שיחה ה

הערות

עמוד 132

1. 1. יב, טו.
2. 2. שמות ב, ד.
3. 3. משכיל לדוד בפרש"י. וכ"כ בחדא"ג מהרש"א סוטה ט, ב.
4. 4. ואין להקשות מה שמפרשו רש"י כאן אע"פ שהקושיא היא מהכתוב שלאח"ז – שהרי הוא פי' כתוב זה "והעם לא נסע גו'", ובפרט שבלא"ה בכגון דא (שהקושיא היא מאותו הענין ובפרט בהכתוב הסמוך) מפרשו רש"י – בכ"מ – בכתובים הקודמים, וכמדובר כמ"פ.
5. 5. סוטה שם.
6. 6. לכאורה זהו מקור פרש"י זה. אבל י"ל שמקורו בספרי כאן (ועד"ז הוא במכילתא בשלח יג, יט) "לפיכך עיכב לה המקום* שכינה וארון כהנים ולוים וישראל ושבעה ענני כבוד כו'" [ובתיב"ע (ות"י) טז: בההוא זכותא הוון כל ישראל אשתין רבוון כו' וענני יקרא ומשכנא ובירא לא זייעין ולא נטלין עד זמן כו'. ועד"ז הוא בתיב"ע פסוק יד]. ובפרט לפי הגירסא בכמה כת"י רש"י שמסיים: נתעכבה בשבילה שכינה וכל ישראל.
7. 7. ראה באר מים חיים (לאחי המהר"ל)* ודבק טוב בפרש"י.
8. 8. ט, יז ואילך.
9. . כ"ה בספרי הוצאת האראוויטץ. מכילתא שם וביל"ש כאן, עכב לה הקב"ה ארון ושכינה כו' ובספרי לפנינו: עיכב לה שכינה וארון כו'.
10. . ולפי' מובן בפשטות דיוק הנ"ל (הערה 4) שהרי דיוק רש"י הוא מהתיבות "והעם לא נסע" עצמן, שמשמעו שהוצרכו ליסע.

עמוד 133

1. 9. דעת זקנים מבעה"ת כאן. רבינו בחיי כאן. וראה במדב"ר פי"ד, ג.
2. 10. אבל ראה ראב"ע כאן (טז) "על דעת רבים כו'". ספורנו כאן.
3. 11. ראה אוה"ח עה"פ.
4. 12. ועד"ז בספרי ומכילתא כו' הנ"ל הערה 6.
5. 13. אבל להעיר שברבנו בחיי כאן מקדים "ודרשו ז"ל במס' סוטה". ומעתיק "כשהושלך ביאור". אבל בלא"ה אינו מעתיק לשון המשנה כ"א תוכנה.
6. 14. וכ"ה במשנה ובמדרז"ל הנ"ל.
7. 15. במשנה לפנינו ובע"י וכן בספרי כאן ליתא. וכן ליתא בדפוס שני וכמה כת"י רש"י. ולאידך – י"ג במשנה גם המשך הכתוב "לדעה מה יעשה לו". וכ"ה בדפוס א' ובכמה כת"י רש"י.
8. 16. ראה תורת משה (להחת"ס) פרשתנו יב, ט.
9. 17. ובכלל צ"ע למה נשארה ותסגר מרים במקום זה דוקא במדבר. ואולי י"ל, מצד החולאת וחולשה דגופה שלה. שטרחא גדולה יש בנסיעה בדרך (ולהעיר מרש"י פרשתנו יא, א). וראה לקמן הערה 23.

עמוד 134

1. 18. יב, יד.
2. 19. ראה פרש"י שם (ובפרש"י שם, יב בפי' הב'). או שהי' רק נזופה כלשון רש"י שם ד"ה "ואבי' ירק ירק". וראה אוה"ח שם ועוד. וראה לקמן בפנים.
3. 20. בנדו"ד, כמו שפרש"י "מחוץ למחנה" הנאמר במצורע (תזריע יג, מו), ולעיל בפ' נשא, כדלקמן בפנים.
4. 21. וראה גם רש"י פרשתנו יו"ד, לד: מן המחנה – ממקום חנייתן.
5. 22. נשא ה, ב. והרי פרשת שילוח טמאים נאמרה ביום שהוקם המשכן (כפרש"י שם) לפי שאז הוקבעו המחנות והוזקקו להשתלח (רש"י גיטין ס, סע"א). ולהעיר מר"ן נדרים ז, ב ד"ה שנא'. שאילת שלום שצויין בגליון הש"ס שם. ואכ"מ.
6. 23. כי אפילו את"ל שמצד איזה טעם שיהי' מקום סגירתה הוצרך להיות מחוץ (וסמוך) למקום שנצטרעה דוקא צ"ע אם בנדו"ד הדין כן – כיון שזהו בגדר פקו"נ, ומכש"כ מההולך עם שיירא במדבר, שכאשר כבר יצא בשיירא הולך עמה בשבת כשיש חשש סכנה (שו"ע (ואדה"ז) או"ח סו"ס רמ"ח). וצ"ע בחת"ס שם.
7. 24. ומפרש"י נשא (הנ"ל בפנים) משמע דבשעת נסיעתן מותרין טמאין ומצורעין ליכנס תוך המחנה וכמ"ש בגמ' (תענית כא, ב. וש"נ). וראה לקמן הערה 33.
8. 25. וי"ל יתרה מזו, דהימים שלאחר ימי הנסיעה אינם מצטרפים עם הימים שלפנ"ז כי כאשר אינם רצופים אינו מתקיים מש"נ "תסגר שבעת ימים מחוץ למחנה", שיש לפרשו מציאות אחת של שבעת ימים* (וראה רש"י מצורע טו, יג), ולפ"ז הוצרכה לחכות עד שיהיו במקום אחד שבעת ימים רצופים.

עמוד 135

1. 26. כבזבחים קב, רע"א (והרי תוכן התחלת הענין איתא בפרש"י יב, יב: ד"א). וכ"כ בראב"ע עה"פ. תוד"ה ק"ו ב"ק כה, א (וי"מ). פענח רזא כאן. ובת"י: עד זמן דאתסיאת מרים נביאתא מצרעתה. ובספרי זוטא כאן "עד שתטהר". וראה שו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' קלח. אברבנאל ומלבי"ם כאן.
2. 27. תזריע יג, מו.
3. 28. להעיר מפי' הראב"ד לתו"כ תזריע שם: שיהא כמנודה שאסור בארבע אמות שלו .. ומכאן למדו חכמים שהמצורע הוא כמנודה וכאבל כו'. וראה לעיל הערה 19 בנוגע למרים.
4. 29. ראה מגילה ח, ב.
5. 30. תזריע שם, ד.
6. 31. וכמפורש במגילה שם לענין שילוח כו' זה וזה שוין. אבל בפרש"י מו"ק (ז, ב) כתב שמוסגר אינו משתלח חוץ לג' מחנות, וכן משמע מפירושו עה"ת תזריע שם (ראה משכיל לדוד שם)* ובמצורע יד, ג. ובתוד"ה אמר רבי (מו"ק שם, ע"א) כתב, דרש"י חזר בו מפירושו מהא דאיתא בפ"ק דמגילה דשוין בשילוח.
7. . ראה פרש"י אמור כג, ח. ועד"ז בפרש"י בא י, כב. יב, טו.
8. . אף שיש לפרש דמ"ש רש"י "יסגירנו בבית אחד ולא יראה עד סוף השבוע". כוונתו לשלול הפירוש (אף שכן משמע לכאורה מפשטות לשון הכתוב) שמסגיר רק מקום הנגע כפי' הרא"ש (הובא בטור הארוך שם יג, ה). או שאינו רק ענין של אמירת הכהן שיש לו דין מוסגר כו' כמ"ש במל"מ הל' טומאת צרעת (פי"ד ה"ה) מנ"ח (מצוה קסט סק"י). וראה מאירי מגילה (ח, ב): ושמא תאמר אם המוסגר טעון שילוח היאך אתה קוראהו מוסגר והרי מחוץ למחנה הוא אפשר שבבית שבחוץ למחנה הוא עומד וראה משנה אחרונה נגעים פ"א מ"ג. ועוד.

עמוד 136

1. 32. להעיר מצפע"נ (השלמה כב, סע"ד ואילך): ר"ל אם צריך שלא יכנס למחנה או שלא יהא במחנה או שיהי' לבד.
2. 33. ולכאורה י"ל נפק"מ יתירה מזו: באם אין דין מחנות אם יש חיוב וציווי ד"בדד ישב מחוץ למחנה מושבו", אם העיקר הוא בדד ישב מובן ששייך אז, אבל אם עיקר ההדגשה הוא צד החיובי "מחוץ למחנה מושבו", מקום לומר, דאז אין חיוב ואיסור ד"בדד ישב". וראה ע"ד ההלכה מנחות צה, א (וש"נ) דקאמר דהוי מחלוקת. וראה פרש"י שם. לקמן הערה 43.
3. 34. אבל ראה לעיל הערה 25, שי"ל שצריכים להיות רצופים. וכן מובן בפשטות הכתוב (והענין) בתזריע "והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים".
4. 35. ל' הרמב"ם הל' טומאת צרעת פי"א ה"ו (וש"נ בכסף משנה). ובחינוך מצוה קסט: נוהגין דיני צרעת בזכרים ונקבות בכל זמן שיהיו כהנים ובקיאין רואין אותן כ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל ואפילו שא"א כו'. וראה פיה"מ להרמב"ם נגעים בסופו. שאילת יעב"ץ שם סי' קלו־קלז. העמק שאלה לשאילתות פח בתחלתו. תורה שלימה ח"ט מילואים סח"י. ובכ"מ. ואכ"מ.
5. 36. אבל ראה רמב"ם הל' טומאת צרעת בסופן ד"אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא הי' בישראל" – הובא בלקו"ת תזריע (כב, ב) ומפרש "שמצות נגעים אינו נהוג בזמננו זה אחר החורבן מפני שאינן מצוין כלל .. אך מעשה נסים הם". עיי"ש. וראה לקו"ש חכ"ב ע' 65 הערה 9 ובנסמן שם.
6. 37. ראה ראב"ד הלכות בית הבחירה פ"ו הי"ד. וכן לדעת כמה ראשונים. וראה חידושי הרשב"א ותוס' הרא"ש ברכות ה, ב: "אבל לענין שלוח מחנות נוהגין עכשיו למאן דאמר קדשה לעתיד לבוא".
7. 38. ולכאורה מדברי התוס' ברכות שם "והאיך הי' מדבר ר' יוחנן מדבר שלא נוהג בימיו", משמע שלא ס"ל* כמ"ש בצל"ח (ברכות שם, ומנ"ח שם סקי"ד ובמצוה שסב קרוב לסופו) דגם בימיו טעון שילוח מירושלים. ואולי יש לומר שהשאלה היא גם לדעת רש"י ורשב"א כו' ברכות שם. כי אף שס"ל דמצורע טעון שילוח מערי חומה, ולהצל"ח ומנ"ח עכ"פ מירושלים – י"ל, שזהו רק מצד הדין דוישלחו מן המחנה גו' ולא יטמאו את מחניהם גו' (שבפ' נשא), שזה נוגע לקדושת (מחנות ו)ירושלים (וזהו חובה על ב"ד (או הצבור) לשלחו); אבל** המצוה ד"בדד ישב מחוץ למחנה מושבו*** (שהוא על המצורע עצמו), י"ל, שאינו נוגע לקדושת מחנות, כ"א לזה שישנן מחנות (ירושלים) בהתיישבות דבנ"י****. (ובפרט ע"פ פי' הראב"ד הנ"ל הערה 28. וראה סוגיית הגמ' מו"ק יד, ב ואילך. פרש"י שם ד"ה שינהיג. ועוד).
8. . אבל גם לדעת התוס' מוכח דנוהג דין מצורע בזמה"ז.

עמוד 137

1. 39. וע"ד שמצינו כן בכמה דברים, ולדוגמא, בגר שבזמן המקדש צריך גם הרצאת קרבן, ובזה"ז שאין קרבן אינו מעכב גירותו (ראה ריטב"א יבמות מו, ב סוד"ה דילמא. נמוק"י שם מז, א ד"ה ת"ר בשם ר"י. וראה אנצקלופדי' תלמודית בערכו). וראה הערה 41. לקו"ש חי"ח ע' 416.
2. 40. ועד"ז במוסגר כאשר בתוך ז' או י"ד ימים שלו חרב הבית והעיר כו', האם הימים שלאח"ז מצטרפים לימי סגירתו.
3. 41. להעיר מהתירוץ (שו"ת בנין ציון ס"ב. ועוד) בסתירת דברי הרמב"ם דבהל' בית הבחירה פ"ו הט"ו כ' דאוכלין מע"ש בכל ירושלים אע"פ שאין שם חומות, למ"ש בסופ"ו מהלכות מעשר שני.
4. 42. ולכאורה כן יש להוכיח ממ"ש רש"י בתזריע שם ד"ה בדד ישב "שלא יהיו שאר טמאין יושבים עמו". דמחוץ למחנה מושבו הוא ענין בפ"ע. ואף שבפשטות הכוונה "שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו", היינו עם זב וטמא מת (כפסחים סז, א), וא"כ י"ל שזהו הקדמה והסברה לזה ש"מחוץ למחנה מושבו" היינו מחוץ לג' מחנות, לא במקום שאר הטמאין דזב וטמא מת, שמותרין במחנה לוי' (טמא מת) וישראל (זב), אבל הרי גם עפ"ז מוכח, שנוגע החיוב שיהי' "מחוץ למחנה", כי כשאין מחנות, ובמילא אין החילוק דג' מחנות, א"א להתקיים גם ה"בדד ישב" שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו, שזה מודגש רק כשיש החילוק דג' מחנות. אבל את"ל שהכוונה (בפשוטו של מקרא עכ"פ) "שלא יהיו שאר טמאין" – גם מצורעין – יושבין עמו, אז יש לומר שהעיקר הוא שצריך להיות בדד, אבל דוחק לפרש כן.
5. 43. ולפ"ז מותר ליכנס תוך המחנה וכדמשמע מפרש"י נשא (כנ"ל הערה 24). וראה חדא"ג וצל"ח ברכות נד, סע"א.
6. . ולהעיר מפרש"י מגילה ח, ב ד"ה כל ימי. וראה פסחים סז, א. ובשוה"ג שלאח"ז.
7. . וראה רמב"ם הל' טומאת צרעת פ"י ה"ז. תוד"ה וקידשו ערכין לב, ב. וראה ר"ש ופי' הרא"ש כלים פ"א מ"ז.
8. . להעיר מתוד"ה על כתובות (מד. ב): דעיר שרובה עכו"ם בטלה קדושת היקף חומה (ואין משתלחין ממנה מצורעין).

עמוד 138

1. 44. ועוד בזה: מכיון שפי' "כבוד" בפרש"י, הוא לא להראות גודל הכבוד שחלקו לה כ"א גדר הטובה והתועלת הבאה מזה למרים. א"כ אין נפק"מ (כ"כ) בזה, אם המתעכבים בשבילה הם רבים, ואם גם בנ"י רצו זה.
2. 45. במשנה סוטה שם: נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר (ועד"ז במכילתא בשלח שם). ובפשטות יל"פ כי אז – שהי' לפני חטא המרגלים – היו צריכים ליכנס לארץ ישראל מיד (ולהעיר מרש"י פרשתנו י, כט).
3. 46. וכפי שממשיך בהכתובים "לדעה מה יעשה לו", וראה תיב"ע כאן: לאידוע מה הוה בסיפי' דמשה.

עמוד 139

1. 47. שמות שם, ה ואילך.
2. 48. פרש"י שם, ח.
3. 49. להעיר מספורנו שם "שיהי' החלב יותר נאות למזגו".
4. 50. פרש"י שם, ז.
5. *. כפשטות הל' "והעם לא נסע".
6. 51. ברכות לג, ב. ובפרש"י עקב יוד, יב: רבותינו דרשו מכאן כו'.

עמוד 140

1. 52. לקו"ת במדבר טו, א־ב. וש"נ.
2. 53. ראה לקו"ת שם. (משיחת ש"פ בהעלותך ה'תשכ"ה)
3. 54. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 106 ואילך. וש"נ.
4. 55. ר"פ מצורע.
5. 56. ש"ך וכלי יקר שם. וראה גם ראב"ע ורמב"ן שם.