142
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
יתר על כן: על דבריהם האחרונים ומסקנתם "לא נוכל לעלות" אפשר ללמד זכות, (לא חטא): הם לא אמרו "לא נעלה", שזהו היפך ציווי ה', אלא "לא נוכל לעלות": לפי הערכתם את עוצמת יושבי הארץ וכוחות ישראל, אין להם יכולת (בדרך הטבע19), לכבוש את ארץ ישראל20.
[אף דבריהם "חזק הוא ממנו"15 – "כביכול כלפי מעלה אמרו"21, אינם, (בדרך הפשט22), כפירה בה', אלא שהאומות חזקות כל־כך לעומת ישראל, שאי־אפשר כלל לתאר כיצד ייתכן שיוכלו לנצחם, אפילו בדרך ניסי23.
לכן לא היתה תשובת כלב אליהם שאפשר לכבוש את ארץ ישראל בדרך הטבע, או שהקדוש־ברוך־הוא יכניע את האומות באמצעות ניסים רגילים24, אלא הוא טען "עלה נעלה – אפילו בשמים והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו"25: צריך לשמוע לקול ה' ללא שום חישובים, אפילו כאשר הכניסה לארץ ישראל דומה לדבר שמעולם לא אירע, גם בנס "עלה נעלה .. בשמים"26].
וכיוון שהכוונה בשילוח המרגלים היתה לבדוק את עוצמת יושבי הארץ, כדי להתכונן על־ידי כך למלחמה טבעית, ולפי הטבע היתה הערכת המרגלים "לא נוכל לעלות" אמיתית – מדוע חמור כל כך החטא בכך שהסיקו מסקנה מהערכתם?
על שאלה זו עונה רש"י בפירושו "למה נסמכה... לפי שלקתה..." – סמיכות הפרשיות מסבירה את חטא המרגלים.
ד. אפשר לטעות ולהשוות בין חטא מרים לחטא המרגלים
ההסבר לכך הוא:
רש"י שואל "למה נסמכה...", למרות ששילוח המרגלים היה מיד לאחר פרשת מרים, מפני שלפי פשוטו של מקרא צריך לפעמים להפריד בין שתי פרשיות, למרות שלפי סדר
הערות
- 19. דזו היתה שליחותם לברר – כי ע"פ נס "סוס ורכב – כולם כסוס אחד" (פרש"י שופטים כ, א) ומאי נפק"מ החזק הוא הרפה וגו'. וראה גו"א פרשתנו שם. ועוד.
- 20. וכמו שהי' אח"כ (פרשתנו יד, מד־מה) – אף שי"ל שזה הי' בתור עונש.
- 15.
- 21. רש"י שם.
- 22. אבל ראה תניא ספכ"ט.
- 23. להעיר מפרש"י עה"פ (לך טו, ו) ויחשבה לו צדקה אף שנאמר לאברהם לפני זה "צא מאיצטגנינות שלך" (פרש"י שם טו, ה).
- 24. כפרש"י (שם, ל) שאמר "קרע לנו את הים וכו'" (ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ח ע' 89 ואילך).
- 25. יג, ל וברש"י.
- 26. ראה (באו"א קצת) לקו"ש שם ע' 92 והערה 30 שם.
רש"י על דברים כ׳:א׳ - הטקסט מספריא
כי תצא למלחמה. סָמַךְ הַכָּתוּב יְצִיאַת מִלְחָמָה לְכָאן, לוֹמַר לְךָ שֶׁאֵין מְחֻסַּר אֵבֶר יוֹצֵא לַמִּלְחָמָה (עי' ספרי); דָּבָר אַחֵר, לוֹמַר לְךָ אִם עָשִׂיתָ מִשְׁפַּט צֶדֶק, אַתָּה מֻבְטָח שֶׁאִם תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה אַתָּה נוֹצֵחַ, וְכֵן דָוִד הוּא אוֹמֵר (תהילים קי"ט) עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעוֹשְׁקָי (תנחומא):
על איבך. יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּאוֹיְבִים, אַל תְּרַחֵם עֲלֵיהֶם כִּי לֹא יְרַחֲמוּ עָלֶיךָ:
סוס ורכב. בְּעֵינַי כֻּלָּם כְּסוּס אֶחָד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שופטים ו') וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (שמות ט"ו) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה (עי' ספרי):
עם רב ממך. בְּעֵינֶיךָ הוּא רַב, אֲבָל בְּעֵינַי אֵינוֹ רַב (שם):
כי תצא למלחמה WHEN THOU GOEST OUT TO WAR — Scripture places the going out to war in juxtaposition to this section here (to עין בעין וכו׳) in order to tell you that no person lacking a limb goes out to war (cf. Sifrei Devarim 190:17). Another explanation of why these two sections are put in juxtaposition to each other: it is to tell you that if you execute just judgment you may be confident that if you go to war you will be victorious. Similarly does David say, (Psalms 119:121) “I have done judgement and justice; Thou wilt not leave me to my oppressors” (Midrash Tanchuma, Shoftim 15).
על איבך AGAINST THINE ENEMIES — Let them be in thine eyes as enemies: have no pity upon them, for they will have no pity upon thee (Midrash Tanchuma, Shoftim 15).
סוס ורכב [WHEN THOU GOEST TO WAR ... AND SEEST] HORSES AND CHARIOTS (lit., horse and chariot) — in Mine eyes they are all as only one horse (i.e. they do not count). Similarly it states, (Judges 6:16) “[Surely “I” will be with thee,] and thou shalt smite the Midianites as one man”. And similarly it states, (Exodus 15:19) “For the horse (not the horses) of Pharaoh came [into the sea]” (Midrash Tanchuma, Shoftim 16; cf. Sifrei Devarim 190:21).
עם רב ממך [WHEN THOU GOEST OUT TO WAR … AND SEEST] PEOPLE MORE THAN THOU (or, as it may be translated: PEOPLE, NUMEROUS FROM THY POINT OF VIEW) — in thine eyes they may appear to be numerous but in Mine eyes they are not numerous (Midrash Tanchuma, Shoftim 16).
רש"י על במדבר י״ד:מ״ד - הטקסט מספריא
ויעפלו. לְשׁוֹן חֹזֶק, וְכֵן "הִנֵּה עֻפְּלָה" (חבקוק ב'), אינג"ריש בְּלַעַז, לְשׁוֹן עַזּוּת, וְכֵן "עֹפֶל בַּת צִיּוֹן" (מיכה ד'), "עֹפֶל וָבַחַן" (ישעיהו ל"ב), וּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא מְפָרְשׁוֹ לְשׁוֹן אֹפֶל — הָלְכוּ חֲשֵׁכִים, שֶׁלֹא בִרְשׁוּת:
ויעפלו is an expression for “strength” (doing a thing by insolent force). Similar is, (Habakkuk 2:4) “Behold it is insolent (עפלה)”, engres in O. F., an expression for insolent force. Similar also is, (Micah 4:8), “stronghold (עפל) of the daughter of Zion”; (Jes. 32:14) “the forts (עפל) and towers”. The Midrash Tanchuma 4:4:19, however, explains it (ויעפלו) to be of the same meaning as אופל, darkness, i.e. they went in darkness — without permission.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.