140

רש"י, יינה של תורה, מתגלית הפנימיות והאמיתיות של כל דבר, שגם הענינים של יראת שמים, הבאים על־ידי עבודת האדם, נובעים מלמעלה, אך מדרגה הנעלית יותר מ"ידי שמים"⁵². כלומר, גם רצונם של ישראל לכבד את מרים נבע מהתעוררות מלמעלה.

ואילו במשנה, נגלה שבתורה, אין נראה בגלוי הענין שגם זה בא מלמעלה, כי אז זוהי סתירה לבחירה החופשית, אלא בה נראה שזוהי עבודת האדם⁵³.

י. בטהרת המצורע נרמז שהכל בא מלמעלה

לפי כל האמור לעיל מובן מדוע הענין שהכל בא מלמעלה נרמז בפירוש רש"י דוקא במקום שמדובר על צרעת:

ענינו הכללי של המצורע, שליחתו מחוץ לשלוש המחנות, הוא היותו ההיפך מענין הקדושה, ולכן "מחוץ למחנה מושבו" – גם מחוץ למחנה ישראל – דבר המראה על התרחקותו אפילו מהדרגה הנמוכה ביותר של מחנה ישראל⁵⁴.

(ויש לומר שזהו ההסבר הפנימי למה שנתבאר לעיל, שהענין העיקרי של המצורע היא חובתו להיות דוקא מחוץ למחנה, כי כאשר אין מחנות, לא ניכר שהוא מחוץ לגבול הקדושה).

ולכן נרמז הענין שיראת שמים באה מלמעלה, דוקא בקשר אליו ובקשר לזירוז טהרתו, כי טהרת המצורע באופן כללי באה דוקא מלמעלה. כמבואר במקום אחר⁵⁴, שזהו הטעם לכך שנאמר אצלו "והובא אל הכהן"⁵⁵, שמשמעותו בעל כרחו⁵⁶, כי התעוררות התשובה בדרגה נמוכה כל־כך, מחוץ לשלוש המחנות, אינה מצד האדם – כי בהיותו במצב נחות כל־כך קשה לו ביותר להתעורר לתשובה מרצונו – אלא זוהי התעוררות מלמעלה, עקב הבטחת הקדוש־ברוך־הוא ש"בל ידח ממנו נידח", הנותנת כח זה. הקדוש־ברוך־הוא עוזרו.