147
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
ולמרות זאת הם היו מוכנים להכנס לארץ ישראל59?
ההסבר לכך הוא60 על־פי מאמר חז"ל61 "אינו דומה שמיעה לראיה": כל עוד הם רק שמעו על עוצמת יושבי הארץ, הם לא "התפעלו" מן הקשיים הצפויים, והיו מוכנים להכנס לארץ ישראל, אך כאשר הם ראו במו עיניהם ש"עז העם" וכו', השפיע עליהם הדבר עד לחרטתם על הסכמתם הקודמת.
ולפיכך הדגישו המרגלים מספר פעמים "ראינו"62, שאת כל דבריהם הם ראו במו עיניהם, ואף "ויראום את פרי הארץ"63.
לכן צריך רש"י להדגיש "ורשעים הללו ראו...". הם עצמם ראו את אשר ארע למרים, ולפיכך היה עליהם ללמוד מכך מוסר בעוצמה מספקת כדי להתגבר על הנסיון של "ראינו" בארץ כנען:
אילו הם היו רק שומעים על עונש מרים, אי אפשר היה לטעון על ש"לא לקחו מוסר", כי הגורם לחטא היה ענין של ראיה, ואילו הכח למניעת החטא – שמיעה בלבד. לפיכך מדגיש רש"י "ראו" – גם הכח להתגבר על הנסיון היה על־ידי ראיה, ולמרות זאת לא לקחו מוסר.
ט. לכאורה, הסמכת הפרשיות נובעת מזריזות משה
מן הענינים המופלאים64 שבחלק ההלכה שבתורה, אשר בפירוש רש"י זה,
כהקדמה לכך מוצגת השאלה: מדוע, בכל אופן, מסמיכה התורה את מרים אל המרגלים, דבר העלול לעורר חשד על מרים שהיא דומה מעט למרגלים, והרי יש ציווי "והייתם65 נקיים מה' ומישראל"?
לכאורה, ניתן לענות על כך לפי שיטת רש"י בפירושו על התורה66, הסובר כדעה67 שהתורה "מגילה מגילה נתנה" – שמשה כתב מיד כל פרשיה68, ולפי זה מסתבר לומר, שתחילת פרשת שלח המספרת על כל אשר אירע באותו יום, כ"ט סיון69, ומסכמת את הענין של
הערות
- 59. כי כוונת שילוח המרגלים היתה רק בנוגע לאופן וסדר הכיבוש כנ"ל הערה 56. ולשון רש"י (דברים א, כג) "שמא תחזרו בכם" – היינו שגם בזה (לבחור אופן הכיבוש כו') תסמכו עלי. וראה רמב"ן הנ"ל בסופו "ועל דעת רבותינו".
- 60. ראה עד"ז רמב"ן שם – לענין טעמו של משה לשלוח מרגלים.
- 61. ראה מכילתא יתרו יט, ט.
- 62. פרשתנו יג, כח. שם, לב־לג.
- 63. שם, כו. ושם, כז: וזה פרי'.
- 64. לשון השל"ה במס' שבועות שלו (קפא, א).
- 65. מטות לב, כב. וראה ירושלמי שקלים פ"ג סה"ב. ועוד.
- 66. משפטים כד, ד – ראה תוד"ה תורה גיטין (ס, א)*. רא"ם משפטים שם (בתי' הא'). אבל ראה גו"א וצידה לדרך שם. ואכ"מ. וראה שיחות ליל ב' חנוכה וש"פ משפטים תשמ"ב.
- 67. גיטין שם.
- 68. רש"י גיטין שם ד"ה מגילה.
- 69. ראה לעיל הערה 2.
- . ותי' התוס' שם (הובא ברא"ם שם) אינו לשיטת רש"י גיטין שם (ד"ה חתומה ניתנה).
רש"י על דברים א׳:כ״ג - הטקסט מספריא
וייטב בעיני הדבר. בְּעֵינַי וְלֹא בְעֵינֵי הַמָּקוֹם; וְאִם בְּעֵינֵי מֹשֶׁה הָיָה טוֹב לָמָּה אֲמָרָהּ בַּתּוֹכָחוֹת? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מְכֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, אָמַר לוֹ הֵן, נוֹתְנוֹ אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן? אָמַר לוֹ הֵן, בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת? אָמַר לוֹ הֵן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְלוּם, אָמַר הַלּוֹקֵחַ בְּלִבּוֹ בָּטוּחַ הוּא זֶה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בוֹ מוּם, מִיָּד אָמַר לוֹ טֹל מְעוֹתֶיךָ אֵינִי מְנַסֵּהוּ מֵעַתָּה, אַף אֲנִי הוֹדֵיתִי לְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תַחְזְרוּ בָכֶם כְּשֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵינִי מְעַכֵּב, וְאַתֶּם לֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם (ספרי):
ואקח מכם. מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִים שֶׁבָּכֶם (שם):
שנים עשר אנשים איש אחד לשבט. מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם (שם):
וייטב בעיני הדבר AND THE MATTER WAS GOOD IN MY SIGHT — in my sight, said Moses, but not in the sight of the Omnipresent God. — But if it was good in Moses' sight why did he mention it in these reproofs? A parable! It may he compared to the case of a man who says to his fellow, "Sell me this ass of yours”. He replies to him, "Yes”. He asks him, "Will you give it to me on trial?” He replies: "Yes”. — "May I try it on hills and mountains?” Again he replies, "Yes" — When he sees that he puts no obstacles in his way, the would-be purchaser says to himself: “This man is quite confident that I shall not find any defect in it", and he at once says to him, “Take your money, I need not now put it to trial”. I, too, consented to your words, thinking that you would perhaps turn back on yourselves (re-consider the question of sending spies) when you saw that I put no obstacle in your way, but you did not re-consider (Sifrei Devarim 21:1).
ואקח מכם AND I TOOK OF YOU — of the choicest that were amongst you, of the finest that were amongst you (Sifrei Devarim 21:2).
שנים עשר אנשים איש אחד לשבט [AND I TOOK] … TWELVE MEN, ONE MAN FOR A TRIBE — This (the statement: “twelve men”) tells us that the tribe of Levi was not with them in this request (Sifrei Devarim 21:3; cf. Rashi on Numbers 31:4).
רמב"ן על דברים א׳:כ״ג - הטקסט מספריא
וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים, לֹא שִׁבַּח אוֹתָם בִּנְשִׂיאוּתָם וֶהֱיוֹתָם רָאשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִרְשִׁיעוּ לֹא יְסַפֵּר בִּשְׁבַח הָרְשָׁעִים:
תלמוד ירושלמי שקלים ג׳:ב׳ - הטקסט מספריא
משנה: בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹֹש שָׁלֹֹש סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִּשְׁכָּה וְכָתוּב בָּהֶן אל״ף בי״ת גימ״ל. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר יְוָנִית כָּתוּב בָּהֶן אלפ״א בית״א גמל״א. אֵין הַתּוֹרֵם נִכְנָס לֹא בְּפַרַגּוֹד חָפוּת וְלֹא בְּמִנְעָל וְלֹא בְּסַנְדָּל וְלֹא בִּתְפִילָּה וְלֹא בְּקָמִיעַ שֶׁמָּא יַעֲנִי וִיֹאמְרוּ מֵעֲוֹן הַלִּשְׁכָּה הֶעֱנִי אוֹ שֶׁמָּא יַעֲשִׁיר וְיֹאמְרוּ מִתְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה הֶעֱשִׁיר. שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבִּרְיּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם:
הלכה: [רִבִּי זְעוּרָא שָׁאַל רִבִּי אוֹשַׁעְיָּא. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן שֶׁלּ שָׁלֹשׁ קוּפוֹת. אָמַר לֵיהּ. נִלְמוֹד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. תַּנֵּי.]. בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת שֶׁל שָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ סְאִין שֶׁהֵן תִּשְׁעָה סְאִין שֶׁהֵן עֶשְׂרִים וְשֶׁבַע סְאִין תּוֹרְמִין אֶת הַלִֹּשְכָּה וְכָתוּב עֲלֵיהֶן אֲלֶ״ף בֵּי״ת גִּימֶ״ל. מִפְּנֵי מַה כָתוּב עֲלֵיהֶן אֲלֶ״ף בֵּי״ת גִּימֶ״ל. לוֹמַר. אֵין מִסְתַּפֵּק מִן הָרִאשׁוֹנָה קוֹדֶם לַשְּׁנִיָיה וְלֹא מִשְּׁנִיָיה קוֹדֶם לַשְּׁלִישִׁית.
[תַּמָּן תַּנִּינָן הַמּוֹצִיא יִַין כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. רִבִּי זְעירָא שְׁאִיל אֶת רִבִּי יֹאשִׁיָּהוּ. כַּמָּה הָא שִׁעוּרָן שֶׁל כּוֹס. אָמַר לֵיהּ. נִלְמַד סָתוּם מִן הַמְפוֹרָשׁ. דְּתַנֵּי רִבִּי חִיָיא. אַרְבָּעָה כוּסוּת שֶׁאָמְרוּ יֵשְׁנָן רְבִיעִית יַיִן הָאִיטַלְקִי.
הַכּוּס מָזוּג בְּכַמָּה. אָמַר רִבִּי יוּסֵי בַּר בֵּיבִין מִשּׁוּם רִבִּי יוֹחָנָן. נִישְׁמְעִינָן מִן הָדָא. מַּיִם כְּדֵי גְמִיעָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. יִַין כְּדֵי גְמִיעָה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. הָדָא אָמְרָה. מָזוּג כְּדֵי מְזִיגַת הַכּוֹס. כַּמָּה שִׁיעוּרָן שֶׁל כּוֹסוֹת. רִבִּי אָבוּן אָמַר. טֶוטְרַטין וּרְבִיעַ.
מָהוּ לִשְׁתוֹתָן בְּכֶרֶךְ אֶחָד. מִדְּאָמַר רִבִּי מֵאִיר אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הַלֵּל אִם שָׁמָעָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת יָצָא. הָדָא אָמְרָה. אִם שְׁתָאָן בְּכֶרֶךְ אֶחָד יָצָא. מָהוּ לִשְׁתוֹתָן בְּפִיסָקִין. כְּלוּם אָמְרוּ שֶׁיִּשְׁתּוּ לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּנֶּה וְלֹא יִשְׁתַּכֵּר. אִם שָׁתָה בְפִיסָקִין אַף הוּא אֵינוֹ מִשְׁתַּכֵּר. מָהוּ לָצֵאת בְּיַיִן שֶׁל שְׁבִיעִית. תָּאנָּא רַב אוֹשַׁעְיָה. יוֹצְאִין בְּיַיִן שֶׁלּ שְׁבִיעִית. מָהוּ לָצֵאת בְּקוֹנְדִּיטוֹן. מִדְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא. קוֹנְדִּיטוֹן כְּיַיִן. הָדָא אָמְרָה. יוֹצְאִין בְּיֵין קוֹנְדִּיטוֹן. מָהוּ לְצֵאת בְּיַיִן מְזוּגִין. מִדְּתַנֵּי רִבִּי חִיָיא. אַרְבָּעָה כוּסוּת שֶׁאָמְרוּ יוֹצְאִין בָּהֶן בֵּין חַיִין וּבֵין מְזוּגִין וּבִלְּבַד שֶׁיְּהֵא בָהֶן טַעַם וּמַרְאֶה יַיִן. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מִצְוָה לָצֵאת בְּיַיִן אָדוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם כִּי יִתֵּן בַּכּוֹסֵינוּ וגו׳. תַּאנֵּי. מְבוּשָּׁל כִּמְטוּבֵּל. מָהוּ לָצֵאת בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. יוֹצְאִין בְּיַיִן מְבוּשָּׁל. רִבִּי יוֹנָה לְטַעֲמֵיהּ. דְּרִבִּי יוֹנָה כַּד הֲוָה שָׁתִי אַרְבַּע כַסֵּי דְּפִסְחָא הֲוָה חַזּוּק רֵישֵׁיהּ עַד חַגָּא.
חַמִיתֵּיהּ חָדָא מַטְרוֹנִיתָא אַפּוֹי נְהוֹרִין. אָמְרָה. סַבָּא סַבָּא. חָדָא מֵהֲנֵי תְלַת מִלָּה אִית בָּךְ. אוֹ דִּשְׁתוּיֵי חֲמְרָא אַתְּ אוֹ דְמַלְוֵי בְרִבִּית אַתְּ אוֹ דִמְגַדֵּל חֲזִרֵי אַתְּ. אֲמַר לָהּ. תִּיפַּח רוּחָא דְּהַהִיא אִיתָּתָא. דְּחָדָא מֵהָלֵין תְּלַת מִלַּיָיא לֵית בָּן. אֶלָּא אוּלְפָּן דִּשְׁכִיחָא לֵיהּ. דְּהָכֵין כְּתִיב חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו.
רִבִּי אַבָּהוּ אֲתִי לְטִבֵּירְיָּא. חְמוֹנֵַאי תַּלְמִידֹי דְרִבִּי יוֹחָנָן אַפּוֹי נְהִירִין. אָמְרוּן תַּלְמִודֹיי לְרִבִּי יוֹחָנָן. אַשְׁכַּח רִבִּי אַבָּהוּ סִימוֹן. אֲתָא לְגַבֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. מַאי חַדְּתָא שְׁמַעְתָּ. אֲמַר לֵיהּ. תוֹסֶפְתָּא עַתִּיקָא. קְרָא עֲלֵיהּ. חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו.
אָמַר רִבִּי חָנָן. לוֹגָא דְאוֹרַיְתָא תֹמַנְיָא עַתִּיקָא דְּמּוּרִיֵסָא דְצִיפּוֹרִי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. וַחֲכִמְנָא לֵיהּ. דְּבֵית שַׁמַּאי הֲוָה מְכִילִין בָהּ דְּבַשׁ. תַּנֵּי. חֲצִי שְׁמִינִית תִּבֶּרְנִית. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. חָדָא דִידָן הֲוָה. וְלָמָּה קָרִי לָהּ עַתִּיקָה. מִן בְּגִין דַּהֲוָה בְיוֹמָא. אִית דְּאָמְרֵי. דַּהֲוָה זְעִירָא וְרָבַת. וְאִית דְּאָמְרֵי. דְאַזְעִירָא אַזְעָרַת קוֹמֵי דַהֲוָה. כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרָן שֶׁלּ כּוֹס. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן פָּזִי וְרִבִּי יוּסֵי בַּר בֵּיבִין בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל. אֶצְבָּעַיִים עַל אֶצְבָּעַיִים עַל רוּם אֶצְבַּע וּמֶחֱצָה וּשְׁלִישׁ אֶצְבַּע. רַבָּנִן דְּקַיְסָרִן וְרִבִּי יוֹסֵי בַּר בֵּיבִין בְּשֵׁם שְׁמוּאֵל. אַתְיָא דְּרִבִּי נָתָן כְּרִבִּי שִׁמְעוֹן. כְּמוֹ דְרִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. בָּרְבִיעָא. כֵּן אָמַר רִבִּי נָתָן. בָּרְבִיעָא. לִכְשֶׁיּקְרַשׁ וִיהֵא בוּ כְזַיִת.
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מַעֲשֶׂה בְפִירְדַת רִבִּי שֶׁמֵּתָה. וְטִהֲרוּ אֶת דָּמָהּ מִשּׁוּם נְבֵילָה. וְשָׁאַל רִבִּי אֶלְעָזָר אֶת רִבִּי סִימוֹן. עַד כַּמַּה. וְלֹא אַשְׁגַּח בֵּיהּ. וְשָׁאַל לֵיהּ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְאָמַר לֵיהּ. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִכֵּן טָמֵא. וּבְעַט רִבִּי אֶלְעָזָר עַד דְּלָא אַחְזַר לֵיהּ רִבִּי סִימוֹן שְׁמַעְתָּא. רַב בֵּיבָא הֲוָה יְתִיב מַתְנוּ הָדֵין עוֹבְדָא. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי יִצְחָק בַּר בִּיסְנָא. עַד רְבִיעִית טָהוֹר. יוֹתֵר מִכֵּן טָמֵא. וּבְעִט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ רִבִּי זְרִיקָא. בְּגִין דִּשְׁאַל לָךְ אַתְּ בְּעַט בֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ. בְּגִין דְלָא הֲוָת דַּעְתִּי בִּי בָּעִיטְנָא בֵיהּ. דְּאָמַר רִבִּי חָנָן. וְהָיוּ חַיֶּיךָ תְּלוּאִים לְךָ מִנֶּגדֶ. זֶה שֶׁלּוֹקֵחַ חִיטִּים לַשָּׁנָה. וּפָחַדְתָּ לַיְלָה וְיוֹמָם. זֶה שֶׁלּוֹקֵחַ מִן [הַצִּידָקִי]. וְלֹא תַאֲמִין בְּחַיֶּיךָ. זֶה שֶׁלּוֹקֵחַ מִן הַפַּלְטָר. וַאֲנָא סְמִיכְנָא אֲפַּלְטָר. וּמָהוּ כְדִי. הֵעִיד רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּתוֹרָא עַל דַּם נְבֵלָה שֶׁהוּא טָהוֹר. מַה לְטָהוֹר. לְטָהֵר מִן הַבָּשָׂר. הָא לְטַמֵּא אַתָּה מְטַמֵּא. תַּמָּן תַּנִּינָא. דַּם הַשֶּׁרֶץ כִּבְשָׂרוֹ מְטַמֵּא וְאֵין מַכְשִׁיר. וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ. וְשִׁיעוּר טוּמְאָתוֹ שֶׁדָּמוֹ מְטַמֵּא כִּבְשָׂרוֹ. אָמַר רַב יוֹסֵי פְּלִיגִין בָּהּ תְּרֵין אֲמוֹרָאִין חַד אָמַר. טָמֵא. וְחַד אָמַר. טָהוֹר. מָאן דְּאָמַר טָמֵא. כְּרִבִּי יְהוּדָה. וּמָאן טָהוֹר. כְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּתוֹרָא. רַב אֲבוּהָ דְּאִימָן אַחְתֵּיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה מוֹרְיָינָא דְּנָשִׂיא הֲוָה.]
[שֶׁמָּא יַעֲנִי וְיֹאמְרוּ וכו׳.] תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. קִיוֵוץ לֹא יִתְרוֹם מִפְּנֵי הַחֲשַׁד. תַּנֵּי. הַגִּיזְבְּרִין הָיוּ מְפַסְפְּסִין בְּקִילִּקִין. תַּנֵּי מְדַבְּרִין הָיוּ עִמּוֹ מִשָּׁעָה שֶׁהוּא נִכְנַס עַד שָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא. וִימַלֵּא פּוּמֵיהּ מוֹי. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. מִפְּנֵי הַבְּרָכָה.
רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאים וּבַכְּתובִים מָצָאנוּ שֶׁאָדָם צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַבִּרְיוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא צָרִיךְ לָצֵאת יְדֵי הַמָּקוֹם. בַּתּוֹרָה מְנַיִין. דִּכְתִיב וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל. בַּנְּבִיאים מְנַיִין. דִּכְתִיב אֵל אֱלֹהִים יְי אֵל אֱלֹהִים יְי הוּא יֹוֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע. בַּכְּתובִים מְנַיִין. שֶׁנֶּאֱמַר וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְאָדָם. גַּמְלִיאֵל זֵוּגָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אֵי זֶהוּ הַמְחוּוָר שֶׁבְּכוּלָּן. אָמַר לֵיהּ. וִהְיִיתֶם נְקִיִים מֵיְיָ וּמִיִּשְׂרָאֵל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.