50
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שיחה ב
א. דברי רש"י על "אש התמיד" והשאלות עליהם
מן הפסוק1 "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה" מצטט רש"י את המילים "אש תמיד" ומפרש: "אש שנאמר בה תמיד הוא שמדליקין בה את הנרות שנאמר2 בה להעלות נר תמיד3 אף היא מעל המזבח החיצון תוקד".
בפשטות מסבירים4, שרש"י מתכוון להסביר את המילה "תמיד", הנראית, לכאורה, כמיותרת: שהרי אם הכוונה היא להדגיש שהאש צריכה לדלוק על המזבח ללא הפסק, די היה אילו נכתב "אש תוקד על המזבח לא תכבה" (כנאמר בפסוק הקודם "והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה"), ומה מוסיפה המילה "תמיד"? לפיכך מסביר רש"י, שהמילים "אש תמיד" מדברות אודות אש המנורה, הנקראת "נר צו
ב
תמיד", שהדלקתה (ה"תוקד" שלה)
באה מאש המזבח.
אך אין מובן: א) כל הפרשה הזאת
מדברת אודות המזבח וענינו, כולל
אודות האש שעל המזבח, וכיצד אפוא,
שייך לכאן, במיוחד לפי פשוטו של
מקרא, דין אודות אש המנורה? את
הוספת המילה "תמיד" אפשר להסביר
בפשטות, שכוונת התורה היא להדגיש
את התמידיות, וגם בביטוי חיובי: כפי
שאכן רואים, שהאבן־עזרא, שהוא
מראשי פשטני המקרא, מסביר,
שהמילה "תמיד" מדגישה התמידיות
של אש המזבח5.
אמנם, פירוש רש"י זה נלקח
ממדרשי חז"ל6, אך הרי ידוע, כפי
הערות
- 1. פרשתנו ו, ו.
- 2. ר"פ תצוה.
- 3. מסתימת הל' – משמע לכאורה דכל הנרות מדליקן ממזבח החיצון ולא רק נר המערבי (ראה מנ"ח (מצוה צח) ואפשר דלהר"מ (הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"ג) אם רוצה כל נר שכבה מדליקו ממזבח העולה. ובצפע"נ על הרמב"ם חנוכה פ"ג ה"ב דבימי נס חנוכה הדליקו רק נר המערבי (ובכ"ז נתקיימה עי"ז מצות נר תמיד)). אבל יותר נ"ל דלא נחית רש"י כאן לזה, כי אינו שייך לפשש"מ כאן. ואף שגם בפשש"מ על כל הנרות נאמר "נר תמיד" הרי פרש"י שנר המערבי "ממנה הי' מתחיל" (אמור כד, ג). וראה לקו"ש חי"ח ע' 1־100.
- 4. ראה באר מים חיים ומשכיל לדוד.
- 5. וגם ע"ד ההלכה הרי למדין מפסוק זה "מ"ע להיות אש יקודה על המזבח תמיד שנאמר אש תמיד תוקד על המזבח" (רמב"ם רפ"ב מהל' תמידין ומוספין. סהמ"צ מ"ע כט). וראה רמב"ן ריש פרשתנו פסוק ב. ואין להקשות למה אין רש"י מפרש "אש תמיד" למ"ע (נוסף על הלאו ד"לא תכבה" בסיום הכתוב – ובפרט דממשיך ומפרש דריבה כאן חיובין: ב"פ "לא תכבה" – לעבור בשני לאווין) – במשכיל לדוד כתב דב"אש תמיד" "אין כאן משמעות עשה" – אבל (גם בפשש"מ) מצינו כמה מצות בלשון כזה, ובמכש"כ מזה שלפעמים נאמר לשון כזה גם בלאו. ראה לקו"ש [המתורגם] חט"ז ע' 349. – כי אז הול"ל "תוקד אש תמיד" וכמש"נ "להעלות נר תמיד" שמביאו כאן (ועפ"ז מתורץ מה שהעתיק רש"י כאן גם תיבת "להעלות").
- 6. יומא מה, ב. תו"כ כאן עה"פ (ו, ב) "ואש המזבח". אבל ל' רש"י הוא ע"ד הלשון שביומא שם (וראה פרש"י שם). וראה לקמן הערה 22.
משנה תורה, הלכות תמידים ומוספין ג׳:י״ג - הטקסט מספריא
נר מערבי שכבה אין מדליקין אותו אחר דשונו אלא ממזבח החיצון אבל שאר הנרות כל נר שכבה מהן מדליקו מנר חבירו:
ספר המצוות, מצוות עשה כ״ט - הטקסט מספריא
היא שצונו להבעיר אש על המזבח בכל יום תמיד. והוא אמרו יתעלה אש תמיד תוקד על המזבח, וזה לא יתכן אלא במה שצוה בהתמדת שום האש על העצים בבקר ובין הערבים. כמו שנתבאר בשני של יומא ובמסכת תמיד. ובבאור אמרו אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. וכבר התבארו דיני מצוה זו ביומא ותמיד, רוצה לומר מצות מערכת האש אשר יעשו בכל יום במזבח. (צו את אהרן, עבודה תמידין ומוספין פרק ב'):
רש"י על ויקרא ו׳:ב׳ - הטקסט מספריא
צו את אהרן. אֵין צַו אֶלָּא לְשׁוֹן זֵרוּז מִיָּד וּלְדוֹרוֹת; אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בְּיוֹתֵר צָרִיךְ הַכָּתוּב לְזָרֵז בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסְרוֹן כִּיס (ספרא):
זאת תורת העלה וגו'. הֲרֵי הָעִנְיָן הַזֶּה בָּא לְלַמֵּד עַל הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים שֶׁיְּהֵא כָּשֵׁר כָּל הַלַּיְלָה, וּלְלַמֵּד עַל הַפְּסוּלִין אֵי זֶה אִם עָלָה יֵרֵד, וְאֵי זֶה אִם עָלָה לֹא יֵרֵד, שֶׁכָּל תּוֹרָה לְרַבּוֹת הוּא בָּא, לוֹמַר — תּוֹרָה אַחַת לְכָל הָעוֹלִים, וַאֲפִלוּ פְּסוּלִין, שֶׁאִם עָלוּ לֹא יֵרְדוּ (שם):
הוא העלה. לְמַעֵט אֶת הָרוֹבֵעַ וְאֶת הַנִּרְבָּע וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, שֶׁלֹּא הָיָה פְּסוּלָן בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁנִּפְסְלוּ קֹדֶם שֶׁבָּאוּ לָעֲזָרָה (שם ח):
צו את אהרן COMMAND AARON — The expression “Command …!” always implies urging on to carry out a command, implying too, that it comes into force at once, and is binding upon future generations (cf. Rashi on this passage in Kiddushin 29a). R. Simeon said: Especially must Scripture urge on the fulfilment of the commands in a case where monetary loss is involved (Sifra, Tzav, Chapter 1 1; Kiddushin 29a).
'וגו זאת תורת העולה THIS IS THE LAW OF THE BURNT OFFERING: [SUCH BURNT OFFERING SHALL REMAIN ON THE FIRE-PLACE UPON THE ALTAR ALL NIGHT] — This paragraph (vv.1—2) is intended to teach, with reference to the burning of the fat-portions and limbs of sacrifices that it is permissible during the whole night (Megillah 21a); and to teach regarding disqualified sacrifices, which of them, if already brought up on the altar, must be taken down, and which, if brought up, need not be taken down. The latter case may happen, because the term, תורה wherever it occurs in Scripture as an introduction to a group of laws (cf. Leviticus 6:7, 18; 7:1,11 etc.) is intended as an all-inclusive term (to include all of the class mentioned); here it is intended to tell us: One law applies to all animals that may be brought up on the altar, even certain disqualified ones — that if these have once been brought up on the altar they shall not be taken down again (Sifra, Tzav, Chapter 1 7; Zevachim 27b).
הוא העולה — is intended to exclude from the general law of עולה male and female cattle with which sexual sin had been committed and the like (i. e. that even if they were put on the altar they must be taken down again), because their disqualification did not occur in the Holy Place, since they were dis-qualified before they came into the forecourt (Sifra, Tzav, Chapter 1 8).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך יז צו שיחה ב מאותו ספר יומא מה, ב
- לקוטי שיחות כרך יח בהעלותך שיחה א מאותו ספר יומא מה, ב
- לקוטי שיחות כרך יט וילך שיחה א מאותו ספר יומא מה, א
- לקוטי שיחות כרך כ לך לך-ז' חשון שיחה א מאותו ספר יומא מה, ב
- לקוטי שיחות כרך כט הוספות - שיחות שיחה ח מאותו ספר יומא מה, ב
- מאמרים מלוקטים חלק א י"ג תשרי (הילולא דכ"ק אדמו"ר מהר"ש) יומא מה, א
- רשימות מנורה באור נמוקו בפי' נהמ"ע ודיניו יומא מה, ב
- רשימות מנורה ביהמ"ק וכליו ע"ד הדרוש יומא מה , א
- אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת עא יומא מה, א