ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה ה

136

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

"בדד ישב", השלילה, שהוא לא יהיה במחנה, אלא יהיה בדד (אפילו מחוץ למחנה), או שחשובה כאן החובה שהוא יהיה מחוץ למחנה³².

ההבדל למעשה הוא, כאמור לגבי מרים במצב שלא ייתכן בו ענין של "מחוץ למחנה" (כי אין מציאות של "מחנה"), אלא רק ענין של "בדד ישב", האם מעכב הדבר את טהרתו³³.

וכן לגבי מצורע מוסגר, במצב שאין אפשרות של "מחוץ למחנה", האם הימים של "בדד ישב" נחשבים כחלק משבעת הימים, הרי לפי הסברה הראשונה יוצא, שגם אז הוא לא היה במחנה וימים אלו נחשבים לו, ואילו לפי הסברה השניה הוא צריך לחכות עד שיהיו מחנות כדי להשלים³⁴ את שבעת הימים של "מחוץ למחנה מושבו".

לפי זה יוצא שהדבר יכול להיות משמעותי להלכה למעשה בימינו: ההלכה קובעת, שטהרת מצורע זו נוהגת³⁵ בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית³⁶, ולפי זה (לפי הדעות³⁷ שדיני וקדושת המחנות וירושלים אינם קיימים בזמננו) השאלה היא אם אפשרית טהרת המצורע לאחר החורבן,

אם העיקר הוא של "בדד ישב", שהוא לא יהיה בתוך מחנה, הרי הדבר אפשרי גם בזמננו. אך אם צריך להיות דוקא "מחוץ למחנה מושבו" הרי אין הדבר אפשרי לאחר החורבן³⁸.

הערות

32. להעיר מצפע"נ (השלמה כב, סע"ד ואילך): ר"ל אם צריך שלא יכנס למחנה או שלא יהא במחנה או שיהי' לבד.
33. ולכאורה י"ל נפק"מ יתירה מזו: באם אין דין מחנות אם יש חיוב וציווי ד"בדד ישב מחוץ למחנה מושבו", אם העיקר הוא בדד ישב מובן ששייך אז, אבל אם עיקר ההדגשה הוא צד החיובי "מחוץ למחנה מושבו", מקום לומר, דאז אין חיוב ואיסור ד"בדד ישב". וראה ע"ד ההלכה מנחות צה, א (וש"נ) דקאמר דהוי מחלוקת. וראה פרש"י שם. לקמן הערה 43.
34. אבל ראה לעיל הערה 25, שי"ל שצריכים להיות רצופים. וכן מובן בפשטות הכתוב (והענין) בתזריע "והסגיר הכהן את הנגע שבעת ימים".
35. ל' הרמב"ם הל' טומאת צרעת פי"א ה"ו (וש"נ בכסף משנה). ובחינוך מצוה קסט: נוהגין דיני צרעת בזכרים ונקבות בכל זמן שיהיו כהנים ובקיאין רואין אותן כ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל ואפילו שא"א כו'. וראה פיה"מ להרמב"ם נגעים בסופו. שאילת יעב"ץ שם סי' קלו־קלז. העמק שאלה לשאילתות פח בתחלתו. תורה שלימה ח"ט מילואים סח"י. ובכ"מ. ואכ"מ.
36. אבל ראה רמב"ם הל' טומאת צרעת בסופן ד"אינו ממנהגו של עולם אלא אות ופלא הי' בישראל" – הובא בלקו"ת תזריע (כב, ב) ומפרש "שמצות נגעים אינו נהוג בזמננו זה אחר החורבן מפני שאינן מצוין כלל .. אך מעשה נסים הם". עיי"ש. וראה לקו"ש חכ"ב ע' 65 הערה 9 ובנסמן שם.
37. ראה ראב"ד הלכות בית הבחירה פ"ו הי"ד. וכן לדעת כמה ראשונים. וראה חידושי הרשב"א ותוס' הרא"ש ברכות ה, ב: "אבל לענין שלוח מחנות נוהגין עכשיו למאן דאמר קדשה לעתיד לבוא".
38. ולכאורה מדברי התוס' ברכות שם "והאיך הי' מדבר ר' יוחנן מדבר שלא נוהג בימיו", משמע שלא ס"ל* כמ"ש בצל"ח (ברכות שם, ומנ"ח שם סקי"ד ובמצוה שסב קרוב לסופו) דגם בימיו טעון שילוח מירושלים. ואולי יש לומר שהשאלה היא גם לדעת רש"י ורשב"א כו' ברכות שם. כי אף שס"ל דמצורע טעון שילוח מערי חומה, ולהצל"ח ומנ"ח עכ"פ מירושלים – י"ל, שזהו רק מצד הדין דוישלחו מן המחנה גו' ולא יטמאו את מחניהם גו' (שבפ' נשא), שזה נוגע לקדושת (מחנות ו)ירושלים (וזהו חובה על ב"ד (או הצבור) לשלחו); אבל** המצוה ד"בדד ישב מחוץ למחנה מושבו*** (שהוא על המצורע עצמו), י"ל, שאינו נוגע לקדושת מחנות, כ"א לזה שישנן מחנות (ירושלים) בהתיישבות דבנ"י****. (ובפרט ע"פ פי' הראב"ד הנ"ל הערה 28. וראה סוגיית הגמ' מו"ק יד, ב ואילך. פרש"י שם ד"ה שינהיג. ועוד).
. אבל גם לדעת התוס' מוכח דנוהג דין מצורע בזמה"ז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 14 עמודים.