135
זה ש"משה הוא ישראל" הוא לפי "שנשיא הדור הוא ככל הדור", כלומר — אין פירוש הדברים, דכאשר המדובר בהתעסקותו של משה בענין השייך לצרכי כלל ישראל אין הוא איש פרטי בזה, אלא הוא עושה זאת עבור הכלל, ובמילא אפשר לכתוב "משה" (העושה בפועל) או "ישראל" (שבשבילם נעשה) — אלא שעצם מציאותו של משה, להיותו "נשיא הדור", הוא "ככל הדור". היינו דנשיא הדור הוא (איש) צבורי בעצם מהותו, ובמילא מה שהוא עושה ה"ז עשיית ישראל.
וכן לאידך — זה "שישראל הם משה" הוא לפי "שהנשיא הוא הכל": כאן לא כתב רש"י "כל הדור", כי אין כוונתו כאן שמהותו של נשיא הדור היא — כל אנשי הדור, אלא שהכל32 — כל צרכי הכלל — הם (צרכיו ובאים על ידי) הנשיא33, דכל מה שיש אצל בנ"י בא מ(כח) הנשיא [כמו שמצינו בנוגע לבנ"י במדבר, שכל צרכיהם הגשמיים (אכילה (מן ובשר)34 ושתי'35) קיבלו על ידי משה, וכן כל התורה נמסרה להם (וכמה ציווים וכיו"ב) על ידי משה]. ומכיון שכל עניני וצרכי בנ"י באים ממשה (הנשיא), נמצא ש"ישראל הם משה"36.
וזהו ש"הכתובים הללו" — שתולים השליחות פעם במשה ופעם בישראל — באים "לומר לך", ששליחות שלכאורה יש לייחס ולתלות רק במשה (בתור שליח השם), הנה היא שייכת לכל ישראל, וכן לאידך, ששליחות שלכאורה היא של ישראל, תולה אותה הכתוב במשה — לפי "שנשיא הדור הוא ככל הדור. . הנשיא הוא הכל".
ו. מה"ענינים מופלאים" שבפירוש רש"י:
במדרש37 (מקורו של פרש"י) הלשון הוא "שראש הדור הוא כל הדור", ורש"י משנה וכותב "נשיא הדור הוא ככל הדור"38.
ויש לומר, שזהו בהתאם לחידושו של רש"י (הנ"ל): "ראש הדור" פירושו (ע"ד
הערות
- 32. להעיר מהלשון "שלום שקול כנגד הכל" (פרש"י בחקותי כו, ו).
- 33. להעיר מהגי' בדפ' ראשון "שעל פי הנשיא הוא הכל".
- 34. כפשטות הכתובים בפ' בשלח — טז, ב ואילך. וראה פרש"י שם, לה. וראה לקו"ש חי"ח ע' 260. וראה שם בנוגע ענני הכבוד.
- 35. ראה שם טו, כדה. פרשתנו כ, ז ואילך. וראה פרש"י פרשתנו כא, כ. וראה לקו"ש שם.
- 36. ועפכ"ז יש לבאר ההוספה והחידוש כאן לגבי פרש"י (ר"פ יתרו) "שקול משה כנגד כל ישראל" , כי (נוסף לזה שכאן למדים משינוי הכתובים שאין זה ענין השייך רק למשה ולישראל בדורו כ"א לכל נשיא הדור, הרי) זה שמשה שקול כנגד כל ישראל הוא ענין בגדלותו וחשיבותו של משה, וכאן — המדובר הוא בשייכותו לדורו. ולהעיר מגו"א לפרש"י שם.
- 37. שבהערה 9. וראה לעיל הערה 15 (ובהערה הבאה).
- 38. ואולי י"ל, שדברי רש"י "נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל" — הוא פירוש ופירוט לשון קצר דהמדרש "ראש הדור הוא כל הדור". וראה להלן בפנים.
- . במכילתא יתרו שם ממשיך "וישראל כמשה שקול רב כתלמיד ותלמיד כרב". אבל לכאורה אינו פשוטו של מקרא. ולהעיר ממכילתא בשלח (ר"פ השירה) "משה שקול כנגד ישראל וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה". ושם "מגיד שאמר משה שירה כנגד כל ישראל". ושם טו, יג "משה שנשקל כנגד הכל. . שהי' משה שקול כנגד הכל". וראה גם ספרי מטות לא, ו. וגם שם הביא רש"י רק צד א' — שהי' פינחס שקול כנגד כולם. ואכ"מ.
רש"י על ויקרא כ״ו:ו׳ - הטקסט מספריא
ונתתי שלום. שֶׁמָּא תֹאמְרוּ, הֲרֵי מַאֲכָל וַהֲרֵי מִשְׁתֶּה, אִם אֵין שָׁלוֹם אֵין כְּלוּם, תַּ"לֹ אַחַר כָּל זֹאת "וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"; מִכָּאן שֶׁהַשָּׁלוֹם שָׁקוּל כְּנֶגֶד הַכֹּל, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה מ"ה) "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל":
וחרב לא תעבר בארצכם. אֵצָ"לֹ שֶׁלֹּא יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, אֶלָּא אֲפִלּוּ לַעֲבֹר דֶּרֶךְ אַרְצְכֶם מִמְּדִינָה לִמְדִינָה (ספרא):
ונתתי שלום AND I WILL GIVE PEACE [IN THE [LAND— Perhaps you will say, “Well, there is food and there is drink; but if there is no peace, then all this is nothing!” Scripture therefore states after all these promises “I will give peace in the land”. Hence we may learn that peace counterbalances everything. In a similar sense it states: “Who makest peace and createst all things" (Sifra, Bechukotai, Chapter 1 8).
וחרב לא תעבור בארצכם NEITHER SHALL THE SWORD PASS THROUGH YOUR LAND — Surely it is unnecessary to say that they (enemies) will not enter your land to wage war (since this is implied in בארץ ונתתי שלום). But this means that they will not enter even to pass by way of your land [on their march from one country to another to wage war] (Sifra, Bechukotai, Chapter 2 3).
רש"י על במדבר כ״א:כ׳ - הטקסט מספריא
ומבמות הגיא אשר בשדה מואב. כִּי שָׁם מֵת מֹשֶׁה וְשָׁם בָּטְלָה הַבְּאֵר; דָּ"אַ, כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם — כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא כְּשֶׁהָיוּ חוֹנִים נוֹטֵל מַקְלוֹ וּמוֹשֵׁךְ אֵצֶל דִּגְלוֹ וּמַחֲנֵהוּ, וּמֵי הַבְּאֵר נִמְשָׁכִין דֶּרֶךְ אוֹתוֹ סִימָן וּבָאִין לִפְנֵי חֲנִיַּת כָּל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט (תנחומא):
במחקק. עַל פִּי מֹשֶׁה שֶׁנִּקְרָא מְחוֹקֵק, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" (דברים ל"ג); וְלָמָּה לֹא נִזְכַּר מֹשֶׁה בְּשִׁירָה זוֹ? לְפִי שֶׁלָּקָה עַל יְדֵי הַבְּאֵר, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא נִזְכַּר שְׁמוֹ שֶׁל מֹשֶׁה לֹא נִזְכַּר שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ מְזַמְּנִין אוֹתוֹ לִסְעוּדָה, אָמַר אִם אוֹהֲבִי שָׁם אֲנִי שָׁם, וְאִם לָאו אֵינִי הוֹלֵךְ (תנחומא):
ראש הפסגה. כְּתַרְגּוּמוֹ "רֵישׁ רָמָתָא":
פסגה. לְשׁוֹן גֹּבַהּ, וְכֵן "פַּסְּגוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ" (תהילים מ"ח) — הַגְבִּיהוּ אַרְמְנוֹתֶיהָ:
ונשקפה. אוֹתָהּ הַפִּסְגָּה עַל פְּנֵי הַמָּקוֹם שֶׁשְּׁמוֹ יְשִׁימוֹן, וְהוּא לְשׁוֹן מִדְבָּר שֶׁהוּא שָׁמֵם; דָּבָר אַחֵר וְנִשְׁקָפָה הַבְּאֵר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימוֹן, שֶׁנִּגְנְזָה בְּיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָא, וְהָעוֹמֵד עַל הַיְשִׁימוֹן מַבִּיט וְרוֹאֶה כְּמִין כְּבָרָה בַּיָּם, וְהִיא הַבְּאֵר, כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַנְחוּמָא:
ומבמות הגיא אשר בשדי מואב AND FROM THE HEIGHTS (it descended finally) INTO THE VALLEY THAT IS IN THE FIELD OF MOAB, for there Moses died, and there the well finally ceased to flow. Another explanation is: כרוה נדיבי עם THE NOBLES OF THE PEOPLE HOLLOWED IT — each prince of the tribes when they encamped took his staff and drew a line on the ground from the well to his banner and encampment, and the waters of the well ran by way of that mark and came before the camping place of each tribe (Midrash Tanchuma, Chukat 21).
במחקק THROUGH THE LAWGIVER — by command of Moses who is called the מחוקק, the Lawgiver, as it is said, (Deuteronomy 33:21) “for there is the portion of the lawgiver (Moses’ grave) concealed”. But why is Moses not expressly mentioned by name in this song? Because he was punished through the well! And since Moses’ name is not mentioned, the name of the Holy One, blessed be He, is also not mentioned. A parable! It may be compared to the case of a king whom his subjects invited to a feast. He said: If my friend will be there, I, too, will be there, but if not, I will not go (Midrash Tanchuma, Chukat 21).
ראש הפסגה — Understand this as the Targum has it: to the top of the height.
פסגה denotes “high”, just as (Psalms 48:14) פסגו ארמנותיה, which means “make high its palaces”.
ונשקפה AND IT LOOKS — this height looks towards the place whose name is ישימון, which word describes the wilderness because that is waste (שמם with which the word ישימון may be linguistically associated). Another explanation is: ונשקפה AND IT LOOKS — the well looks על פני ישימון towards the front of ישימון, the wilderness, for it was hid (emptied) itself in the sea of Tiberias, and anyone who stood by the wilderness may look and see a kind of sieve in the sea, and that was the well!. Thus did R. Tanchuma (Midrash Tanchuma, Chukat 21) expound this passage.
מצוטט בעמוד אחד
לקוטי שיחות 1
- כרך ח ‹ חוקת ‹ שיחה א ‹ 133 לקו"ש חל"ג ע' 135
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.