49

שכל תורה לרבות... שאם עלו לא ירדו".

ההבדל בין שני סוגי התוספת הוא ההבדל בין כמות לאיכות: התוספת מן הסוג הראשון היא הוספה באיכות הקרבן – פרטי דינים חדשים באותו קרבן משנים את איכותו של הקרבן, וסוג התוספת השני הוא הוספה בכמות – מין נוסף של קרבן, או תוספת בכמות הקרבנות שיש להם אותו דין.

מכך שההוספה איננה איכותית בלבד (הוספת פרטי דינים), אלא גם כמותית (תוספת של קרבן), ישנה הוראה בעבודת ה':

"גשמיות" נמדדת ברובה ב"כמות", ו"רוחניות" – ב"איכות". ההוראה מן הענין שלעיל היא, שהוספה באיכות וברוחניות נעשית לפעמים דוקא על־ידי תוספת בעבודה עם "כמות" ועם גשמיות. הדרך להשגת ההתעלות האמיתית בעבודה הרוחנית איננה על־ידי התרחקות והסתגרות מעניני העולם, והתעסקות רק בענינים רוחניים, אלא באמצעות הפיכת ענינים גשמיים לקרבן לה'.

דוקא על־ידי אופן זה של הגברת "צורה על החומר"⁴⁵, הפיכת החומר לצורה, הפיכת כמות לאיכות⁴⁶, מתהווה התעלות גבוהה ביותר בעבודתה הרוחנית של הנשמה.

ט. קירוב יהודים לתורה ומצוות – הוספה בכמות ובאיכות

העבודה מסוג של הוספה בכמות היא, במובנה הרחב, התעסקות בקירוב כמות גדולה ככל היותר של יהודים לתורה ומצוות, עד כדי כך שאפילו יהודים שבחיצוניותם נראה שאינם ראויים למזבח ("פסולין" ר"ל) – גם אותם הוא יעלה על המזבח באופן של "(אם עלו) לא ירדו".

ובאמצעות זאת הרי "מאיר עיני שניהם ה'"⁴⁷ – בו עצמו יתווסף אור גדול, באין ערוך לעבודתו האישית, עד שנוצרת אצלו איכות שונה לחלוטין של עבודה רוחנית, הוא נשאר קשור, הוא עולה על ה"מזבח", הזובח ומבטל את מציאותו העצמית, עליה שהיא נעלית ממדידה והגבלה – "כל הלילה עד הבוקר", דרך כל הלילה של העלם הגלות עד לבוקר של אור הגאולה⁴⁸.

(משיחת ש"פ צו תשל"ג)