תוכן ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יז צו

שיחה ב

רשימת העמודים (8) מצוטט ב־2 עמודים חיפוש חדש

50שיחה ב

א. דברי רש"י על "אש התמיד" והשאלות עליהם

מן הפסוק¹ "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" מצטט רש"י את המילים "אש תמיד" ומפרש: "אש שנאמר בה תמיד הוא שמדליקין בה את הנרות שנאמר² בה להעלות נר תמיד³ אף היא מעל המזבח החיצון תוקד".

בפשטות מסבירים⁴, שרש"י מתכוון להסביר את המילה "תמיד", הנראית, לכאורה, כמיותרת: שהרי אם הכוונה היא להדגיש שהאש צריכה לדלוק על המזבח ללא הפסק, די היה אילו נכתב "אש תוקד על המזבח לא תכבה" (כנאמר בפסוק הקודם "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה"), ומה מוסיפה המילה "תמיד"? לפיכך מסביר רש"י, שהמילים "אש תמיד" מדברות אודות אש המנורה, הנקראת "נר צו

תמיד", שהדלקתה (ה"תוקד" שלה)

באה מאש המזבח.

אך אין מובן: א) כל הפרשה הזאת

מדברת אודות המזבח וענינו, כולל

אודות האש שעל המזבח, וכיצד אפוא,

שייך לכאן, במיוחד לפי פשוטו של

מקרא, דין אודות אש המנורה? את

הוספת המילה "תמיד" אפשר להסביר

בפשטות, שכוונת התורה היא להדגיש

את התמידיות, וגם בביטוי חיובי: כפי

שאכן רואים, שהאבן־עזרא, שהוא

מראשי פשטני המקרא, מסביר,

שהמילה "תמיד" מדגישה התמידיות

של אש המזבח⁵.

אמנם, פירוש רש"י זה נלקח

ממדרשי חז"ל⁶, אך הרי ידוע, כפי 50שהוסבר פעמים רבות, שגם מדרשי חז"ל המצוטטים על־ידי רש"י בפירושו על התורה, הכרחיים להבנת פשוטו של מקרא, במיוחד כאשר הדברים אינן מצוטטים בפירוש רש"י לאחר הביטוי "רבותינו דרשו" וכדומה, ומכך מוכח שפירוש זה הכרחי להבנת פשט הפסוקים ממש.

ב) יותר מכך: רש"י עצמו פירש לפני כן⁷, ש"ריבה כאן יקידות הרבה: על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כולן נדרשו במסכת יומא⁸ שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם"⁹. כלומר, הפסוק "אש תמיד תוקד..." מדבר אודות המערכות שהיו על המזבח. כיצד, אפוא, מסביר רש"י בפירושו על הפסוק שלנו, שהכוונה היא לאש המנורה?

ג) יתר־על־כן: בפסוק זה עצמו, מפרש רש"י, שסופו "לא תכבה" מדבר על אש המזבח?!

ב. הקשיים על הסברם של מפרשי רש"י

ניתן היה לתרץ, כפי שיש המפרשים¹⁰ כך, שרש"י אינו מוציא את הפסוק "אש תמיד..." מידי פשוטו, והפסוק כולו אכן מדבר אודות המערכה שעל המזבח. רש"י רק מפרש שמהמילה "תמיד" נלמד משהו גם לגבי אש המנורה, שכתוב אצלה "תמיד", שגם היא צריכה להילקח מאש המזבח.

אבל קשה להסביר כך את פירוש רש"י, כי:

א) לפי־זה צריך היה רש"י לומר את הביטוי "רבותינו למדו מכאן", או "מכאן למדו" וכדומה.

ב) רש"י מצטט מן הפסוק גם את המילה "אש", וגם בפירושו הוא מזכיר אותה ביחד עם המילה "תמיד" – "אש שנאמר בה תמיד". כלומר, המילה "תמיד" מתארת את ה"אש" שמוזכרת בפסוק הזה.

ג) מן ההרחבה בסגנונו של רש"י – "אף היא מעל המזבח החיצון תוקד" – מובן, שהוא אומר את פירושו כהמשך לפסוק "תוקד על¹¹ המזבח"¹².

51ג. יישוב הסתירה בפירושי רש"י

יש המיישבים את הסתירה בין פירושי רש"י שלעיל, שהפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח" אינו נדרש במסכת יומא לגבי המערכות שצריכות להיות על המזבח, אלא כל המערכות נלמדות מן הפסוקים הקודמים¹³. ודברי רש"י "כולן נדרשו במסכת יומא... במנין המערכות" באים לציין, באיזה ענין ובאיזו מסכת דרשו רז"ל פסוקים אלו¹⁴.

אבל, כידוע, רש"י מדייק מאד בלשונו, ומובן, שתירוץ זה איננו "חלק" כלל, כי אילו רצה רש"י רק לציין את המקום שבו נדרשים פסוקים אלו, הוא היה מסתפק באמרו "כולן נדרשו במסכת יומא", כפי שמצוי בפירושו מספר פעמים¹⁵.

ולכן הכרחי לומר, שדברי רש"י "שנחלקו רבותינו במנין המערכות..." קשורים לפירושו.

ד. ההסבר לפירוש רש"י

אלא ההסבר לכך הוא:

את משמעות המילה "תמיד" מסביר רש"י לפני־כן¹⁶ לגבי המנורה: "כל לילה ולילה קרוי תמיד כמו שאתה אומר¹⁷ עולת תמיד, ואינה אלא מיום ליום, וכן במנחת חביתין נאמר¹⁸ תמיד, ואינה אלא מחציתה בבוקר ומחציתה בערב..."¹⁹.

כיוון שכך, קשה לומר שלשיטת רש"י, המילה "תמיד" בעניננו מוסיפה בענין התמידיות על־פני מה שנאמר בפסוק "אש תוקד... לא תכבה", כי, אדרבא: "לא תכבה" – הכוונה היא ש"האש" צריכה לדלוק ללא הפסקה²⁰, ואילו במילה "תמיד" יתכן שהתמידיות היא רק בימים בלבד, או בלילות בלבד²¹, ובהם עצמם, כב"עולת תמיד", לא כל היום או כל הלילה.

לפיכך מסביר רש"י, שבפסוק "אש תמיד" באה התורה להוסיף אש אחרת, שבה נאמר "להעלות נר תמיד"²², 52שצריך להדליק אותה מהאש שעל המזבח.

ה. רש"י מפרט לפי הדעות על מספר המערכות

לפי זה מובן, מדוע, כאשר מצטט רש"י לפני־כן את "יקידות הרבה..." – (א) אין הוא מסתפק באמירה "ריבה כאן יקידות הרבה", תוך הסתמכות שיספרו זאת לבד, אלא מפרט את כל המקומות, כולל הפסוק "אש תמיד"²³. (ב) הוא מרחיב ומאריך בלשונו "ריבה... הרבה", בעוד אשר יכול היה לומר: ארבע יקידות כאן – על מוקדה וכו". (ג) לאחר שהוא אומר "כולן נדרשו במסכת יומא" הוא מוסיף "שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם" – כי ברצונו להדגיש שפירוש הדברים כאן תלוי במחלוקת לגבי מנין המערכות:

כיוון ש"ריבה כאן", הרי יש לומר, שלפי פשוטו של מקרא, כל היקידות הן לגבי "כאן", לגבי המזבח, בהתאם לדעה שהיו ארבע מערכות בכל יום, ולכן גם הפסוק "אש תמיד תוקד על המזבח" נכלל בין הפסוקים המדברים על מערכות "המזבח"²⁴, ולפי דעה זו אין לרש"י מה לפרש בפסוק זה (ולשיטתו יהא צורך להסביר, בדוחק, את משמעות המילה "תמיד" כדברי האבן־עזרא, וכדומה²⁵).

ואילו לפי הדעות האחרות, שהיו 53שתיים או שלוש מערכות בלבד²⁶, מפרש רש"י, שיש להם הוכחה גם מפשוטו של מקרא, כי כדלעיל, פשוט יותר לומר שב"אש תמיד" הכוונה היא למנורה²⁷, אשר תוקד מעל המזבח, והיקידות במזבח היו "הרבה" (יותר מאחת), אך לא ארבע.

ו. הדיון לגבי הלכה הכוללת שני פרטים

מן הענינים המופלאים בהלכה, אשר בפירושו של רש"י:

לגבי מספר הלכות, שתוכנן מורכב משני פרטים התלויים זה בזה, מתעוררת השאלה: איזהו הפרט העיקרי, הגורם (סיבה) ואיזהו התוצאה בלבד (מסובב).

לדוגמא: לגבי שתי־הלחם שמקריבים בחג השבועות, קובעת ההלכה, שזו צריכה להיות "מנחה חדשה" מן התבואה החדשה, ולפני הקרבת שתי־הלחם אסור להקריב מן התבואה החדשה שום מנחה אחרת בבית המקדש²⁸. מתעוררת השאלה²⁹: האם העיקר והסיבה הוא הדין לגבי שתי־הלחם, שזו צריכה להיות המנחה הראשונה מן התבואה החדשה, וכתוצאה מכך אסור להקריב לפני־כן שום מנחה מן ה"חדש", או שמא העיקר הוא הדין לגבי המנחות, שצריך לעשות משהו מיוחד כדי להתיר הקרבת מנחות מן החדש, ולכן צריכה להיות הקרבת שתי הלחם המנחה הראשונה מן החדש, כדי להתיר את הקרבת המנחות מן החדש.

לדיון זה ישנה השפעה מעשית על כמה ענינים, כגון:

אם עברו, והקריבו מנחה מן התבואה החדשה – האם עדיין קיים אחר־כך האיסור להקריב מנחה אחרת מן תבואה החדשה?

אם הסיבה היא שמנחת שתי־הלחם צריכה להיות המנחה הראשונה מן התבואה החדשה, הרי ממילא כבר לא יהא כך, ולכן אין קיים איסור זה, ומותר להקריב מנחות מן התבואה החדשה³⁰.

אבל אילו האיסור העיקרי הוא על הקרבת מנחה מן החדש לפני שמנחת שתי־הלחם מתירה זאת, הרי האיסור הזה קיים גם לאחר שכבר הקריבו מנחה 54מן החדש, כל עוד לא הקריבו את מנחת שתי־הלחם המתירה הבאת מנחות מן החדש.

שאלה כזאת קיימת גם בעניננו:

חובת הדלקת המנורה מן האש שעל המזבח החיצון – האם היא חלק מדיני הדלקת המנורה, שהאש צריכה להילקח מן המזבח החיצון, או שמא זהו דין מדיני המזבח (שנאמר בפרשת המזבח), אשר ממנו חייבים לקחת אש להדלקת המנורה³¹.

אחת ההשפעות המעשיות ממסקנות דיון זה היא: האם, כאשר מסיבה כל־שהיא אין אש על המזבח³², מונע הדבר את הדלקת המנורה?

אם זהו דין מדיני המנורה, הרי שכאשר אין אש על המזבח, אי־אפשר להדליק את המנורה. אבל אם זהו דין מדיני המזבח, הרי שכשאין אש על המזבח, מתבטלת חובה זו, וצריך להדליק את המנורה מאש אחרת.

להלכה נראה שזהו דין בהדלקת המנורה, שהאש צריכה להילקח מן המזבח החיצון³³.

אבל מן השינוי שרש"י משנה בלשון חז"ל³⁴, שאינו מצטט "אש תמיד שאמרתי לך לא תהא אלא בראשו של מזבח החיצון", אלא כותב "אף היא מעל המזבח החיצון תוקד", מובן, שזהו דין מדיני המזבח החיצון³⁵, אשר האש שעליו צריכה גם להדליק את המנורה³⁶ (כיקידות אחרות).

55ובמיוחד כאשר כך מובן לפי הפשט, כי התורה קבעה ענין זה בפרשת המזבח החיצון, ולא בפרשת המנורה.

ז. ההוראה בעבודת ה'

ההוראה הנלמדת מכך בעבודת ה' היא:

כלי המשכן והמקדש נחלקים, בכלליות, לשני סוגים: הכלים שעמדו בפנים – המזבח הפנימי, מנורה ושולחן. והחיצוניים – המזבח החיצון וכו'.

סוגים אלו מקבילים לשני דרכי עבודת ה' על־ידי האדם: עבודת האדם עם עצמו – בפנים, ועבודת ההשפעה על הזולת, קירוב היהודים שהם ב"חוץ" ותיקון חלקו בעולם שבחוץ, כמזבח החיצון, אשר דוקא עליו הקריבו את קרבנות כל ישראל – בירור וזיכוך עניני העולם³⁷.

ביתר פרוט: הדלקת המנורה היא ענין התורה³⁸, שנאמר³⁹ "כי נר מצוה ותורה אור", ועליה נאמר, כמו על חובת תלמוד תורה, "להעלות נר

37) ראה סהמ"צ להצ"צ מצות בנין מקדש פ"ב. ובכ"מ.

38) ראה תו"א פח, ב. אוה"ת תרומה ע' א'תצא ואילך. ובכ"מ.

39) משלי ו, כג. אש המזבח" משמע מכבה כל אש המזבח, משא"כ תמיד". וכאשר תורתו אומנותו, הרי הוא בבחינת "נר תמיד" ומקושר תמיד אל ה'⁴⁰.

עלול "יושב אוהל" לטעון; הרי הוא יכול להיות כמנורה דלוקה באופן של "להעלות נר תמיד", ואין לו צורך במצוות, ואפילו לא מצוה עוברת^*, ובודאי שאל לו להתעסק עם עניני העולם או עם יהודי אחר שהוא "בחוץ"?

על כך ישנה ההוראה, שהמנורה צריכה להידלק מאש המזבח. ואמנם, ישנו המזבח הפנימי – העבודה הנעלית של היהודי עם עצמו ועם פנימיות הלב⁴¹ – אבל אור המנורה אינו נדלק ממנו, למרות שעמד בסמוך לה⁴², אלא דוקא⁴³ מן המזבח החיצון⁴⁴.

יתר־על־כן: מדברי רש"י יוצא, שכבר בהיות האש על המזבח החיצון היא קשורה לאש המנורה⁴⁵, ומשמעות 56הדבר בעבודת האדם היא: כדי שאצל יושב־האוהל "תידלק" ותאיר "אש" ואור התורה, צריך להיות אכפת לו⁴⁶ שגם אצל יהודי הנמצא ב"חוץ" ידלק ויאיר "נר ה' נשמת אדם", ורק אז הוא יכול להצית את "נר ה'" שלו ב"אור התורה".

קשר זה של המנורה אל המזבח החיצון חשוב כל כך, עד שהוא נרמז במילה "תמיד". כי התמידיות בעבודתו של יושב־אוהל מתבצעת דוקא באמצעות עוברו את הנסיונות והקשיים של ה"חוץ". ורק על ידי השפעתו על יהודים אחרים הוא מגיע למעלת התמידיות בעבודתו בלימוד התורה⁴⁷.

(משיחת ש"פ צו תשכ"ט)

הערות

עמוד 50

1. פרשתנו ו, ו.
2. ר"פ תצוה.
3. מסתימת הל' – משמע לכאורה דכל הנרות מדליקן ממזבח החיצון ולא רק נר המערבי (ראה מנ"ח (מצוה צח) ואפשר דלהר"מ (הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ג) אם רוצה כל נר שכבה מדליקו ממזבח העולה. ובצפע"נ על הרמב"ם חנוכה פ"ג ה"ב דבימי נס חנוכה הדליקו רק נר המערבי (ובכ"ז נתקיימה עי"ז מצות נר תמיד)). אבל יותר נ"ל דלא נחית רש"י כאן לזה, כי אינו שייך לפשש"מ כאן. ואף שגם בפשש"מ על כל הנרות נאמר "נר תמיד" הרי פרש"י שנר המערבי "ממנה הי' מתחיל" (אמור כד, ג). וראה לקו"ש חי"ח ע' 1־100.
4. ראה באר מים חיים ומשכיל לדוד.
5. וגם ע"ד ההלכה הרי למדין מפסוק זה "מ"ע להיות אש יקודה על המזבח תמיד שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח" (רמב"ם רפ"ב מהל' תמידין ומוספין. סהמ"צ מ"ע כט). וראה רמב"ן ריש פרשתנו פסוק ב. ואין להקשות למה אין רש"י מפרש "אש תמיד" למ"ע (נוסף על הלאו ד"לא תכבה" בסיום הכתוב – ובפרט דממשיך ומפרש דריבה כאן חיובין: ב"פ "לא תכבה" – לעבור בשני לאווין) – במשכיל לדוד כתב דב"אש תמיד" "אין כאן משמעות עשה" – אבל (גם בפשש"מ) מצינו כמה מצות בלשון כזה, ובמכש"כ מזה שלפעמים נאמר לשון כזה גם בלאו. ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 349. – כי אז הול"ל "תוקד אש תמיד" וכמש"נ "להעלות נר תמיד" שמביאו כאן (ועפ"ז מתורץ מה שהעתיק רש"י כאן גם תיבת "להעלות").
6. יומא מה, ב. תו"כ כאן עה"פ (ו, ב) "ואש המזבח". אבל ל' רש"י הוא ע"ד הלשון שביומא שם (וראה פרש"י שם). וראה לקמן הערה 22.

עמוד 50

7. בפסוק ה.
8. מה, א.
9. הטעם שרש"י מפרשו בפסוק "והאש על המזבח גו'" ולא לפנ"ז ב"ואש המזבח תוקד בו", כי בפשש"מ פי' שגם האש (ודכל הלילה) צ"ל בו ולא מחוץ למזבח, וכפרש"י לעיל (א, ח) בגזירין דיום (וכ"פ בראב"ע).
10. דברי דוד (להט"ז) כאן.
11. וכדמוכח גם משינוי ל' רש"י "מעל* המזבח החיצון תוקד" היינו שהוא מפרש (ומעתיק) הכתוב "על" שפי' מעל "המזבח" פי' – החיצון תוקד, כי** "על המזבח החיצון תוקד" משמע שה"תוקד" קאי על "אש תמיד" דמזבח, משא"כ "מעל" שפי' שנלקח למק"א – אש המנורה.
12. ומ"ש בדברי דוד שם "ותו דגם לשון בו אינו מיושב אם תפרשהו על המנורה" צע"ג דהרי בכתוב זה לא נאמר "בו", כ"א בכתוב שלפנ"ז. *) וכ"ה גם בדפוס ראשון ושני ורש"י כת"י. **) נוסף לזה שי"ל שבאם הי' אומר "על המזבח החיצון תוקד" הי' משמע (מתאים לפרש"י לפנ"ז דיקידות דכאן נדרשות למנין המערכות) שצריך לעשות מערכה בפ"ע לאש המנורה. וראה לקמן הערה 35.

עמוד 51

13. רא"ם וגו"א כאן.
14. וברא"ם כאן: דלישנא דרש"י דקאמר כולן נדרשו במס' יומא לא לענין המערכות הוא דקאמר אלא קצתן למערכות וקצתן לדרשא אחרינא ומה שכתב אחר זה שנחלקו רבותינו במנין המערכות הוא מילתא באנפי נפשא.
15. ועוד ועיקר: לפי' הרא"ם אינו מובן למה מביא רש"י גם הכתוב "אש תמיד גו'". ובדפוס ראשון ושני ורש"י כת"י הובא בפרש"י רק הכתוב "אש תמיד גו'". ואולי טה"ד בדפוס א' וב'. דהרי שם ליתא גם התחלת פרש"י "ריבה כאן יקידות הרבה".
16. ר"פ תצוה.
17. תצוה כט, מב. במדבר כח, ו.
18. בפרשתנו ו, יג.
19. ועד"ז פרש"י בחגיגה כו, ב.
20. דהרי "לא תכבה" פי' (ע"ד תוקד – תהי יקדא) שצריך להבטיח שהאש לא תכבה* (תי"ו חרוקה, כ"ף – קמוצה). וע"ד "לא יסורו" (תרומה כה, טו) "ולא יזח" (תצוה כח, כח). ראה פרש"י תצוה שם, לב. נתבאר בארוכה בלקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 349 ואילך.
21. במשכיל לדוד תצוה שם האריך. וצ"ע ואכ"מ.
22. ועפ"ז מובן מש"כ רש"י "אש שנאמר בו תמיד כו'" שם התואר ע"ד ל' הגמ' "אש תמיד שאמרתי לך כו'", ולא כל' התו"כ "אש שאמרתי לך תהא תמיד" – ציווי. *) וראה רמב"ן בפרשתנו (פסוק ב): בלא תכבה בפסוק שלנו "הזהיר בלאו שלא תכבה לעולם כו'".

עמוד 52

23. בדפוס ראשון ושני ורש"י כת"י לא הובאו כל הפסוקים רק הכתוב "אש תמיד". וראה לעיל הערה 15.
24. ראה יומא מה, ב: אש תמיד* למאי אתא ..
25. והרי מצינו בכ"מ דדרשינן כתוב זה לענין אש המזבח: א) בתו"כ בפ' זו: תמיד אף בשבת תמיד אף בטומאה (וראה ירושלמי יומא פ"ד ה"ו בסופו. ובקה"ע שם). ב) רמב"ם שבהערה 5: "מ"ע להיות אש .. תמיד כו'". ג) ברמב"ן שם (בהערה 5): דכתוב זה הוא מצוה לכהנים בקיום האש. מפרש"י יומא שם רע"ב. ובלח"מ שם ה"א מבאר ומפרש בהגירסא שלפנינו. ועד"ז בדברי דוד כאן.
. משא"כ בתו"כ בפרשתנו קאי עה"כ "ואש המזבח תוקד". וכ"ה בר"ח בגמ'. וכן הגי' הגר"א (ועוד) בגמ'. וראה דק"ס שם. אבל לא משמע כן מערכה שני' כו'. ולהלן שם ממשיך מכתוב זה גם לענין אש המנורה. וראה תי' הב' בתוד"ה תמיד יומא שם. וראה הערות הבאות. ועצ"ע. – וגם את"ל שלפי המסקנא בהסוגיא שם לכל הדיעות (גם לדעת ר"מ שס"ל שבכ"י היו ד' מערכות וביוהכ"פ ה'), לא הובא שם כתוב זה לענין מערכת המזבח, ומשמע דהדרשא שבגמ' (שם, ב) "אש תמיד שאמרתי לך כו'" קאי לכו"ע (וכמ"ש הרא"ם), הרי א) גם הרמב"ם (שפסק כר' יוסי שס"ל שהיו ג' מערכות בכ"י – ראה לח"מ שם פ"ב ה"א) שם פ"ב ה"ד הביא הכתוב "אש תמיד" לענין מערכה שלישית לקיים מצות האש (אבל בה"ה שם "מפי השמועה" הביא הכתוב "והאש על המזבח" למערכת קיום האש). ואף שפסק שם (פ"ג הי"ג) דנר מערבי אין מדליקין אותו אלא ממזבח החיצון, הרי לא הביא שם הדרשא ד"אש תמיד" [אף שי"ל: 1) שהרמב"ם נקט דרשא הפשוטה יותר, ע"ד מ"ש בלח"מ שם פ"ב ה"ב.
2. בדוחק עכ"פ – סמך גם על הירושלמי דלקמן]. ב) בירושלמי יומא פ"ד ה"ו: "ולית לרבי יודא מערכת קיומי אש מה מקיים ר' יהודה אש תמיד" (אף שלפנ"ז לא הביא הכתוב "אש תמיד" בדעת ר"מ כו'). ואולי י"ל שלשיטת רש"י גם סוגיא זו במסקנתה ס"ל לר"מ (ור' יוסי – ראה בהערה 26) דהכתוב "אש תמיד" קאי במערכת המזבח, אלא דדרשינן ממנו (מתיבת תמיד) גם לענין אש המנורה (אף שאי"ז כוונת רש"י בפירושו כאן עה"כ, כנ"ל בפנים).

עמוד 53

26. או י"ל דלשיטת רש"י גם לדעת ר' יוסי דס"ל שהיו ג' מערכות בכ"י וביוהכ"פ מוסיפים אחת, קאי הכתוב "אש תמיד תוקד גו'" במערכות המזבח, ורק לר' יהודה שס"ל שהיו רק ב' מערכות וביוהכ"פ ג' קאי כתוב זה באש המנורה. וראה בהערה 24.
27. וכ"מ מירושלמי שם, דמסיים "מה מקיים ר' יהודה אש תמיד אש שאמרתי לך תהא תמיד לא תהא אלא על מזבח החיצון", דמשמע דלפי שלא דריש כתוב זה לענין המזבח לכן דריש לאש המנורה. משא"כ לאידך מ"ד. ראה לעיל הערה 24.
28. ראה מנחות סח, ב ואילך. פג, סע"ב.
29. בכל הבא לקמן ראה בארוכה צפע"נ הל' מתנות עניים (לה, ג ואילך) הל' נדרים (ח, ד). ועוד (ושם – עד"ז גם לענין חדש לפני העומר). לקו"ש חל"ב שיחה ב' לפ' אמור.
30. ראה שפת אמת (שם סח, ב) דמתרץ החילוק דקודם העומר וקודם שתה"ל שבמשנה שם דבשתה"ל הוי החסרון במצות שתה"ל ולא פסול בהקרבה שבמנחות, וכ' שלכן אם עבר והקריב קודם שתה"ל שוב רשאין אפי' לכתחילה להביא עוד מנחות קודם שתי הלחם.

עמוד 54

31. להעיר ממחלוקת הרמב"ם והראב"ד הל' תמידין פ"ג הי"ג אם זהו חיוב בנר מערבי, או שזה בעיקר דין שלילי, היינו "שלא יביא ממזבח הפנימי ולא מבית הכירים".
32. אלא שיש לדון בזה (ע"ד ההלכה) אם אין מזבח אם יש להדליק את המנורה ממ"ש בתוספתא (מנחות פ"ו ה"ו) השלחן והמנורה והמזבחות מעכבין זא"ז. ובירושלמי שקלים פ"ד ה"ב מחלוקת בזה. ולדעת רבנן שם אינן מעכבין (וראה שם: כאן בעבודות שבפנים כאן בעבודות שבחוץ) – ראה בכ"ז לקו"ש חי"א ע' 117 ואילך וש"נ (ושם: שלדעת הרגצובי הוא מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן אם הכלים הם חלקי המקדש). וראה מנ"ח (מצוה צה) דבלא מזבח החיצון אינו קרוי בית המקדש. ובכל אופן – מקום לשאלה באם יש מזבח אבל אין אש על המזבח (שחסר בנדבת העצים – ראה תענית כח, א – וכיו"ב).
33. ראה רמב"ם וראב"ד שבהערה 31. ולהעיר שהרמב"ם כתבו בפ"ג המדבר במצות הדלקת המנורה ולא בפ"ב שהוא ע"ד אש המזבח והמערכות שעליו.
34. יומא שם. ועד"ז בתו"כ (כנ"ל הערה 22) ובירושלמי (כבהערה 27).
35. וע"ד המערכות שעל המזבח החיצון עצמו. וראה תוס' יומא שם ד"ה תמיד. ולהעיר מרמב"ם הל' עבודת יוהכ"פ (פ"ב ה"ה. ובפיה"מ יומא שם ספ"ד) דביוהכ"פ היו על המזבח ד' מערכות "מוסיפין מערכה כדי להדר המזבח ולעטרו". ובגמ' שם (ועד"ז בתו"כ שלפניו): אש מחתה ומנורה מניין.
36. ואולי י"ל שעפ"ז דהדה"נ דהמנורה הוא דין במזבח עאכו"כ שכן הוא בנוגע הלאו ד"לא תכבה" – ונפק"מ להלכה ד"המכבה אש על המזבח עובר כו'" עד מתי נקרא "אש המזבח": אם עד שלוקחו במחתה מעל המזבח ואז דוקא נק' "נתקה למצוה אחרת", או גם אם רק הכינה במזבח (ראה יומא מו, ב. ובפרש"י שם. רמב"ם הל' תמידין פ"ב ה"ו), ואת"ל שזהו דין במזבח, הרי כ"ז שלא הורידה מהמזבח עובר, ועפ"ז יומתק ל' רש"י כאן "המכבה אש על* המזבח", ולא "המכבה אש המזבח"** כברמב"ם שם. ועוד. *) ובדפוס ראשון ושני: מעל המזבח (וברש"י כת"י: שעל המזבח). **) ואולי י"ל דעוד נפק"מ בלשונות אלו: "המכבה הלשון שבפרש"י "המכבה אש על המזבח" ה"ז גם מקצת האש (ראה זבחים צא, ב. רמב"ם שם. סהמ"צ מל"ת פא. ביאור הרי"פ (לסהמ"צ רס"ג) מל"ת קפח. וראה פנ"י וכלי חמדה פרשתנו בביאור דברי הרמב"ן). ולהעיר מהגירסא (בשוה"ג שלפנ"ז) "מעל המזבח".

עמוד 55

37.
38.
39.
40. ראה אוה"ת תצוה ע' א'תקנב ואילך.
*. ראה ירוש' ברכות פ"א ה"ב: ולא מודה רשב"י שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב כו'. – ולהעיר דפשיטא להש"ס דאפילו לעשות סוכה ולולב מפסיק. ואכ"מ.
41. ראה לקו"ת דברים עח, ד. פו, ד. מצות בנין מקדש שם. ובכ"מ.
42. ראה יומא שם מה, ב. ראב"ד שבהערה 31.
43. ועד"ז במזבח הפנימי שמערכה שני' של קטורת (של מזבח הפנימי) צ"ל על מזבח החיצון (יומא ותו"כ שם).
44. להעיר שנתינת התורה – באה ע"י מענת משה למצריים ירדתם (שבת פח, סע"ב). שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם (רמב"ם סוף הל' חנוכה – מספרי נשא ו, כו (בשינוי לשון)).
45. והיינו כי זהו דין באש המזבח (אבל את"ל שזהו דין באש המנורה הרי כמו שהוא על המזבח אינו שייך למנורה. אבל ראה לעיל הערה 36), וכמו במערכה שני' של קטורת (ואש מחתה) שעל מזבח החיצון – שבגמ' ותו"כ באים ביחד (וראה לעיל הערה 35).

עמוד 56

46. ולהעיר אשר סדר היום צ"ל: יהיב פרוטה לעני והדר מצלי (ב"ב י, א. שו"ע או"ח סו"ס צב) ומביהכנ"ס לביה"מ (שו"ע או"ח סקנ"ה).
47. להעיר מרשב"י (שתורתו אומנתו) שתחילת ענינו בצאתו מהמערה אתקין מילתא (שבת לג, סע"ב).

מצוטט ב־2 עמודים

תורת מנחם 1

נו - שנת תשכ"ט - חלק שלישי ‹ שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשכ"ט לקו"ש חי"ז ע' 50

רשימות 1

מנורה ‹ צו"ד מונחת ‹ קכד לקו"ש חי"ז ע' 56