144
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שהמרגלים אינם, ח"ו, בדרגה כזאת, היתה צריכה התורה להפריד, לכאורה, בין שתי פרשיות אלה על־ידי ענין אחר37. ולכן שואל רש"י "למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים"38.
ה. החומרה הנוספת בחטא המרגלים – אי לקיחת מוסר
על כך עונה רש"י "לפי שלקתה על עסקי דיבה .. ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר" – התורה מסמיכה שתי פרשיות אלו זו לזו כדי לפרט ענין נוסף בחומרת חטא המרגלים, כדי לתרץ, בדרך הפשט, את גודל עונשם, וזאת – שהיתה להם בסמוך למעשיהם הזדמנות ללמוד מוסר ממעשה מרים, והם "לא לקחו מוסר".
את המוסר הזה לא היה צורך ללמוד על־ידי התעמקות במראה העינים, הם צריכים היו רק "לקחת" את המוסר הזה, ולהפיק ממנו לקחים לעצמם.
מכך שהם היו צריכים לקחת מוסר ממעשה מרים, ניתן ללמוד, שחטאיהם היו מאותו סוג, ולכן ניתן לקחת מוסר ולשלול את חטא המרגלים לפי שלילת חטא מרים.
לפיכך מובנת תוספתו של רש"י "ורשעים הללו" – בכך הוא מדגיש, שהשויון בין שני המאורעות הללו הוא רק לגבי החטא, אך לא לגבי האנשים, שאינם סתם חוטאים, אלא "רשעים הללו" – להיפך ממרים, שרק עתה נכתב ש"כבוד חלק לה המקום".
ו. הדמיון בחטא – "עסקי דיבה"
לכאורה, לא מובן: במה חטאה מרים? דיבוריה על משה "אודות האשה הכושית אשר לקח" – "ועתה גרשה"39 היו אמת, הרי הוא גירשה וציערה וכו'. כמו־כן, מרים "לא נתכוונה לגנותו"40, היא רק לא העריכה מעלות משה ככל הדרוש, היא חשבה שמשה לא היה צריך41 לפרוש מן
הערות
- 37. להעיר מצידה לדרך כאן, ד"כשהפרשיות הסמוכות אין להם שום ערך ודמיון זל"ז גם זה קרוב לפשוטו של מקרא .. ה"נ י"ל וכו'", ע"ש.
- 38. ואף שהקושיא היא "למה נסמכה פרשת מרגלים", שקושיא זו מתעוררת (לא מעצם שילוח המרגלים, כ"א) דוקא לאחרי לימוד כל הפרשה בו מדובר ע"ד חטאם, כותבו רש"י בתחילת הפרשה במקום ש"נסמכה", כדרכו בכ"מ.
- 39. בהעלותך יב, א וברש"י.
- 40. רש"י שם (וראה גם רמב"ם סוף הל' טומאת צרעת). וראה שו"ע אדה"ז או"ח סקנ"ו ס"י. חו"מ הל' אונאה כו' סכ"ט.
- 41. ובפרט ע"ד הפשט, וכמש"נ וענתה לא יגרע* (משפטים כא, י). ומפרש"י (בהעלותך שם) משמע שצפורה הצטערה (הדינים בזה – שו"ע אה"ע סע"ו וש"נ). ורק בפ' ואתחנן (ה, כח) נאמר ואתה פה עמוד עמדי (כפי' הת"י שם. שבת פז, א. הועתק בפרש"י בהעלותך שם, ח).
- . ואף שלשיטת רש"י עה"ת משה גרשה (כנ"ל בפנים) – הרי מזה שנקט רש"י כמ"פ הלשון "פירש מן האשה" וכיו"ב (יב, א ד"ה ותדבר מרים; שם, ב; שם, ד; שם, ח), שהכוונה בזה בפשטות שפירש מד"א ולא שגרשה – מוכח, ש(לשיטת רש"י) היו בזה ב' זמנים: בתחילה רק פירש מן האשה, ואח"כ – בלשון רש"י – "ועתה (בזמן ד"ותדבר מרים גו'") גרשה". [וההכרח לזה (שועתה גרשה) הוא מלשון הכתוב "על אודות האשה .. אשר לקח" – ולא "על אודות אשתו גו'" – שמזה מוכח, שעתה כבר לא הייתה אשתו].
רש"י על במדבר י״ב:א׳ - הטקסט מספריא
ותדבר. אֵין דִּבּוּר בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לָשׁוֹן קָשָׁה, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ אִתָּנוּ קָשׁוֹת" (בראשית מ"ב), וְאֵין אֲמִירָה בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא לְשׁוֹן תַּחֲנוּנִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר "וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ" (בראשית י"ט), "וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי" (פסוק ו), כָּל נָא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ספרי):
ותדבר מרים ואהרן. הִיא פָתְחָה בְדִּבּוּר תְּחִלָּה, לְפִיכָךְ הִקְדִּימָהּ הַכָּתוּב, וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפֵּרֵשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה? רַבִּי נָתָן אוֹמֵר מִרְיָם הָיְתָה בְצַד צִפּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֱמַר לְמֹשֶׁה אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה, כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָה, אָמְרָה אוֹי לְנְשׁוֹתֵיהֶן שֶׁל אֵלּוּ אִם הֵם נִזְקָקִים לִנְבוּאָה, שֶׁיִּהְיוּ פוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ בַּעְלִי מִמֶּנִּי, וּמִשָּׁם יָדְעָה מִרְיָם וְהִגִּידָה לְאַהֲרֹן; וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לִגְנוּתוֹ כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לִמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ (ספרי):
האשה הכשית. מַגִּיד שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּיָפְיָהּ כְּשֵׁם שֶׁהַכֹּל מוֹדִים בְּשַׁחֲרוּתוֹ שֶׁל כּוּשִׁי (שם):
כושית. בְּגִימַטְרִיָּא יְפַת מַרְאֶה:
על אדות האשה. עַל אוֹדוֹת גֵּרוּשֶׁיהָ:
כי אשה כשית לקח. מַה תַּ"ל? אֶלָּא יֵשׁ לְךְ אִשָּׁה נָאָה בְּיָפְיָהּ וְאֵין נָאָה בְמַעֲשֶׂיהָ, בְּמַעֲשֶׂיהָ וְלֹא בְיָפְיָהּ, אֲבָל זֹאת נָאָה בַכֹּל:
האשה הכשית. עַל שֵׁם נוֹיָהּ נִקְרֵאת כּוּשִׁית, כְּאָדָם הַקּוֹרֵא אֶת בְּנוֹ נָאֶה כּוּשִׁי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁלֹט בּוֹ עַיִן רָעָה:
כי אשה כשית לקח. וְעַתָּה גֵּרְשָׁהּ:
ותדבר AND [MIRIAM AND AARON] SPAKE — The term דבר in every passage where it is used implies harsh language, for so it states, (Genesis 42:30) “The man, the lord of the land spake (דבר) roughly to us”. The term אמר, however, is always an expression denoting supplication, for so it states, (Genesis 19:7) “And he said (ויאמר) ‘I beg of you (נא), my brethren, do not so wickedly” ; (verse 6 of this chapter) “And He said (ויאמר), Hear, I pray you (נא), My words’ — for the word נא always expresses supplication (Sifrei Bamidbar 99).
ותדבר מרים ואהרן AND MIRIAM AND AARON SPAKE — She opened the conversation, therefore Scripture mentions her first. And whence did Miriam know that Moses had separated himself from his wife (for this was the statement she made; cf. Rashi below)? R. Nathan answered: “Miriam was beside Zipporah When it was told to Moses, ‘Eldad and Medad are prophesying in the camp’ (Numbers 11:27). When Zipporah heard this, she exclaimed, Woe to the wives of these if they have anything to do with prophecy, for they will separate from their wives just has my husband has separated from me!” It was from this that Miriam knew about it, and she told it to Aaron. Now what was the case with Miriam who had no intention to disparage him? She was punished thus severely! How much the more will this be so in the case of one who intentionally speaks in disparagement of this fellow”! (Sifrei Bamidbar 99).
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — This tells us that all agreed as to her beauty just as all agree as to the blackness of an Aethopian (cf. Sifrei Bamidbar 99).
כושית — The numerical value of this word (736) is the same as that of יפת מראה, a woman of beautiful appearance.
על אדות האשה BECAUSE OF THE [CUSHITE] WOMAN — because of her having been divorced by Moses (cf. Note on next passage).
כי אשה כשית לקח FOR HE HAD MARRIED A CUSHITE WOMAN — What is the force of this statement? (It appears superfluous; since על אדות וכו has been explained to refer to Moses having divorced his Cushite wife, it is unnecessary to state afterwards that he had married her)! But it is made to suggest the following: You may find a woman who is pleasant an account of her beauty but who is not pleasant by reason of her deeds (conduct); or one pleasant because of her conduct but not because of her beauty. This woman, however, was pleasant in every respect (Sifrei Bamidbar 99).
האשה הכשית THE CUSHITE WOMAN — Because of her beauty-she was called, “the Aethiopian” just as a man calls his handsome son “Moor”, in order that the evil eye should have no power over him (Midrash Tanchuma, Tzav 13).
כי אשה כשית לקח THAT HE HAD MARRIED A CUSHITE (a beautiful) WOMAN, and had now divorced her.
שולחן ערוך, אבן העזר ע״ו - הטקסט מספריא
עוֹנָתָהּ כֵּיצַד, כָּל אִישׁ חַיָּב בְּעוֹנָה כְּפִי כֹּחוֹ וּכְפִי מְלַאכְתּוֹ. וְהַטַּיָּלִים, עוֹנָתָם בְּכָל לַיְלָה:
הַפּוֹעֲלִים, אִם הָיְתָה מְלַאכְתָּם בָּעִיר, פַּעֲמַיִם בַּשַּׁבָּת; וְאִם הָיְתָה מְלַאכְתָּם בְּעִיר אַחֶרֶת, פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם אֵינָם לָנִין כָּל לַיְלָה בְּבֵיתָם, עוֹנָתָן לִשְׁמוֹנָה יָמִים (טוּר וְתוֹסָפוֹת בְּשֵׁם ר"י בַּר בָּרוּךְ). הַחַמָּרִים, פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת. הַגַּמָּלִים, אַחַת לִשְׁלשִׁים יוֹם. הַמַּלָּחִים, אַחַת לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, עוֹנָתָם פַּעַם אַחַת בַּשַּׁבָּת; וְדֶרֶךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתָן מִלֵּילֵי שַׁבָּת לְלֵילֵי שַׁבָּת:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמִי שֶׁגּוּפוֹ בָּרִיא וְיָכוֹל לְקַיֵּם הָעוֹנָה הַקְּצוּבָה לוֹ, אֲבָל מִי שֶׁאֵינוֹ בָּרִיא אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא לְפִי מַה שֶּׁאוֹמְדִין אוֹתוֹ שֶׁיָּכוֹל לְקַיֵּם:
כָּל אָדָם חַיָּב לִפְקֹד אֶת אִשְׁתּוֹ בְּלֵיל טְבִילָתָהּ, וּבְשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ:
יֵשׁ לָאִשָּׁה לְעַכֵּב עַל בַּעֲלָהּ שֶׁלֹּא יֵצֵא לִסְחוֹרָה אֶלָּא לְמָקוֹם קָרוֹב, שֶׁלֹּא יִמָּנַע מֵעוֹנָתָהּ; וְלֹא יֵצֵא אֶלָּא בִּרְשׁוּתָהּ. וַאֲפִלּוּ אִם נוֹתֶנֶת לוֹ רְשׁוּת, אֵין לוֹ לְהִתְאַחֵר, אֶלָּא חֹדֶשׁ בַּחוּץ וְחֹדֶשׁ בְּבֵיתוֹ (טוּר וְהָרֹא"שׁ). וְכֵן יֵשׁ לָהּ לְמָנְעוֹ לָצֵאת מִמְּלָאכָה שֶׁעוֹנָתָהּ קְרוֹבָה לִמְלָאכָה שֶׁעוֹנָתָהּ רְחוֹקָה, כְּגוֹן חַמָּר שֶׁבִּקֵּשׁ לְהֵעָשׂוֹת גַּמָּל, אוֹ גַּמָּל לְהֵעָשׂוֹת מַלָּח. וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹצְאִים לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת נְשׁוֹתֵיהֶם שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ שָׁנִים. וְכֵן טַיָּל שֶׁנַּעֲשָׂה תַּלְמִיד חָכָם, אֵין אִשְׁתּוֹ יְכוֹלָה לְעַכֵּב. וְאִם נוֹתֶנֶת לוֹ רְשׁוּת, תַּלְמִיד חָכָם יָכוֹל לֵילֵךְ בְּכָל מַה שֶּׁתִּתֵּן לוֹ רְשׁוּת (טוּר בְּשֵׁם הָרַאֲבַ"ד):
הָאִשָּׁה שֶׁהִרְשֵׁית אֶת בַּעֲלָהּ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת שֶׁיִּמְנַע עוֹנָתָהּ, הֲרֵי זֶה מֻתָּר. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁקִּיֵּם מִצְוַת פְּרִיָּה וּרְבִיָּה; אֲבָל אִם לֹא קִיֵּם, חַיָּב לִבְעֹל בְּכָל עוֹנָה עַד שֶׁיְּקַיֵּם:
נוֹשֵׂא אָדָם כַּמָּה נָשִׁים, אֲפִלּוּ מֵאָה, בֵּין בְּבַת אַחַת בֵּין בָּזוֹ אַחַר זוֹ, וְאֵין אִשְׁתּוֹ יְכוֹלָה לְעַכֵּב, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה יָכוֹל לִתֵּן שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה כָּרָאוּי לְכָל אַחַת וְאַחַת; וְאֵינוֹ יָכוֹל לָכֹף אוֹתָן לָדוּר בְּחָצֵר אֶחָד, אֶלָּא כָּל אַחַת לְעַצְמָהּ. וְכַמָּה הִיא עוֹנָתָן, לְפִי מִנְיָן. כֵּיצַד, פּוֹעֵל שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, יֵשׁ לָזוֹ עוֹנָה אַחַת בַּשַּׁבָּת וְיֵשׁ לָזוֹ עוֹנָה אַחַת בַּשַּׁבָּת. הָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה נָשִׁים, נִמְצָא עוֹנַת כָּל אַחַת מֵהֶן פַּעַם אַחַת בִּשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת; וְכֵן אִם הָיָה מַלָּח וְיֵשׁ לוֹ אַרְבַּע נָשִׁים, תִּהְיֶה עוֹנַת כָּל אַחַת מֵהֶן פַּעַם אַחַת בִּשְׁתֵּי שָׁנִים. לְפִיכָךְ, צִוּוּ חֲכָמִים שֶׁלֹּא יִשָּׂא אָדָם יוֹתֵר עַל אַרְבַּע נָשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה, כְּדֵי שֶׁתַּגִּיעַ לָהֶן עוֹנָה פַּעַם אַחַת בְּחֹדֶשׁ:
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹהֲגִים לִשָּׂא שְׁתַּיִם וְשָׁלשׁ נָשִׁים. אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לִשָּׂא אֶלָּא אִשָּׁה אַחַת, אֵינוֹ רַשַּׁאי לִשָּׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּתָהּ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם הִתְנָה בִּכְתֻבָּתָהּ שֶׁלֹּא יִשָּׂא אִשָּׁה אַחֶרֶת עָלֶיהָ. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן א':
הַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִתַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, בֵּין שֶׁהִדִּירָהּ סְתָם אוֹ שִׁבְעָה יָמִים אוֹ יוֹתֵר, יְקַיֵּם שִׁבְעָה יָמִים, וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ; אֲפִלּוּ הוּא מַלָּח שֶׁעוֹנָתוֹ לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים:
וְכֵיצַד מַדִּירָהּ, שֶׁאָמַר: הֲנָאַת תַּשְׁמִישֵׁךְ אָסוּר עָלַי; אֲבָל אִם אָמַר: הֲנָאַת תַּשְׁמִישִׁי עָלַיִךְ, אוֹ נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא לְשַׁמֵּשׁ עִמָּהּ, אֵינוֹ חָל. מִיהוּ, אִם נָדַר בִּרְשׁוּתָהּ, הַנֶּדֶר חָל. וּמֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ אַף עַל גַּב דְּאָסוּר לְשַׁמֵּשׁ עִמָּהּ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פֶּרֶק ד' דְּאִישׁוּת). וְעַיֵּן בְּיוֹרֶה דֵעָה סִימָן רל"ד סָעִיף ס"ז:
אָסוּר לְאָדָם לִמְנֹעַ מֵאִשְׁתּוֹ עוֹנָתָהּ; וְאִם מָנְעָה כְּדֵי לְצַעֲרָהּ, עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה דְּ"עֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" (שְׁמוֹת כא, י); וְאִם חָלָה אוֹ תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִבְעֹל, יַמְתִּין שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים עַד שֶׁיַּבְרִיא, שֶׁאֵין לְךָ עוֹנָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ; וְאַחַר כָּךְ, אוֹ יִטֹּל מִמֶּנָּה רְשׁוּת אוֹ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה נֶדֶר שֶׁל עִנּוּי נֶפֶשׁ, אוֹ מִדְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ, שֶׁיָּכוֹל לְהָפֵר, וְאָמַר לָהּ: אֲנִי מֵפֵר לָךְ עַל מְנָת שֶׁתֹּאמְרִי לִפְלוֹנִי מַה שֶּׁדִּבַּרְנוּ יַחַד בִּדְבָרִים שֶׁל שְׂחוֹק שֶׁאָדָם מְדַבֵּר עַל עִסְקֵי תַּשְׁמִישׁ, אוֹ עַל מְנָת שֶׁתִּתְהַפֵּךְ לְאַחַר הַתַּשְׁמִישׁ וְלֹא תִּתְעַבֵּר, אוֹ עַל מְנָת (טוּר) שֶׁתַּעֲשֶׂה מַעֲשֵׂה שׁוֹטִים, כְּגוֹן שֶׁתְּמַלֵּא עֲשָׂרָה כַּדֵּי מַיִם וּתְעָרֵם לָאַשְׁפָּה וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ, יוֹצִיא מִיָּד וְיִתֵּן כְּתֻבָּה:
הָאוֹמֵר: אִי אֶפְשִׁי אֶלָּא אֲנִי בְּבִגְדִי וְהִיא בְּבִגְדָהּ, יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה; וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֵינוֹ נִזְקָק לָהּ כְּלָל. וְכֵן הִיא אוֹמֶרֶת: אִי אֶפְשִׁי אֶלָּא אֲנִי בְּבִגְדִי וְהוּא בְּבִגְדוֹ, תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרִיטְבָ"א):
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.