לעומת זאת, אצל העננים שהסתלקו 257עם מות אהרן נמצא הביטוי: "נסתלקו ענני כבוד (בלבד)"⁴⁶ – רק העננים שהיו לכבודם של ישראל, ולא העננים⁴⁷ שסיפקו את צרכי בני ישראל⁴⁸. ענני כבוד אלו אכן לא חזרו, לפי פשוטו של מקרא, וכך מובן מדוע לא היו לבני ישראל תלונות על הסתלקות ענני כבוד, כפי שהיו להם בענין בארה של מרים.

בכך אפשר לתרץ את קושית הרא"ם⁴⁹, השואל: הרי העננים היו מד' רוחות ואחד מלמעלה ואחד מלמטה¹⁵, והסוכה דומה לעננים, וכפי שמפרש רש"י⁵⁰: "כי בסוכות הושבתי – ענני כבוד", היו אפוא גם לסוכה צריכים להיות "אחד מלמעלה ואחד מלמטה וד' מד' רוחותיה", ואילו ההלכה היא⁵¹ שדי בשתי דפנות שלמות ודופן שלישית שיש בה טפח?

ויש להוסיף לקושיתו – מדוע אין עושים זכר לענן השביעי שהיה "לפניהם"?

לפי האמור לעיל מובנים הדברים: הזכר שאנו עושים הוא רק ל"ענני כבוד"⁵² – העננים שכל מטרתם היא רק לשם "כבוד"⁵³; ואילו הענן שהיה "לפניהם", וכן חלק מששת העננים האחרים, שימשו גם לצרכים⁵⁴ אחרים של עם ישראל.

אם כך, גם מספר דפנות הסוכה איננו קשור למספר ענני הכבוד, ובמיוחד כאשר יש לומר שהיו בכך שינויים – במסע שבו לא היה צורך בהגנה מצד מסויים – היה הענן מצד זה ענן הכבוד.

ה. הדיוק בלשונו של רש"י:

"נתנה רשות להלחם"

לפי זה יובן גם דיוקו של רש"י בפירושו, שהובא לעיל (סעיף ג), על "וישמע הכנעני"³⁴ – "שנסתלקו ענני כבוד וכסבור שנתנה רשות להלחם בישראל" – שהרי לכאורה היה רש"י צריך להזכיר את החידוש העיקרי 258"שנתנה האפשרות והרשות להלחם בישראל" – שהרי כאשר היו בני ישראל מוקפים, לפני כן, בעננים, היה בלתי־אפשרי להלחם בם.

עתה מובן דיוק זה⁵⁵: גם לאחר ש"נסתלקו ענני כבוד" עדיין נותר הענן שהגן על ישראל מפני אומות העולם בשעת מלחמה, אך הכנעני חשב, שכיוון שנסתלקו ענני הכבוד – הקדוש־ברוך־הוא כבר איננו מגלה כל־כך כבוד לישראל, הרי זאת הוכחה לכך ש"נתנה רשות להלחם בישראל", אך בקשר לאפשרות למלחמה לא חל כל שינוי⁵⁶.

ואין להקשות: כיצד ייתכן שהכנעני⁵⁷ יילחם בבני ישראל כאשר הם מוגנים על־ידי הענן? – שכן, חוצפתו הובילה אותו בפרט זה עד לכדי שטות ממש וכו', והוא חשב שבני ישראל ייצאו מתוך הענן כדי להלחם בו⁵⁸.

ובמיוחד לפי פירוש רש"י לפני־כן³³ שהכנעני כאן הוא עמלק – ועמלק הלוא היה זה אשר נלחם כבר קודם־לכן בבני ישראל "הנחשלים אחריך – שהענן פולטן"⁵⁹, אפילו כאשר "היו כל האומות יראים להלחם בכם .. קפץ וירד .. אף־על־פי שנכווה..."⁵⁹, והוא שוב התמודד עם ישראל באופן של "קפץ", ללא התחשבות בכך שהם היו מוגנים על־ידי הענן.

ו. שפים ומגהצים וגדלים עמהם, לא היה בזה צורך הכרחי

על ההסבר שלעיל אודות ההבדל בין "ענני כבוד" לבין עננים סתם, ניתן לשאול: הרי רש"י אומר¹³ ש"ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם .. ואף קטניהם כמו שהיו גדלים היה גדל לבושן עמהם", ושני תפקידים אלו היו לכאורה בין הדברים הנחוצים כצרכי בני אדם, ולא ענין של כבוד בלבד?!⁶⁰

אך לאמיתו של דבר אין זו קושיא כלל. שהרי, בפשטות, אין רש"י מתכוון באמרו "ואף קטניהם .. היה גדל לבושן עמהם" להמשך תפקידיהם של ענני הכבוד⁶¹, כי מהו הקשר בין "גדל לבושן עמהם" לבין ענני כבוד?! – אלא שתוך כדי דברו על הלבושים, 259מציין רש"י, שבהם היה נס נפרד, שגדלו ביחד עם גופם (ללא קשר לעננים) כדברי רש"י שם "כלבוש הזה של חומט שגדל עמו".

[הסיבה לכך שרש"י מביא זאת כהמשך לפירושו ש"ענני כבוד היו שפים בכסותם..." היא, שבדיוק כאן עשויה להתעורר השאלה: אמנם הגדולים יכלו ללבוש כל הזמן אותם בגדים, מפני ש"שמלתך לא בלתה מעליך" – אך כיצד יכלו הקטנים ללבוש במדבר את אותם הבגדים, בעוד הם גדלים? לכן אומר רש"י, שכאן עשה הקדוש־ברוך־הוא נס, ש"היה גדל לבושן עמהם"].

והענין ש"ענני כבוד היו שפים בכסותם ומגהצים אותם" לא היה הכרחי – שהרי גם ללא "ענני הכבוד" יכלו בני ישראל במדבר לבצע את השיפוי והגיהוץ בדרכים הרגילות.

בדומה לכך ש"שמלתך לא בלתה" לא היה נס הכרחי – שהרי יכלו להשיג לעצמם בגדים חדשים, או מן ה"שמלות"⁶² הרבות שהם לקחו עמם ביציאת מצרים⁶³, או על־ידי הכנתם מצמר הכבשים וכדומה, שהיה להם ממקניהם, או על־ידי קנית בגד כאשר שהו מפעם לפעם בקרבת מקום ישוב.

וכיוון שענין ה"שפים" ו"מגהצים" דוקא באמצעות ענני כבוד לא היה הכרחי לישראל, אלא כדי לחסוך מהם טורח קל, הרי זה עצמו סימן אמיתי לכבוד – לעוצם הכבוד שה' מכבד את ישראל. ולכן קשור הדבר לענני כבוד.

ז. קבלת צרכים באמצעות משה, לא כבזכות אהרן ומרים

עדיין יש להבין: אם רש"י⁶ אומר ש"בטלה הבאר" קשור לפטירת משה, הרי נראה שהוא סובר, ששיבת הבאר היתה בזכות משה (כאמור לעיל בסעיף א') – ואם כך, מדוע לא חזרו ענני כבוד בזכות משה?

ויש להסביר זאת כדלהלן: לפי פשוטו של מקרא, כל מה שקבלו ישראל באמצעות משה, אינו דומה למה שקבלו באמצעות אהרן ומרים, שבזכותם קבלו ישראל ענני כבוד ומים, אלא שמשה, כרועה נאמן, דאג לישראל לכל צרכיהם ההכרחיים, בזמן שהיו הכרחיים.

וכך יומתקו הדברים: רואים, שענין זה – שמשה דאג לצרכי ישראל – לא היה כענין התלוי בזכות, המתבטל לאחר פטירתו של בעל הזכות, אלא זה נעשה באופן המבטיח שגם לאחר הסתלקותו יקבלו זאת, או שכבר לא יהא להם צורך בכך:

אף על פי שלאחר מות משה "בטלה 260הבאר", הרי בני ישראל כבר לא נזקקו לבאר, כי כבר היו קרובים לירדן⁶⁶; וכך גם לגבי המן, כבר פירש רש"י⁶⁷, שלמרות ש"כשמת משה בז' אדר פסק המן מלירד (בכל זאת היה להם מן גם אחר כך) ונסתפקו ממן שלקטו בו ביום עד שהקריבו העומר בששה עשר בניסן".

ח. פעולותיהם של נשיאי הדור נמשכות גם לאחר פטירתם

מכך יש ללמוד בקשר לנשיאי ישראל בכל דור ודור, שאם לאחר הסתלקותם, כאשר בעיני בשר אין רואים את השפעתם באופן גלוי (בדומה למן לאחר מות משה, שבמבט על העולם נראה היה שפסק מלירד) – הרי כאן קיים הכלל המפורסם, ש"לא יפרדו מעל צאן מרעיתם"⁶⁸;

וזאת לא רק מפני ש"אף כאן עומד ומשמש (ממרום)"⁶⁹ – שאת זאת אין לראות בעיני בשר – אלא גם מפני שפעולות וענינים אלו, שהם הקימו עבור ישראל בהיותם בחיים בעולם הזה, הם פעולה נמשכת – ממשיכים "לקבל" זאת גם לאחר הסתלקותם.

ט. הקשר בין זאת לבין חג הגאולה י"ב־י"ג תמוז

זהו הקשר המיוחד שבין ענין זה לבין חג הגאולה של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר, י"ב־י"ג תמוז, החל בשנים רבות בימי השבוע של פ' חוקת (שמיני מתברכין⁷⁰) – שהרי ענין זה מתגלה באופן בולט בגאולת הרבי:

רואים במוחש, שהנצחון והגאולה של י"ב־י"ג תמוז בימים ההם, שגרמה לכך שאפילו במדינה ההיא תתקיים החזקת התורה והפצת היהדות – היא פעולה נמשכת עד היום הזה, דבר זה כבר הביא להקמת שלושה דורות של יהודים שומרים תורה ומצוות במדינה ההיא, שעל כך קובעת התורה ש"לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך... מעתה ועד עולם"⁷¹.

יתר־על־כן: רואים, שאפילו כאלה שהיו כבר מספר דורות מנותקים ר"ל מתורה ויהדות – עקב המצב החמור והתנאים האיומים במדינה ההיא – גם אלו ממשיכים "לקבל" מפעולת הגאולה עד היום הזה, וזה מעורר אותם עכשיו לתשובה, והם שבים לחיים של תורה ויהדות.

ובאמצעות עשייה כדבעי של הפעולות של חג הגאולה⁷², חיזוק 261תורה ויהדות והפצתן באופן כללי, ובמיוחד ענין שהזמן גרמא – הפצת מעיינות החסידות חוצה – יביא הדבר ל"קאתי מר" דא מלכא משיחא, במהרה בימינו אמן.