138

הפסוקים, בדומה ללשון המשנה "נתעכבו לה (כל) ישראל שבעת ימים", כדלעיל. ואילו רצה להדגיש את הגדולה של הכבוד שנחלק לה, צריך היה לומר בדומה לספרי (והמכילתא) "עיכב לה המקום שכינה וארון כהנים ולויים וישראל ושבעה ענני הכבוד" –

אך כוונת רש"י כאן אינה כל כך להדגיש מי חלק לה כבוד, הקדוש־ברוך־הוא או ישראל, אלא להדגיש שהכבוד קשור ל"המקום", הקדוש־ברוך־הוא ציוה להסגירה מיד "שבעת ימים מחוץ למחנה"⁴⁴.

ז. מהי ה"מידה כנגד

מידה"?

אך אפשר לשאול: מהי המדה כנגד מדה של ה"כבוד" ש"חלק לה המקום" כנגד "שעה אחת שנתעכבה למשה", הרי שם היה ענין שקשור לפיקוח נפש של משה ("הושלך ליאור") – וכיצד מותאם לכך הכבוד שחלק לה המקום (וזאת בשתי הקצוות: מצד הפעולה עצמה – "ותתצב" היא הצלת נפשות, ענין נעלה ביותר, ותשלום השכר של "כבוד", ואפילו הנעלה ביותר, אינו בדרגה זהה. ומצד שני, המתנתה של מרים "שעה" מובנת אפילו על־ידי אנשים פשוטים ביותר, שהרי קשורה בכך הצלת ילד, ובמיוחד אחיה שלה, ומהו החידוש בכך? וכשכר לכך עיכב הקדוש־ברוך־הוא בגלל כבודה את כל ישראל עם המשכן וכו', ולמשך זמן רב ביותר⁴⁵).

לפיכך מצטט רש"י מן הפסוק גם את המילה "מרחוק", שהמתנת מרים לא היתה קשורה להצלת משה, כי היא עמדה "מרחוק" ולא יכלה להועיל⁴⁶.

וממילא לא היה קשה כיצד יהא הכבוד שחלק לה המקום שכר על כך ש"נתעכבה...", כי עיכובה לא היה קשור בהצלת נפשות.

ח. קיצור משך זמן צערה של מרים כנגד קיצור זמן צערו של משה

אך עדיין אפשר לשאול: מהו בכל זאת הקשר בין ענין הכבוד לבין זה שנתעכבה למשה שעה אחת? על־ידי המילה "מרחוק" מוסבר רק שלא היה זה פיקוח נפש, אך עדיין אין כאן ענין שווה ביניהם –

לפיכך מוסיף רש"י "וגו'", כלומר, המשך הפסוק והפרשה שם מסבירים את הענין:

על התוצאה של "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" מסופר