146
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ישראל, ולכן הם הסיקו ש"לא נוכל לעלות".
וכיוון שהכניסה לארץ ישראל לא נראתה להם אפשרית, הם עסקו בהרחבה "דיבה", בדיבור על ארץ ישראל.
לפי זה מובן התוספת של רש"י, שמרים "דברה באחיה". עובדה זו מסבירה יותר את הענין שהמרגלים "לא לקחו מוסר" ממרים בנושא של הערכת הזולת הנעלה מהם:
מרים "דברה באחיה", אשר הוא "חצי בשרו"53, ובאופן טבעי קשה להעריך אח שהוא "חצי בשרו", ויחד עם זאת נעלה באין ערוך מן האדם. למרות זאת, נענשה מרים על כך. על־אחת־כמה־וכמה לא היו המרגלים צריכים לחשוב, שכל בני ישראל, כולל משה ואהרן, מוכרחים לנהוג לפי החלטתם שלהם.
ח. מה נתחדש למרגלים בביקורם
בפירוש רש"י זה יש דיוק נוסף – "ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר", כי, לכאורה, המילה "ראו" מיותרת, ודי היה ב"ורשעים הללו לא לקחו מוסר"?
דבר זה יובן על־ידי הקדמת תמיהה על סיפור המרגלים באופן כללי54: מה נתחדש למרגלים על־ידי ביקורם בארץ ישראל55, וכל־כך הרבה עד שהדבר הבהילם והובילם לטענה "לא נוכל לעלות"?
כל מה שהם ראו "כי12 עז העם היושב בארץ..." כבר היה ידוע להם לפני־כן56,
[כי (א) כבר במצרים ידעו מהו המצב בארץ כנען57. (ב) בשירת הים אמרו כל ישראל "נמוגו כל יושבי כנען"58. הם ידעו על "כל יושבי כנען" ועוצמתם, שאם לא־כן אין פלא, שהם
הערות
- 53. בהעלותך שם, יב וברש"י שם. – ועפ"ז מובן ג"כ מה שמשנה רש"י מלשון הכתוב (שם, א) "ותדבר .. במשה", וכותב "באחי'". וראה עוד ביאור בלשון רש"י זה – לקו"ש חי"ג ע' 47 הערה 24 ושוה"ג שם. "נמוגו", ועוד]
- 54. בהבא לקמן – ראה לקו"ש ח"ח ס"ע 290 ואילך.
- 55. מ"ש רש"י (פרשתנו יג, כו) "אף הליכתן בעצה רעה", הכוונה בזה לאחרי שנגמרה עלייתם לא"י והתחילה ההליכה בא"י עצמה (כדמוכח מפרש"י (שם, ג) "ואותה שעה כשרים היו". ואין צריך לדחוק (כמ"ש במפרשי רש"י שם) שמיד אח"כ נעשו רשעים). וראה לקו"ש חלק ל"ג ע' 78 ואילך.
- 12.
- 56. ואף שמשה שלח אותם לראות "החזק הוא הרפה גו'" (פרשתנו יג, יח) – הכוונה בזה (לא אם הם חזקים בכלל, כ"א) איפה הם חזקים כו' כדי לידע באיזה דרך לילך ואופן הכיבוש כו', כמפורש במשנה תורה (דברים א, כב. וראה רש"י שם) "נשלחה אנשים גו' וישיבו אותנו גו' את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן (תחלה לכבוש – רש"י)", וכמ"ש ברמב"ן ריש פרשתנו.
- 57. בלשון הרמב"ן שם "אי אפשר שלא ידעו הדרים במצרים ענין ארץ כנען". אף ש"היו ישראל במצרים עבדים בעבודת פרך לא ידעו ולא יבינו" (רמב"ן שם), הרי פשיטא שמעת צאתם ממצרים עד שילוח המרגלים, שמעו כבר (מהולכים ושבים ותגרי אוה"ע), וכמובן גם משירת הים, כבפנים,
- 58. בשלח טו, טו.
רש"י על במדבר י״ג:כ״ו - הטקסט מספריא
וילכו ויבאו. מַהוּ וַיֵּלְכוּ? לְהַקִּישׁ הֲלִיכָתָן לְבִיאָתָן, מַה בִּיאָתָן בְּעֵצָה רָעָה אַף הֲלִיכָתָן בְּעֵצָה רָעָה (שם ל"ה):
וישיבו אתם דבר. אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן:
וילכו ויבאו AND THEY WENT AND CAME [TO MOSES] — What is the force of “they went” (we have been informed that they had returned; why afterwards make any reference to their going on the journey)? It is intended to compare their “going” with their “coming" to Moses! How was their coming to Moses? With an evil plan! So, too, was their “going” on the journey with an evil plan (i.e. that when they were travelling they had already resolved to bring back an evil report)! (Sotah 35a).
וישיבו אתם דבר AND THEY BROUGHT BACK WORD UNTO THEM — unto Moses and Aaron (for the Congregation is mentioned separately).
רש"י על במדבר י״ג:ג׳ - הטקסט מספריא
על פי ה'. בִּרְשׁוּתוֹ, שֶׁלֹּא עִכֵּב עַל יָדוֹ:
כלם אנשים. כָּל אֲנָשִׁים שֶׁבַּמִּקְרָא לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, וְאוֹתָהּ שָׁעָה כְּשֵׁרִים הָיוּ:
'על פי ה With His consent; i.e. that He did not prevent him from doing so. ...
כלם אנשים ALL OF THEM WERE MEN — Wherever the term אנשים, “men”, is used in Scripture it is a term denoting worthiness. These men, [though they later sinned] but at that time [when they were appointed] they were worthy men.
רש"י על דברים א׳:כ״ב - הטקסט מספריא
ותקרבון אלי כלכם. בְּעִרְבּוּבְיָא; וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (דברים ה') "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כָּל רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם וְזִקְנֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ הֵן הֶרְאָנוּ וְגוֹ'", אוֹתָהּ קְרִיבָה הָיְתָה הוֹגֶנֶת – יְלָדִים מְכַבְּדִים אֶת הַזְּקֵנִים וּשְׁלָחוּם לִפְנֵיהֶם, וּזְקֵנִים מְכַבְּדִים אֶת הָרָאשִׁים לָלֶכֶת לִפְנֵיהֶם, אֲבָל כָּאן "וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם" בְּעִרְבּוּבְיָא – יְלָדִים דּוֹחֲפִין אֶת הַזְּקֵנִים, וּזְקֵנִים דּוֹחֲפִין אֶת הָרָאשִׁים (ספרי):
וישבו אתנו דבר. בְּאֵיזֶה לָשׁוֹן הֵם מְדַבְּרִים:
את הדרך אשר נעלה בה. אֵין דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ עַקְמִימוּת:
ואת הערים אשר נבא אליהן. תְּחִלָּה לִכְבֹּשׁ (שם):
ותקרבון אלי כלכם AND YE APPROACHED ME ALL OF YOU — all of you: in a crowd. But further on (Deuteronomy 5:20, 21) it states, “Ye approached me, even all the heads of your tribes, and your elders, and ye said, Behold [the Eternal our God] hath shown us [His glory and His greatness]’’: That approach to me was a fitting one — young people showing respect to their elders, letting these precede them, and the elders showing respect to the heads of the tribes that these should precede them. Here, however, ye approached me, all of you, in a crowd, the young pushing aside their olders, the elders pushing aside the heads (Sifrei Devarim 20:1).
וישבו אתנו דבר AND THEY SHALL BRING US WORD — i.e. they shall report to us in what language they speak (Sifrei Devarim 20:3).
את הדרך אשר נעלה בה BY WHAT WAY WE MUST GO UP — you will rarely find a road in which there is not some zigzag course (Sifrei Devarim 20:4).
ואת הערים אשר נבא אליהן AND UNTO WHAT CITIES WE SHALL COME first to capture them (cf. Sifrei Devarim 20:5).
רמב"ן על דברים א׳:כ״ב - הטקסט מספריא
אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ, אֵין דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ עַקְמִימוּת. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן, תְּחִלָּה לִכְבֹּשׁ, לְשׁוֹן רַשִׁ"י (רש"י על דברים א':כ"ב). וְכֵן בְּסִפְרֵי (דברים כב) אֵין לְךָ דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ עַקְמִימוּת, אֵין לְךָ דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ כְּמָנוֹת, אֵין לְךָ דֶּרֶךְ שֶׁאֵין בָּהּ פָּרָשׁוֹת. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן, לֵדַע בְּאֵי זֶה דֶּרֶךְ אָנוּ בָּאִין, כְּלוֹמַר מֵאַיִן נִכָּנֵס בָּאָרֶץ שֶׁנִּכְבֹּשׁ אוֹתָן הֶעָרִים תְּחִלָּה. וְהוּא מָה שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּסֵדֶר שְׁלַח לְךָ (במדבר יג ב), שֶׁלֹּא בִּקְשׁוּ יִשְׂרָאֵל מְרַגְּלִים אֶלָּא לְהוֹרוֹת בִּפְנֵיהֶם הַדֶּרֶךְ:
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.