שיחה א

הערות

עמוד 141

1. 1. ראה בארוכה רא"ם, גו"א וכו' ריש פרשתנו. ותירוצם (שהי' לו לכתוב פ' קרח תחלה – רא"ם; מגוף הקרא (דס"פ בהעלותך) אנו לומדין שהתורה סמכה הפרשיות כו' – גו"א ורע"ב) לא בא (אפילו לא ברמז) בפרש"י; ומפשטות לשון רש"י מוכח שקושייתו היא רק מצד פרשה זו ד"שלח לך אנשים" עצמה. וכן שאר התי' שבמפרשים אינם ע"פ פשוטו של רש"י. ואכ"מ.
2. 2. שילוח המרגלים הי' בכ"ט סיון (רש"י דברים א, ב) וסוף הסגר מרים הי' ביום שלפנ"ז* – כ"ח סיון (ראה בפרטיות לקו"ש חי"ט ע' 1 הערה 6. וראה מפרשי רש"י דברים שם. ואכ"מ).
3. 3. ד, ו. וראה במדב"ר (פט"ז, ו) ותנחומא פרשתנו (ה) – "כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע".
4. 4. פרשתנו יד, לו (וראה פרש"י וישב לז, ב (בסופו)) – דלא כבראב"ע ורמב"ן פרשתנו (יג, לב) ועוד.
5. . ומכש"כ לדעת הש"ס (תענית כט, א. וכ"ה ברא"ם דברים שם (אבל ראה שם ד"ה צא)) ששילוח המרגלים הי' ביום הז' דהסגר מרים. אבל ע"ד הפשט, לא מסתבר לומר שבאותו יום (ז' דהסגר מרים) פרקו המשכן ונסעו מחצרות ויחנו במדבר פארן והקימו המשכן ונבחרו המרגלים ונצטוו ונשלחו בו ביום. ובפרט עפמש"נ דלדבור "שלח לך" קדמו "ותקרבון אלי כולכם ותאמרו גו'" ושקו"ט דמשה ובנ"י (דברים א, כב. ובפרש"י שם).

עמוד 141

1. 5. לשון זה איתא גם בבמדב"ר שם. אבל ברש"י (שכותב לפנ"ז "על עסקי דיבה") הוא כפל לשון, משא"כ בבמדב"ר שם שלא נאמר "עסקי דיבה".
2. 6. ראה לקמן סעיף ח־ט ביאור דיוק לשון רש"י "ראו ולא לקחו מוסר" (ולא – ראו "וחטאו").
3. 7. דברים יא, ב.
4. 8. (ריש פרשתנו) – שהיא קושיא ע"ד הפשט.
5. 9. פרשתנו יג, יח ואילך.
6. 10. לשון הרמב"ן שם.
7. 11. ראה רמב"ן שם דגם משה רבינו "הפליג להם בחוזק העם ובמבצר עריהם וכח הענקים יתר מאד ממה שאמרו המרגלים", ע"ש. וצ"ע בפרש"י (יג, כז) "כל דבר שקר כו'" (ובפרט שמשנה בזה מלשון הש"ס (סוטה לה, א) והמדרש (תנחומא פרשתנו ט. במדב"ר שם, יז)). ולהעיר שרש"י (שם, לג) מפרש "וכן היינו בעיניהם – שמענו אומרים כו'", ולא כהמ"ד (סוטה שם) ד"שקרי הוו". אבל ראה רש"י שם (ד"ה ה"ג) "ולא היו שקרנים בזאת". וראה חדא"ג מהרש"א שם. ברמב"ן לקמן (יג, לב) שאח"כ הוציאו דבה בשקר, ע"ש – אבל לרש"י דבה הוא רק "חינוך דברים כו'", כנ"ל ס"ב והערה 4. ראה אבי עזר על הראב"ע שם.
8. 12. שם, כח.
9. 13. שם, לב.
10. 14. כתי' הרא"ם שם (יג, ב).
11. 15. שם, לא.
12. 16. שם. וראה גם גו"א וצידה לדרך שם (יג, ב).
13. 17. שם, ל.
14. 18. ובפרט שבמשנה תורה (דברים א, כה) נאמר רק "אחינו המסו .. לאמר עם גדול גו' ערים גדולות גו' וגם בני הענקים גו'", ולא נזכר כלל אמירתם "לא נוכל לעלות" או ארץ אוכלת יושבי'" וכיו"ב. ומ"ש ברא"ם הנ"ל "הכתוב קצר בענין" – דוחק גדול לומר שהכתוב קיצר והשמיט העיקר – מה שהי' חטאם, והביא רק "עם גדול גו'" שבזה מילאו שליחותם (כי הגידו מה שראו) ולא חטאו. ולהעיר ממטות (לב, ח־ט) כה עשו אבותיכם .. ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ.

עמוד 142

1. 19. דזו היתה שליחותם לברר – כי ע"פ נס "סוס ורכב – כולם כסוס אחד" (פרש"י שופטים כ, א) ומאי נפק"מ החזק הוא הרפה וגו'. וראה גו"א פרשתנו שם. ועוד.
2. 20. וכמו שהי' אח"כ (פרשתנו יד, מד־מה) – אף שי"ל שזה הי' בתור עונש.
3. 15.
4. 21. רש"י שם.
5. 22. אבל ראה תניא ספכ"ט.
6. 23. להעיר מפרש"י עה"פ (לך טו, ו) ויחשבה לו צדקה אף שנאמר לאברהם לפני זה "צא מאיצטגנינות שלך" (פרש"י שם טו, ה).
7. 24. כפרש"י (שם, ל) שאמר "קרע לנו את הים וכו'" (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 89 ואילך).
8. 25. יג, ל וברש"י.
9. 26. ראה (באו"א קצת) לקו"ש שם ע' 92 והערה 30 שם.

עמוד 143

1. 27. בהעלותך י, לה.
2. 28. אבל אין לתרץ עפ"ז קושיית רש"י בנדו"ד (כברע"ב כאן) – ראה רא"ם, גו"א ועוד כאן.
3. 29. עדמש"כ בפרש"י וישב (לט, א): לסמוך כו' לומר לך מה זו כו' אף זו.
4. 30. בהעלותך יב, טו וברש"י.
5. 31. פרשתנו יד, לז.
6. 32. שם, כג. כט־ל. לב.
7. 33. שם, לג.
8. 34. להעיר מאבות (מילתא דחסידותא – ב"ק ל, א) פ"א מי"א: חכמים הזהרו בדבריכם שמא כו' ושייך לדברי אנטיגנוס איש סוכו (פי' הרמב"ם ורע"ב שם).
9. 35. פרש"י עה"פ.
10. 36. בפסוק ג ("כולם אנשים") – אבל מדייק "כל אנשים שבמקרא כו'", שכולל גם פסוק דילן שלח לך אנשים"* (וכ"ה בבמדב"ר פט"ז, ה), דלא כברא"ם כאן (ובדברים א, יג). וקושיית הרא"ם ממש"נ בכ"מ אנשים גבי רשעים – כבר תי' בגו"א פרשתנו שם. ומה שלא פרש"י זה על "שלח לך אנשים"** – כי הלימוד הוא מזה שתיבת אנשים כאן מיותרת לגמרי, ומזה בנין אב לכ"מ כו'.
11. . והרי גם בפסוק זה מדובר ב"אותה שעה (ד)כשרים היו".
12. . בבשלח (יז, ט) פרש"י: בחר לנו אנשים גבורים ויראי חטא שתהא זכותן מסייעתן ד"א כו' שיודעים לבטל כשפים ופשיטא שזה יותר מאנשים לשון חשיבות – כשרים (וראה גו"א שם, ובפ' דברים שם). אבל משם אין ללמוד לכל מקום, כי שם נאמר (וכפי שמדגיש רש"י בהד"ה): בחר לנו אנשים. וראה משכיל לדוד שם.

עמוד 144

1. 37. להעיר מצידה לדרך כאן, ד"כשהפרשיות הסמוכות אין להם שום ערך ודמיון זל"ז גם זה קרוב לפשוטו של מקרא .. ה"נ י"ל וכו'", ע"ש.
2. 38. ואף שהקושיא היא "למה נסמכה פרשת מרגלים", שקושיא זו מתעוררת (לא מעצם שילוח המרגלים, כ"א) דוקא לאחרי לימוד כל הפרשה בו מדובר ע"ד חטאם, כותבו רש"י בתחילת הפרשה במקום ש"נסמכה", כדרכו בכ"מ.
3. 39. בהעלותך יב, א וברש"י.
4. 40. רש"י שם (וראה גם רמב"ם סוף הל' טומאת צרעת). וראה שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"י. חו"מ הל' אונאה כו' סכ"ט.
5. 41. ובפרט ע"ד הפשט, וכמש"נ וענתה לא יגרע* (משפטים כא, י). ומפרש"י (בהעלותך שם) משמע שצפורה הצטערה (הדינים בזה – שו"ע אה"ע סע"ו וש"נ). ורק בפ' ואתחנן (ה, כח) נאמר ואתה פה עמוד עמדי (כפי' הת"י שם. שבת פז, א. הועתק בפרש"י בהעלותך שם, ח).
6. . ואף שלשיטת רש"י עה"ת משה גרשה (כנ"ל בפנים) – הרי מזה שנקט רש"י כמ"פ הלשון "פירש מן האשה" וכיו"ב (יב, א ד"ה ותדבר מרים; שם, ב; שם, ד; שם, ח), שהכוונה בזה בפשטות שפירש מד"א ולא שגרשה – מוכח, ש(לשיטת רש"י) היו בזה ב' זמנים: בתחילה רק פירש מן האשה, ואח"כ – בלשון רש"י – "ועתה (בזמן ד"ותדבר מרים גו'") גרשה". [וההכרח לזה (שועתה גרשה) הוא מלשון הכתוב "על אודות האשה .. אשר לקח" – ולא "על אודות אשתו גו'" – שמזה מוכח, שעתה כבר לא הייתה אשתו].

עמוד 145

1. 42. ראה בהעלותך שם, ב וברש"י שם.
2. 43. להעיר משו"ע אדה"ז או"ח שם סי"ב: מתוך שמספר כו'.
3. 44. ראה לעיל הערה 11.
4. 45. גם קודם שאמרו מסקנתם "לא נוכל לעלות".
5. 46. ראה רש"י פרשתנו יג, כט.
6. 47. וכלשון משה בפ' מטות (הנ"ל הערה 18): ויניאו את לב בנ"י.
7. 48. פרשתנו יד, ד. וראה דברים א, כו־כח.
8. 49. בהעלותך שם, ב.
9. 50. לשון רש"י שם, ח.
10. 51. פרשתנו יג, ג. והיו "מן הברורים .. מן המסולתים" (פרש"י דברים א, כג).
11. 52. פרשתנו שם, לג.

עמוד 146

1. 53. בהעלותך שם, יב וברש"י שם. – ועפ"ז מובן ג"כ מה שמשנה רש"י מלשון הכתוב (שם, א) "ותדבר .. במשה", וכותב "באחי'". וראה עוד ביאור בלשון רש"י זה – לקו"ש חי"ג ע' 47 הערה 24 ושוה"ג שם. "נמוגו", ועוד]
2. 54. בהבא לקמן – ראה לקו"ש ח"ח ס"ע 290 ואילך.
3. 55. מ"ש רש"י (פרשתנו יג, כו) "אף הליכתן בעצה רעה", הכוונה בזה לאחרי שנגמרה עלייתם לא"י והתחילה ההליכה בא"י עצמה (כדמוכח מפרש"י (שם, ג) "ואותה שעה כשרים היו". ואין צריך לדחוק (כמ"ש במפרשי רש"י שם) שמיד אח"כ נעשו רשעים). וראה לקו"ש חלק ל"ג ע' 78 ואילך.
4. 12.
5. 56. ואף שמשה שלח אותם לראות "החזק הוא הרפה גו'" (פרשתנו יג, יח) – הכוונה בזה (לא אם הם חזקים בכלל, כ"א) איפה הם חזקים כו' כדי לידע באיזה דרך לילך ואופן הכיבוש כו', כמפורש במשנה תורה (דברים א, כב. וראה רש"י שם) "נשלחה אנשים גו' וישיבו אותנו גו' את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן (תחלה לכבוש – רש"י)", וכמ"ש ברמב"ן ריש פרשתנו.
6. 57. בלשון הרמב"ן שם "אי אפשר שלא ידעו הדרים במצרים ענין ארץ כנען". אף ש"היו ישראל במצרים עבדים בעבודת פרך לא ידעו ולא יבינו" (רמב"ן שם), הרי פשיטא שמעת צאתם ממצרים עד שילוח המרגלים, שמעו כבר (מהולכים ושבים ותגרי אוה"ע), וכמובן גם משירת הים, כבפנים,
7. 58. בשלח טו, טו.

עמוד 147

1. 59. כי כוונת שילוח המרגלים היתה רק בנוגע לאופן וסדר הכיבוש כנ"ל הערה 56. ולשון רש"י (דברים א, כג) "שמא תחזרו בכם" – היינו שגם בזה (לבחור אופן הכיבוש כו') תסמכו עלי. וראה רמב"ן הנ"ל בסופו "ועל דעת רבותינו".
2. 60. ראה עד"ז רמב"ן שם – לענין טעמו של משה לשלוח מרגלים.
3. 61. ראה מכילתא יתרו יט, ט.
4. 62. פרשתנו יג, כח. שם, לב־לג.
5. 63. שם, כו. ושם, כז: וזה פרי'.
6. 64. לשון השל"ה במס' שבועות שלו (קפא, א).
7. 65. מטות לב, כב. וראה ירושלמי שקלים פ"ג סה"ב. ועוד.
8. 66. משפטים כד, ד – ראה תוד"ה תורה גיטין (ס, א)*. רא"ם משפטים שם (בתי' הא'). אבל ראה גו"א וצידה לדרך שם. ואכ"מ. וראה שיחות ליל ב' חנוכה וש"פ משפטים תשמ"ב.
9. 67. גיטין שם.
10. 68. רש"י גיטין שם ד"ה מגילה.
11. 69. ראה לעיל הערה 2.
12. . ותי' התוס' שם (הובא ברא"ם שם) אינו לשיטת רש"י גיטין שם (ד"ה חתומה ניתנה).

עמוד 148

1. 70. ראה רש"י יתרו יט, יד. ולהעיר מרש"י שמות ד, כד. בשלח טז, כב.
2. 71. דדוחק לומר שחיכה עד לסיום כל פרשת המרגלים – כי למה יעכב הוספת חלק תושב"כ ארבעים ויותר יום. ולהעיר מב"ב (טו, א) הקב"ה אומר ומשה כותב (ומסיים) כמו מפיו יקרא .. ואני כותב – שהי' תיכף באותה שעה.
3. 72. שבת ד, א. וש"נ.
4. 73. שבת שם ד"ה וכי אומרים.
5. 74. שם ד"ה וכי אומרים (תי' הריב"א). ועד"ז הוא ברשב"א ומאירי ("ויש מתרצים") שם.
6. 75. כן י"ל ע"פ מ"ש התוס' (שם בסופו, ובכ"מ כנסמן שם. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס שו) דבשביל מצוה דרבים (להציל רבים מחטא) אומרים לו לאדם חטא כו'.

עמוד 149

1. 76. ולמ"ד (גיטין שם) תורה חתומה ניתנה – י"ל, אשר ע"י שסמכה התורה ב' הפרשיות יודעים אנו ענין חטא המרגלים (ובמילא הזהירות שלא ליכשל בחטא כזה), ולכן מותר להעמיד מרים במצב של חשד כדי להציל את הלומד שלא יבוא לחטא. (משיחת ש"פ שלח תשכ"ה)
2. 77. דברים יא, ב־ח.
3. 78. להעיר שראו את מוסר גו' הנ"ל סיום ענינו: למען תחזקו ובאתם וירשתם את הארץ.