145
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
האשה42. האם מפני אי־הערכה מושלמת של משה הגיע לה כזה עונש?
אומר רש"י, שחטאה לא היה ב"דיבה רעה", אלא ב"עסקי דיבה" – עצם התעסקותה ב"דיבה" – בדברה בהרחבה על משה:
כאשר ראתה מרים במשה, התנהגות שלא היתה מובנת לה, לא היה עליה לדבר ולהתעסק בכך, על אף שהיתה זו אמת ו"לא נתכוונה לגנותו". התעסקות בדיבור על משה אינה מביאה לדיבה טובה, אלא יכולים לגרום לדיבור על ההיפך מכך43, וכדי להבין את התנהגותו היה עליה לשאול אותו על כך בחשאי.
חטא המרגלים היה דומה לכך הם לא שיקרו בדברים על ארץ ישראל44, אך אופן דיבורם45 היה כ"עסקי דיבה": הם כל כך הרחיבו בדיבורים על עוצמת יושבי הארץ, עד שהביאו את בני ישראל46 לבהלה מפני עצם הרצון להכנס לארץ ישראל.
אם הם התפלאו על כך שהקדוש־ברוך־הוא מצווה את בני ישראל להכנס לארץ ישראל כאשר יושבי הארץ חזקים, היה עליהם לומר זאת בקיצור, או לשאול את משה. התעסקותם ב"עסקי דיבה", עד להסקת המסקנה "לא נוכל לעלות" עלולה היתה להוביל47 את ישראל למרידה, ועד לאמירה "ניתנה ראש ונשובה מצרימה"48.
ז. החטא נבע מאי־הערכה של הזולת הנעלה יותר
כיצד, אכן, הגיעה מרים לעסוק ב"דיבה" על משה? דבר זה מובן מטענתה "הרק אך במשה דיבר ה' הלא גם בנו דיבר"49: ביודעה ש"בנו דיבר" – גם במרים ובאהרן, היא לא תארה לעצמה שגדלות משה נעלה כל כך מהם, עד לכדי ציעור "האשה הכושית שנאה בכל", עד לכדי היותו פטור מציווי השם ועונתה לא יגרע – "לפרוש מן האשה"50.
מעין זה היתה גם אצל המרגלים:
הם חשבו, שכיוון שמשה בחרם "על פי ה'"51, הרי לא ייתכן שבשליחות זו יש מישהו הנעלה מהם ומבין יותר מהם. וכיוון שאצלם, שלוחי ה', היתה הרגשה של "ונהי בעינינו כחגבים"52, היה ברור להם בוודאות שכך הוא באמת "על־פי הוי'" לגבי כל בני
הערות
- 42. ראה בהעלותך שם, ב וברש"י שם.
- 43. להעיר משו"ע אדה"ז או"ח שם סי"ב: מתוך שמספר כו'.
- 44. ראה לעיל הערה 11.
- 45. גם קודם שאמרו מסקנתם "לא נוכל לעלות".
- 46. ראה רש"י פרשתנו יג, כט.
- 47. וכלשון משה בפ' מטות (הנ"ל הערה 18): ויניאו את לב בנ"י.
- 48. פרשתנו יד, ד. וראה דברים א, כו־כח.
- 49. בהעלותך שם, ב.
- 50. לשון רש"י שם, ח.
- 51. פרשתנו יג, ג. והיו "מן הברורים .. מן המסולתים" (פרש"י דברים א, כג).
- 52. פרשתנו שם, לג.
רש"י על במדבר י״ג:כ״ט - הטקסט מספריא
עמלק יושב וגו'. לְפִי שֶׁנִּכְווּ בַּעֲמָלֵק כְּבָר, הִזְכִּירוּהוּ מְרַגְּלִים כְּדֵי לְיָרְאָם (תנחומא):
ועל יד הירדן. יָד כְּמַשְׁמָעוֹ, אֵצֶל הַיַּרְדֵּן, וְלֹא תוּכְלוּ לַעֲבֹר:
עמלק יושב וגו׳ THE AMALEKITES ABIDE [IN THE LAND OF THE SOUTH] — Because they had already been “burnt” by Amalek, the spies mentioned him first in order to terrify them (cf. Midrash Tanchuma, Sh'lach 9).
ועל ידי הירדן AND BY THE יד OF THE JORDAN — יד means what it literally implies: beside the Jordan. They meant: the Canaanites live on the bank of the Jordan and therefore you will be unable to cross it.
רש"י על דברים א׳:ח׳ - הטקסט מספריא
ראה נתתי. בְּעֵינֵיכֶם אַתֶּם רוֹאִים, אֵינִי אוֹמֵר לָכֶם מֵאֹמֶד וּמִשְּׁמוּעָה (ספרי):
באו ורשו. אֵין מְעַרְעֵר בַּדָּבָר, וְאֵינְכֶם צְרִיכִים לְמִלְחָמָה, אִלּוּ לֹא שָׁלְחוּ מְרַגְּלִים לֹא הָיוּ צְרִיכִים לִכְלֵי זַיִן (ע' שם):
לאבתיכם. לָמָּה הִזְכִּיר שׁוּב לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב? אֶלָּא אַבְרָהָם כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יִצְחָק כְּדַאי לְעַצְמוֹ, יַעֲקֹב כְּדַאי לְעַצְמוֹ (שם):
ראה נתתי SEE, I HAVE GIVEN [THE LAND BEFORE THEE] — With your own eyes do you see this: I do not tell you this by conjecture or hearsay (Sifrei Devarim 7).
באו ורשו GO IN AND POSSESS [THE LAND] — There is no one who will contest the matter, and you will not need to wage war. Indeed, had they not sent the spies, but had trusted in God's promise, they would not have needed weapons of war (cf. Sifrei Devarim 7).
לאבתיכם [THE LAND WHICH THE LORD SWARE] UNTO YOUR FATHERS … [TO GIVE TO THEM] — Why does he further mention their names: to Abraham, to Isaac, and to Jacob? But it is to suggest the following: The merit of Abraham would itself suffice, that of Isaac would itself suffice, that of Jacob would itself suffice, that I should give the land to you (cf. Sifrei Devarim 8:1; see also Rashi on Leviticus 26:42).
רש"י על דברים א׳:כ״ג - הטקסט מספריא
וייטב בעיני הדבר. בְּעֵינַי וְלֹא בְעֵינֵי הַמָּקוֹם; וְאִם בְּעֵינֵי מֹשֶׁה הָיָה טוֹב לָמָּה אֲמָרָהּ בַּתּוֹכָחוֹת? מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאוֹמֵר לַחֲבֵרוֹ מְכֹר לִי חֲמוֹרְךָ זֶה, אָמַר לוֹ הֵן, נוֹתְנוֹ אַתָּה לִי לְנִסָּיוֹן? אָמַר לוֹ הֵן, בֶּהָרִים וּבַגְּבָעוֹת? אָמַר לוֹ הֵן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹ כְלוּם, אָמַר הַלּוֹקֵחַ בְּלִבּוֹ בָּטוּחַ הוּא זֶה שֶׁלֹּא אֶמְצָא בוֹ מוּם, מִיָּד אָמַר לוֹ טֹל מְעוֹתֶיךָ אֵינִי מְנַסֵּהוּ מֵעַתָּה, אַף אֲנִי הוֹדֵיתִי לְדִבְרֵיכֶם, שֶׁמָּא תַחְזְרוּ בָכֶם כְּשֶׁתִּרְאוּ שֶׁאֵינִי מְעַכֵּב, וְאַתֶּם לֹא חֲזַרְתֶּם בָּכֶם (ספרי):
ואקח מכם. מִן הַבְּרוּרִים שֶׁבָּכֶם, מִן הַמְסֻלָּתִים שֶׁבָּכֶם (שם):
שנים עשר אנשים איש אחד לשבט. מַגִּיד שֶׁלֹּא הָיָה שֵׁבֶט לֵוִי עִמָּהֶם (שם):
וייטב בעיני הדבר AND THE MATTER WAS GOOD IN MY SIGHT — in my sight, said Moses, but not in the sight of the Omnipresent God. — But if it was good in Moses' sight why did he mention it in these reproofs? A parable! It may he compared to the case of a man who says to his fellow, "Sell me this ass of yours”. He replies to him, "Yes”. He asks him, "Will you give it to me on trial?” He replies: "Yes”. — "May I try it on hills and mountains?” Again he replies, "Yes" — When he sees that he puts no obstacles in his way, the would-be purchaser says to himself: “This man is quite confident that I shall not find any defect in it", and he at once says to him, “Take your money, I need not now put it to trial”. I, too, consented to your words, thinking that you would perhaps turn back on yourselves (re-consider the question of sending spies) when you saw that I put no obstacle in your way, but you did not re-consider (Sifrei Devarim 21:1).
ואקח מכם AND I TOOK OF YOU — of the choicest that were amongst you, of the finest that were amongst you (Sifrei Devarim 21:2).
שנים עשר אנשים איש אחד לשבט [AND I TOOK] … TWELVE MEN, ONE MAN FOR A TRIBE — This (the statement: “twelve men”) tells us that the tribe of Levi was not with them in this request (Sifrei Devarim 21:3; cf. Rashi on Numbers 31:4).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.